האולמרט שלי (פוסט אורח)

כל אחד והאולמרט שלו, מסתבר. יש כאלה שפוגשים אותו בערוצי התקשורת ויש כאלה שיצא להם לפגוש אותו פנים אל פנים. קבלו פוסט אורח של רז.

***

לפני 18 שנה עמדתי כשומר בפתח של בנייני האומה בירושלים. זו היתה חלטורה די עלובה ששילמה פרוטות.

במקום היתה וועידה של מנהיגים מיהודי ארצות-הברית. התפקיד שלנו כשומרים היה בעיקר לדחות את כל הממליכים את עצמם מלהכנס לחניה של בניני האומה ולתת רק לאח"מים את הזכות להכנס למתחם החניה האטרקטיבי.

לאחר כמה שעות של וויכוחים עם שורה ארוכה של נהגים ישראלים עצבניים, הגיעה למקום מכונית שרד גדולה ושחורה. הנהג פתח את החלון ואמר משהו לא ברור. ניסיתי להסביר לו באנגלית קלוקלת שהכניסה לאחמ"ים בלבד, והוא אמר עוד פעם משהו לא ברור. משהו שנשמע כמו "שרוט אולמה" או דבר דומה.

אחרי כשלוש דקות בהן ניהלנו דו-שיח של חרשים נפתחה הדלת והשר אהוד אולמרט צרח עלי "זה השר אהוד אולמרט". פתחתי לכבוד השר את השער ועברתי להתווכח עם הנהג הבא.

אחרי כשעה לערך בא לבקר אותי הנהג של השר. "יש לך מזל" הוא אמר לי בחביבות. "יש לך מזל שהוא לא באמת התעצבן עליך, אחרת היה הורס לך את החיים, אתה לא יודע עם מי כמעט הסתבכת".

ניסיתי להסביר לנהג בעדינות שאולמרט לא מפחיד את אבא שלי. "לא, אתה לא מבין, באמת יש לך מזל שהוא לא רוצה להכנס בך, הוא היה יכול להרוס לך את החיים".
להפחיד אותי זה לא ממש הצליח, אבל לעצבן אותי זה בהחלט עצבן. לא ידעתי הרבה על אהוד אולמרט לפני השיחה הזאת, ובשנים הבאות עקבתי בחרדה אחרי הבן אדם שהיה יכול להרוס לי את החיים כי לא פתחתי לו את השער מספיק מהר.

כמעט עשרים שנה לאחר מכן המאפיונר (לכאורה) רודף הכבוד וחסר העכבות הנ"ל קיבל את השליטה במעצמה גרעינית קטנה, ובמלחמה חסרת תוחלת הוא הרס את החיים למאה שישים ואח. משפחות בישראל ולמי יודע כמה לבנונים. טוב, אולי באמת מזל שהוא לא התעצבן עלי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עזי   ביום 3 במאי 2007 בשעה 8:36

    אין לי קשר פוליטי לאולמרט או לאיזושהי מפלגה. אין לי גם שום אינטרסים או יומרות בתחום הפוליטיקה. אני גם לא רוצה בכלל להתייחס לדו"ח וינוגרד בהקשר לאולמרט או לכל הקשר אחר.

    אבל כשאני קורא פוסט מגמתי שכזה, אני מייד נזכר במפגש האישי החד-פעמי שלי עם אהוד אולמרט, לפני פחות משנתיים, עת כיהן כשר התמ"ת וממש כשקיבל עליו את תפקיד מ"מ שר האוצר, בעניין של בקשה לעזרה כספית לעמותת סהר.

    לא רק שהוא לא התנהג בשחצנות, התנשאות, או התנכרות, אלא שאולמרט היה מקסים אמיתי! התנהגותו אתי (ועם עוד שניים שנילוו אלי, והוא לא הכיר ולא ידע דבר על אף אחד מאיתנו לפני הפגישה) היתה חברותית, עממית, נעימה, קולחת, מעניינת ושלווה לחלוטין. הוא התגלה לי באותה הזדמנות כאדם רגיש, איכפתי, אנושי, כן, מעורב ונעים — רשמים שאני נושא אתי (די בתדהמה, אני חייב לומר, לאור התדמית המזוויעה שדאגו לעשות לו מאז ומתמיד) מאז ועד היום.

    כבר מזמן הפסקתי להתרגש מסיפורים שאני שומע על "אישיות" זו או אחרת, בתחום הפוליטיקה או בכל שטח אחר. אנשים מדברים, מספרים, ומקשקשים לפי האג'נדה הגלויה או הסמויה שלהם, וברגע שאתה מודע לזה — אתה יכול להשתמש בסינון נבון ולהפסיק להיות מושפע מהשמצות ולכלוכים הפושים במקומותינו.

  • יוחאי   ביום 3 במאי 2007 בשעה 10:43

    בתקוה שבקרוב נוכל להספיד את הקריירה הפוליטית של אולמרט.

  • פ'   ביום 3 במאי 2007 בשעה 11:18

    פעם למדתי באוניברסיטה העברית כמה קורסים עם אחת הבנות של אולמרט והתארחתי בביתו לא פעם ולא פעמיים. ממפגשים שלי אתו התגלה לי איש נחמד, עממי, נגיש לגמרי.

    הסיפור שלי, בדיוק כמו הסיפור שלך, לא אומר כלום על אופיו של האיש ועל ההשלכות שלו על הקריירה הפוליטית שלו. כמו שבודאי היית מתנגד להערכת אופייך על סמך מפגש חד פעמי אתך בנסיבות לא ממש מחמיאות שעלולות לקרות לכל אחד.

  • שוקי   ביום 4 במאי 2007 בשעה 3:24

    הנה, אני הבאתי כאן סיפור אחד של אדם אחד על "האולמרט שלו", ואתם הוספתם משלכם. אני מקבל את זה שמדובר בבן-אדם, ובתור שכזה הוא יכול להיות נחמד לחברים של הבת שלו או לאנשים מסויימים איתם הוא בא במגע במהלך עבודתו.

    הוא גם יכול להיות די דוחה, כך שמעתי (אריה אבנרי, למשל, טוען שאולמרט איים עליו אישית). בכל אופן – כולכם תרמתם את האולמרט שלכם ג"כ, אז אני חושב שיצא מעניין. לא?

  • הצועד בנעליו   ביום 3 במאי 2007 בשעה 8:16

    אותו ממש, נדמה לי בנתב"ג, בתחילת שנות ה90 כשהוא היה שר הבריאות.
    אבל ברצינות, נראה לך שבגלל שהוא לא נחמד רוצים להחליף אותו בפוץ אחר, שמן הסתם גם אותו עשוי להיות לא נעים לפגוש אישית בסיטואציות אמיתיות?
    אני מאמין שרוב הפוליטיקאים הם אנשים שכמו שאמר מישהו: "אם תשים על ידם נחש, הנחש ימות". כך אולמרט, כך ממלא מקומו, מי שזה לא יהיה (ציפי נראית דווקא נחמדה, אבל לך תדע)

  • almost30   ביום 3 במאי 2007 בשעה 9:26

    אמנם יש גוון צהבהב לסיפור,
    אבל ישנם לא מעט שאלות שמזכירות לי סיפורים "לא אישיים" שמספקים תדמית די אובייקטיבית-
    נדל"ן?
    בנק לאומי?
    קוקה-קולה?
    מלחמת לבנון2?

    i rest my case

  • הצועד בנעליו   ביום 3 במאי 2007 בשעה 9:27

    לו סיפק אולמרט לעם את "אורגזמת הנצחון" שהוא כמה אליה מאז 1967, לא היית רץ להעלות עליו סיפורים כאלה מן העבר.

    אבל אם תעשה תחקיר, אני בטוח שתגלה שהוא גם דחף מישהו בכיתה ג' או התחצף למאמן של בית"ר בנימינה. שווה לחפש. כל אבן שזורקים בו היום חשובה ועוזרת לביבי.

  • מרק ק.   ביום 3 במאי 2007 בשעה 9:38

    פעם עברתי ליד אישיות בכירה והיא הפליצה. איך היא יכולה להיות אישיות בכירה?!?!?!?!?

  • חגי הלמן   ביום 4 במאי 2007 בשעה 3:06

    פגשתי את אולמרט לא מעט פעמים (הראשונה בגן חובה, האחרונה לפני חמישה חודשים). כן, הוא מסוגל להיות לא נחמד. עם זאת, אין לו קרניים. הסתכלתי.

השאר תגובה