כך ישלטו הנשים בעולם

ראשית: אלכסנדר מאן, אחד הכותבים הכי מעניינים בבלוגספירה העברית חזר לאחרונה לכתוב אחרי חופשה ארוכה. אם מאן והבלוג שלו חדשים לכם, התכוננו לחוויית קריאה קצת יותר איכותית (וארוכה) ממה שהרגילו אתכם רוב הבלוגים האחרים. לא תבזבזו רגע אם תקדישו את הזמן.

אני נדרש כאן לתחום שאלכסנדר נגע בו בפוסט האלמנט הקובע: השפעת מעמד האשה על הציוויליזציה. או באופן מעשי וספציפי יותר: מהות הקשר בין הדינמיקה של מעמד האשה, לבין הדמוגרפיה, ולבין התפתחות התרבות האנושית.

אני מזהיר מראש שאני הולך לנסח טענות של אדם אחר, בשפתי שלי, שאינה רק פחות מלומדת ואקדמית מזו של מאן אלא גם הרבה פחות "אירופאית". אני פחות תקין פוליטית, פחות דיפלומט, וייתכן בהחלט שגם פחות רגיש, ולא בטוח אפילו שהבנתי אותו נכון – אז סליחה מראש. 

אי אפשר בלי גנטיקה
לשיטת מאן, האשה היא בעלת יכולת (מולדת?) שאינה מצויה בגבר, לבצע "תכנון משפחה". לבחור בבן הזוג המתאים לה ביותר להעמדת צאצאים בריאים ובעלי כושר הישרדות אופטימלי.

מכיוון שמאן הוא איש מדע ואדם רציונלי באופן כללי, אני מנחש שהוא לא מנסה לייחס לאשה איזו "מהות" מטאפיסית שונה. למרות שהוא אינו בהיר בנושא, לטעמי, אני מאמין שהבנתי נכון ושההבדל בין גברים לנשים אודותיו הוא מדבר הוא גנטי. ומצד שני – הוא יכול להיות גם "סביבתי", חברתי. כעובדה: כשהנשים מתכננות את המשפחה כל העסק עובד טוב יותר.

ובכן, לעשות רדוקציה של עולם הרומנטיקה, החיזור והזוגיות, לפעילות של פרומונים – זה קצת קיצוני. מצד שני, כבר נמצא בניסוי כלשהו שבשעה שנשים מבייצות הן יימשכו יותר לטיפוס ריצ'רד גיר (מבוגר, אחראי ואהבי) מאשר לטיפוס בראד פיט (כוסון מלא עזוז).

אבל כאמור, לדעתי – אני מנחש שגם לדעתו של אלכסנדר – אותן תופעות שקל לנסח אותן במונחים של גנים ואינסטינקטים, גם נוצרות כתוצאה מגורמים סביבתיים כמו חינוך וזמינות של מודלים בוגרים להזדהות וחיקוי.

במילים אחרות: אין זה משנה מדוע נשים הן "חכמות באהבה" ומדוע הגברים הם מטומטמים וחסרי רגישות. באופן מעשי, אני נוטה להסכים עם אלכסנדר ואף להרחיב את טענתו: לאשה הממוצעת יש מושגים בריאים יותר מאשר לגבר הממוצע, בכל מה שקשור למין, זוגיות, אהבה וגם תכנון משפחה.

אני מניח שטיב הבחירה גם משתנה בהתאם לאשה המדוברת ומידת ההתפתחות השכלית והרגשית שלה. לדוגמא, הדוגמנית הממוצעת עשויה להעדיף כדורגלן מהליגה הלאומית על מישהו כמוני. לעומת זאת, לאחד כמוני יש סיכוי טוב להיחטף על-ידי בחורה שיש לה גם את ה"looks" וגם את ה"brains".

מה הצד שלי בעניין? ובכן, תמיד יכולתי לסרב – אבל מנסיוני, כשאשה שהיא חכמה באמת מחליטה שהיא רוצה בך, היא תשיג אותך. זה בדיוק ההפך ממה שלימדו אותנו.

ההיבטים הפוליטיים
מעשית, טוען מאן: לנשים יש "חוש" שמאפשר להן להעריך טוב יותר "מה הן מקבלות" ולבחור בתבונה. לכן, בחברה בה מעמד האשה גבוה, הדמוגרפיה מאוזנת ויש שגשוג כלכלי; לעומת זאת, חברות בהן הנישואים נכפים על אשה, למשל, יסבלו מהתפוצצות אוכלוסין, נחשלות כלכלית וחברתית, השכלה נמוכה, בריאות לקויה וכו' (הדוגמאות הן שלי, לא של מאן, ואני מקווה שכיוונתי לדעתו ולא שיבשתי את דבריו).

מכאן, גורס מאן, יש להסיק מה צריכה להיות המדיניות הציבורית של מדינה ב"תיעול" אותו יתרון ציביליזציוני גולמי שמצוי בנשים: לתרום למעמד האשה – כן. לעודד הקמת משפחות חד-הוריות – אולי לא.

האתגר הפמיניסטי
בתגובה שהגבתי אצל אלכסנדר אמרתי שאני מסכים איתו. ובכן, לא לגמרי – בעניין האחרון, שקשור לעצם היכולת של אנשים להקים משפחה ומידת האחריות של המדינה בסיטואציה כזו, אני לא יכול להסכים איתו. לדעתי המדינה צריכה, בכל מקרה, להגיש כל סיוע שהיא יכולה.

כאן אני אולי נשמע יותר תקין פוליטית מאלכסנדר, אבל זה לא העניין. בפשטות: אני חושב שהעיסוק של המדינה במה שקורה בין רגליהם של אנשים, כשהוא כבר בלתי נמנע, עדיף שיניעו אותו אנושיות וחמלה ולא חישובים רציונליים קרים.

בכל אופן, לארבעת התזות של אלכסנדר צפויה אופוזיציה קשה מצד הפמיניסטיות – ואני מדבר על הפמיניסטיות האינטליגנטיות והבריאות בנפשן, לא על שורפות החזיות. זה משום שלמרות שלגישתו האשה היא כביכול "עליונה" על הגבר, לפחות באספקט עליו אנחנו מדברים, הרי שבסופו של דבר אם כל מה שיש לה להציע זה גנטיקה ודחפים שנטעה בה הסביבה, הרי שהיא מעין "אוטומט". מה עם הרצון החופשי? מה עם ההתפתחות האישית?

רק כדי להכניס דברים לקונטקסט – לשיטתה של סימון דה-בובואר "אשה לא נולדים, אשה נעשים". זוהי גישה שמקורה בתפיסת עולם בסיסית שבה האדם – או בהקשר הפמיניסטי, האשה – אדון לגורלו. זוהי תפיסת עולם הומניסטית, אקזיסטנציאליסטית, ואף מהפכנית, מכיוון שהיא מניעה אנשים לנסות לשנות את מעמדם.

לפיכך, תזה לפיה מה ש"עושה" את האשה הם הגנים והסביבה, או למעשה – שהאשה שונה מהותית מגבר באופן שאינו מתיר אינדיבידואליזם – היא אוייבתו האידיאולוגית של הפמיניזם.

התמונה השלמה
אני, בסופו של דבר, חושב כמו יהודי: הכל צפוי והרשות נתונה.

לאמונתי, האדם פועל בתוך חופש בחירה גדול למדי, אך במסגרת של מציאות נתונה. כלומר, יש דברים שאינם בתחום השגתנו, יש דברים שאיננו יכולים לשנות או לקבוע – אב

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ג'ינג'י   ביום 26 במאי 2007 בשעה 20:37

    אלכסנדא מאן הוא אדם אינטליגנטי מאוד ולקרוא אותו אינו אלא עונג צרוף. אבל במקצועו הוא מתורגמן וככל שזכור לי המקצוע הזה אינו בדיוק איש מדע. אפשר להחמיא לבן אדם גם בלי להמציא לו תארים פיקטיביים.

  • תמי   ביום 26 במאי 2007 בשעה 21:59

    אני הפסקתי לקרוא אחרי המשפט : "…הפמיניסטיות – ואני מדבר על הפמיניסטיות האינטליגנטיות והבריאות בנפשן, לא על שורפות החזיות"
    כותב נאור שכמותך, איך נפלת דוקא בפח הכי רדוד?
    למה כשמזכירים את המילה פמיניזם יש מייד צורך להבהיר, שהרי ידוע שרוב הפמיניסטיות הן טיפשות, מעורערות בנפשן (כנראה כי לא הצליחו להשיג גבר כמו אשה אמיתית שמשיגה כל גבר שהחליטה להשיג- להשיג??? אתה באמת חושב ש) ושורפות חזיות.
    לידיעתך, המאבק הפמיניסטי לא היה מגיע להשגים אלמלא אותן נשים שהעזו לחצות קווים ולהיות לא מנומסות, ואבוי, כנראה גם לא נשיות.

  • גבר שנותן חזק   ביום 27 במאי 2007 בשעה 1:31

    רגע, אני רוצה להבין: את כותבת "בזמן הביוץ נשים יימשכו יותר לגברים גבריים ופחות מעוררי ביטחון".

    ובזמן אחר נשים נמשכות יותר לגברים אחרים?

    פחחחחח

    נשים (וישראליות במיוחד) נמשכות לגברים גבריים, גברים מסוג אלפא. גברים קשוחים. אדישים. אנשי צבא. כוחניים. מניאקים.

    כן. נשים (וישראליות במיוחד) אוהבים גברים מניאקים. בזמן ביוץ, לפני ביוץ, אחרי החגים, בראש השנה וביום שישי את יודעת – יש בעיר מסיבה.

    נשים ישראליות אוהבות מניאקים ומאז שהבנתי את זה – השתפרו חיי פלאים.

  • קורא   ביום 27 במאי 2007 בשעה 4:46

    אולי דווקא בחברות שבהן יש עוני, רעב והתפוצצות אוכלוסין יש שלילה של הבחירה לנשים, ולא ההפך כמו שטענת? בעיניי זו הסיבה של השלילה לזכויות נשים, ולא כמו שאתה טעון, שזכויות הנשים הן הגורם למצב החברה.

  • תמי   ביום 27 במאי 2007 בשעה 9:25

    כפי שאת יודעית בוודאי, כאדם כותב, למילים יש כוח, השימוש שלנו במילים מגדיר מי אנחנו ומה הענין שלנו . אם התכוונת שאני קטנונית, אז שיהיה.
    אני סבורה שאת והכותב (במשפט שציטטתי) טועים בהבנת הפמיניזם. נתחיל מזה שהפמיניזם איננו מקשה אחת אלא אוסף של דעות וזרמים אך המטרה המשותפת להן איננה, ולא יכולה להיות, שנאת גברים והנסיון לחקות כוחניות או שליטה באחר. פמיניזם אמיתי כפי שאני מבינה אותו מטרתו לאפשר לי כאשה להיות חופשיה ממגבלות שהחברה שמה עליי מרגע הוולדי כאשה, למצות את הפוטנציאל שלי, האישי, המקצועי, היצירתי, המשפחתי, בכל דרך שאפשר. אין זה אומר לוותר על נשיותי אלא לווותר על מה שנתפס כנשי על ידי החברה ולא על ידי .
    אני לא יודעת על איזה רעש את מדברת, מה שברור הוא שאם ארגוני הנשים לא יזעקו את זעקתן כלום לא יזוז, לא בנוגע לשוויון זכויות , תקיפות מיניות וכדומה. זה לא רעש- זה תוכן ממשי והוא אינו קשור לשנאת גברים (זה מיתוס נורא נוח לחברה פטריאכלית כשלנו) אלא לכך שמה שלא נאמר בקול רם פשוט לא נשמע.
    וכן אני מסכימה אתך שלנשים אינטילגנטיות ומודעות יש בעיה להכיל את כל זה בתוך החיים שלנו ולמצוא את הדרכים הנכונות לנו מבלי לוותר על עצמנו מדי ומבלי לחיות כל הזמן בתחושת מאבק.

  • רינה פרימו   ביום 28 במאי 2007 בשעה 9:46

    הרגת אותי עם החגים שבתות וימי שישי

    🙂

  • איתן   ביום 29 במאי 2007 בשעה 11:29

    שוקי

    תיקון קל : אומרים לנבא ולא לנבות

    . לגבי הגישה שהופכת את האישה למוצלחת יותר מבחינות שנות , ישנה גם התפיסה ההזויה האורמת שנשים אם היו שולטות בעולם היה יותר שקט ושלווה . לא צריך יותר משתי דוגמאות לגלות שברגע שאשה עולה לשלטון השוני בינה לבין גברים אינו רב . קחו את גולדה מאיר ומרגרט תאצ'ר כדוגמא לא קיצונית מאוד של שלטון המתנכר ומתאכזר אל סביבתו.
    גם גבר וגם אישה כתוצרים של היסטוריה אישית שלהם ושל התרבות בה הם גדלים יכולים להיות אנשים רעים , חזקים או חלשים . לגנטיקה אין קשר לעיניין לדעתי

  • מירי   ביום 26 במאי 2007 בשעה 21:04

    מאד אהבתי את דוגמת הכוננית. אין הרבה גברים שמבינים שאם אישה רוצה כוננית, אישה תשיג כוננית, ואף, שומו שמיים, תתקין אותה. אינך נעשית אישה עד שאינך קונה ומתקינה כוננית.

  • אלכסנדר מאן   ביום 26 במאי 2007 בשעה 21:48

    תודה על פוסט מחמיא זה, שנכתב כהתייחסות למאמר שכתבתי לפני חודשים רבים, ואשר שכב לו במגירת המאמרים וחיכה לפירסום ביום מן הימים.

    ———–

    אפתח בהערה כללית שהמגיב ג'ינג'י התייחס אליה: אינני מדען או חוקר, אלא היסטוריון ופילולוג בהשכלתי, אשר חטא גם בלימודי תיאולוגיה ופילוסופיה כקורסים משלימים. הדברים עליהם אני כותב אינם פרי תצפית מחקרית, אלא בבחינת התרשמויות כלליות המבוססות על שיחות, תצפיות, ליקוט מידע, קריאה, כמו גם על מחשבות שונות שמעסיקות אותי, לפעמים. אני אכן עובד כמתורגמן וכממחה דיונים במסגרות פוליטיות, אך לעיתים גם חוטא בנתינת הרצאה זו או אחרת בסופי שבוע אינטרניים, אשר עוסקים בסוגיות פוליטיות והיסטוריות.

    באשר למה שכתבת כאן, שוקי, הרי שיש כאן הרחבה רצינית של הדברים פיתחתי במסגרת נושא זה, וטוב שכך הוא הדבר.

    להלן התייחסותי לכמה נקודות שהעלית כאן במאמרך;

    1. שאלת המהות המטאפיסית היא אכן נכבדה, שכן בתחומים אלה קשה "להוכיח" דבר זה או אחר אינדוקטיבית. אני משער שהאישה שונה מהגבר בכך שהיא אכן מעמידה את הדור הבא, ועל כן האחריות שנופלת בחלקה במידה רבה גדולה יותר. מובן שבחברה האנושית לא מתקיימים תנאים פנתאיסטיים הלקוחים ישר מעולם הטבע, אולם נראה לי שהאישה "מצויידת" במידע שלגברים אין בתחום זה, ואין כאן שום זלזול או הבעת רגשות עליונים כלפי הגבר או האישה. אני מדגיש שהדגש הוא על הרעיון של "נראה לי", אשר מבוסס על קריאה, שיחות, צפייה בתוכניות שונות, מחשבה פרטית ועוד – אך לא על מחקר שיטתי בנדון, שכלל לא ברור אם אי פעם יוכל לצאת אל הפועל. התייחסותי, אם כן, היא התרשמותית-חובבנית הנעזרת בכלים תצפיתיים ממקורות שונים, ואינה מחוייבת לעקרונות נוקשים של מחקר מדעי – כך שייתכן שאני טועה, ובגדול.

    2. לא כתבתי שבחברות שבהן נשללת מהאישה הבחירה החופשית בבן זוגה, יתקיימו תנאים של התפוצצות אוכלוסין, עוני ורעב, אך נראה שבכל מקום בו הנשים סובלות מסוגים שונים של דיכוי, מושפעת החברה כולה מהינדוס קבוצתי שבמסגרתו ערך חיי האדם עלול להתגלות כזול יותר, ואולי אף כחסר חשיבות. ייתכן שבהמשך יביאו תנאים אלה לדברים שציינת כאן, אך אני משאיר מבחינתי "סוף פתוח" בהקשר זה.

    3. במקום בו האישה מקבלת השכלה ומודעת לזכויותיה – ובהתאם לכך יכולה לבחור את בן זוגה המועדף ואף להיפרד ממנו אם גילתה שטעתה – יהיה להנחתי שקט חברתי גדול פי כמה ממקום שנוקט בכיוון התפתחות שונה, אשר במסגרתו נאסרת על האישה יכולת הבחירה ותכנון כמות הצאצאים הרצוייה מבחינתה.

    4. המדינה המערבית אינה רשאית לשיטתי להחליט עבור נשים "מה טוב עבורן", או ש"עליהן לקבל יותר צאצאים" או כל דבר אחר מסוג זה. המדינה מצוייה על מנת לתמוך ולעזור, לקדם ולפתח את הדברים הדרושים. אם אישה שהיא גם אם חד הורית זקוקה לעזרה, על המדינה לספק זאת, נקודה. ייתכן שהחברה המערבית מבחינה זו מצוייה על קו פרשת המים, שכן מוסד הנישואין מתגלה כבעייתי עבור אנשים רבים שבוחרים שלא להשתמש בו, ועל כן ישנו צורך רציני להגדיר מחדש את מושג "המשפחה", ואת הדברים הנלווים לו. בכל מקרה חירותה של האישה ויכולת בחירתה הן הערובה הטובה ביותר, לדעתי, לשלטון דמוקרטי המגלה והמגלם בתוכו יכולות של סובלנות וכבוד הדדי.

    5. וזה אולי הדבר שהייתי צריך להכניס למאמרי, אך לא הספקתי: המדד לגילוי סובלנותה של חברה אינו נעוץ אך ורק ביחסה אל המיעוטים השונים שבתוכה – שזה דבר מובן מאליו – אלא גם ביחסה אל הנשים שגרות בה: האם הן רשאיות לנהוג? להצביע? לקיים יחסי מין לפני הנישואין? לבחור את בן זוגן? להתאהב? חברה שבה מוטלות על האישה מגבלות בשאלות אלה, תוכל לקיים בתוכה מסורת דמוקרטית דלה מאוד, אם בכלל.

  • יונית   ביום 26 במאי 2007 בשעה 22:23

    חבל שהפסקת. אולי היית לומדת משהו. אבל למעשה הפסקתך רק מוכיחה את הטענה. "שורפות החזיות" הן גם אלו שפוסקות לגופה של מילה, ולא לגופו של עניין. ואכן, לנשים אינטליגנטיות ושקולות שרוצות להמשיך את דרכן של הלא מנומסות ולהתמודד עם העולם כמו שהוא היום, יש קושי רב מאוד להכניס את עצמן תחת אותה הגדרה כמו חבורת הפופוליסטיות רודפות הכותרות ולעיתים קרובות מדי שונאות הגברים שעושות כל כך הרבה רעש עד שאפשר לטעות ולחשוב שהן הן הפמיניזם (ולא פלא שהן אכן מתחברות במקרים רבים עם אותם אנשים שעושים את אותו הדבר בדיוק ליהדות).

    ולמה, למען השם, צריך להשליך את הדברים הטובים, כאילו, הנשיות, ביחד עם המים? לא עדיף "להגדיר את הנשיות מחדש", או להעביר את הנשיות הזאת גם לגברים, במקום לדרוש להיות ולקבל את כל מה שרע בגברים?

  • אריאלה   ביום 27 במאי 2007 בשעה 0:16

    אני רק תיקונצ'יק: דווקא בזמן הביוץ נשים יימשכו יותר לגברים גבריים ופחות מעוררי ביטחון. ולא לבראד פיט! הוא נראה כמו אוגר. לצורך נישואין הן יבחרו גבר אבהי ויציב.

    אני גם יודעת שגברים נמשכים לנשים שיש להן סמנים ביולוגיים ברורים של פוריות ובריאות: שיער שופע, שדיים, מתניים צרים, ירכיים, עור חלק. אז אי אפשר לומר שהם לא עושים שום בחירה ביולוגית אינטיאוטיבית.

  • אריאלה   ביום 27 במאי 2007 בשעה 10:43

    לגבר שנותן חזק:
    תנחומיי.

השאר תגובה