פרץ, אולי חבל שלא הקשבת לספי

אולי עדיף היה לעמיר פרץ שהיה נוהג על-פי עצתו של חברי, יצחק יוספי (ספי, בשבילכם). ב-20 ליולי, שמונה ימים אחרי שהחלה מלחמת לבנון השנייה, הציע ספי במכתב גלוי לעמיר פרץ שפרסמתי כאן את הדברים הבאים: 

"מייד אחרי הפשלה בגבול הצפון היה צריך לזמן את אלוף פיקוד הצפון ולהדיח אותו בין רגע. והרשימה עוד ארוכה – מפקד אגף המודיעין, מפקד חיל הים  ותמיד אפשר לדרוש את ראשו של הרמטכ"ל. ידע כל גנרל וכל שרשרת הפיקוד תחתיו: מי שלא מסוגל לשמור ולנצור את חיי בנינו המשרתים בצה"ל  ולהגן על תושבי המדינה אחת דינו – ללכת הביתה!".

אם אתם רוצים להבין עד כמה היה הכל צפוי, לכו ותקראו את המכתב של ספי.

רבים יגידו לכם שספי הוא מרקסיסט סהרורי, אבל בהתחשב במה שעבר על פרץ מאז קשה להניח שאם היה שומע לעצתו של ספי מצבו היה גרוע יותר.

אישית, אני חושב שהיה עליו לנהוג כפי שנהג דדו במלחמת יום-הכיפורים (כששלח את בר-לב לעזור לגורודיש, ובכך לדעת רבים הציל את המדינה). אפשר היה להרחיב את המטכ"ל באותה קבוצת גנרלים שבדיעבד מונו כדי לחקור את המחדלים, ביניהם דן שומרון ואמנון ליפקין-שחק. זה פשוט יותר לביצוע מהדחה של רמטכ"ל בזמן מלחמה, וזה היה עשוי למנוע כמה מהשטויות שנעשו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ברווז במטווח מהצפון   ביום 30 במאי 2007 בשעה 22:48

    פשאלה? איזו פאשלה?
    תשאל את המטורף המשופם (סטלין-צעצוע,בשבילכם),
    והוא יסביר לך שלא היתה שום פאשלה.
    ניצחנו במלחמה בגדול,הבסנו את החיזבאללה, ולראייה – פסיכו קיבל המון מחמאות וצל"שים מוינוגרד!

    אפשר היה לסלוח לאולמרט הרבה דברים, אם מזמן,אבל מזמן,מאז הקיץ האחרון, הוא היה דואג להעיף ממשרד-הביטחון,את המטורף שהתמקם בו.
    ובמה המטורף המשופם והמטורף השני,מרחוב כרמיה,יותר טובים מאלוף פיקוד הצפון?
    מי שאחראי על אלוף הפיקוד,בסופו של דבר הם ראש-הממשלה ושר-הביטחון.
    האם הם חשבו לקחת אחריות,או משהו,מאז הקיץ?

    זה כבר מתחיל להיות מפחיד: "ראש הממשלה" נוקט נגד מבקריו בשיטות שמזכירות את סטאלין ועוד כמה חברים נחמדים כאלה, ו"שר הביטחון"?
    הוא קיבל קיתון רותחין מווינוגרד, ויצא מבסוט-
    "קיבלתי צל"ש!"
    פשוט אין מילים.

  • באנדר   ביום 31 במאי 2007 בשעה 0:22

    לשמור על חיי החיילים?
    מטרתו היא לשמור על האינטרסים של המדינה וחיי האזרחים, ורק אחר כך על החיילים.

  • קורא   ביום 31 במאי 2007 בשעה 1:14

    זו הבעיה הכי גדולה של דור המנהיגים הנוכחי, כולל אולמרט וכמובן פרץ.

  • אזרח.   ביום 31 במאי 2007 בשעה 1:55

    http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=379652&TypeID=1&sid=126

    מלינדון ג'ונסון לעמיר פרץ
    אם עמיר פרץ רוצה לדעת מה צפוי לו בהמשך הדרך, כדאי שיצפה בסרט על נשיא ארה"ב בתקופת מלחמת וייטנאם. הנשיא האמריקאי החברתי ביותר נפגע קשה מתמיכתו במלחמה
    יגאל לביב 13:16 22.06.2006

    הדברים נאמרו לפני המלחמה.

    כתבתי תגובה מס' 3 .אזרח.

    פרץ כרה את הבור במו ידיו.
    מאת: אזרח.אוהד L B J 16:26 22.06.2006

    כל הכתוב בכתבה אמת לאמיתה.
    LBJ הפסיד פעמיים.
    גם את הבוחרים הדמוקרטים שבחרו בו,וגם את השמרנים שטענו שהוא לא מספיק קשוח במלחמה.
    I'm tired. I'm tired of feeling rejected by the American people. I'm tired
    of waking up in the middle of the night, worrying about the war.

    The Air Force comes in every morning and says, "Bomb, bomb, bomb." And
    then the State Department comes in and says, "Not now, or not there, or
    too much, or not at all."
    Lyndon B. Johnson
    The guns and bombs, the rockets and the warships, all are symbols of human
    failure.
    Lyndon B. Johnson
    If one morning I walked on top of the water across the Potomac River, the
    headline that afternoon would read: "President Can't Swim."
    Lyndon B. Johnson

    זה בדיוק מה שיקרה לפרץ.
    ובצדק.
    פרץ נכנס לבור הזה בעצמו.

    וזה בדיוק מה שקרה.גם החברתיים,וגם האנטי חברתיים,נגד פרץ.פרץ הפסיד את כל עולמו.חבל שלא הקשיב ליגאל לביב והאחרים.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3405214,00.html

    ציטוט:"לוחמים מיוזעים במקום מגאפון

    המשגה הראשון – קבלת המינוי לתפקיד שר הביטחון. כבר אז עלה חשש טורדני שהאיש אינו נאמן לכרטיס הביקור שהציג במהלך מסע הבחירות. כרטיס זה נשא על גבו מחויבות לשנות את המדיניות הכלכלית, שהנחתה את הממשלות זה למעלה משני עשורים והפכה את ישראל למדינה עם הפערים הגדולים ביותר בעולם המערבי – ועם רשת ביטחון סוציאלי מדולדלת במיוחד. הבחירה במשרד הביטחון העידה כי פרץ פנה עורף במהירות מסחררת לתפישה ראויה, האומרת שהגיעה שעתה של הנהגה פוליטית המציבה את בעיותיה החברתיות של ישראל בראש מעייניה, בראש סולם העדיפויות שלה.

    אימוצה של תפישה זו, לחשו לו יועצי הסתרים מן הסתם, הוכח כצעד נבון במאמצים לסלול עבורו את הדרך להנהגת העבודה, אך פוגם במאמץ לרכוש לגיטימציה ציבורית שתכשיר את דרכו אל היעד הבא: משרד ראש הממשלה. כדי לכבוש יעד נכסף זה, הם המשיכו, יש צורך בצילומים לצד לוחמים מיוזעים, מפקדי גייסות מאובקים וכלי משחית למיניהם. רק משרד הביטחון, הם הטעימו, יאפשר לו להיפטר אחת ולתמיד מהמגאפון, ורק באמצעות משרד זה ניתן להתגבר סוף-סוף על רתיעתו של הציבור מהשפם.

  • דודי   ביום 31 במאי 2007 בשעה 13:53

    שדן שומרון או ליפקין שחק היו מתפקדים טוב יותר, או גרוע פחות, מאודי אדם ודן חלוץ?

    מי אמר שרמתם האישית גבוהה יותר?

    במישור המעשי – מובן שטלטלות ענקיות בצמרת אינן תורמות. עד שהאיש החדש מתאפס על עצמו תפקודו אינו טוב.

  • דני האדום   ביום 1 ביוני 2007 בשעה 8:02

    את הנוסטלגיה חסרת הבסיס של אנשים כמו 'קורא'.
    היום, הפוליטיקאים חושבים רק פוליטיקה ולא טובת המדינה. פעם, לעומת זאת, ספיר חילק מפעלים לכל מי שהסכים להצטרף למפלגה ואת המעברות איישו על בסיס 'המפתח המפלגתי' רק מתוך מחשבה על טובת המדינה, נכון?

השאר תגובה