חברי קדימה: זה על ראשכם

חקיקה שנועדה להגביל הומוסקסואלים. צנזורה וזיהוי של גולשים באינטרנט – בדיוק כמו בסין. וראש הממשלה שלכם, שהצבעתם בעדו והשארתם אותו למרות ש-97 אחוזים מהציבור רוצים שילך הביתה, מבצע מינוי מגונה שמחליף שר משפטים קודם שהורשע במעשה מגונה. ושר המשפטים החדש, שקיבל את המנדט שלו ממישהו שכבר נמצא עם רגל וחצי בחוץ, מנסה לבצע שינויים עמוקים במערכת המשפט.

אז תדעו לכם, חברי-הכנסת הפחדנים והמושחתים של קדימה – המפלגה הזו, האנשים האלה ואתם, תיזכרו לדראון עולם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עופר לנדא   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 9:24

    המפלגה שלכם, שאתם בחרתם בה, שותפה בכירה בממשלת השחיתות והגועל, ולכן דעו לכם, חברי-הכנסת הפחדנים והמושחתים של העבודה – המפלגה הזו, האנשים האלה ואתם, תיזכרו לדראון עולם.

  • עופר לנדא   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 12:08

    אני בטוח שפה ושם יש חברי כנסת שהיו כל כך פסיביים שאפילו נזק הם לא הצליחו לגרום…

  • שוקי   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 12:23

    אם היית מקפיד לעקוב היית יודע שהתגובה שלך מזמן מיותרת
    http://www.notes.co.il/shooky/32540.asp
    http://www.blacklabor.org/?p=668

    טכנית, במפלגת העבודה אלו השרים שנושאים במירב האשמה. חברי הכנסת לא קיבלו הזדמנות להעיף את אולמרט והשתפנו. לח"כים של קדימה כן הייתה הזדמנות פז כזו.

  • עופר לנדא   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 12:51

    ולא ברור לי מה ניסית לומר בקישורים הנ"ל.

    אם חברי הכנסת של העבודה היו מתנגדים באופן כה נחרץ להמשך הישיבה בממשלה, הם היו יכולים להודיע על פרישה או פילוג. כן, זה מהלך קיצוני שעשוי לעלות להם בקריירה הפוליטית שלהם, אבל זה המחיר של עקרונות.

    זוכר מה הוביל להקמת "קדימה"? זוכר למה שרון פרש מהליכוד? זה הכל התחיל "במורדים" – באותם אלו שלא הסכימו ליישר קו עם שרון, שסטה מעקרונות הליכוד – החליטו להילחם, ורבים מהם שילמו את המחיר.

    ואתה יודע מה עצוב בכל זה? שבמקום להיזכר כאלו שלחמו על עקרונותיהם, התקשורת – שהחליטה לגבות את שרון בכל מחיר – מנציחה אותם בתור האינטרסנטים חסרי העקרונות.

    יודע מה? תן להם לחברי הכנסת של העבודה להישאר במקומותיהם. אף אחד לא ירוויח אם הם יפרשו, ואנחנו רק נקבל עוד כמה חכי"ם-לשעבר ואזרחים-ממורמרים-בהווה.

  • עופר לנדא   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 12:54

    אני חוזר בי – ומסכים בהחלט.

  • איתי אשר   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 14:20

    העם אולי התפכח מהתרמית ששמה קדימה/גמלאים אך לא באמת הפיק את הלקח, שההתמרכזות שסימלה קדימה היא דבר רע. עוזי לנדאו ואפי איתם רן כהן ודב חנין אינם חכים רעים יונית. חבל שאזרחי ישראל לא יתנו להם אף פעם עשרות מנדטים, ויעדיפו את חיקו החם של הקונצנזוס שייצגה קדימה.

  • יהודה שמשון   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 8:26

    אני מעדיף שישכחו לדיראון עולם …

  • יונית   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 10:14

    שלא יזכר לדיראון עולם? הכנסת הזאת כולה היא אסון.

  • יונית   ביום 8 ביוני 2007 בשעה 12:29

    לתפיסתי, בתקופה כזאת, גם פסיביות זו גרימת נזק.

  • אייל גרוס   ביום 9 ביוני 2007 בשעה 0:19

    אני דווקא זוכר כמה – מעטים אבל כמה – חברי כנסת ש-
    התנגדו לחוק מצעד הגאווה ודיברו בעד הזכות למצעד
    התנגדו למלחמה מהתחלה
    משמיעים באופן עקבי קול צלול בנושאי חברה וזכויות אדם.

    שניים כאלה: זהבה גלאון, דב חנין.

    מיעוט קטן בכנסת אבל יונית הסימון שלך את כולם כאותו דבר שיזכרו לדראון אולם אינו נכון וזה גם מסוג ה"אין הבדל בין אף אחד" שתוצאתו שבסוף מצביעים לאחת האופציות הגרועות במיוחד, קרי הגימלאים וכו'.

    צריך להאבק שיהיו 120 דב חנינים וזהבה גלאונים ולא לזרוע את אותו יאוש מפוליטיקה – ואני מזדהה עם היאוש – שתוצאתו בסוף דה פוליטזציה.

    אולי הייתי יכול להוסיף קצת את שלי יחימוביץ אילולא היתה מחליטה שהיא חד-נס ואין לה מה לומר על הכיבוש והמלחמה.

  • אייל גרוס   ביום 9 ביוני 2007 בשעה 0:23

    איתי – זה יהיה אסון אם יתנו לאפי איתם עשרות מנדטים. הוא אדם אנטי-דמוקרט ומסוכן.

    http://www.notes.co.il/gross/31862.asp

    זה שהוא חכ מחויב או יעיל לא שם אותו באותה משבצת עם דב חנין. יש גם שאלות מהותיות כאן ולא רק אם האדם חרוץ. תלוי למה הוא חרוץ.

  • יונית   ביום 9 ביוני 2007 בשעה 2:51

    אני לא סתם מסמנת את כולם כאותו דבר. לדעתי, אין הבדל ביניהם בגלל הריקבון שפשט בשיטה הפרלמנטרית שלנו עצמה. אבל אני ממש לא חושבת שהמודעות הזאת, שאינה בהכרח משקפת יאוש (לא שאני לא חשה יאוש…), אלא פשוט מנסה להגדיר את הבעיה מחדש, מסתכמת בהכרח בדה-פוליטיזציה. לפעמים, המצב מחייב פעולות פוליטיות אחרות מאשר לבחור בין דגנרט אחד לשני תחת הילת "הרע במיעוטו". (וזה בין השאר בגלל שאני ממש לא מחזיקה בתפיסה המינימליסטית של הדמוקרטיה).

    בסופו של דבר, נדמה לי שזו מסקנה די מציאותית. הרי לא ישנו כאן את שיטת הממשל לשיטה של נציגים אישיים של מחוזות, ולכן זה לא עניין של עוד דב חנינים או זהבה גלאונות, אלא של אלטרנטיבות שמוצעות על ידי מפלגות, ופעולה מפלגתית פרלמנטרית שמקיימת לפחות איזשהו קשר קלוש לאלטרנטיבה שהיא עצמה מציעה. ואת זה אי אפשר לומר שיש כאן, אחרי שראינו שלא רק הצבעה לגמלאים, אלא גם הצבעה למה שלפחות על פניו נראה כאלטרנטיבה ריאלית לימין ולכלום של קדימה, מפלגת העבודה של היונה החברתית והמדינית לכאורה עמיר פרץ, לא הביאה שום ישועה.

    היאוש שאני חשה, אגב, לא נובע מזה ש"כולם חרא", אלא מזה שלאף אחד לא אכפת מספיק כדי לעשות איזושהי פעולה פוליטית המונית שיש לה סיכוי ריאלי לנקות קצת מהחרא הזה. ז"א, מה שבאמת מטריד אותי הוא לא מצבם של חברי הכנסת. אנשים טובים שיכולים להיות חברי כנסת טובים לא חסרים כאן. חברה אזרחית שתביא אותם לשם – אני לא מצליחה למצוא.

    ואיתי – אפי איתם? אפי איתם???
    וחוץ מזה, אני מסכימה שהעם לא הפיק את הלקח, אבל אני לא ממש חושבת שהלקח קשור להתמרכזות או לקונצנזוס. הלקח היחיד שלא הפקנו קשור ליצירת אלטרנטיבות ריאליות.

כתיבת תגובה