האם יש לבטל את מוסד הנשיאות?

5 מחשבות על פרס והנשיאות, מחשבה רביעית.

רבים שואלים בימים האלה האם יש בכלל צורך במוסד הנשיאות. לדעתי התשובה דורשת דיון קצת יותר רציני מזה שהתנהל עד היום, ובכלל לא בטוח שהיא תהיה שלילית. אמנם בימי עזר ויצמן ומשה קצב הדימוי של מוסד הנשיאות צלל למעמקים חסרי תקדים, אבל כדאי להיזכר במטרות לשמן נוצר.

טכנית, מוסד הנשיאות אמנם עוצב במקור על-ידי בן-גוריון כלימבו פוליטי עבור חיים ויצמן, אותו הוא רצה להרחיק מפעילות פוליטית ודיפלומטית. מינוי פרס כנשיא דומה למינוי ההוא ביותר מדרך אחת.

מכל מקום, לנשיאות נועד גם תפקיד חשוב יותר והוא לשמש כ"סמכות מסורתית" במקביל ל"סמכות הרציונלית" של הרשויות האחרות. בדומה לשיטת המשטר הבריטית, שבה המלוכה מהווה מוקד הזדהות וסמל יציב לממלכתיות, גם בישראל היה הנשיא במשך שנים רבות תמצית הקונצנזוס. ובבריטניה, למרות כל השערוריות ולמרות העלות הפנומנלית של בית המלוכה לקופת המדינה, רוב האזרחים עדיין מעידים על עצמם שהם "נאמנים למלכה".

מדוע יש בכלל צורך ב"סמכות" כזו? כי דמוקרטיות בהן הסמכות המסורתית הפכה לחלק מהמשטר, ולא סולקה מהשטח, נוטות להיות יציבות יותר. כך, לאורך השנים, הדמוקרטיות המלוכניות (והמונרכיות החוקתיות) של מדינות כמו בריטניה או בלגיה, נודעו כמשטרים הרבה יותר יציבים מדמוקרטיות שהדיחו את המונארכים שלהן וחיסלו את בסיס הלגיטימציה המסורתי של המשטר, כמו צרפת ואיטליה. השיטה המסורתית-רציונלית עובדת היטב גם בהולנד, דנמרק, ספרד ושבדיה.

"גישת הממלכתיות" של בן-גוריון, כללה יצירה של כמה מוקדי הזדהות כאלה, שנועדו להתמודד עם ההטרוגניות של החברה. מוסד הרב הראשי, למשל, למרות כל הביקורת נגדו ולמרות שהתפקיד אוייש במשך השנים על-ידי כמה אנשים לא מתאימים, הוא מוסד פופולרי יחסית. צה"ל, כידוע, נהנה במשך רוב השנים לפחות מדימוי של צבא עם שלגביו שורר קונצנזוס של תמיכה.

מוסד הנשיאות נועד להיות מוסד לא פוליטי, לא ביצועי, ולא דתי, ובתור שכזה אמור היה לייצג את ערכי המדינה החילונית ולשמש גורם משלים בעיצוב הזהות הישראלית החדשה. כמובן שבהיעדר הסכמה על האופי הנכון של זהות כזו, ועל רקע תופעות מקומיות וגלובליות של "התפוררות הזהות", גם מוסד הנשיאות נפגע. מה גם שבחירת הנשיא נעשית על-ידי הכנסת ומתוך שיקולים פוליטיים.

לכן, לדעתי, לא נכון לפרק את מוסד הנשיאות, אבל מותר לחשוב כיצד ניתן ליצוק לתוכו קצת יותר תוכן וחשוב לא פחות – יש להעביר את הבחירה לאזרחי המדינה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידו   ביום 15 ביוני 2007 בשעה 16:55

    אתה לא בוחר רמטכ"ל, לא רב ראשי ולא ראש ממשלה. למה כל כך בוער לך לבחור נשיא?

    בסופו של דבר, אם אתה רוצה לגרום למוסד הנשיאות להיות מוקד הקונצנזוס הישראלי, טוב שלא יהיו ויכוחים גדולים מדי בנוגע לזהות הנשיא. תן לחברי הכנסת לבחור אותו, הוא גם ככה לא עושה כלום (ולפי כל מה שאמרת עד כה, טוב שכך).

  • אור ברקת   ביום 15 ביוני 2007 בשעה 19:38

    הסמכות המסורתית שח בית המלוכה האנגלי נובעת מכמה מאות שנים במהלכן נלקחה ממנו הסמכות הפורמלית שהייתה לו. הסמכות המסורתית היא מה שנשאר.
    קצת קשה להשוות את זה לסמכות מסורתית שאמורה להיווצר בצורה מלאכותית כמו ביסוד מוסד הנשיאות.
    נוצר מוסד מיותר.

  • דב   ביום 15 ביוני 2007 בשעה 19:52

    נשיא כראש מדינה קיים במספר דמוקרטיות פרלמנטריות. בכלל זה אירלנד, גרמניה, אוסטריה, צ'כיה ועוד.

  • שוקי   ביום 15 ביוני 2007 בשעה 20:45

    אל תהיה מצחיק.
    הרי כל מדינת ישראל נוצרה אד-הוק, בלו"ז מהיר ותהליכים מקוצרים.

    במדעי המדינה קוראים לזה "בינוי אומה". לא היו לנו מסורת לאומית ומוסדות בני מאות שנים. נאלצנו להמציא אותם ולכן הדמוקרטיה שלנו לא יציבה, 60 שנים אחרי. גם הדמוקרטיות של איטליה וגרמניה היו צעירות כשהתדרדרו לפאשיזם.

    מוסד הנשיאות הוא לא הבעיה שלנו. זה מוסד שאם תהיה בו אישיות מתאימה עשוי לשמש גורם מייצב. לזה הוא נועד.

  • חגי הלמן   ביום 15 ביוני 2007 בשעה 18:08

    1. את הדיון על עיקרי הדברים כבר "חיסלנו" בתגובות למחשבות הקודמות.

    2. אני מצטרף לשאלה של עידו, אבל מציע הליך ראוי וזול: הכנסת תמנה ועדה של עשרים אנשי רוח ומדע, וזו תבחר את נשיא המדינה. זה קצת ירחיק את הבחירה מהמערכת הפוליטית.

השאר תגובה