פרשת קצב: תצוגת תכלית של התדרדרות

1
יש לנו מדינה נהדרת

ישראל היא מדינה עם חוקים מצויינים.

מדי פעם, נמצאים אמנם בכנסת תריסר אחד או שניים של פאשיסטים, שמנסים לבצע פיגוע בספר החוקים. פעם זה חוק "עוקף בג"ץ" ופעם הצעת חוק לצנזורה של האינטרנט – אין הבדל מהותי בין הנ"ל, ובינן לבין חוקים אחרים שמטרתם לשעבד אתכם ואותי למנגנונים הבירוקרטיים ו/או ליושבים בעמדות המפתח.

אבל ברוב הזמן, וחרף ההפרעות הללו מצד אנשים שיעמדו לדין ההיסטוריה, ישראל היא מדינה נאורה על-פי חוקיה. ספר החוקים של ישראל מגן על כבוד האדם וחירותו – ועשה זאת, בדרך-כלל בשום-שכל, כבר ב-1948.

באופן תיאורטי, לפחות, מדינת ישראל היא מדינה סוציאל-דמוקרטית נאורה ומתקדמת.

2
הבעיה: באכיפה
הבעיה היא לא בחקיקה אלא באכיפה.

סדר העדיפויות של המשטרה בחקירת מעשים פליליים, ושל הפרקליטות ובתי-המשפט בקיום הליכי משפט, משקף לא את האינטרס הציבורי אלא את האינטרסים הפרטיים של החוקר, הנחקר, המתלונן, החשוד, העד או הנאשם, התובע או הנתבע, הפרקליט או השופט – בהתאם למקרה.  

חוקי העבודה, למשל, מופרים על-ידי 93% מהמעסיקים בישראל (לפי מחקר שפורסם אשתקד). הנתון הזה משקף תופעה פרוגרסיבית, במסגרתה הופכים אותנו אט אט לעבדים שחורים. למה לא נעשה כלום בקשר לזה? כי לאופורטוניסטים אטומים כמו אולמרט וברק זה לא אכפת, ובעיני ניאו-שמרנים כמו ביבי וליברמן זה דווקא טוב.

3
אין שוויון בפני החוק
כמובן שאין מה לדבר על שוויון בפני החוק.

העשיר, מיוצג טוב יותר מהעני – זה ידוע. עורך-דין מצפון תל-אביב, עשוי לקבל עונש פחות חמור מערבי מטירה שאיש אינו מכיר את שמו. ומדבריו המפורסמים של השופט אליגון על "העלוקות מוצצות הדם", ניתן לנחש שבמקרים מסויימים לא כדאי לאדם חרדי להגיע לבית-משפט (התייחס לכך גם עו"ד יעקב וינרוט, בראיון שנתן לידיעות אחרונות לפני כמה שנים).

(לא ראיתי סטטיסטיקות על הרשעת נאשמים רוסים, אבל אני בטוח שעורך-דינו של רומן זדורוב בקיא בהן.)

4 
המצב האזרחי מחורבן
אפשר לסכם ולומר שיש שלוש בעיות קשות יש במצבו של האזרח מול מערכת אכיפת החוק בישראל.
ראשונה: אין כל ערובה שיזכה להליך הוגן, ואין לו אף רשות לסמוך עליה בזה.
שנייה: הוא עלול לסבול מנחיתות מול מי שבא ממעמד שונה ממנו, או מצוייד ביותר משאבים ממנו.
והבעיה השלישית: מרגע שהוא נעשה מעורב בהליך כלשהו, מצד זה או אחר, הוא עלול להפוך קורבן של הנורמה שמטילה עליו אחריות למצבו. כפי שהודגם בפרשת קצב, משני צדיה.

5
משה קצב זכאי
אני לא אוהב את משה קצב. אני לא אוהב פוליטיקאים באופן כללי, ובמיוחד לא כאלה שיש להם "חברים". בעיני, כל מי שהגיע לתפקיד כלשהו בפוליטיקה הישראלית אשם כל עוד לא הוכחה חפותו. אבל זה ביני לבין עצמי. ביני לבין כל אחד אחר משה קצב זכאי. זכאי "כל עוד לא הוכחה אשמתו", ובאופן מעשי – כל עוד לא הורשע בפני בית-משפט.

אם גם מי שמגיע לבית-משפט לא תמיד זוכה לצדק, אזי וודאי שמי שהוא עדיין בחזקת חשוד ולא הורשע איננו יכול להיחשב אשם ואסור להתייחס אליו כך. בוודאי שלא לדרוש שייכנס לכלא, בטרם נשפט. מה שכן אפשר וראוי לדרוש, הוא שיישפט ויזכה למשפט הוגן.

ואין צורך שארחיב עוד במה שזוגתי כבר הרחיבה בו בכישרון רב בפוסט בהפגנה הזו לא אשתתף.

6
מי ישלם על עסקת קצב?
אני לא חושב שמשה קצב חף מפשע. אני גם לא חושב שהוא פושע. אני לא פוסק לכאן ולכאן, גם משום שאין לי שום דרך לקבוע וגם משום שזה לא תפקידי.

זהו גם לא תפקידם של המשטרה, הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה לקבוע, וגם לא תפקידה של התקשורת, ובוודאי לא תפקידם של אנשים בכיכר העיר – שלזה ייקרא בפשטות לינץ'.

עובדה היא, שכל או חלק מרשויות אכיפת החוק הדליפו פרטים מהחקירה ומכתב האישום לתקשורת, בניגוד לחוק. הסיבה לביקורת הקשה נגד הפרקליטות היא הפער הגדול בין מה שהודלף לבין כתב האישום שהוגש בפועל.

7
מה מטייחים כאן?
רבים חושבים שעסקת הטיעון עם קצב ופרקליטיו היא עיסקה שחורה, מלוכלכת, שמסתתרת מאחריה קונספירציה.
מה שנראה סביר יותר, בעיקר על רקע סדר הארועים, הוא שהיועץ-המשפטי ו/או פרקליטות המדינה הבינו שהם עלולים להביך את עצמם בבית-המשפט, אולי אפילו להפסיד. זה לא אומר שקצב נקי, אלא בעיקר שהציפיות שיצרו הפרסומים סביב המשפט היו מופרזות. אם מזוז מנסה להגן על מישהו, אזי נדמה לי שמותר להניח שהמישהו הזה איננו קצב (הייתי מחפש את המישהו הזה בפרקליטות ובסביבתה).

כלומר, ישנה בהחלט אפשרות שקצב הוא לא היחיד שפשע ולא ייתן על כך את מלוא הדין.
וישנה כמובן גם האפשרות שקצב פשוט חף מפשע.

כדי לבדוק את כל האפשרויות הללו הולכים עם התיק לבית-משפט. זהו האינטרס הציבורי. ההתנהלות של יותר מדי אנשים מבין המעורבים בפרשה, מחייבת בירור כזה. 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 21:21

    עיסקת טיעון היא דרך לקצר הליכים ולחסוך את זמנו של בית המשפט ואת כספו של משלם המיסים. במקרים מסויימים, חתימה על עיסקת טיעון תואמת את האינטרס הציבורי, ובמקרה הספציפי הזה דעתי הצנועה שהיא לא כזו.

    החתימה של קצב על מסמך זה או אחר לא הופכת אותו ליותר אשם או יותר זכאי. רק החלטת שופט תעניק לעיסקה כזו תוקף. עד אז הוא יכול להיות חשוד או נאשם – לכאורה סמנטיקה אבל כאן בדיוק טמון העוקץ של שלטון החוק.

  • שונרא   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 21:40

    קראתי את התגובה של יהודה כאן, ואת הלינק לפוסט שלו, ואת רחביה (תמיד קוראת את רחביה! מתה על רחביה!) ועלה בדעתי דבר מעניין.

    מזוז מגן על האינטרסים של מי? של מדינת ישראל.

    מי היא המעסיקה של א', א', ב', ג', ד', ח', וכו', עד ת'? גם מדינת ישראל.

    מי תידרש לשלם הר של פיצויים על פי חוק בתביעה פרטנית או ייצוגית נגד מעביד שלא השכיל לפעול על פי החוקים נגד הטרדה מינית? וואלה! גם כאן התשובה היא מדינת ישראל, מתוקף היותה המעסיקה-בפועל של א' ואחיותיה לצרה.

    האם אין ניגוד אינטרסים בין תפקידו של מזוז כתובע ותפקידו כיועץ המשפטי של המעסיקה של א'?

    אני לגמרי לא בטוחה מה אפשר לעשות נגד זה, אבל זה מטיל אור אחר על המחיקה של א' מהתביעה, לדעתי.

  • שוקי   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 21:56

    מה שאפשר לעשות נגד זה הוא להגיש בג"ץ.
    אבל הייתי בודק קודם מה יעלה יותר – פיצויים למתלוננות או פנסיה של נשיא.

  • שונרא   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 22:31

    לגבי הפנסיה של הנשיא, לגמרי לא ברור לי שיש קייס חוקי לשלילתה.

    בית המשפט יכול ועשוי לפסוק למעסיקה של א' ושאר התובעות בתביעה ייצוגית סכומים שיעלו מעבר לפנסיה של הנשיא – משום שהמעסיקה מעלה בחובתה על פי חוק. את הפיצוי שישלם המטריד, אפשר בהחלט לגבות מכספי הפנסיה שלו. אבל המעסיקה (כלומר, המדינה) תחוייב אף-היא בתשלום קנסות. מעבר לכך.

    יהיה מעניין לראות מה יעשו העו"דים בקייס. אבל ההפגנה בהחלט הראתה משהו חשוב: נושבת בציבור רוח של העדר סובלנות כלפי התפלפלויות שמקלות על החזק ומדירות מבית המשפט את החלש.

  • שקדיה   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 20:19

    1. אכן חשוד הוא בגדר זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. לא כך במקרה קצב, שבעצם החתימה על ההסכם מודה בעבירות מין,ולבית המשפט לא נותר אלא לגזור את דינו.

    2. כתב האישום שהגישה הפרקליות כלל מספר סעיפים. בית המשפט בוחן כל סעיף לגופו, כך שהיה יכול לפסוק חפות בסעיפים מסוימים ואשמה באחרים.

    3. ההפגנה במוצ"ש לא הייתה הפגנת נשים. מטרתה הייתה לעורר מודעות ציבורית בדיוק בסעפים שכה הטבת לכתוב עליהם. כי אכן מדובר בהתדרדרות גורפת, ומי שמשפיל עובדים, גם הוא אנס.

  • רחביה ברמן   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 20:44

    על עסקת טיעון ותודה, אתה כבר לא לגמרי לא אשם. זה לא ה"הודאה" של זדורוב. נכון, היא טרם נהגתה בבית המשפט ואין לה תוקף משפטי עדיין, ובכל זאת, קצב כבר אינו בחזקת חף מפשע. השאלה היחידה היא במה בדיוק הוא אשם.

  • יהודה   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 21:24

    אפשר למצות את הדין גם אם לא תובעים על אונס.
    http://www.notes.co.il/yehuda/33778.asp

  • יונית   ביום 1 ביולי 2007 בשעה 23:50

    בכל זאת, רמון לימד אותנו שזו לא ממש עבירה רצינית, ואפשר להתמנות אחרי הרשעה בזה גם למשנה לראשות הממשלה.

    שקדיה – נדמה לי שמרוב התלהבות הרחבת קצת יותר מדי את מושג האונס. לפי ההגדרה שלך, אונס זה כל כך הרבה דברים, וכל כך הרבה גברים ונשים הם אנסים, כך שאיכשהו נראה לי שיש כאן זילות מסויימת של העניין, שלא ממש תורמת למי שעבר אונס אמיתי. וההפגנה במוצ"ש היתה מאוד הפגנת נשים, ונשים מסוג מאוד מסוים. לעורר מודעות ציבורית מיי אס.

השאר תגובה