פרשת קצב: מדוע זה הפך למשחק מלוכלך

כבר כתבתי כאן בהרחבה על פרשת קצב וסיכמתי בפוסט הארוך אך חשוב הזה.

Ynet מדווח שפרקליטי קצב התחילו להתלכלך על המתלוננות במרץ.
כמובן שעכשיו יתעורר זעם גדול גם על זה, אבל המהלך הזה – בהנחה שהוא קיים – לא צריך להפתיע.

משה קצב ו/או פרקליטיו, החליטו שטוב להם לא להגיע לבית-המשפט, ובשביל זה הסכימו להודות בכמה האשמות ולשלם כסף. המחיר נמוך יחסית – ועל זה זועמים – אבל הוא נמוך כי גם הפרקליטות לא רוצה להגיע לבית-המשפט, והם בוודאי יודעים למה. למעשה, כולנו נדע בקרוב למה.

פרקליטי קצב הבהירו משלב מוקדם של המערכה המשפטית, כי יש בידם חומר שיציג את המתלוננות בצורה מביכה וכי אין להם ספק שהם לא הולכים להפסיד. איומי סרק? לא בטוח.

כולנו עושים או עשינו בשלב זה או אחר של חיינו גם מעשים שאנחנו לא גאים בהם. כל אחד מאתנו עלול להפוך לקורבן או לנאשם, בגלל רגע של חולשה, בגלל מצב נפשי, מתוך נאיביות או בגלל החלטה שגויה שכבר שילמנו עליה והתחרטנו הרבה.

כשאדם מגיע לבית-המשפט, יש לו הזדמנות להציג את העובדות על-פי תפיסתו – כי מחוץ לבית-המשפט, יכולים הדברים להיראות אחרת לגמרי.

מחוץ לבית-המשפט ניתן להציג דבר והיפוכו, כאילו הם האמת היחידה. רובנו, בעזרת המידע שאמצעי התקשורת ניאותו לספק לנו, השתכנענו שקצב אשם. רובנו, אם ניחשף לרפש בתקשורת, נשתכנע שכל המתלוננות או חלקן גם הן לא ממש צדיקות תמימות. זו תהיה "שרמוטה" והשנייה "שקרנית" וההיא תהיה "חיזור גורלי".

כל זה, כמובן, לא קשור לשאלה בה אמור לעסוק בית-המשפט: האם האישומים המיוחסים למשה קצב נכונים או לא. וכל הבלאגן הזה, הוא תוצאה של עיסקת הטיעון. הוא היה צפוי – אי אפשר שללא ללכת עם דבר כזה לבית-המשפט, זה לא האינטרס של המתלוננות – זה האינטרס הציבורי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דני בלוך   ביום 3 ביולי 2007 בשעה 17:06

    נניח לרגע שכל הרפש שיטילו קצב ופרקליטיו נכון אז מה? גם לאנוס זונה אסור על פי החוק. חשוב שעורכי הדין של קצב יבינו שהם לא בשוק פרסי. גם להם חייבת להיות אתיקה ושיזכרו מדוע פרש דוד ליבאי מצוות ההגנה – בגלל הסגנון.

  • אור ברקת   ביום 3 ביולי 2007 בשעה 18:34

    ברור שזה לא צריך להפתיע, אבל מה הקשר בין הפתעה לזעם שזה מעורר/יעורר?

  • דורי   ביום 4 ביולי 2007 בשעה 3:24

    למה פלדמן הרגיש צורך לשרבב את עצמו
    לצוות ההגנה של קצב בתיק הזה
    כשמקומו הטבעי אמור להיות בצד השני

  • מישהו   ביום 4 ביולי 2007 בשעה 7:19

    פלדמן הוא שמאלני ליברל קפיטליסט ולא שמאלני סוציאל דמוקרט וכמו ליברלים קפיטליסטים אחרים -יעל משאלי, אמנון אברמוביץ וכו' הוא שמרני להחריד ברוב התחומים (מלבד לפעמים בעניין הפוליטי, כלומר הסכסוך היהודי-פלסטינאי). זה לא סתם שאת ההתנגדות להחלטת מזוז ואת ההפגנה מובילות 2 פוליטיקאיות סוציאל דמוקרטיות – שלי יחמוביץ ויולי תמיר.

  • זאב לבן   ביום 4 ביולי 2007 בשעה 10:19

    רק עיוור, חרש, אילם, מטומטם גמור יכול להאמין שכל הנשים האלה רצו אחרי קצב המאמי הלאומי שובר הלבבות הפרסי ולא הצליחו להחזיק את הרגליים סגורות בכל פעם שהוא עבר בסביבה.

    גם אם יציגו את המתלוננות כזונות שרמוטות, לא יעזור כלום, המספרים מדברים בעד עצמם.

  • שוקי   ביום 4 ביולי 2007 בשעה 18:30

    אתה לא חולק על דעתי אלא על המציאות. אתמול פורסם בערוץ 1 סקר לפיו 57 אחוזים מהאוכלוסייה אינם מאמינים לא' או מאמינים לא רק חלקית. כלומר, עוד בטרם הגיעה המערכה נגד המתלוננות לשיאה כבר יש רוב בישראל שמטיל ספק באמינותן.

    כמובן שזה לא אומר כלום, ואני מניח שלו היה נעשה סקר שבודק כמה מאמינים לקצב המספרים היו קטנים בהרבה, אבל תיאוריית העיוור-חרש-עילם וכו' שלך נופלת.

  • יונית   ביום 3 ביולי 2007 בשעה 22:41

    אבל גם במקרה של אונס זונה, בית המשפט צריך להכריע, לא התקשורת ולא הציבור. והסגנון מחורבן מכל הצדדים כאן.

השאר תגובה