יולי תמיר: חרפה

בצל פרשת קצב המאוסה, התעלמה התקשורת כמעט לגמרי מהמינוי השערורייתי של חיים רמון, אדם שהורשע בעבירת מין, לתפקיד ממלא מקום ראש-הממשלה.

ההרשעה של רמון, בין ש"יש עמה קלון" או אין – היא אות קלון לאיש ולמערכת הפוליטית בישראל. אפשר היה לצפות, לכל הפחות, לאיזו תקופת צינון של כמה שנים לפני שיקבל תפקיד בממשלה – שלא לדבר על קידום. 

מאהוד אולמרט וחבריו אנחנו הרי לא מצפים לכלום, ואהוד ברק וחבריו עשויים בדיוק מאותו חומר – למקרה שחשבתם אחרת. לזכותו של אהוד ברק אפשר לומר, שמאז סיפור הזקנה במסדרון הוא אפילו לא טרח להעמיד פנים שמעניין אותו גורלו של האדם הפשוט בישראל – שלא לדבר על מיידלעך שדוחפים להן ידיים או דופקים להן צרפתיות, כי הרי למה הן נועדו? האם בתקופה שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון (או לפני, או אחרי) שררו בצה"ל נורמות אחרות מאלו ששררו (לכאורה) בבית הנשיא או בחיי האהבה של חיים רמון?

אבל משרת-החינוך יולי תמיר אפשר לצפות ליותר, בעיקר על רקע הפרופיל הגבוה שהציגה בפרשת קצב (שכזכור, בניגוד לרמון, טרם הורשע בדין). לכן יולי תמיר נדרשת להסברים, וזה ההסבר שלה [ynet]. פשוט חרפה.

אגב, תזכורת לדברים שנאמרו על רמון בהכרעת הדין במשפטו:

"מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת"

"…בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו"

"הנאשם הסתייע בשבעה עדי הגנה שהובאו, רובם ככולם, במטרה להשחיר את פניה של המתלוננת… מדובר בעדות בלתי אמינות ובלתי מהימנות, שתיאמו את גירסתן בניצוחה של רבקה, ערב מתן עדותן בביהמ"ש".

"…נחצו כל הקווים האדומים… תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות להטות משפט". 
 
במילים אחרות: היה חשד לכאורה לשיבוש הליכי חקירה והליכי משפט, הדחת עדים, ועוד כהנה וכהנה עבירות פליליות שרמון או אנשים שפעלו מטעמו עשו. על כך אומרים השופטים:

"התופעות החמורות שנתגלו במהלך ניהול משפט זה אינן יכולות להישאר ללא מענה. ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים".

(עוד ציטוטים בתקציר הכרעת הדין)

האם יולי תמיר לא קראה את הכרעת הדין? האם היא לא מבינה שישיבתה בממשלה שעה שנעשה מינוי כזה היא מעשה אנטי-מוסרי ואנטי-חינוכי מהמדרגה הראשונה? האם לא ברור לה שהמעשה הנכון היה לכנס מסיבת עיתונאים ולהתפטר.

אני לא חושב. יולי תמיר היא אשה אינטליגנטית. אינטליגנטית, משכילה ותרבותית. Honorable woman היה בוודאי קורא לה שייקספיר לו כתב מהפארסה הזו מחזה.  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משה משה   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 7:26

    או בכל ממשלה אחרת שקמה בשנים האחרונות? או מכל ממשלה אחרת שתקום בשנים הקרובות?
    אני אישית לא ולכן אני גם לא מתאכזב. מבחינתי הם יכולים למנות את בני סלע לשר לעניני נשים ואני לא אופתע.
    רק הערה קטנה: ניתן להבין מדבריך כל מיני רמיזות בקשר להתנהגותו של אהוד ברק בזמן הצבא. לדעתי אמריה מיותרת כי כל שאר הנאמר כאן קולע למטרה גם בלי אמירה זו.

  • ד.ט   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 8:49

    לא שלא קיימת הטרדה מינית בצה"ל אבל ההתייחסות לנושא כן השתנתה בצורה קיצונית במהלך שנות התשעים, והנורמות השתנו אף הן.

  • שוקי   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 10:05

    אני שירתתי בסדיר בשנות התשעים וצה"ל נראה אז כמו בית זונות אחד גדול, במחילה.

  • שוקי   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 10:47

    תסלח לי מאד, אבל שום דבר מהתנהלותה של תמיר בשנה האחרונה לא הוכיח שיש לה מחויבות לאידיאולוגיה כלשהי, במיוחד לא לסוציאל דמוקרטיה. אם היא יכולה לשבת בממשלה אחת עם רמון ועם ליברמן, והצביעה בעד תקציב אנטי-חברתי, אז היא סתם עוד פוליטיקאית צבועה ואופורטוניסטית שמדברת יפה.

  • ד.ט   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 12:05

    הנורמות השתנו לעומת תקופות קודמות.

  • איל   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 13:42

    "גמרה" אצלי כבר מזמן, ושום דבר חדש שתגיד לא יפתיע אותי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 17:08

    השקפות העולם שלנו דומות, ולכן אני מזדהה עם חלק גדול מהפוסטים שלך, ובכל זאת נהיה לי קשה יותר ויותר לקרוא אותך
    אתה תמיד כל כך נחרץ, כל כך יודע הכל, כל כך חסר גמישות. אתה נושם עמוק לפעמים ותוהה אם זה בטוח שאתה יודע הכל? שאין אפור בכלל? כשאתה מגיב לטוקבקיסט "תסלח לי מאוד…", "בית זונות, במחילה" ומשפטים נוקשים אחרים עובר במוחך ספק קל בצידקתך? לא ספק שנובע מחוסר ביטחון או דעה אלא ספק בריא, חכם, הכרחי.

  • שוקי   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 18:00

    מכיוון שהבלוג הזה מציג את דעותיי, אני לא רואה שום צורך להעמיד פנים שאני אמביוולנטי באותם מקרים בהם אני לא.

    כשאני עוסק בעובדות אובייקטיביות, אני עושה הבחנה ברורה בין מה שאני יודע למה שאני חושב שאני יודע. כשאני אומר את דעתי, אני נחרץ – כי זו דעתי וזה אני.

    לדוגמא, אני מניח שאין לנו ויכוח על כך שיולי תמיר שותפה עקיפה, במעשה או במחדל, לצירוף ישראל ביתנו לממשלה, להעברת התקציב ולמינוי רמון. אלו הן העובדות.

    הויכוח בינינו, אם ישנו, הוא על מידת האחריות שמוטלת עליה למעשים שעושה הממשלה שהיא חברה בה.

    *דעתי* היא שיש עליה אחריות מוחלטת כי בכל שלב היא יכולה להתפטר ולא לקחת בכך חלק. לא מספיק שהיא מסתייגת מצעדים כאלה – עליה לגבות את ההסתייגויות במעשים שיעידו שפיה ולבה שווים.

    אני כאן בשביל לומר את מה שבעיני הוא האמת. אם האמת מכוערת, אז אין פלא שהדברים שאני אומר לא נעימים. אין טעם לעטוף אותם בניסוחים מפותלים ודיפלומטיים.

  • פנחש מוואי   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 20:26

    טוב אז הנה אני כותב. אני יודע שהתגעגתם.

    שוקי, חביבי. אין לי אלא להלין עליך ועל ידידיך תומכי מפלגת העבודה שכל הזמן מתאכזבים מן נמפלגה העלובה ומנבחריה (אותם אתם בחרתם).

    חלאס. תצביעו כבר למישהו אחר – תהפכו את מרצ ל-15 מנדטים את חדש ל-10 ואת עלה ירוק ל-3.

    חלופה מעולה לסטגנציה ולכסאנות העלובה של נבחריכם. כמה עוד נשמע מכם על אין ברירה והמפלגה השלטת והפשרות שיש. כמה תירוצים. ואח,כ ביקורות מתחסדות.

    יורים ובוכים היה פעם תווית לשמאלני מרצ. היום היא נוגעת אליכם גם כן. לא שהפכתם שמאלנים. פשוט הבכי שלכם מגעגע עד לב השמיים.

    איכסה פיכסה אומרים הילדים. איכסה פיכסה אומר גם פנחש מוואי. – moway למתעניינים.

    ולא – אין לי קשר למשפחת noway.

  • עיישה   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 23:17

    מאיר עיניים, כל מילה בסלע. לא שהחזקתי אי פעם משהו מיולי תמיר (הרי מדובר בשלום עכשיוניקית, ושלום עכשיו היא תנועה של אנשי צבא אחרי הכל. ועוד לפני שהם היו מקדונלד, הם היו מאצ'ויים )

  • חליל   ביום 10 ביולי 2007 בשעה 19:05

    נמנית עם מייסדי תנועת שלום עכשיו, ובשנים 1980-1985 הייתה פעילה במפלגת רצ. בשנים 1998-1999 הייתה יושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח, והחל משנת 1995 תמיר פעילה במפלגת העבודה. בין תפקידיה הנוספים היתה חברת הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה, חברת הנהלת קרן ירושלים, ויושבת-ראש האגודה לזכויות האזרח.

    לאחר בחירות 1999 התמנתה לתפקיד השרה לקליטת עלייה בממשלה ה-28, כמינוי אישי של ראש הממשלה אהוד ברק. היא נבחרה לכנסת ה-16 בשנת 2003, והייתה חברה בועדות שונות, ביניהן וועדת הכספים, וועדת חוקה, חוק ומשפט, וועדת החינוך, התרבות והספורט, והוועדה לפניות הציבור.

    לקראת הבחירות לכנסת ה-17, היתה תמיר בין היחידים שתמכו בעמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה. לאחר שנבחר, הפכה תמיר לאחת ממקורבות פרץ ולאחת מבכירות המפלגה. בזמן מערכת הבחירות שימשה כראש מטה ההסברה של העבודה ומועמדת המפלגה לשרת החינוך בכל קואליציה ממשלתית שתקום.

    כבר לפני שלוש שנים הציעה תמיר הצעה שכיום עתידה להעלות שנית בעקבות מינויה לשרה. היא הציעה להפסיק ולהישבע לצה"ל עם ספר תנ"ך, ובמקומו תחולק לטירונים מגילת העצמאות.

    תמיר מתכננת להרחיב את לימודי האזרחות בבתי הספר להיקף של שלוש יחידות לימוד, ולשים בהם דגש על רב-תרבותיות. את ההישגים בהם היא מתכוונת להפוך לקריטריון ממיין בכניסה לאוניברסיטאות, "על מנת לפתח תודעה אזרחית", כדבריה.

  • שוקי   ביום 10 ביולי 2007 בשעה 22:14

    באמת שכל זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי הוא שיולי תמיר לא שמה את עכוזה במקום שבו נמצא פיה.

  • יוסי   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 7:23

    החטא הקדמון הוא בבית המשפט שלך, שנמנע מלהטיל קלון ברמון.
    והחטא היותר קדמון הוא ביועץ המשפטי שלך, שנמנע מלחקור את רמון על מקרה נוסף, של בחורה אחרת, שהיה הופך אותו לסדרתי.

  • דוד   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 9:09

    כשביבי יהיה ראש הממשלה, הסוציאליסטים המהפכנים יוכלו לצקצק בלשונם כאוות נפשם, ללא יולי תמיר שתפריע להם.

  • יונית   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 10:11

    למה, יולי תמיר נחשבת למישהי שעונה על צורכי הסוציאליסטים המהפכנים? להזכירך, האישה כיהנה כשרה גם בממשלת ברק, שאין הבדלים מהותיים בינו לבין ביבי בשום דבר שהוא. לא רק שאין קשר בינה לבין סוציאליזם, מהפכני או אחר, בשנה האחרונה הסתבר מעבר לכל ספק שאין גם כל קשר בינה לבין סוציאל דמוקרטיה.

  • דוד   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 10:41

    האגף השמאלי במפלגת העבודה מעוניין לנגח כל מי שאיננו מוכן להישבע שבועת אמונים לטהרנות הרעיונית שלהם. תמיר היא שמאל מתון, אחראי ומפוכח. היא סוציאל דמוקרטית לא פחות מכל אלה שמתלהמים נגדה. ההבדל בינה לבינם היא שבניגוד אליהם, היא לא בלוגרית שיכולה כל שני וחמישי לשנות דעה ולכתוב מה שבא לך.

    על מדיניות, להבדיל מפוסט, אי אפשר לעשות DELETE.

  • יונית   ביום 5 ביולי 2007 בשעה 23:14

    למיטב זכרוני, יולי תמיר היא משמאלני האגף השמאלי הזה. ואין כאן שום טהרנות רעיונית. יש כאן דרישה למעשים שתואמים את המדיניות, לא למעשים שתואמים את ההיפך המוחלט ממנה. שזה מה שהיא עושה, גם בתחום החינוך. לגייס הון מבעלי הון לצורך מימון חינוך ציבורי זה לא ממש אקט סוציאל דמוקרטי. הכנסת ליברמן לממשלה, גם היא לא היתה ממש אקט סוציאל דמוקרטי, עם דגש על החלק השני של הביטוי. ה"רפורמה בהשכלה הגבוהה" שלה, בעיקר ניתוק שכרם של המרצים מהעניין, גם כן, סוציאל דמוקרטיה במיטבה. ומה מביאים לי אנשים כדוגמא להצלחה? העלאה על הנייר בלבד (ולא ממש בתלוש משכורת) של השכר הממוצע – ואני אדגיש שוב – הממוצע של מורה? וואו, איך לומר, אבות הסוציאל דמוקרטיה מתהפכים במשכבם.

כתיבת תגובה