תקציב המדינה 2008: הונאה מתוכננת היטב

פעם בשנה, מחליטה פקידות האוצר על חלוקת ההכנסה הלאומית. קוראים לזה "הצעת תקציב המדינה", והיא כוללת בין השאר אתנן פוליטי שמכונה חוק ההסדרים. חוק ההסדרים בעצם מחליק מתחת לשולחן את ה"בקשיש" לכוחות הפוליטיים השונים שיושבים סביב שולחן הממשלה.

במילים אחרות: קבוצה של כלכלנים ממשרד-האוצר משחקת אלוהים: מי יחיה ומי ימות, מי לשבת ומי לחסד, מי יעני ומי יתעשר. ולא בהתאם למצע הפוליטי שאיתו המפלגות השונות הלכו לעם אשתקד, אלא בהתאם להשקפת עולם ניאו-שמרנית קיצונית.

זוכה פרס נובל פרופ' ג'וזף שטיגליץ, אומר על הניאו-שמרנות בספרו "אי נחת בגלובליזציה" כי לאור הכשלונות של מדיניות קרן המטבע הבינלאומית בשני העשורים האחרונים, אי אפשר להתייחס אליה אחרת מאשר כאל כת.

שטיגליץ מביא דוגמאות מתריסר מדינות – מרוסיה דרך תאילנד ועד ארגנטינה – שיישמו מדיניות כלכלית דומה, בלחץ קרן המטבע הבינלאומית וגופים כלכליים ופיננסיים נוספים. אצל כולן זה התחיל בצמיחה (של עשירים) לצד השלכות חברתיות איומות ונוראות. בכולן זה נגמר בהתרוששות מלווה בשחיתויות ולעיתים אף מעילות ענק; בכולן זה פגע בתוחלת החיים, הגדיל את האלימות והפשע – ואז הגיע גם המשבר הכלכלי.

במה עדיף להשקיע בצמיחה או בסעד – שואל פרופ' שטיגליץ. ועונה: זו שאלה שקרית לא צריך להיות ניגוד בין השניים.  

שטגיליץ מעיד על עצמו שאינו סוציאליסט אלא ליברל שמאמין בשוק חופשי. הניאו-ליברלים, הוא מסביר, מציירים את את כל מי שחולק עליהם כשמאלן שאינו מבין מהי גלובליזציה. האמת המרה היא שלא רק הציבור הפחות משכיל, אלא גם הרבה מאד כלכלנים בכירים, מנוסים ואינטליגנטיים, נתספים להשקפות הניאו-שמרניות, חרף כל הכשלונות הידועים.

כבר המלצתי כאן על הספר של שטיגליץ בעבר, ואני ממליץ עליו שוב וביתר חום, כי למרות שהוא כבר בן 5 שנים הוא הופך אקטואלי למדינת ישראל, יותר ויותר, ככל שעובר הזמן.

אחרי קריאת הספר הזה, קל הרבה יותר להבין באמת מה נעשה פה, לשם מה, ומדוע זה כל-כך מיותר.

בכל אופן – על ההשקפה וההתנהלות הפוליטית הבינלאומית והפנים-לאומית של הניאו-שמרנים, אפשר ללמוד משטיגליץ הרבה. משרד האוצר הישראלי והפרלמנט שמסונף אליו, יכולים היו "לעשות בית-ספר" לשטיגליץ ולחבריו במוסדות הכלכליים העולמיים.

גם שיעור ביחסי ציבור יכולים כבר הספינולוגים הישראליים לעשות לאמריקניים. רק תחשבו על זה, איך כל סדר היום של המדינה בחודשים האחרונים הצליח להסיח את הדעת מכך שמתרקם כאן מבצע הונאה חדש, נועז יותר מקודמיו.

התוספות ה"חברתיות" עליהן הכריז היום שר האוצר – ואפילו ה-83 שקלים שאולמרט זרק לניצולי השואה – כבר היו בתכנון מזמן (עוד לפני תחקיר "המשמר האזרחי" על מצב ניצולי השואה). באופן כללי, בהצעת התקציב לשנת 2008 יש פגיעה בחלשים ולא סעד. מוסיפים כאן ולוקחים פי שניים שם (לדוגמא, עכשיו גם עקרות בית ישלמו מס בריאות). וכמובן – משרד הביטחון מקבל תוספת של מיליארדים, ומגיע למימדים מפלצתיים למרות שוועדה מיוחדת שפרסמה את תוצאותיה לפני שנה, הראתה שניתן לחסוך ולקצץ, ועדיין נהיה מוגנים (ונפסיד לחיזבאללה, כי מנהיגינו מטומטמים).

סכסוך פרידמן-בייניש, אגב, נראה בדיעבד כמו תרגיל הסחת דעת מוצלח. בימים הקרובים ייפגש פרידמן עם אהרון ברק ומאיר שמגר, שמן הסתם ינזפו בו בנימוס מאיים. פרידמן יגיד משהו כמו "תשמעו, בשבילכם אני מוכן לעשות הכל בהסכמה עם בייניש. אפילו לוותר לה קצת". התקשורת תדווח על זה, ואחר-כך על עוד התרעות על פיגועים בסיני, ועל עוד משהו שקרה באיראן או נאמר בסוריה. בסופו של דבר, תקציב המדינה ל-2008 יעבור, עם כל הגזירות או רובן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אבי   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 7:18

    הכי גרוע זה שדוחים את ההעלאה הזעומה שהייתה צריכה להיות בשכר המינימום בשנה!
    אם מפלגת העבודה מסכימה לתקציב הזה ולדחיית העלאת שכר המינימום אז היא יכולה להוריד את התואר "עבודה" משמה.

  • מוטי   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 10:00

    "אלה שתמיד הם חסרי אמון הם אותם אנשים שמניחים שמלבד מעשה המרמה הגדול הבראשיתי, בכל עניין ועניין נעשה מעשה מרמה קטן במיוחד בשבילם, כלומר שכשמוצג על הבמה מחזה אהבה, השחקנית מחייכת חיוך מזויף לא רק אל אהובה, כי אם גם עוד חיוך ערמומי במיוחד אל צופה אחד מסוים ביציע האחורי. יהירות מטופשת" (פרנץ קפקא)

    ספרו של שטיגליץ באמת מצוין, אבל הטענות על תיאוריות קונספירציה והונאות מתוזמנות היטב, מחמיצות את העניין.
    אולי קשה ומוזר להאמין, אבל במשרד האוצר יושבים אנשים המאמינים באמת ובתמים שהמדיניות הכלכלית הליברלית תיטיב את מצבם של כלל האזרחים.

    כדי ליצור שינוי, יש צורך ביותר מדיבורים מפתים על מזימות והונאות.

  • שקדיה   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 15:27

    האם התמודדה בבחירות מפלגה שנקראת "פקידי האוצר"?
    כולנו משתדלים לפעול בדרך שתואמת את אמונותנו ותפיסותנו, ופקידי האוצר מן הסתם אינם שונים. אלא שהם *רק* פקידים שתפקידם לבצע מדיניות וסדרי עדיפויות כפי שקבעו נבחרי הציבור.

  • חזי   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 0:16

    נשמע ספר מעניין. נראה לי שאני חייב לקרוא אותו, ביחוד בתור מי שבמשך שנים חשב על עצמו שהוא ליברל ובזמן האחרון לא ממש מבין מה לעזאזל הקשר בין מה שהוא חושב למה שה"ליברלים" בכלכלה עושים

  • יונית   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 8:41

    שמדינה זה כמו משק בית, אז תחשוב על משק הבית של סקרוג'. סיוע מארה"ב, עודפי גביה ממסים, תת ניצול של תקציבי המשרדים, בטח יש להם חתיכת הר זהב שם.

  • בן אבויה   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 15:39

    לא הבנתי מה הקשר בין הכשלונות של קרן המטבע במשימות שנידונו לכישלון מראש, לבין פקידי האוצר? זה שאתה קורא לשניהם ניאו-שמרנים קיצוניים? מי לדעתך צריך להכין את הצעת חוק הצקציב?

    אני מסכים שיש יותר מדי חופש תמרון בידי האוצר אבל הפיתרון הוא להגביל את התקציב כדי שלא יוכלו לבזבז את הכסף שלנו על "בקשיש".

  • יונית   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 18:30

    הם פקידי האוצר, אנשי המקצוע, כאנשי מקצוע, כטכנאים. האופן שבו הם צריכים להכין אותו הוא בהתאם לאג'נדה וסדר העדיפויות שקובעים אלו שיושבים בממשלה. תפקידם של פקידי האוצר הוא לא לקבוע את האידיאולוגיה, אלא רק ליישם את הטכניקה. והאידיאולוגיה היא ממש לא "לשלם פחות ריבית" או "לא לפרוץ תקציב". ז"א, שההחלטה האם לפרוץ את מסגרת התקציב, להגדיל את הוצאות הממשלה, או איפה לקצץ ואיך, היא לא שלהם, ואם הממשלה מחליטה להוסיף, זה לא תפקידם להחליט שלא לעשות את זה. ובוודאי שאין שום מקום לכך שהם ינסחו חוק הסדרים שיבטל או ישנה בפועל את כל סדרי העדיפויות שקבעו הנבחרים. זה מצב של טכנוקרטיה בפועל. הקשר בין זה לבין כישלונות קרן המטבע הוא שהטכנוקרטים שלנו מיישמים את אותה אידיאולוגיה אחידה, חסרת אבחנות, לא מותאמת לצרכים הספציפיים והמכסה עצמה במונחים "מקצועיים" לכאורה, שכשלה בצורות כל כך הרסניות במקומות רבים, גם כאן. לביטוי "ניאו שמרנים קיצוניים" יש תכנים מאוד מוגדרים.

  • בן אבויה   ביום 6 באוגוסט 2007 בשעה 23:27

    יונית, חוקי הכנסת חלים גם על פקידי האוצר. לכן, אסור להם להכין הצעת חוק שתהיה בניגוד ל-"חוק הפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב-1992", בו כתוב: "סכום ההוצאה הממשלתית בכל אחת משנות התקציב 2007 ואילך לא יעלה בשיעור העולה על 1.7% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנה שקדמה לה…."

    יש להם דרך לשלם פחות ריבית? אני בעד.

    בכלל לפקידי האוצר יש תפקיד לא פשוט ומאד חשוב, אבל הם לא אלו שמאשרים לבסוף את החוק. המהלך הזה נשאר בידי חברי הכנסת.

    אני ממש לא רואה איך אפשר להשוות בין ההחלטות של קרן המטבע לגבי מדינות מתפתחות לבין החלטות התקצוב של משרד האוצר של ישראל. במקום לנסות ללמוד מקרן בינלאומי, למה לא להסתכל פשוט על מדיניות של עשרות המדינות האחרות שבהן יש תנאים דומים לאלו של ישראל?

  • שפי   ביום 7 באוגוסט 2007 בשעה 2:33

    המקום: מיזנון האוצר. המשתתפים: שני פקידים:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=7148630

השאר תגובה