אני והדובים מס. 1

"אבל אמא, למה הדב שלנו מכוער?"

פרוייקט ה-United Buddy Bears היפהפה הגיע בתחילת החודש לישראל, ונחת בדיוק למקום שזקוק לשפיות דובית מלוא החופן: עיר הקודש, ירושלים.

קשה להאמין, אבל זוגתי ואנוכי, שיוצאים מתל-אביב בעיקר עם דרכון, עשינו את דרכנו באבטובוס אל הבירה שבהרים – לא בשביל אוויר ההרים הצלול כיין, לא בשביל החומוס של אבו שוקרי בעיר העתיקה אליו הלכנו אחר-כך (עליו אפשר לקרוא בבלוג החומוס), ואפילו לא בשביל לתמוך בריבונותינו על בירתנו הנצחית  – כדי לראות את הדובים האלה.

צילמנו המון תמונות שאפשר למצוא בסט ששמו United Buddy bears Jeruslem בפליקר.

מה שממש הרס אותי, זה שהדב של ישראל היה פשוט מעפאן. בתמונה שמציגה אותו, תראו אותו בין הדובים של איראן ועיראק – לא היפים ביותר בתערוכה ועדיין הרבה הרבה יותר יפים ממנו. אפשר ללמוד הרבה על מדינות מהדובים שלהן, ועל המדינה שלנו אפשר ללמוד מהטוב שיש לנו טעם רע ואנחנו משקיעים כסף בשחיתויות במקום בדובים.

וגם עניין דובי הגוף המאוחדים הוא מין משהו כזה שאתה לא יודע אם לצחוק או לבכות עליו. נצחק, מה יהיה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

השאר תגובה