למה באמת אהוד ברק מפרק את העבודה

אחרי הדיווחים בנושא פירוק מפלגת העבודה, אני עוקב בעניין מסויים – אם כי קשה לי לומר שבצער רב. מה לעשות שזקנת המפלגה המפוארת הזו מביישת את נעוריה, והיא הפכה למפלגה כושלת ומושחתת. זה בלי להזכיר את העובדה שהמפלגה הזו מונהגת כיום על-ידי איש שיש לגביו קונסנזוס רחב אחד: אף אחד בעשור האחרון לא גרם יותר נזק ממנו למדינה. זהו מהמקרים הנדירים שאני מזדהה לחלוטין עם הקונסנזוס.

מה שתפס את תשומת לבי בדיווחים על ההתרחשויות בבית המפלגה, היא העובדה שיותר מהכל חשוב לברק לפטר את העובדים. מדוע? אחד האנשים שהתראיינו לידיעות אחרונות אומר שברק הסביר לו "אם לא אפטר עובדים איך יתייחסו אליי ברצינות?". מוזר במיוחד שהוא ממש דורש לפטר את העובדים עכשיו למרות שהמשמעות המיידית, על-פי הדיווחים, תהיה הוצאה של כ-20 מיליון שקלים על פיטורים.

תרשו לי לנחש שמניעיו של ברק (גם) במקרה זה אינם כשרים. בפיטור עובדי המפלגה הוא ישיג מטרה חשובה בפני עצמה: להוציא את כל מקבלי התשלום ששיכיים למחנות אחרים משלו במפלגה. עם כל הדיבורים על "פירוק", הרי הוא טוען שהוא מנסה להציל את מה שיש, ולכן אני מניח שלא כל העובדים יפוטרו – אז באמת מעניין מי יישאר.

כל הסיפור, בינינו, מגוחך למדי. מהם 120 מיליון שקלים? לא יותר מטעות של פקיד במשרד האוצר (ע"ע האחים יולי וסמי עופר, שקיבלו סכום כזה בגלל טעות). מהם 120 מיליון שקלים למפלגה כזו, לעומת מאות מיליוני השקלים עליהם מוחלים הבנקים לחבריהם בעלי ההון? לעומת המיליארדים ששרים ממפלגת העבודה מחלקים לחבריהם?

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קורינה   ביום 28 באוגוסט 2007 בשעה 22:00

    של כ ו ל נ ן

    או כי, כמו שענה להמון העם בכיכר שצעקו לו, רק לא ש"ס – והוא על הבימה חנוט בשכפ"ץ, חסר צוואר:
    כ ו ל נ ו א ח י ם !

  • אורי   ביום 28 באוגוסט 2007 בשעה 23:23

    אם אני זוכר נכון, איתן כבל, שתואר על ידי יובל קרני כאחד מחמשת מובילי המהלך, הודיע הבוקר שהוא קרא לראשונה בידיעות אחרונות על הרעיון הזה.

    מעבר לכך, קצת קשה לעשות את ההשוואות האלה בנושאים כלכליים. אני מסכים איתך לגבי העובדה שברק היה ראש ממשלה כושל (ועל כך אין שום ויכוח), כמו גם בנושא ה"טעויות" של המדינה כשהיא מפריטה עסקים בשווי של מיליארדים. אבל מצד שני, שים לב לכך שלמפלגת העבודה אין שום פעילות שמייצרת הכנסות של ממש. היא לא מוכרת מוצרים או שירותים כלשהם, ולפיכך הבסיס הכלכלי שלה בעייתי מאוד. בהיבט הזה לפחות, 140 מיליון שקל הם סכום עצום.

    אין לי מושג אם התוכנית הזאת נכונה או לא, אבל ברור שמפלגה שרוצה להמשיך ולהתקיים אינה יכולה לשרוד עם חובות כאלה. תחשוב מה קורה אם המפלגה צריכה להכריע על הדרך בה תצביע על הצעת חוק מקטינה את הכנסות הבנקים מעמלות מסוימות – כשאותם בנקים הם בעלי חוב של המפלגה. אם זה אינו ניגוד עניינים, אין לי כל מושג מהו ניגוד כזה.

השאר תגובה