הדיון בהשתמטות: קמפיין הבחירות של ברק

כמה אנשים הביעו באזני פליאה גדולה על התבטאויותיה החדשות של שרת החינוך יולי תמיר בנושא ההשתמטות [ynet]. תמיר, הגדילה לעשות ואמרה בין השאר כי "האמנים שמשתמטים צריך להיות מוקעים על ידי החברה" [ולא להופיע בחגיגות ה-60 למדינה].

התבטאות מעט חריפה, מה גם שתמיר בתור אשה אינטליגנטית ומשכילה, אמורה לדעת שאין כל דרך לקבוע לגבי אדם מסויים שאינו משרת בצבא האם הוא "משתמט" או האם קיבל פטור משירות צבאי מסיבות מוצדקות. לפי חוק שוויון הזדמנויות "מעביד לא ידרוש מדורש עבודה או מעובד את הפרופיל הצבאי שלו, ולא יעשה שימוש בפרופיל הצבאי שלו, אם הגיע לידיו, בכל עניין".

הדיון בהשתמטות: אחיזת עיניים


בכלל, כל הדיון ב"השתמטות" הוא תמוה – מסוג הדיונים שבעבר אנשים כמו יולי תמיר נהגו להתנער מהם.

מהי בכלל השתמטות? אם אני מעלים מיסים, למשל, ואז נתפס, נשפט ומשלם את חובי לחברה – האם אפשר לומר שהשתמטתי מתשלום מיסים? ואם סירבתי לשרת בשטחים מטעמים מצפוניים, נשפטתי וביליתי בכלא, איזו זכות חוקית ומוסרית ישנה להפלות אותי?

על אחת כמה וכמה אם אני איש עסקים שמעסיק רואה חשבון שמאפשר לי לשלם פחות מס לפי החוק – האם אני משתמט מתשלום מס? ברור שלא. ואם השתחררתי מהצבא באופן חוקי לגמרי, על-פי התקנות ולאחר בדיקה והחלטה של וועדה רפואית, האם אני משתמט? ברור שלא.

ישנם אולי "נבלים ברשות התורה", שמתחמנים את המערכת – כשם שישנם אנשים שמתמחנים את המוסד לביטוח לאומי כדי לקבל כסף מהמדינה. הניסיון להציג את כל מי שלא משרת כמו את כל מקבלי הקיצבאות כמשתמטים/טפילים, הוא הסתה לכל דבר.

הדיון בהשתמטות: הסתה מכוערת


ישנם לא מעט אנשים שהייתי מכנה "משתמטים" – בנים-של שקיבלו פרוטקציות, כדורגלנים ושחקנים שצה"ל "מתחשב" בהם, שזו לעיתים קרובות שחיתות ממוסדת מהסוג הגרוע.

אבל אין שום גידול בהיקף ה"השתמטות" כפי שהדגים מקס הזועם. אני ממליץ לקרוא גם את הפוסט הנוסף שלו שמסביר מדוע מבלבלים לנו את המוח על השתמטות.

אבל מעל לכל, אני מציע לכם לחשוב על זה שבישראל ישנם אנשים שקיבלו פטור בגלל נכות פיזית או נפשית, לפעמים כאלו שנגרמו להם במהלך שירותם ולא הוכרו כנכות צה"ל. ומה שמתנהל נגד האנשים האלה זו הסתה מכוערת. גם כשהיא מופנית כנגד מי שהשתחרר מצה"ל מטעמי דת ומצפון, בין שדתו או מצפונו קיבלו הכרה ובין שקב"ן הכיר בבכך שאין לצה"ל מה לעשות איתו (וזה כדי לא לקיים את הוראת החוק כפשוטה) – גם במקרה כזה זו הסתה פרועה ומלוכלכת ומי שלוקחים בה חלק הם בעיני אנשים מתועבים.

(אסור לי לומר שהם אנשים מתועבים, כי מישהו יוכל לטעון שזו "העלבת עובד ציבור", אבל מותר לי לומר שבעיני הם מתועבים, שזו דעתי ותחושתי. ואני שואל את עצמי כמה זמן אוכל לעשות זאת).

הסיבה האמיתית לקמפיין

אני לא אוהב אופורטוניזם, אבל האופורטוניסטים בסיפור הם בעיני לא המשתמטים אלא יותר אנשים כמו ראובן אגסי, מנכ"ל חברת קוויקסופט, שקורא במפורש לפעילות שמנוגדת לחוק באפליית "משתמטים" בעבודה ובתחומים נוספים. ההצעות שלו – לפגוע בזכויותיהם של אנשים בביטוח לאומי ובשירותי הבריאות – הן הצעות מזעזעות, בעלות אופי פאשיסטי לכל דבר.

בכל פאשיזם, ישנם אנשי עסקים אופורטוניסטים ש"מתגייסים למאבק הפטריוטי". במקרה של ראובן אגסי, נשלחה בשמו הודעה לעיתונות שכנראה נועדה לקדם לא את הקמפיין אלא את עסקיו. מעניין לציין שמי ששלח את ההודעה הוא היחצ"ן איתי בן חורין שרשימת לקוחותיו כוללת את מתן וילנאי, נאמנו של ברק.

זה, בנוסף להתגייסות של הרמטכ"ל החדש מצד אחד, ושל יולי תמיר מצד שני, מובילה למסקנה המתבקשת שהדיון הזה הוא התחלת קמפיין הבחירות של אהוד ברק.

גבי אשכנזי הרי מכיר את הנתונים, ויודע שצה"ל משחרר את האנשים שאינו רוצה בהם אבל אהוד הוא הבוס שלו (הגידול במספר המלש"בים שאינם מגוייסים ב-20 השנים האחרונות, הוא בגלל שלא לוקחים אנשים עם רישומים פליליים או כאלו שהודו שהשתמשו בסמים. ועדיין – מחזורי הגיוס החדשים גדולים מאי פעם).

לגבי יולי תמיר – אהוד ברק הוא פטרונה, שמעניק לה תמיכה אמיצה למרות כשלונותיה ורפיסותה, ולמרות שבתוך מפלגת העבודה ומחוצה לה כבר קראו להדחתה והחלפתה. שני אלו, ואחרים, מתקרנפים ונותנים יד להסתה כדי לדאוג לעתידם.

אהוד ברק הלך על קלף הגיוס כבר ב-1999, כשהבטיח שיגייס את החרדים. כמובן שאלו היו ברבורים חסרי תוחלת, תעמולה שקרית שפונה למכנה משותף נמוך. אהוד ברק מחפש בכל קדנציה שעיר לעזאזל – לא שהוא מתכוון לחולל שינוי כלשהו במצב, אלא שפשוט הוא יודע שההסתה הזו יכולה לסלול את דרכו אל הכסא.

בכל אופן, הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: הסגנון ודרכי הפעולה לא משאירים מקום לספק – אהוד ברק דוחף את ישראל במדרון חלקלק בכיוון של פאשיזם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתי אשר   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 14:24

    תעזוב אותך ממיגרנות וברלין – שוב הביתה

  • חייזר כחול   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 15:17

    ואגב, שמעתי אתמול ברדיו שגם אפרים סנה רוצה להגיש הצעת חוק לשלול רשיון נהיגה ממושמטים נפשיים, אני מחפש לינק לכך באינטרנט ולא מוצא.
    אילו בלהט הזה שבו חברי המפלגה האבודה מתחרים זה בזה בלעקוף-ימינה, הם היו פותרים את הבעיות החברתיות שבגללן הרבה תמימים בחרו בהן, היה כאן באמת מקום שכיף לחיות בו.

  • כל כלב ביג'י יומו   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 16:42

    בן, או נכד, או מישהו עם סיבות נפשיות, קלות או כבדות, לא לשרת בצה"ל.
    מישהו שהמערכת לא בדיוק תסתדר איתו והוא לא בדיוק איתה.
    ויום אחד הוא יקרא אותך, את האבא, או הסבא, או הקרוב שקרא להפוך אותו לתת אדם רק בגלל שהוא לא עשה צבא.
    אולי הוא יהיה אדם מקסים, אולי הוא יכתוב שירים, אולי הוא ידע לבשל, אולי הוא יהיה ילד נהדר לאמו, מאהב וחבר לזוגתו, בכל מקרה הוא יהיה עולם ומלואו.
    תנסה אז להסתכל לו בעיניים. אם הוא גם יהיה אציל, הוא יימנע מלירוק עליך.

    ועד אז, תמשיך להתרהב, רק תחליף את "אלה שלא עשו צבא" אצלך ב"יהודים". אני מוכן לנסות לתרגם לך לגרמנית, זה עדיין יוצא יותר טוב.

  • יהל זמיר   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 17:01

    את הנתונים בענין מספר המשתמטים נתן יגיל לוי בכתבה בעיתון הארץ:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/888389.html

    והנה תיאור הספר שלו
    http://www.text.org.il/index.php?book=0710051

  • עומרון   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 17:10

    והדוגמא של המסים שגויה.
    אם לא שילמת מסים עברת על החוק ואתה עבריין.
    אם פקיד השומה פטר אותך מתשלום מס אינך משתמט, אתה אזרח שומר חוק שעושה שימוש נבון בזכויותיו.
    ישנם מי שמשרתים בצבא וישנם עריקים. אין קבוצת ביניים, כיוון שהלא משרתים בצבא עושים זאת על ידי כך שהלכו ללשכת הגיוס, ביצעו תהליכי חיול ונשלחו על ידי הצבא הביתה. אם הצבא לא רוצה לגייס את מי שהוא חושב שיעשה לו בעיות, מה זו אשמתו של הבעייתי? הצבא מתעצל וזו בעייתו של הצבא.

  • שוקי   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 19:54

    אני שירתתי ביחידה שמחצית מהחיילים בה היו קב"ניסטים. ביניהם היה אחד שסיפר בגאווה איך הוא עבד על הקב"ן וסיפר לו שהוא טיפוס אנטי-חברתי שכל היום יושב בבית ומשחק עם החתול.

    ואתה יודע מה? הוא באמת היה די דפוק ודי אנטי-חברתי. ובכלל, נראה לי שרוב האנשים ש"עושים הצגות" אצל קב"ן הם אנשים שבאמת יש להם בעיה ויותר קל להם להקצין אותה מאשר פשוט להודות בה ולדבר עליה. מה גם שהכרתי יותר ממקרה אחד של אנשים שהגיעו לקב"ן במהלך השירות כשהם במצוקה קשה, והעיפו אותם מכל המדרגות.

  • אזרח.   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 20:55

    חשפת את ערוות ברק.

  • הצועד בנעליו   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 22:25

    נפל לידי היום ספרו של יהודה האזרחי, סופר די נשכח מאמצע המאה הקודמת, הספר נקרא "תאומים" וכולל שלושה מחזות, אחד מהם "המשתמט" כאילו נכתב בימים האלה, וממנו אפשר ללמוד איך כבר במלחמת העולם השניה – מלחמה אגב הרבה יותר צודקת מכל מלחמה שחונטת ברק והחברים עשויה לצאת אליה היום, הפכו אנשים בעל כורחם למשתמטים והעלו אותם קורבן לצורך הפאתוס והצביעות הלאומיים והחברתיים, ולצורך בניית קריירות של כל מיני ג'ובניקים אופורטוניסטים.
    אולי עוד אכתוב על זה פוסט. חובה להדפיס מחדש, להמחיז, אקטואלי יותר מתמיד.

  • עודד ש.   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 22:35

    אני לא חושב שמה שאורי התכוון להגיד זה שאם אתה מתגייס זה אומר שאתה אחראי יותר ממי שמשתמט אלא שמי שמשתמט בכוונה תחילה ובזיוף של מצבו הרפואי אינו אדם שתרומה לחברה מעניינת אותו. הוא אינדבידיאול והוא יבחר בעצמו מתי לתרום ואיך, אם בכלל, ולכן הדוגמה של התחמקות מתשלום מסים כן רלוונטית. במדינה מתוקנת אדם שמחליט שהלל מעניין לו את הבולבול ושהוא יעשה מה שהוא רוצה זה רק עניין של זמן עד שהמצב יגלוש לאנרכיה.

    אני עובד באחד המקומות המעניינים ביותר בארץ, כלומר בכנסת. בניגוד למה שחושבים, יש שם גם לא מעט אנשים שעקרון התרומה מקודש אצלם. אנשים כמו יוסי שרד, אריה אלדד ואיתן כבל עשו שנים על שנים שירות מילואים בנוסף לתפקידם הציבורי. הרבה אחרים התחמקו מזה באלגנטיות. ואם ניקח את השלישייה הזאת בתור דוגמה ונתעלם לרגע מההבדלים הפוליטיים, הם שלושה ח"כים מצויינים ותורמים הרבה מעבר לממוצע.

  • שוקי   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 23:30

    "יש אוכלוסיות שלמות שמשקלן הדמוגרפי גדל ולכן השתמטותן מורגשת עוד יותר"

    איך השתמטותן מורגשת עוד יותר? הגידול במספר החרדים והערבים לא גורם לירידה במספר החילונים שאינם משתמטים. אדרבא – כבר בתקופה שבה אני הייתי בשירות חובה שחררו את רוב החיילים 3-4 חודשים קודם כי היה עודף כוח אדם. מחזורי הגיוס גדלים משנה לשנה ולכן צה"ל גם מעלה את הרף ופוטר משירות אנשים שפעם היו מגייסים בכוח.

  • הצועד בנעליו   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 23:46

    היה צריך חוזק כדי להיות אינדיבידואליסט.
    אני בטוח שבעדר האנסים מבסיס חיל האויר למשל (וסליחה שאני חוזר לדוגמה הזאת, שהתפרסמה, בטח היו עוד רבות, אולי קטנות יותר, שנקברו) לא נמצאו הרבה אינדיבידואליסטים, אבל כולם אזרחים תקניים מבחינת מר קציר, המעסיק ושכמותם.
    אדם אינדיבידואליסט, מהשקפתו כאינדיבידואל, נותן כבוד (אולי כבוד יתר) לאינדיבידואלים אחרים.
    רוב האנשים ה'תקניים' הם אנשים עדריים, שמהגן ההרתעה מ'להיות לבד', 'להיות יוצאי דופן' לימדה אותם ללכת בנתיב הבטוח שכולל הליכה לצבא, רק כדי שלא יגידו עליך שאתה 'לוזר פרופילניק' ושאר הכינויים הנחמדים.

    חברה צריכה גם כמה אנרכיסטים, כדי שיחזיקו את הראש שלה מעל המדמנה שרוב העדר שוקע עם הראש שלו בה, וחברה שהתקדמה, התקדמה בזכות אנשים כאלה ולא בזכות שיעתוקים רובוטריקיים נוסח אהוד ברק (גאון צבאי, טיפש בכל השאר).

  • שוקי   ביום 5 בספטמבר 2007 בשעה 1:30

    סלח לי, אבל נדמה לי שאתה מבלבל כאן שני תחומי דיון: בסרבנות ובהשתמטות.

    קודם כל, להבנתי הסרבנות לא קשורה לאנרכיזם. אדרבא: הסרבנות היא מרי אזרחי, שאינו מערער על הסמכות של החוק אלא בוחר לעבור עבירה ולתת עליה את הדין, מסיבות מצפוניות.

    מי שמסרב ומשלם את המחיר, לא שונה מכל אדם שעבר על החוק אבל "שילם את חובו לחברה". אסור לרדוף אותו ואסור להפלות אותו ויש תיקון חוק מיוחד שמתייחס לכך (שהוזכר בידיעה ב-ynet), וישנם גם חוקי יסוד שלא הוזכרו.

    אם נפגעת הנורמה הזו, נשמט הבסיס המוסרי של החוק ונוצרת מדינת לינץ' שבה אנשים פרטיים מחליטים להעניש עבריינים לפי ראות עיניהם – כמו מנכ"ל קוויקסופט (וכאן אני עובר להשתמטות). לדעתי זה דבר יותר גרוע מסתם מחאה לא אלימה – זה מה שנקרא "לקחת את החוק לידיים".

    מה שמכונה "השתמטות" זה דבר אחר לגמרי. פה מדובר באנשים שלא שירתו בצבא כי הצליחו לכאורה לתחמן את המערכת. אבל כמו המונח המסריח "מובטלים מרצון", גם מגזר ה"משתמטים" הוכח כפיקציה במחקר רציני שפורסם בספר והגיע לתקשורת (ראה הידיעה בהארץ אליה יונית הפנתה). לכן אני בטוח שאפילו יולי תמיר מכירה את הנתונים האמיתיים.

    האמת היא ש*אין* בעיה של משתמטים. ישנם ערבים וחרדים ועוד קבוצה קטנה של אנשים שצה"ל החליט לשחרר. לרוב אלו לא אנשים מהמערך הלוחם אלא בעיקר פרופילניקים עם בעיות בריאות או ת"ש קשות. נערי רפול, נערים ממשפחות הרוסות, אנשים שעברו פציעה בצבא, חולים במחלות כרוניות קשות, וכו'.

    רוב ה"משתמטים" הם אנשים שצה"ל משך מהם את ידיו. כי אם רוצים אותך, לא משחררים כל-כך בקלות – ואם לא רוצים אותך, לא יגייסו. מה גם שאין מחסור בכוח-אדם בצה"ל, יש עודף. היה עודף כבר כשברק התמנה לרמטכ"ל והבטיח "צבא קטן וחכם".

  • שוקי   ביום 5 בספטמבר 2007 בשעה 1:33

    התגובה הקודמת הייתה לצועד בנעליו.

  • הצועד בנעליו   ביום 5 בספטמבר 2007 בשעה 8:11

    לעודד ש. שאחרי שהצלחתי להבין את השגיאות שלו, הבנתי שהוא מנסה לעשות איזה חלוקה בין "אינדיבידואליסטים" (וגם המלה אנרכיה היתה שם באיזה מקום, עוד מפלט/עלה תאנה של הפטריוט-השמרן הממוצע?) לבין האחרים.
    ויש לדעתי דברים שהם תחומי ביניים בין סרבנות להשתמטות (השמטה רצונית, יותר נכון במדינתנו). יש השתמטות שהיא סרבנות אפורה. הפערים יותר מורכבים ומטושטשים ממה שאתה או כולנו חושבים.

    אבל מה זה חשוב, את כל ה"מת מצחוק" למיניהם (שגם כתב את התגובה המזוייפת בשמי כאילו, של "הצועד לקב"ן" ולפחות לא גנב הפעם שם, כמנהגו מתמיד, כי לעושי צבא מותר הכל – גם לגנוב) זה לא מעניין, בעיניהם גם אתה טפיל ופרזיט, וכל מי שלא שירת בדיוק כמוהם. כך הגילדה מסננת את "השמאלנים הזבל ההומואים!!!!!" ובונה לעצמה זכויות יתר במדינתנו, והיום זה תורם של הפרופילניקים או 'הסמולנים' להיות מוקעים לעמוד הקלון, מחר זה תורו של כל מי שהפרופיל שלו לא יהיה בדיוק 97+ נאמנות לארץ ישראל הקדושה והטהורה עפ"י דת העם היהודי-צה"לי אליו שייך רק מי שצוּהָ"ל כהלכה (צוהלטר בגרמנית=רועה זונות).

  • הצועד בנעליו   ביום 5 בספטמבר 2007 בשעה 8:57

    אתה חושב שהדברים שאתה עושה להם קופי-פייסט ממני הם מגוחכים?
    הם לא.

    (לא הכל קופי-פייסט ממני, חלק גדול כן, וחלק הזייפן ברשות צה"ל מוסיף פרי דמיונו ורוחו המסוממת מעודפי מיליטריזם ישן ומפגר).

  • שוקי   ביום 5 בספטמבר 2007 בשעה 12:13

    ה-IP של ההוא שמזייף ומעתיק זה עתה זוהה על ידי מערכת מחיקת הספאם של רשימות, וכל התגובות מה-IP שלו נמחקו.
    במקרה שמישהו עושה מעשה דומה בעתיד, כאן או בבלוג אחר ברשימות, בקש מבעל הבלוג להשתמש בתכונה הזו.

  • הצועד בנעליו   ביום 6 בספטמבר 2007 בשעה 15:50

    ומסתבר שאותו אחד גם היה המעסיק…

  • רון   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 20:22

    אולי הפסקת להתעדכן מאז 1999, אבל אהוד ברק לא נחשב לפטרונה הפוליטי של יולי תמיר, והיא בוודאי לא נחשבת לתומכת של ברק.
    אמנם, לפני כמעט עשור שלם ברק היה זה שהביא את תמיר למפלגת העבודה והכניס אותה גם לכנסת, אבל מאז עבר כבר הרבה זמן, ותמיר היא מהשרים (והח"כים) הבודדים במפלגת העבודה שלא תמכה בברק, ואף יצאה בגלוי נגדו.

    כך שלפחות מהבחינה הזו, התיאוריה שלך קצת לוקה.

  • אורי   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 14:43

    זה לא כל כך מסובך. אם התחמקת מביצוע חובה שמטיל עליך החוק – צבא, מסים – ביצעת השתמטות. אם ניתן לך פטור על ידי הצבא משירות חובה או על ידי המדינה מתשלום מסים – אין בעייה.

    השאלה היא איך מגיעים לקבלת פטור כזה. אם אתה בעל מום שמקשה עליך לתפקד גם בנסיבות יומיומיות, כנראה תקבל פטור. אף אחד לא יגייס אדם עיוור וישלח אותו לטירונות שריון. אם, לעומת זאת, העמדת פני מטורף אצל הקב"ן, השתנת לו על הרצפה ופתחת בהיסטריית צרחות מכוונת וכל זה כשאתה בריא בנפשך כמו כל אדם סביר – זו השתמטות. וזה נכון גם אם התחתנת פיקטיבית עם מישהו בגיל של ההורים שלך בידיעה שנשואים לא מגייסים וללא כוונה שהיחסים האלה יתממשו אי פעם (בר רפאלי) או שהודעת שאתה מצטער אבל כל עוד לא מקבלים אותך ללהקה צבאית לפי בחירתך אין לך שום כוונה להתגייס (ג'קו אייזנברג).

    העמעום של ההבחנה בין משתמטים לבין מקבלי פטורים מתבצע במכוון ובמטרה להראות שגם השתמטות היא בסדר. כולנו יודעים את ההבדל.

  • אורי   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 16:13

    זה לא מה שאמרתי. בסך הכול שוקי ביקש לדעת איפה עובר קו הגבול וסימנתי אותו. מבחינתי, כמובן.

  • יונית   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 16:32

    מום כמו עיוורון זה מאוד קל, אבל מה לגבי דיכאון? או הפרעת חרדה? אתה לוקח איזה שלוש דוגמאות מפורסמות וקלות ושם אותן בגבול, אבל בר רפאלי, ג'קו אייזנברג ושות' לא יפגעו כהוא זה מהעליהום הזה. לעומתם, יפגעו כאן אנשים רגילים רבים, שסובלים מבעיות נפשיות שונות, והתרומה שלהם למדינה כאזרחים היא גדולה פי כמה מתרומתם למדינה כחיילים, לנוכח טיבה של המערכת הצבאית ואופי וסוג הלחצים הפועלים בה.

    יש מספיק אנשים רגילים שלא היו מסוגלים, באמת ובתמים, להתמודד עם המערכת הצבאית. חלק מהם שירתו בצבא, באופן שפגע בהם ולא תרם למדינה. חלק מהם מתאבדים כי לא אבחנו אותם ולא שחררו אותם בזמן (אחת מסיבות המוות העיקריות בצה"ל, כידוע לך בוודאי, זו התאבדות). וחלק אחר מהם משוחרר על "סעיף נפשי" או משתחרר על "סעיף נפשי". בלי לעשות שום הצגה. דווקא אלו שעושים הצגות, יש להם סיכוי גדול יותר להגיע לכלא מאשר להשתחרר.

    או בקיצור, מסע ההסתה הזה הוא מסע הסתה שיפגע בסופו של דבר רק בחלשים. ולא, לא ברור בכלל שכולם יודעים את ההבדל, כי אף אחד לא ירוץ ויספר לך שהוא סובל מדיכאון או מבעיה נפשית אחרת, ואין שום אבחנה בתעודת השחרור בין שחרור על סעיף נפשי אמיתי לבין שחרור על סעיף נפשי לא אמיתי.

  • יונית   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 16:35

    אצל קב"ן משהיה פעם (כשעוד הייתי מעודכנת ושמעתי סיפורים על השיטות של פסיכיאטרים לזהות מתחזים, למשל), אז הייתי אומרת שצריך לשנות שוב את הכללים, ולא להאשים את ה"משתמטים" על מחדלי המערכת.

  • יונית   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 16:54

    אתה לא צריך להחליף ביהודים. מספיק שתחליף ב"מי שאינו חבר מפלגה", "מי שאינו חבר בהיטלר יוגנד", "מי שאינו מגלה התלהבות מספקת כלפי השלטון והאידיאולוגיה".

  • אורי   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 18:20

    זה ויכוח ישן, אבל אם כבר נגעת בנקודה הזו אתייחס אליה שוב. החוק מחייב אולכוסיות מסוימות להתגייס לצבא. החוק גם ממנה את הצבא למגייס בפועל, כלומר מי שמגייס יכול גם לפטור מגיוס. לפיכך, שיקול הדעת של הצבא הוא משקובע כאן.

    הדוגמאות שאת מכתירה בכותרת "זה מאוד קל" אינן קלות כל כך. אחוז הבנות המצהירות שהן דתיות (ולמעשה משקרות ביודעין למדינה) גדל והולך עם השנים. בניגוד למה שמקובל לחשוב כאן, אני גם סבור שההשלמה הציבורית עם התחמקותם של עשרות סלבריטאים מגיוס גם היא מעודדת את תופעת ההשתמטות, משום שהיא נותנת לכך לגיטימציה בנוסח "מדוע שגם אני אתגייס כמו איזה פראייר".

    ולעניין בעיות הנפש ודומותיהן. אני מניח שאין בעייה לאבחן בעיות נפשיות אצל המתגייסים. אבל כאן, יונית, את נכנסת למלכודת הרטורית המוכרת כל כך: פגוע נפש אינו צריך להיות חייב בגיוס, אבל מעצם העובדה שהוא יכול להוכיח את בעייתו מבחינה רפואית נובע מכך שהוא אינו משתמט. ולא על אלה דיברתי. התכוונתי לאלה שמגלים את הבעיות הנפשיות שלהם בבקו"ם ואינם בוחלים בכל דרך כדי להשיג פטור ולנצל אותו לצורך קידום אישי נטו. ולאלה אני לא רואה שום סיבה לחלק הקלות ומחמאות.

    מי שמבקש להסיר מעל כתפיו אחריות ולהטיל אותה על כתפי אחרים בלבד יוכל בקלות לחזור על כך גם בחיים האזרחיים.

  • יונית   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 19:27

    בתעודת השחרור שלו? בעיה רפואית או "סעיף נפשי"? ומה יהיה כתוב למשתמט "סתם" ש"עשה הצגות" לקב"ן, לטענתך?

    לגבי הבנות המתחזקות לכאורה, האלוף במיל. ששירתתי בלשכתו (אגב, תועלת רבה למדינה הבאתי שם) אמר לי כבר מזמן שאין צורך ברוב הבנות שמשרתות בצבא, ותאמין לי שהוא ידע על מה הוא מדבר. גם בי, על כל נתוני הגבוהים (שלא אפרטם מטעמי צניעות מזוייפת), לא היה כל צורך. השירות שלי ושל בנות רבות כמוני היה עדות ליהירותה של המערכת וחוסר יעילותה. בכל מקרה, לא על זה ברק או שאר המצטרפים למסע ההסתה והסחת הדעת שלו מדברים.

    לידיעתך, זה לא "מאוד קל" לבדוק בעיות נפשיות, בעיקר אצל מי שלא רוצים שיבדקו אותן. יעילותם של מבחני ההערכה והאבחונים הפסיכולוגיים רחוקה מאוד מלהיות 100%, והעובדה היא שהתאבדות היא סיבת מוות מרכזית בצבא. אני גם לא רואה שום בעיה עם אלו שמגלים את הבעיות הנפשיות שלהם בבקו"ם. זה פשוט יכול להיות מאוד מצער אם הם יגלו אותן באמצע קרב. לא ברור לי איך אתה לא מבין את העניין הפשוט הזה, שהצבא עצמו מעדיף לא לגייס אנשים כאלו, מסיבות של קומון סנס פשוט. וחוץ מזה, מספרם בטל בשישים.

    אין לי שום בעיה עם השתמטותם של אמנים. בעיקר לא, נניח, של אמנים כמו עברי לידר או מחליפו צביקה פיק, שמבצעים הופעות בהתנדבות לחיילי צה"ל כתחליף. הצבא צועד על קיבתו ועל המורל שלו. שיקולי יעילות הם לגייס אנשים לתפקידים שבהם הם יכולים לתרום את התרומה המקסימלית למען המדינה. יש כאלו שיכולים לעשות את זה בתותחנים, ויש כאלו שיכולים לעשות את זה באירוויזיון. יש לנו אוייבים, אבל זו לא חזות הכל. חוץ מהם, יש לנו גם מדינה לקיים, עם בני אדם חיים.

    נדמה לי שלא הבנת למה התכוונתי כשאמרתי "זה מאוד קל". מה שאמרתי הוא שמאוד קל להיטפל לכמה דוגמאות בולטות שנמצאות באור הזרקורים (ובר רפאלי זה קל במיוחד, כי מבחירת הגברים שלה ניתן לראות עד כמה ישראל מעניינת לה את התחת), ולהתעלם מרוב מי שעומד לאכול את החרא של כל ההסתה הזאת, עכשיו, כשמעסיקים מודיעים בריש גלי שהם הולכים לעבור על חוקי מדינת ישראל ולדרוש מכל אדם לחשוף את כל בעיותיו הנפשיות כדי שהאידיוט שיושב מולו יחליט אם זו סיבה מספיק טובה לא לשרת בצה"ל או לא. תעשה לי טובה, אורי, אל תיתמם כאן. אתה יודע בדיוק כמוני שלא בר רפאלי ואפילו לא ג'קו אייזנברג יסבלו. וגם לא אלו שהשתמטו כי סתם לא התחשק להם לשרת. סביר מאוד להניח שחלקים גדולים מאלו כבר מזמן לא כאן.

    ולגבי " מי שמבקש להסיר מעל כתפיו אחריות ולהטיל אותה על כתפי אחרים בלבד יוכל בקלות לחזור על כך גם בחיים האזרחיים", איכשהו, נראה לי מוזר שמי שחי במדינה הזאת אומר משפט כזה, שטחי וחסר קשר למציאות. השתמטות מהצבא רחוקה מאוד מלהיות מדד לרמת האחריות שבן אדם מוכן לקחת על עצמו או להטיל על אחרים, ושירות בצבא לא מקנה בשום אופן ערבות לזה שבן אדם לא יסיר מעל כתפיו אחריות ויטיל אותה על כתפי אחרים, גם בענייני חיים ומוות. ניקח לדוגמא כאן למשל את ראש הממשלה..

  • אורי   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 22:54

    יונית, אני מציע שתרימי טלפון לאותו אלוף ותשאלי אותו מה בדיוק עבר בראשו בימים בהם היה חייל קרבי צעיר בשירות חובה. אולי את לא מכירה את זה, אבל הרבה מאוד אנשים כאלה מוצאים את עצמם תוהים במשך שלוש שנים תמימות לפחות בשביל מה הם צריכים את כל החרא הזה: תיזוזים, ריצות, אבק, מטווחים, מארבים, לעתים קרובות גם קרבות ממש. אצל הרבה מהם זה בדיוק מה שעובר בראש. והנימוק המרכזי שהם נותנים לעצמם זה לא שהם שם כדי להוכיח למישהו שהם גברים או כל נימוק מאצ'ואיסטי אחר, אלא כדי להגן על המדינה הזאת. (וכדי שלא לרדת לפסים נמוכים במיוחד, בואי נסכם שלא נדבר על התעללויות במחסומים אלא על קרבות נגד החיזבאללה, למשל.)

    קל היום לגנות את המובן המשתמע ממשפט כזה, שנשמע כמעט ארכאי. אבל זו המציאות. מי שמגן על הגבולות של המדינה בה את ואני חיים הם בחורים שבקלות יכולים היו לבצע השתמטות מהירה ומתוכננת אצל קב"ן אבל בחרו לא לעשות כן. אני מניח שמי שהחווייה הצבאית שלו עורפית בעיקרה יתקשה להסתגל לסוג החשיבה הזה. הוא מעולם לא היה צריך לתת לעצמו הסברים כאלה. מבחינתו הצבא הוא סבל מתמשך של שנתיים-שלוש שנכפה עליו בידי מימסד אטום ומטופש שאינו מוכן להבין שלא כל אחד צריך לגייס ויש אנשים שיתרמו יותר במסגרות חוץ-צבאיות ולכן מוטב לשחררם בלה בלה בלה. אני לא צריך להוסיף מעבר לכך.

    ושוקי – לא הייתי מציע להסתמך על הניתוח של מקס הזועם, עם כל הכבוד לו ולהסבריו. יש שם המון הנחות שאינן מגובות בשום מספר של ממש. בפועל, אחוזי ההשתמטות מרצון גדלים עם השנים. בפועל גם יש אוכלוסיות שלמות שמשקלן הדמוגרפי גדל ולכן השתמטותן מורגשת עוד יותר (חרדים, למשל). בפועל, סרבנות גיוס מטעמים אידיאולוגיים, שפעם העסיקה חוגים פציפיסטיים בשמאל, כיום קיימת בשני הקטבים הפוליטיים ובהיקפים הולכים וגוברים. אין טעם לטמון את הראש באדמה, כפי שלמעשה משתמע מהפוסט של מקס.

    לסיכום, נדמה לי שהבעייה אינה אפילו בדיון על ההשתמטות עצמה. הבעייה היותר עמוקה היא חוסר האמון במי שמצביע על הבעייה (אהוד ברק, במקרה של הפוסט שלך, שוקי), שאינו חייב להיות דווקא ברק ויכול להיות כל פוליטיקאי אחר. ברק אכן היה ראש ממשלה כושל ובמדינה בעלת נורמות מסודרות יותר הוא (וגם מתחרהו בבחירות הקרובות, האדון נתניהו) לא הי מקבל בכלל צ'אנס לחזור לראשות מפלגתו, שלא לדבר על ראשות ממשלה. אבל מהיכרות קרובה עם העולם הפוליטי אני יכול לומר לך שלפעמים אפילו פוליטיקאים מעצבנים במיוחד מנסים להראות על בעייה אמיתית.

    כי מה שמשתמע מהכותרות שלך ושל מקס ושל עוד הרבה בלוגרים שכותבים שם הוא בעצם שאין בעייה אמיתית. שהכול קונספירציה. ששום דבר שהאנשים במסדרונות השלטון אומרים אינו ראוי לתשומת לב. אז זהו, שאמנם מדובר הרבה פעמים באנשים בעלי חשיבה מנותקת, לעתים מעוותת, אבל קורה שהם מנסים להצביע על בעיות של ממש. מעבר לעובדה שאתה משרת את המטרה שאתה מייחס לברק משום שאתה דן בנושא שהוא מכתיב לך – הרי שלדון בקונספירציה במקום בהשתמטות זו החטאה של המטרה החשובה יותר, כלומר דיון ציבורי בבעייה של ממש.

  • יונית   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 23:04

    לתומי חשבתי שאנחנו חיים בחברה קפיטליסטית מודרנית ששאיפת חייה היא להצטרף ל-OECD, ובגלל זה חיסלנו את כל הערבויות החברתיות ומערכת הסעד, ושבה אינדיבידואליסטים שמצליחים מאוד בתחומם נחשבים לגאווה לאומית. אתה יודע, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

    לגבי דבריו של אורי, מה שאמרת ומה שיצאתי נגדו הם אותו הדבר. אין שום דבר שמקשר הכרחית בין אי שירות בצבא לבין חוסר אחריות או חוסר תרומה. אין גם שום הוכחה סטטיסטית לכך שמשתמטים הם אנשים פחות יעילים לחברה מאשר לא משתמטים, או אפילו יותר אינדיבידואליסטים. אולי הם יותר פחדנים? אולי הם יותר חלשים? אולי הם באים ממשפחות פחות מיליטריסטיות? אולי הם באמת סובלים מבעיות שהופכות אותם ללא כשירים לשהיה במערכת הצבאית? מה אתה יודע בכלל על "המשתמטים" האלו? אתה יודע שרובם חרדים וערבים. אתה יודע שחלקים מהם משוחררים בגלל תיקים פליליים או בעיות רפואיות. אתה יודע שאין שם כמעט אנשים שעושים הצגות. אלו הן העובדות. ז"א, שמצב האינדיבידואליזם כאן עדיין שואף לאפס, וכל הדיבור שלנו הוא באמת תיאורטי בלבד, על קבוצה כמעט ריקה. ועם זאת, הוא עדיין מרגיש כל כך מפחיד, כי כשזה מתחיל ב"משתמטים", זה אף פעם לא נגמר שם. אחד בשם מרטין נימולר ניסח את זה מאוד יפה פעם, לפני הרבה שנים.

    אם רצית לומר שאתה עובד בכנסת, סבבה, יופי לך וכל הכבוד (או שלא). כי חוץ מזה, אין שום טענה ממשית בדברים שלך, שנותנים כדוגמא שלושה אנשים, ואפילו לא מביאים דוגמאות נגד לחברי כנסת משתמטים שעסוקים בעיקר בקידום עצמם על חשבון הציבור או משהו כזה. אני דווקא הבחנתי, ממעבר על כל כרטיסיות חברי הכנסת ובדיקת מה שכתוב שם תחת "שירות צבאי", אם בכלל, שדווקא אנשים שלא ממש מפורטים להם דברים נרחבים, אם בכלל, תחת הקטגוריה הזאת, הם אלו שמגישים את הצעות החוק הכי פטריוטיות בגרוש (או פסאודו-פאשיסטיות, אם תרצה). כמו החברים במפלגת ישראל ביתנו, מפלגה פטריוטית לפחות ברמת ההצהרה, שבתיאור השירות הצבאי של ראשה כתוב "רב"ט". ולא יותר.

  • יונית   ביום 4 בספטמבר 2007 בשעה 23:20

    הוא לא היה "חיל קרבי צעיר בשירות חובה". הוא היה בפלמ"ח. ובזמן שאני שירתתי אצלו, הוא היה בתפקיד בכיר במערכת הביטחון. אני מדברת איתך על אדם שמכיר את המערכת מלפני ולפנים עוד לפני שהיא הפכה למערכת שאנחנו מכירים היום.

    אתה לגמרי מדבר כאן מהבטן, ולא מהראש. אין משתמטים. יש אנשים שהמדינה רוצה שישתמטו. אני מאוד מופתעת מהפסקה האוטוריטרית שלך בסוף. ברור שאין כאן בעיה של ממש, אלא רק רעש למטרות פוליטיות. זה מפתיע אותך? זה בלתי סביר בעיניך? אנחנו חיים באותה מדינה? מי שהתחיל את העניין הוא איש שמואשם עכשיו בזיוף בחירות, ושאני לפחות לא שכחתי את ההסתות שלו נגד החרדים, ואת תפקודו כראש ממשלה. ה"משתמטים" שמקשקשים עליהם כאן הם לא מה שהופך אותך לפראייר. המדינה הזאת הופכת אותך לפראייר, ואז גורמת לך להאמין שג'קו אייזנברג אשם.

    ואגב, הטיעונים שלך על "גברים" הם גם מה שתורם כל כך הרבה לאפליית הנשים הכל כך עמוקה כאן. הרי גם אני "השתמטתי" לפי ההגדרות שלך (חוץ מזה שרחמנא ליצלן שירתתי בקרייה, גם קיצרתי שירות בשלושה חודשים כדי ללכת ללמוד, בברכתו של הבוס). איזו זכות יש לנשים כאן למשהו? למה, הן ה"בחורים" האלו שמגנים על הגבולות של המדינה הזאת? תסלח לי, אני יודעת שבטח לא חשבת על ההשלכות של המשפט הזה בנוגע לסתימת פיות של נשים, אבל לי טיעונים כאלו עושים בחילה.

    זה אגב לא הניתוח של מקס הזועם, מה ששוקי מדבר עליו, אלא זה.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/888389.html

    טיעוני הפראייריות האלו הם תוצר כל כך מובהק של מדיניות ה"הפרד ומשול" באמצעות הסתה, שזה כואב. ולמעשה, יש כל כך הרבה אנשים שהחוויה שלהם לא היתה "עורפית בעיקרה", שמרגישים שהצבא היה עבורם סבל מתמשך ובלתי מוצדק של שנתיים שלוש שנכפה עליהם בידי ממסד אטום ומטופש, שלא מבין שלא כל אחד צריך לגייס, ובוודאי שלא מבין שהתעללות נפשית ופיזית והפקרה היא לא משהו שצבא של מדינה כמו שלנו צריך לעשות. יש כאן בעיה. הבעיה היא לא בעיה של השתמטות, אלא בעיה של שלטון. שלטון שכפה עלינו אינדיבידואליזם כלכלי מוחלט, אבל מנסה עוד לשכנע אותנו שאנחנו חייבים לו משהו. שלטון ששולח חיילים לחפש אוכל בדרום לבנון במהלך מלחמה, ואחר כך קורא להם בשמות כשהם יורדים מהארץ (מקרה אמיתי ששמעתי עליו אתמול).

    אורי, באמת, תוציא את הראש שלך מהחול ומהחוויות האישיות שלך. יש עולם שלם שם בחוץ, והוא לא יפה במיוחד. לא תפתור את הבעיות האלו באמצעות הצטרפות לקולות הסתה מתוכנתים שנועדו לסלול את דרכו של התולעת הנאלחת אהוד ברק בחזרה לשלטון. כן תפתור אותם על ידי התנגדות להסתה, והפניית הביקורת כלפי מי שיצר את הבסיס הרציונלי להשתמטות כאן היום, למרות שהוא לא ממומש, והעפתו לכל הרוחות מכל במה ציבורית בישראל. לא אנשים כמוהו אנחנו צריכים כדי להחזיר את הסולידריות ואת הערבות ההדדית ללב החברה הישראלית.

  • אורי   ביום 5 בספטמבר 2007 בשעה 16:42

    ראשית, יש אלפי משתמטים כל מחזור. שנית, הבעייה היא הרבה יותר גדולה בהיקפה מכפי שאת מוכנה להודות – או מכפי שאת כנראה יודעת. שלישית, את בזה לכל ניסיון לעסוק בבעייה ורואה בזה סוג של הסחת דעת. לא שזה ישכנע אותך, אבל את טועה לחלוטין משום שלא כל אמירה של פוליטיקאי היא ניסיון להשיג ספין (למרות שלא חסרות כאלה). שלישית, אמרת לי לחדול מהחוויה האישית אבל בעצמך סיפרת על אחת כזו, והמשל אינו תואם את הנמשל: אני מניח שקיבלת אישור לעזוב את השירות מוקדם מסיומו הפורמלי, כך שאין כאן ולו בדל השתמטות. כדאי שתחזרי לקרוא את ההגדרה להשתמטות.

    אבל מאחר וכל אמירה ששונה כאן מהבון טון המקובל של "היידה סרבני השירות" נתפסת כהסתה ולא כטיעון לגיטימי (והסתה היא עבירה פלילית במדינת ישראל, ככל שזכור לי) – אני מפסיק כאן את השתתפותי בדיון הזה. אין טעם.

  • יונית   ביום 5 בספטמבר 2007 בשעה 22:14

    , שהסתמך על נתוני הצבא (ובהמשך גם על הסקר החברתי של הלמ"ס משנת 2005), בכל מחזור כ-26% מקרב הגברים אינם מתגייסים. 11% מהם הם חרדים. 4% שוהים בחו"ל. 4% בלתי מתאימים מסיבות של השכלה או רקע פלילי. 2.5% סובלים מבעיות בריאות. 5% קיבלו פטור מסיבות נפשיות. אפשר להניח שלא כל ה-5% הם מתחזים, אלא יש ביניהם אנשים לא מעטים שאכן סובלים מבעיות נפשיות שמצדיקות שחרור. נגיד חצי. אם כך, יוצא ש-2.5% מכל מחזור גיוס הם "משתמטים". זו לא נראית לי כמו בעיה גדולה במיוחד בהיקפה. יש לך נתונים אחרים? אתה מוזמן להביאם.

    שנית, מי ש"השתמט", לא גויס, כלומר, שוחרר על ידי הצבא. מי שהשתמט ללא אישור הצבא, למיטב ידיעתי, מכונה "עריק".

    שלישית, במצב העניינים הנוכחי, לא מדובר באי הסכמה פשוטה על עובדות או על רעיונות, אלא במסע הסתה full blown, שבו מטרידים אנשים ששוחררו על ידי הצבא, קוראים לפגוע פגיעה בלתי חוקית בזכויותיהם, כמו למשל זכותם להוציא רישיון נהיגה לפי הדרישות הקבועות בחוק להוצאת רישיון נהיגה (שאינן כוללות דברים הקשורים לשירות צבאי, אלא רק דברים כמו שיעורי נהיגה, מבחן תיאוריה ומעבר של טסט), ואף יוצאים בהצהרות מנוגדות לחוק שוויון ההזדמנויות בתעסוקה, שאוסר באופן מפורש על המעסיק לדרוש נתוני שירות צבאי ממועמדים לעבודה, ואוסר עליו מפורשות להפלות מועמד לעבודה בגין שירות או אי שירות בצבא. זו הסתה, שקוראת לביצוע של דברים פליליים, שאליה אתה מצטרף בדבריך.

    מה גם שאתה סותר את עצמך בכך שאתה טוען שמתבצע כאן "היידה סרבני שירות", מאחר והטענה הבסיסית כאן היא שסרבני השירות אינם מהווים כל בעיה, ופרקטיקלי אינם קיימים. אף אחד לא טען לרגע שלסרב לשרת בצבא מטעמים שלפיהם אתה מגדיר "השתמטות" זה דבר טוב. אני טענתי שבמצב העניינים הנוכחי זה דבר רציונלי, ושאם אנחנו רוצים לשנות משהו באמת בעניין הזה, כדאי שנשנה את הבסיס שהופך את זה לרציונלי.

    מרוב קשקושים, שכחנו בעצם מה היתה הפואנטה של כל זה. הפואנטה שבעטיה החל ברק במסע ההסתה הפלילי והאלים הזה היתה, באופן פרדוקסלי, שהמשתמטים הם אלו שפוגעים בסולידריות הישראלית, שהם מה שהופך את הצבא ל"צבא של חצי עם". ובכן, אני טוענת שאכן יש לנו בעיה של סולידריות, אבל היא לא קשורה לצבא, אלא לחברה עצמה, ואם כבר מישהו אשם בה, הרי שאלו הם אנשים כמו ברק. מעבר לכך, כדאי לחזור כאן שוב למאמרו של ד"ר יגיל לוי ולבחון את הנתונים (שאותם הוא מבסס על הסקר החברתי של הלמ"ס משנת 2005) של מי שלא מתגייס. מה שמסתבר שאותו "חצי עם" שנשאר מחוץ לצבא הם לא בר רפאלי ושאר ה"תל-אביבים" הנהנתנים, אלא דווקא הלא משכילים, בעלי ההכנסות הנמוכות יותר, כ-40% מהם הם עולים חדשים, ורק כ-2% מהם שייכים למעמד הבינוני המבוסס. זו לא בדיוק התמונה שמציג לנו ברק, is it. וזה אומר הרבה מאוד דרשני. אני מסכימה שלא כל אמירה של פוליטיקאי היא משהו שנועד ליצור ספין. אני לא מסכימה שזה המקרה כאן.

  • בלוגרמגיד   ביום 16 בספטמבר 2007 בשעה 21:39

    אני מתכוין למנהל קרטסופט שהכריז שלא יעסיק משתמטים.
    האם אתה סבור, שהאוירה הציבורית כולה פטורה מההסתה ומהפאשיזם?

    ברק הוא בסך הכל פיון שמשתמש בחינוך הגרוע ובאוירה המכוערת הרווחת בישראל של שנות האלפיים.

טרקבאקים

השאר תגובה