כבר בחצי הדרך לפאשיזם

בחברה הישראלית מאז ומתמיד היו יסודות פאשיסטיים. לגישתו המחמירה של ישעיהו ליבוביץ', כבר ישראל המפא"יניקית הייתה פאשיסטית – ואחרי שקראתי כמה דברים שכתב בנושא קשה לי לבטל את הטענה.

בכל אופן, ב-15 השנים האחרונות ישראל עשתה כמה צעדים גדולים בכיוון הפאשיזם. תרמה לכך הפרסונליזציה של הפוליטיקה שעזרה לשווק את רעיון "האיש החזק" (רבין, ברק, שרון, ליברמן). תרמו לכך מעשים, אמירות, קווי מדיניות ופסיקות משפטיות, תוכניות כלכליות ו"רפורמות" ממגוון סוגים, שהפשיטו ומפשיטות אותנו מזכויותינו האזרחיות, ונומקו בחשיבותן למדינה.

כשלעצמי, אני מאמין גדול במשפט הידוע של אלברט איינשטיין: "המדינה קיימת בשביל האנשים, לא האנשים בשביל המדינה". אלפי שנים של הגות מדינית, ודווקא פיזיקאי היה זה שניסח את המשפט הפשוט הזה.

הבון טון הפאשיסטי: הפקרת חיילים

אתמול הוכתר אל"מ במיל' דורון אלמוג, כאיש השנה בתחום הפעילות החברתית. בנאומו, אמר ש"אסור למדינת ישראל להשאיר את פצועיה מדממים בשטח". הוא התכוון לבעלי פיגור מוחין, ואני מניח שבאופן כללי יותר גם למפגרים, אוטיסטים, חולי נפש, נכים, נרקומנים, קשישים, ניצולי שואה.

אלמוג בחר במטאפורה שמחוברת בעבותות לאתוס הישראלי של הערבות ההדדית ואחוות הלוחמים. למרבה הצער, היא כבר לא מחוברת למציאות. הקשר אבד כבר בשנת 2000, כשצה"ל נטש בשטח את החייל מדחת יוסף המדמם – ואם את מדחת נטשו בשטח, אז מה הפלא שזרקו לכלבים את חיילי צד"ל. מה הפלא שביולי 2006, באותו יום, חיילי צה"ל מופקרים ונחטפים בצפון, וקצינת צה"ל מופקרת בידיו של שר שעושה בה מעשה מגונה. ומילה לא אמרתי על אלדד רגב, אהוד גולדווסר וגלעד שליט.

ואחר-כך מתפלאים שהאלוף שטרן, הדמות החינוכית הכי בכירה בצה"ל, אומר שישראל רגישה מדי לחיי חיילים. שטרן, כמו הרבה אנשים אחרים במערכת, לא גדל כנראה על ערכי צה"ל עליהם אני ואתם גדלנו – אלא על העיקרון שפקודות יש לבצע וסמכות יש לקבל ושצרכי המדינה הם המטרה וחיי החייל הם האמצעי. ככה נראה פאשיזם זוחל.

אהוד ברק: האוונגרד הפאשיסטי

כבר עסקתי כאן בהרחבה בדיון המתוקשר אודות המשתמטים משירות בצה"ל. בתמצית: אמרתי שאני חושב שברור לכל בר דעת שזה קמפיין פופוליסטי (מכיוון שטענותיו המרכזיות סותרות את נתוני צה"ל והלמ"ס כאחד); אולי אפילו חלק מתעמולת הבחירות של אהוד ברק, שלדעתי גם גרר לעסק המלוכלך הזה את שרת החינוך יולי תמיר ואת הרמטכ"ל גבי אשכנזי.

שני אלו, הם בעיני לא יותר ממתקרנפים חסרי חוט שדרה, ופטרונם הוא נושא הדגל ה"אידיאולוגי" – והשימוש במרכאות הוא משום שהאידיאולוגיה משנית כאן לדעתי לעולם המושגים האותוריטרי שמייצגים האיש הזה והאנשים שתומכים בו, שהוא האיום האמיתי.

אהוד ברק הוא לדעתי אדם אופורטוניסט ואנטי-דמוקרט, שלעומתו ה"פאשיזם" של כבוד השר אביגדור ליברמן הוא בדיחה.

תחקירים של שני כלי תקשורת מכובדים גילו חשדות לעבירות חמורות (לכאורה) על חוקי הבחירות של מדינת ישראל, ועל חוקת מפלגת העבודה, במסגרת הבחירות הפנימיות בהן קיבל ברק את תפקיד יושב-ראש המפלגה.  ראיתי את כתבת ערוץ 10 בנושא, שלא השאירה הרבה מקום לדמיון – או שהכתבה מפוברקת או שברק כלל לא נבחר לראשות מפלגת העבודה. מה יש לעמי איילון לומר על זה? אני לא יודע, ולכן הייתי מוסיף גם אותו לרשימת המתקרנפים חסרי חוט השדרה.

ברק: היסטוריה של התנהלות בעייתית (לכאורה)

עוד לפני שהתבררו התלונות שהוגשו בנושא, נחקרו החקירות ופורסמו הממצאים – עם או בלי כתבי אישום – פתח אהוד ברק במהלכים נמרצים לשינוי המפלגה, הממשלה, החוק והמדינה. מהלכים שמעידים שכלל לא מעניין אותו מה יהיו תוצאות הבירור – או שאולי הוא כבר יודע אותן מראש.

להזכיר, גם בבחירות 1999 זכה אהוד ברק בזכות קמפיין כשר אך מסריח, שלא לומר מצחין למרחוק, שנסמך בחלקו על כספי עמותות בשיטה שהיום הייתה מכניסה את כבוד השר בוז'י הרצוג לכלא. בעצם, מדובר במעשים שמבחינה מוסרית אינם טובים מאלו שעשה עומרי שרון (שגם הוא, אגב, עדיין לא נכנס בגללם לכלא – אבל הוא הורשע). פשוט, בוז'י הוא משפטן ממולח ועמרי קיבל כנראה ייעוץ גרוע. בוז'י עזר ליצור תקדים ועומרי שרון חטף גם בשבילו (אולי).

בכל אופן, ברק ומסעות ההפחדה שלו, שנועדו כנראה לטמטם אותנו כדי שנשכח איזה ראש-ממשלה כושל הוא היה, עלולים להוביל ליוזמות חוק שיסיגו אותנו אחורה עשרות שנים. מדובר על חוקים שיפגעו בפרטיות, בשוויון ההזדמנויות, בכבוד האדם, ובעמודי תווך נוספים שהמחוקק הישראלי עמל שני דורות כדי לבנות אותם.

לו זה היה קורה היום, עשרים עמותות היו עותרות לבג"ץ וגם זוכות. אם זה יקרה אחרי ששר המשפטים פרידמן יעביר את הרפורמה שמונעת מבג"ץ לדון בעתירות כאלה (אלא רק בעתירות של אנשים בודדים, שיש להם פחות אמצעים למהלכים כאלה) אזי אנו עלולים למצוא את עצמנו ברגרסיה חוקתית מסוכנת ובכיוון של פאשיזם אמיתי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דרומי   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 0:12

    אני חושב שאתה נותן הרבה יותר מדי קרדיט לישראל המפאיניקית.
    בכל פרמטר שאתה בוחן כאן – מההערצה למנהיגים חזקים ועד היחס למשתמטים – היא הייתה גרועה בהרבה מישראל הקדימאית*

    * הביטוי הזה נראה לי הברקה, ואני שוקל לאמץ אותו באופן רשמי. לחשוב על עצמנו בתור 'ישראל הקדימאית' זה די עצוב, אבל מצד שני זה משקף את המציאות בצורה לא רעה בכלל.

  • אחד   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 8:33

    שוקי לא הגיע הזמן להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית? אפילו סתם בשביל הדיון האינטלקטואלי, מי אתה חושב שצריך/כה לעמוד בראש מפלגה שכזו?

  • אזרח.   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 10:01

    שהאזרחים ממשיכים לבחור את אלה שיאמללו את חייהם.

  • דב   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:16

    כתבת משפט מעניין: "מה יש לעמי איילון לומר על זה? אני לא יודע, ולכן הייתי מוסיף גם אותו לרשימת המתקרנפים חסרי חוט השדרה".

    מדוע לא תנסה – "מה יש לעמי איילון לומר על זה? אני לא יודע, ולכן אחפש ואבדוק".

    איילון, בניגוד לכמעט כל מתמודד מפסיד בעבודה בעשור האחרון, נמנע מהריטואל של פניה ל"מוסד לבירור עתירות" האגדי, קיבל את הפסדו למרות הזיופים, אך טען יש לבצע שידוד מערכות יסודי במפלגה, "ניקוי הבית", כדי למנוע חזרתן של תופעות כאלה.

  • דב   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:19

    אני לא מהנחפזים לזרוק את המילה "פאשיזם", אך אני חושב כמוהו שישראל של העשורים הראשונים היתה מיליטריסטית וקולקטיביסטית הרבה יותר מהיום.

  • דב   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:21

    בין החללים הראשונים של האינתיפאדה השנייה, ולא ב-1997 כפי שכתבת.

  • דב   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:23

    דווקא המקרה של חיילי צה"ל שנחטפו ב-2006 שונה ממקרה מדחת יוסף – אין לומר שהם הופקרו פצועים בשטח. מייד לאחר החטיפה יצא כוח בניסיון לחלצם (טעות בפני עצמה, אבל לא הפקרת החיילים אלא להיפך).

  • שוקי   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:53

    תודה על התיקון בענין מדחת יוסף.
    בעניין הפקרת החיילים:
    "צוות חקירה פנימי של צה"ל, שבחן את אירוע החטיפה שהביא לפרוץ המלחמה בלבנון, חושף ממצאים מדאיגים: לפיקוד היה ידוע שהאזור בו בוצעה החטיפה הוא בעייתי, אך דבר לא נעשה "
    http://news.msn.co.il/news/StatePoliticalMilitary/Military/200609/2006091907128.htm

    היו התרעות, ידעו שזה אזור בעייתי, ובגלל רשלנות וזלזול החיילים נחטפו. וועדה חקרה, הוגשו מסקנות – אתה רוצה לספר לי מי שילם על העניין הזה ואיך?

  • אזרח.   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:56

    הנולד.
    ההגדרה של פאשיזם,לפי ה American Heritage Dictionary היא:

    fascism – A system of government that exercises a dictatorship of the extreme right, typically through the merging of state and business leadership, together with belligerent nationalism."

    American Heritage Dictionary, 1983

    אז הנה.יש דיקטטוטרה של הימין הקיצוני,(כן.בנוסף לביבי,אולמרט,ליברמן,שטרן,וכל שאר הזבלים,גם ברק הוא ימין קיצוני.)עם שילוב של מוסדות המדינה ובעלי ההון,אשר מגובה בהסטריה לאומנית.

    וכשמגיעים למצב של הון-שלטון,יש פאשיזם.כמו שהעיד הפאשיסט הזה:

    Fascism should more appropriately be called Corporatism. Because it is a merger of State, and corporate power."

    Benito Mussolini (1883-1945), Fascist Dictator of Italy.

    דב,קרא את זה.
    http://www.thirdworldtraveler.com/Fascism/Fascism_Mussolini.html

    What is Fascism
    Benito Mussolini, 1932

    ציטוט,ישר מפי הסוס(מוסלני):
    "The foundation of Fascism is the conception of the State, its character, its duty, and its aim.

    Fascism conceives of the State as an absolute, in comparison with which all individuals or groups are relative, only to be conceived of, in their relation to the State.

    ובדיוק על זה שוקי מדבר.

    The conception of the Liberal State is not that of a directing force, guiding the play and development, both material and spiritual, of a collective body, but merely a force limited to the function of recording results:

    on the other hand, the Fascist State is itself conscious ,and has itself a will and a personality . Thus it may be called the "ethic" State….

    …The Fascist State organizes the nation, but leaves a sufficient margin of liberty to the individual. The latter is deprived of all useless and possibly harmful freedom, but retains what is essential; the deciding power in this question cannot be the individual, but the State alone….

  • שוקי   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:59

    לשילטון מפא"י היו החסרונות שלו, אבל הוא היה הרבה יותר אידיאולוגי והרבה פחות מושחת ממה שיש לנו היום – ועם כל הכבוד, גם העולם השתנה. היית מצפה שישראל תתקדם עם הזמן ולא תיסוג.

  • דב   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 12:59

    במקרה של מדחת יוסף, לא היתה רשלנות אלא החלטה מודעת להימנע מחילוץ ולהסתמך על טוב לבו של ג'יבריל רג'וב. (ככל הידוע לי, פחות בגלל החשש לחיי חיילים אחרים ויותר בגלל החשש, שהיה אקטואלי לשעתו וכיום נראה מגוחך, להדרדרות המצב המדיני הכולל, על ידי כניסה לשטח A שתהיה כרוכה בהרג רב של פלשתינים).

    זו גם הכוונה בדברי שטרן – שייתכנו מצבים שבהם מחיר החילוץ יהיה גבוה מדי. זה תמיד היה כך בפועל, אך לא נאמר במפורש.

    לעומת זאת החטיפה בגבול הצפון היא פשלה סתם, לא עניין ערכי.

    מי שילם עליה אני לא יודע.

  • דב   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 13:07

    על החטיפה כלל מסקנות אישיות כלפי מספר קצינים, ובהם מפקד האוגדה גל הירש. הדחתו של הירש באה עקב דוח זה ולא בגלל תפקודו במלחמה. (הדוח על תפקוד האוגדה במלחמה לא כלל מסקנות אישיות). לא הצלחתי למצוא מי היו הקצינים האחרים, שהדוח המליץ להדיחם או לעכב את קידומם והאם זה נעשה.

  • אזרח.   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 13:19

    אפשר לחיות.בבחינת : לא מפקירים פצועים בשטח,ניסינו לחלץ את מדחת יוסף,אבל לא הצלחנו במשימה.אבל אם אתה טוען שהיתה החלטה מודעת(ובכך למעשה אתה מאשש את שאמר שוקי)הרי זה חמור ביותר.
    חייל ישראלי הופקר למוות,מדמם בשטח.מדוע? בגלל כל התירוצים הטפשיים שהבאת.זוהי אחת הסיבות המעידות על הרוח הפאשיסטית.ההקרבה של החייל המדמם למוות,על מזבח האינטרסים של המדינה.וכי החייל אינו חלק מהמדינה? לא לפי ההשקפה הפאשיסטית.
    ההחלטה ה"גאונית" של ברק ומופז בעניין מדחת יוסף,ממשיכה להדהד בלבבות של אזרחי ישראל עד היום.פשוט מאוד.החיילים-האזרחים כבר אינם סומכים על המדינה שתבוא לחלץ אותם,ולכן הם מתייחסים למדינה בהתאם.
    מצער שאתה מביא את דברי שטרן.אין דבר כזה "מחיר החילוץ יהיה גבוה מדי ".חייל צריך לסמוך ולדעת,שתמיד,אבל תמיד,יבואו לחלץ אותו.
    שאם תלך לפי דברי שטרן,אתה יכול להתחיל את הבקשה שלך לדרכון זר.כי הבסטה הזו הנקראת מדינת ישראל,תיסגר. אנשים לא יסכימו שתעלה אותם על המוקד-המזבח של המדינה.

  • דוד   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 14:09

    בין מה שכתבת לבין האידיאולוגיה, המסורת והפוליטיקה של הפאשיזם. הייתי מציע לך לקרוא את הספר של שטרנהל על הפאשיזם לפני שאתה מגלגל פה תיאוריות.

  • שוקי   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 19:01

    במחילה, אני לא יודע מי אתה ומה הרקע שלך *מעבר* לקריאת הספר של שטרנהל. אשר אליי – מהו פאשיזם אני יודע. ודווקא יש לי כמה הצעות קריאה *בשבילך* אם אתה מעוניין.

  • שוקי   ביום 8 בספטמבר 2007 בשעה 19:08

    אני מציע שתקרא את דבריו האחרונים של "האזרח".

    אותי לימדו ש
    " ל א משאירים פצועים בשטח !!!"
    ככה, בהדגשה ובהטעמה – זהו אחד מערכי הלחימה של צה"ל, כמו מושג ה"אחריי". נטילת אחריות אישית מלאה, מתוך גישה של ערבות הדדית ושל "כולם בשביל אחד" (ע"ע השיר הידוע "אאאחד בשביל כולם, כווולם בשביל אחד").

    ולגופו של עניין:

    פרשת מדחת יוסף מוכיחה מגמה מודעת להקריב חיילים למען אינטרסים – אלו לא ערכי צה"ל.

    חטיפת החיילים ביולי אשתקד, היא תוצאה מובהקת של רשלנות פושעת – ובכל זאת, איש לא לקח אחריות, גם לא אלוף הפיקוד – הדיחו אותו כי לא התפטר בעצמו. וכנ"ל דן חלוץ – לא לקח אחריות על זה ולא על הכישלון במלחמה, ורק כשראה שהולכים לצלוב אותו פרש והאשים את כולם חוץ מאשר את עצמו.

    שוב: אי נטילת אחריות לחיי חיילים, לשלומם ולרווחתם. מניסיוני האישי אני יכול להוסיף – בוודאי לבריאותם. חיילי צה"ל הם הפקר, בשר תותחים, אמצעי, expandable, dispensable.

  • דב   ביום 9 בספטמבר 2007 בשעה 17:56

    הפקרת מדחת יוסף ז"ל אכן היתה פשע.

    לגבי החטיפה, לא כל תקלה נקודתית צריכה לעלות בראשו של אלוף הפיקוד ושל הרמטכ"ל. בוא לא נגזימה.

    אפילו מפקד האוגדה לא נמצא אחראי ישירות לכשלים, אך הומלץ להדיחו (ואכן הודח) בגלל אחריות פיקודית. יש גבול כמה גבוה אפשר לטפס באחריות הפיקודית. על מחדל ברמת מפקד הגזרה לא מדיחים רמטכ"ל או אלוף פיקוד.

    בכל אופן אין קשר רב בין הפאשלה לבין הפקרת מדחת יוסף, ובין שתיהן לבין פאשיזם.

  • איתן   ביום 14 בספטמבר 2007 בשעה 0:10

    שוקי ,

    על מנת לדון באמת ובתמים בהשתלטות הפשיזם אי אפשר שלא לבחון את המושג "ערכי הצבא" ( אינני קור לו צבא ההגנה מכיוון שלתפיסתי ובפועל הוא אינו משמש להגנה עלינו כי אם להתקפה על חלקים מנתיני הארץ הזו ) הישראלי. מושג שנזרק כלאחר יד כמעט מתוך רפלקס מותנה. מהם ערכי הצבא . האם לצבא בכלל ולישראלי בפרט ישנם ערכי מוסר שכדאי לנו לתמוך ולאמץ ? צבא מהגדרתו נועד לשמש בלחימה ולכן להרוג , ממש כפי שמנתח צפוי שישתמש בסקלפל וינתח . אם אתה מדבר על טוהר הנשק הרי שגם אם היה ניתן בפועל ליישב את האוקסימורון הזה ולהשתמש בנשק באופן טהור הרי שבצבא של ישראל אף פעם לא היה כזה . מה שכן היה הוא בניית המיתוס תוך כדי התנהלות שאינה מצדיקה אותו בו בזמן .זה שאסא כשר אשר יכול להכשיר שרצים ולבנות להם קוד אתי , יצר את הקוד האתי לצבא לא הופך את הנושא להזוי פחות. כאשר מדברים על פשיזם הרי שהוא כבר כאן מזמן אך איננו רואים אותו אלא לאחר שתוצאותיו מכוונות אלינו ולא אל בני דודינו הפלסטינים , אל העובדים הזרים והרשימה עוד ארוכה . הפשיזם כבר קיים כאן בדמות בית משפט עליון המכשיר מדינת שב"כ ומדיניות של חושך וחוסר מוסר וצדק . ובדמות חוקי גזע אשר אינם מאפשרים לפלסטינים לחיות עם בני זוגם אם הם ישראלים וגם כאן יש עוד רשימה ארוכה .
    ההצהרות המדאיגות של ברק , מדאיגות מאוד מאחר שרוב המדינה תומך בציד המכשפות כנגד כל מה שאינו זז או מתנהג כמו שרוצים . לא ירחק היום בו נצטרך להצהיר אמונים ואהבה אל הצבא והממסד הבטחוני על מנת לקבל עבודה או להישאר אזרחים.

    שנה טובה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 21 בדצמבר 2009 בשעה 9:01

    הצעד הראשון אל הפשיזם הוא לאפשר לקצינים בכירים בצבא לעבור לעולם הפוליטי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 21 בדצמבר 2009 בשעה 9:04

    עוד משהו בכיוון. מעט כתבו על הפן הזה אבל כל השפה של ברק היא פשיסטית. הוא "קורא לשימוע " אזרח, (שבמקרה הוא גם רב…) שימוע! מינימום מוסוליני…

  • קורינה   ביום 15 בספטמבר 2007 בשעה 18:39

    בפרק עמו וכדברים שאומרים ומשתמעים מרבים, הנתינים והפעילים,
    כאשר אני שואלת, בספרי האחרון "בארץ לא ידעתי", "האם הצבא מחושב על איך לחסוך חיי אדם?" הוא עונה לי,
    "לא, הצבא בנוי על איך לבצע משימות – – "

    ובאשר להשארת פצוע בשטח – בספר יש מקרים זהים גם מ-48 וגם משנות החמישים.

    מלחמה היא מצב לא שפוי. באקלים לא שפוי – כל הכלים נשברים.

    על כן תשומת הלב ואנרגיית המאבק צריכים להתמקד בהחלמה וחזרה לשפיות.
    אני קוראת עכשיו ספר שבקרוב אכתוב עליו. שאלה חשובה הוא מעלה – האם אנשים ששהו במצב מלחמה זמן רב, מסוגלים ויכולים לחזור אל השפיות, לרצות ולדעת איך לחיות בזמן שלום.
    הספר הוא על גרמניה שבין שתי מלחמות העולם.
    מזעזע.

השאר תגובה