כמה שנים נשארו למדינה?

את טרנד ה"האם לדעתך מדינת ישראל תהיה קיימת בעוד 50 שנה" לא אהבתי מההתחלה. במיוחד כשמהר מאד, כפי שניחשתי שיקרה, הצטמצם פרק הזמן עבור חלק מהאנשים ל-20 או אפילו 10 שנים. אני נוהג לשאול אנשים שמדברים במונחים האלה, מה הם חושבים שיהיה כאן בעוד 10, 20 או 50 שנים – רצח עם, שממה, פצצת אטום איראנית.

האמת המרה היא שרוב האנשים שיכולים להטריד את עצמם בשאלות האלה, הם אנשים שיש להם את האפשרות לברוח. מי שיקבע מה יהיה כאן, במקרה שבו אנשים יברחו, יהיו אלו שאין להם לאן לברוח. הרוב המכריע של תושבי המדינה, שגם בתסריט האפוקליפטי ביותר יהיה חייב להישאר כאן.

אני, אגב, חושב שרוב תסריטי הזוועה נוצרו מסיבות פוליטיות או "עסקיות". בחוג סגור שבו השתתפתי לפני הבחירות ("מובילי דעה" הם קראו לזה), אמר ח"כ עמי איילון הפטפטן את המילים הבאות: "לא מרשימים אותי תסריטי אימה. גם אני ידעתי להמציא תסריטי אימה כשהייתי צריך עוד תקציב". אני לא זוכר אם אלו המילים המדוייקות, אבל זה היה הרעיון וזה פחות או יותר היה גם הניסוח. כלומר, אומר לכם מישהו שמכיר את המערכת מבפנים: הכל שטויות, עובדים עליכם. חבל רק שאת התובנות האלה הוא החל לשמור לעצמו מרגע שנכנס לכנסת.

אז מה יהיה כאן בעוד 50 שנה? 20? 10? אין לי מושג. אני יכול להגיד מה יש כאן עכשיו; הצרות והמצוקות הגדולות של תושבי ישראל, היום ובשנים האחרונות ואולי מאז ומעולם, קשורות לא לאויב מחוץ אלא לאוייבים מבית. לשחיתות, להתעללות היומיומית על-ידי המדינה, המעסיקים, המונופולים והקרטלים השולטים בחיינו – בבנקאות, בביטוח, בשירותי התקשורת, בשיווק המזון. מה שתרצו. אם אנחנו חיים בחברת צריכה, אז מה שיש לנו כאן הוא גיהנום צרכני

איך יראה העתיד שלנו? זה לא תלוי באחמדינג'ד ולא בנסראללה אלא בפוליטיקאים שלנו, וקודם כל בנו. אם נהיה מוכנים להמשיך לשאת את העול ועד כמה. אחד התסריטים, בהחלט, הוא שמי שיוכל ללכת מכן ילך, אבל לא בגלל שתבוא עלינו שואה מסוג חדש אלא משום שיהיה רע מדי לחיות כאן.  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.   ביום 10 בספטמבר 2007 בשעה 22:33

    הארץ מיושביה.
    לאנשים ימאס,והם יעזבו בהמוניהם.

  • הגר שקד   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 1:25

    אם לא יחול שיפור משמעותי, סביר להניח שנתמעט עד שנתפוגג מהמפות. מאחר והאחרונים לברוח הם תמיד אלה שאין להם אמצעים, החולשה תלך ותכרסם בנו מבפנים.

  • טל גלילי   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 1:49

    בכתבה כזו – יש למישהו לינקים להתארגנויות מוצלחות למעננו כצרכנים ?

  • יוחאי   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 9:09

    ברגע של גילוי לב.
    ניו זילנד, אוסטרליה וקנדה מפתות מאוד…

  • צביקה   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 9:32

    ושהאחרון יכבה את האור

    שתהיה לכולנו שנה יותר טובה
    ולאחריה עוד יותר טובה
    וכך הלאה
    עוד שנים רבות

  • אריה   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 11:19

    אם הולכים מכאן הרי לא נצטרך כבר לשלם חשמל 🙂

    בטמקא בסיכום שנה נכתב שהמיעוט היהודי בגליל עומד על 40%, גם בדרום המצב לא משהו ו80% מהיהודים מרוכזים בגוש דן (לא מוצא כרגע את הכתבה, אבל המספרים ידועים ומוקצנים משנה לשנה)

    20 שנה זה באמת לאופטימיים. הפריפרייה נחלשת, העניים מתענים והעשירים מתעשרים. אנשים מבוגרים שאינם דור א' במפעל ממשלתי כלשהו נאלצים להמציא את עצמם מחדש בתקווה שימצאו פרנסה.

    יש כאלה שיאמרו שזה תסריט זוועה. ויש כאלה שיגידו שזו פשוט המציאות.

  • קורא   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 12:28

    דווקא אלה שיש להם לאן לברוח הם שקובעים את עתיד המדינה וההווה שלה, לא אלה שאין להם לאן לברוח. אם אלה שאין להם לאן לברוח היו קובעים מה קורה פה, המצב היה הרבה יותר טוב.

  • ד.ט   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 12:44

    הוא אחד מאלה שמסוגלים לשנות.

  • שוקי   ביום 11 בספטמבר 2007 בשעה 18:42

    שיתחיל בזה שיגיד בפומבי את דעתו על ניצחון ברק בבחירות במפלגת העבודה.

  • ד"ר אוֹרי אמיתי   ביום 2 באוקטובר 2007 בשעה 0:58

    כתבתי על כך טור לפני כמה חודשים: http://www.yehudemo.org/?p=16

    הוא מבוסס על תקדימי העבר, וכמובן שאין כאן כל יומרה למדעיות או לנבואה.
    בכל זאת, לפי לקח העבר צפויה לנו מלחמת אזרחים, ואז כבוש זר. אם לא נעשׂה מהפכה עד אז, זה אינו תרחיש מופרך כלל וכלל.

  • שוקי   ביום 2 באוקטובר 2007 בשעה 11:29

    אין יומרה למדעיות או נבואה ובכל זאת "קצת פחות מ-20 שנה"? אתה קצת סותר את עצמך.

    אגב, על איזו מהפכה אתה מדבר – עם גיליוטינה או בלי?

  • ד"ר אוֹרי אמיתי   ביום 3 באוקטובר 2007 בשעה 11:44

    בעניין היומרות –
    החישוב שלי אינו מדעי, כיון שאין שום ערובה שאם מדינת היהודים הריבונית הראשונה החזיקה מעמד X שנים, גם השניה תחזיק מעמד אותו מספר שנים בדיוק. מדובר בסדר גודל בלבד (ואפילו כאן אפשר לטעון שאין להקיש ממקרה אחד למשנהו, ואולי באמת אי אפשר).
    לגבי הנבואה, לא ראיתי מלאך, לא התגלה אלי איש פלאי, לא קראתי אותות בשמיים, אפילו טריפים ופטריות אני לא לוקח. בקיצור, אין יומרות לרוח הקודש.

    מהפכה – עד כמה שזה תלוי בי, בלי גיליוטינות, בלי טנקים בככרות, בלי כתות יורים.
    עם זאת, אם לא תהיה התגייסות המונים כבירה למהפכה, אין לי ספק שיהיו נסיונות לדכא אותה באלימות. כבר היום המשטר שולח את קלגסיו להרביץ למי שמעז למחות, בין אם הוא מוחה נגד גדר ההפרדה, נגד פינוי גוש קטיף, או נגד העלאת שׂכר הלימוד. ככל שהמחאה תגבר, תגבר גם האלימות. הדרך המרכזית להמנע מכך, להבנתי, היא פשוט להגיע במספרים כה גדולים, עד שהשוטרים יבינו שאין טעם לנסות להרביץ, ויעברו לצד השני של המתרס.

    אגב, השאלה שלך היא רק חצי מהעניין. ללא מהפכה תהיה פה מלחמת אזרחים – בכך אין לי ספק (והדבר נתמך גם על ידי שפע תקדימי עבר). להמנע לגמרי מאלימות יהיה מסובך מאד, ויצריך יצירתיות קיצונית.

    We could fight them with conventional weapons, but that would take years, and cost millions of lives. What this situation calls for, is a completely stupid and futile gesture be done on somebody's part.

  • שמוליקיפוד   ביום 20 בספטמבר 2007 בשעה 13:18

    נורא נהנתי לקורא, תורה!

השאר תגובה