איחוד גרמניה: כישלון?

שלשום חגגו הגרמנים את יום האיחוד (Unification Day) ה-17 במספר. היום הזה, שמציין את האיחוד של שתי הגרמניות, אמור להיות יום שמח במיוחד, אבל השנה הייתה השמחה לא הייתה שלמה. ערב החג, פורסם סקר לפיו אחד מכל 5 גרמנים מתגעגע לחומה, שהפרידה בין המזרח למערב. חלק גדול מתושבי מזרח גרמניה לשעבר, מעידים שמצבם בתקופה הקומוניסטית היה טוב יותר.

בתור היצואנית השלישית בעולם, והכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, גרמניה היא מדינה עשירה – אבל העושר נשאר נחלתו הבלעדית של המערב. במזרח, 17 שנים אחרי האיחוד, ישנם 15 אחוזי אבטלה והשכר הממוצע נמוך ב-25 אחוזים. רוב תושבי מערב גרמניה פשוט לא מבינים את הפער הזה, לא מודעים לו ולהשלכותיו.

האם המזרח גרמנים באמת מתגעגעים לימי ה-GDR (הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית – המשטר הקומוניסטי)? האם הם מתגעגעים לימי הפחד מהשטאזי ופקודה לירות ולהרוג במי שמנסה לטפס על החומה? סביר להניח שלא באמת. כלומר, התופעה הידועה כ"אוסטלגיה" (Ostalgie), הגעגוע למזרח (Ost) היא תופעה רחבה מאד, אבל גם אצלנו הרי יש מי שמדבר בנוסטלגיה על הצנע, על שלטון המנדט או על תקופות מלחמה. אבל כעובדה, ישנם רבים בגרמניה שהשיטה הכלכלית הקיימת לא מצליחה להיטיב איתם.

מה שמוכיח שעושר וצמיחה כלכלית, לא באמת "מחלחלים" לכל שכבות האוכלוסייה – לפחות לא בטווח של 17 שנים.
אפילו לא במדינה שבה מדיניות סעד מתקדמת בהרבה מזו של ישראל. אז איך יקרה דבר דומה אצלנו? זו דוגמא שקצת מפריכה את הטענות וההבטחות של אנשים בעלי השקפות כמו של ביבי נתניהו וחבריו.

הרחבתי על נושא האיחוד ו"כשלונו" בפוסט Is the German unification a failure.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אליהו הנביא   ביום 5 באוקטובר 2007 בשעה 13:18

    מזרח גרמניה הרבה יותר עשירה וחופשית ממה שהיא הייתה בתור בובה סובייטית. רק שלאדם הקטנונינ, צר המוחין והקנאי לא אכפת שהדשא של עצמו נהיה ירוק יותר, כל מה שחשוב לו זה שהדשא של השכן הוא ירוק עוד יותר.

  • מרטין   ביום 5 באוקטובר 2007 בשעה 14:51

    ואת זה אומר אחד שקרא להצביע בשביל מנהיג הפועלים עמיר פרץ? זה שתמך בהוא שארגן לנו מדינת רווחה למופת ומלחמה חביבה והרסנית שהגיעה עד מרכז הארץ?

    עכשיו אני ישן בשקט. אחרי שקראתי את המסקנות המבריקות שלך סוף סוף אני יודע שיש מי שלא רק יודע מה טוב לישראלים אלא גם מה טוב לגרמנים.

  • דב   ביום 5 באוקטובר 2007 בשעה 19:17

    שמבחינות רבות מצבה של מזרח גרמניה טוב פחות משל מדינות אחרות בגוש המזרחי כמו פולין, צ'כיה והונגריה. כלומר, בעולם דמיוני שבו היו המזרח-גרמנים מפילים את המשטר הקומוניסטי , מאמצים דמוקרטיה אך לא מתאחדים עם המערב, אפשר שמצבם היה טוב יותר (ולמערב גרמניה היו נחסכות השקעות עתק).

  • שוקי   ביום 5 באוקטובר 2007 בשעה 21:39

    אליהו הנביא –
    יכול להיות שאתה צודק. מצד שני, יכול להיות שגם במזרח גרמניה חלוקת העושר מאד לא שוויונית, ולכן לצד השדה הירוק-פחות יש גם שדה שאינו ירוק בכלל.

    אורן צור –
    קודם כל, מה זה "גרמניה" – ברלין, קלן, פרנקפורט, מינכן, מזרח ברנדנבורג? כל אזור בגרמניה הוא עולם אחר.
    אני מכיר בעיקר את ברלין, ושם אנשים יכולים להגיד לך דברים כאלה וגם דברים הפוכים – אבל מסיבה זה מסיבה. חוגגים, פשוט באיפוק, כי כל השנה שלהם מלאה בימי-שנה מצד אחד ובפסטיבלים מצד שני.

    בקשר לחצי הכוס – אני מסכים איתך לגמרי.
    חצי הכוס מלאה של המזרח-גרמנים יכולה להיות שמצבם הרבה יותר טוב מאשר מצבנו, למשל (בשביל חצי הכוס המלאה שלנו, צריך לערב את העולם השלישי).

  • שוקי   ביום 5 באוקטובר 2007 בשעה 21:52

    ולדי –
    אני מסכים איתך לגמרי. אין ספק שמזרח-גרמניה היא סיפור הצלחה, כאשר משווים לימי ה-GDR וגם כאשר משווים למצב הסעד בארה"ב, למשל. בסך-הכל התופעה של עוני קיצוני, מביש, כפי שיש הרבה בישראל, קיימת בגרמניה בהיקף קטן משמעותית.

    *אבל* גם להם יש "שכונות ארגזים" וכל מיני מובלעות של אנשים שחיים בתנאים בלתי מתקבלים על הדעת. והעניין הוא שאין להם שום בעיה לפתור את זה – יש להם את הכסף, והם גם השקיעו מאות מיליארדים, אבל אולי לא בדברים הנכונים.

    נדמה לי שהעובדה ש-17 שנים אחרי עדיין יש כל-כך הרבה בעיות מוכיחה כישלון של המדיניות הכלכלית בגרמניה. מצד שני, אני חושב שהם כבר בעיצומו של התיקון; ברגע שהחליטו להשקיע בביקוש המקומי גם על חשבון הייצוא, הם על הדרך המהירה גם לחברה בריאה יותר וגם לתל"ג גבוה יותר. הם גם מצליחים להקטין את האבטלה, בלי להפוך את העובדים לעבדים, וזה בגלל שיש להם איגודים חזקים.

    דב – מה שאתה אומר מעניין מאד אך לצערי אני לא יודע מספיק על הונגריה, צ'כיה וכו'.

  • איריס   ביום 6 באוקטובר 2007 בשעה 14:10

    זה אכן מאוד תלוי עם מי מדברים בגרמניה. אורן דיבר עם סטודנטים, ששייכים לרוב למעמד שיש לו לא מעט פריבילגיות. לא מדובר בגעגוע שהוא כולו נוסטלגי: למזרח גרמנים היה קיום בכבוד בזמן השלטון הקומוניסטי. לרבים היתה עבודה מסריחה במפעל, אבל היתה להם עבודה. האחוזים שאנחנו רואים בסוף הם ממוצע: מי שמסתובב בברנדנבורג רואה ערי רפאים, שהיחידים שנשארים הם הזקנים והלא משכילים, כי מי שיכול עוזב מערבה. אז העולם שלהם מתפרק, ויש להם גם סיבות להתגעגע.
    הלוואי ושוקי צודק, אבל בתור ברלינאית אני דווקא רואה דברים הפוכים: האיגודים חזקים וזה נכון, אבל צריך לזכור שאיגודים דואגים רק למי שיש לו עבודה. ברגע שאתה מובטל, אתה כבר לא שייך למעמד העובדים. הבריאות מופרטת בשנים האחרונות ובתי חולים נמכרים לרשתות פרטיות, במערכת החינוך יש כניסה של חברות פרטיות (קשה לסרב לאולם התעמלות שאדידס מוכנה לצייד, לא?), המחיה מתייקרת והאבטלה יורדת על ידי טריקים של ג'וב ביורו (המעסיק משלם יורו והשאר משרד העבודה, או סוכנות דומה וכמובן שהעובד הזה לא מאורגן בשום מקום ורק אסיר תודה שמישהו "מעסיק" אותו). כל זה קורה בזמן שיש אנשים שמחזיקים מכונית לכל עונה (בגרמניה צריך בשביל זה 3 מכוניות).
    אני לא חושבת שמדובר רק בבעית זהות. אנשים מוכנים להחליף את הקומוניזם בסוציאל דמוקרטיה, אלא שגרמניה כבר מזמן לא סוציאל דמוקרטית. יש לא מעט גרמנים משכילים שעוברים לפינלנד, שבדיה, נורבגיה…וגם במערב היציבות מתערערת ותהליכי גלובליזציה מגיעים לאנשים הפרטיים.
    ולולדי,
    הטיעון של "אם הם היו עושים אחרת לא היה להם יותר טוב" הוא טיעון מוזר. המזרח גרמנים בחרו ברוב של יותר מ-95% להתאחד עם המערב, הם לא בחרו אבל להיות החצר האחורית שלו. המערב גם רצה אותם ולא עושה להם טובה. כשזו הגישה, אז גם זו התוצאה…

  • שוקי   ביום 6 באוקטובר 2007 בשעה 14:58

    גם אני מאד מקווה שאני צודק. זה גם הסבר טוב לשוויון הנפש של ממשלת גרמניה לנוכח השער הגבוה של היורו.
    איפה בברלין את גרה?

  • איריס   ביום 6 באוקטובר 2007 בשעה 22:04

    אני גרה בשטיגליץ: רובע של אנשים מבוססים לרוב (מכונית אחת עד שתיים למשפחה) וכאלו עם ילדים. יש גם זרים, אבל לא הרבה. ולמרבה המזל יש לילדים שלי בית ספר שמאלני: מעדיפים להתעמל באולם ישן ועני ולא לתת לאדידס להיכנס. אבל זה נדיר…
    יש לי חברים, בלי ילדים, בקרויצברג, נויקלן. חלקם סטודנטים שנהנים ממלגות לימודים נאות, שכמובן פתוחות לכולם: אבל כדי להגיע לאוניברסיטה בגרמניה, צריך בגרות. את זה דואגים לתת למעט מאוד אנשים כאן. ברוב המדינות בכיתה ד' נקבע המסלול אליו ילך הילד: מי לבי"ס עממי וריאלי (כלומר, יעמוד לקבל דמי אבטלה כל חודש או הבטחת הכנסה) ומי לגימנסיה (כלומר: אוניברסיטה, מלגה, עבודה ואחר כך יגיד שברלין אחלה ומי שרוצה מצליח…)
    חוץ מזה אבל: באמת אחלה של מקום, הכל עוד יחסית זול (במיוחד תרבות) ובשביל ישראלי כולם סופר מנומסים. זה היתרון בלהגיע ממדינת עולם שלישי…

  • דוד   ביום 7 באוקטובר 2007 בשעה 12:57

    אהלן
    מדהים כמה דוברי עיברית חיים בברלין..,
    איריס, אנחנו שכנים… גם אני גר בשטיגליץ…

    שוקי ולדי וכל השאר,
    הכל יחסי וקשור לנקודת הראות. בכל מקום כניראה יש שחיתות עוני ובעסה כללית וגם בגרמניה. בדברים מסויימים יותר ובאחרים פחות ממה שבמקומות אחרים.
    אחת הבעיות באיחוד גרמניה היתה שבעצם לא היה כאן איחוד אלא המערב קנה את המיזרח במחיר מופקע. כבר בשמות שנותנים, המדינות הישנות והמדינות החדשות, מעידים על חוסר מחשבת איחוד. כמובן שהיה חוסר שיווי מישקל בהמון תחומים בין המיזרח למערב דבר שגרם לבני עדות המיזרח שכאן להרגיש מקופחים.
    הכלכלה הפעילה ומפעילה בולדוזרים כבדים כדי לטפל בחוסרים רבים שהיו ושעדין קיימים במיזרח ובטח יקח עוד מלן זמן עד שהאיחוד יהיה מושג היסטורי.
    הבעיות שיש עכשיו בגרמניה, ושקשורות פחות לאיחוד, קשורות לבעיות כלל עולמיות ותהליכים שהעולם עובר ככלל ואירופה עוברת בתוכה. האיחוד הארופאי מצד אחד והגלובליזציה מהאחר כמובן. תהליכי הפרטה ושיתוק אלמנטים סוציאליסטים יש בכל אירופה ולא מיחדים את גרמניה או ישראל. הפרופורציות ועד כמה המדינה ואזרחיה מסוגלים או רוצים לעבור שינויים כאלו הם השאלות.
    עדין בגרמניה יש סוטול בחיים באופן יחסי יותר מאשר במקומות אחרים וברלין עדין ולמרות הכל מקום נהדר..

    .

  • איריס   ביום 7 באוקטובר 2007 בשעה 22:06

    אולי אנחנו באמת שכנים? אני גרה ליד הקליניקום…
    בענין מה שכתבת לגבי יחסי מזרח מערב: מזרח גרמניה היא באמת המזרחים של המערב גרמנים והמערב אכן סיפח את המזרח: דווקא במזרח גרמניה היתה מערכת בריאות יותר טובה וגם מערכת חינוך יותר מוצלחת מבחינה מבנית, אבל המערב החזק והעשיר סיפח אותה: העיפו את כל מנהלי המחלקות בגלל שהם היו משת"פים של השטאזי. זה גם בחלקו נכון, כי פעמים רבות כדי להגיע לתפקיד הזה היית צריך לתת לשטאזי כל מיני שירותים, אבל מצד שני לא כולם היו שם ובגלל זה לא הכל רע…ומיד העבירו לשם אנשים מהמערב שידעו הכל יותר טוב…זו בדיוק הגישה שעליה דיברתי והיא בעייתית.
    כמה זמן אתה כבר כאן? אם בא לך אתה יכול להשאיר מייל.
    ביי

  • שוקי   ביום 8 באוקטובר 2007 בשעה 10:52

    תשמעו, אל תיעלמו לי – יש לנו הרבה על מה לדבר.
    את הבלוג החדש של יונית ושלי אתם מכירים?
    http://www.berlin101.com

  • דוד   ביום 9 באוקטובר 2007 בשעה 18:09

    אהלן,
    שוקי בלי לחץ,
    אני מקווה לפגוש אתכם בברלין. כך לפחות ענתה יונית למייל שלי…

    איריס,
    בסוף יתברר שאנחנו גרים דלת מול דלת..
    הינה אי מייל שיהיה אקטיבי רק בימים הקרובים..

    [email protected]

    .

  • בועז   ביום 8 בנובמבר 2007 בשעה 1:14

    תגידו למה האיש הזה אמר "דובריי עברית"
    קוראים לזה ישראלים.
    איך אתם גרים באדמה הארורה הזאת?

  • אורן צור   ביום 5 באוקטובר 2007 בשעה 14:55

    לפני כמה שנים יצא לי להיות בגרמניה ביום האיחוד. ראיתי הרבה שלטים אבל האוירה הייתה כמעט של יום רגיל. כששאלתי את החברים הגרמנים מה הסיפור ולמה לא חוגגים הרי זו סיבה למסיבה אז הם ענו לי (ועשיתי מדגם, לא מייצג, כמובן) שגרמנים לא חוגגים חגים לאומיים בצורה מוחצנת. "אתה מבין למה…" הם אמרו.

    ולגבי המזרח – ברור שהפערים עוד גדולים וכו' אבל המזרח עשה התקדמות אדירה ולא נתפסת. גם המזרח גרמנים שפגשתי (בעיקר סטודנטים) מיודעים את זה היטב.

    השאלה היא על איזו חצי כוס אתה מסתכל ומה הציפיות הריאליות לשינוי תוך 17 שנים.

  • ולדי   ביום 5 באוקטובר 2007 בשעה 19:06

    אלה לא באמת געגועים. מעבר לעובדה שישנם, כנראה, לא מעט אנשים שהחלפת האידיולוגיה גרמה להם לאבד את הבסיס האיתן שעליו הם בנו את חייהם (ומדובר בטראומה די גדולה, בין אם זה מישהו שרק התפרנס מהמשטר, או מי שהאמין במשטר בכל לבו), קשה שלא לראות שהאיחוד מאוד הועיל עם גרמניה המזרחית.
    יכול להיות שיש צורך בכך שהדור שהכיר את הוניקר ייעלם לחלוטין לפני שהאיחוד יהיה עובדה מוגמרת שאין להתווכח עמה. בקיצור, צריך זמן.

    עדיין, בגרמניה פועלת כיום מערכת דמוקרטית תקינה, וזה יוצר את ההבדל המשמעותי בינה לבין יתר מדינות ברית ורשה. בזמן שאני רואה איך תושבי רוסיה ממשיכים ללקק לפוטין, תוך שינוי קל ברטוריקה (פעם הם היו קומוניסטים, היום הם סתם סוגדים לכוח וכסף, פאשיסטים בקיצור), אני יכול לקחת את גרמניה כדוגמא לשינוי תרבותי מהיר ומוצלח יחסית.

השאר תגובה