חזרתי מברלין

חזרתי הערב מעשרה ימים בברלין. עייף מאד, קצת קפוא, עם מאות תמונות והרבה הרבה סיפורים. בהמשך עוד אספר כאן, לפחות את חלקם. סיפורים אחרים וחוויות אחרות יגיעו ל-Belin O Philia, הבלוג החדש של יונית ושלי (באנגלית, מטיפוס ה-Travel Tips Blog. כרגע בשלבים מתקדמים של בניית תשתית של תוכן כללי. בהזדמנות).

בכל זאת, כמה מילים על אחד הדברים שהכי העסיקו אותי בביקור הזה.

ברלין היא עיר מלאת ניגודים, שחדש מתערבב בה בישן ומזרח במערב – זה לא חדש. ובכל זאת, מביקור לביקור בעיר הזו אני רואה במלוא עוצמתן כיצד המגמות החברתיות והכלכליות, עולמיות ומקומיות, משנות אותה שינוי עמוק ומהיר. מצד אחד, הן מניעות פיתוח כלכלי מואץ, שרבים נהנים ממנו. מצד שני, הן מלוות בסוג מטריד מאד של התמסחרות והתרדדות.

ברלין היא עדיין מקום שוקק בפעילות תרבותית ואינטלקטואלית, שתושביו מוגנים מאד יחסית לישראל או לארה"ב. מוגנים פיזית וכלכלית, בתוך מערכת יציבה ובריאה בדרך-כלל של חוקים ומסגרות בירוקרטיות, מבנים נורמטיביים ומערכות אתיות שונות.ובכל זאת, זוהי העיר הענייה ביותר בגרמניה, ויש לה את הבעיות החברתיות שלה, לרבות כמה פערים חברתיים עמוקים.

מעבר לזה, ברלין היא עיר שנלחמת על ייחודה ועל הרוח השונה שלה, מול כוחות אדירים שקשורים קשר הדוק בגלובליזציה. לפעמים זה בא לידי ביטוי בדברים קטנים, כמו עליית מחירי האלכוהול או התרבות חנויות היד-שנייה. לפעמים בדברים גדולים יותר, כמו המסחור המאסיבי של האוסטלגיה, הגעגוע הנוסטלגי ל-GDR. או סכסוכי עבודה שמפריעים לשגרת החיים של העיר (כמו זה של נהגי הרכבות מהשבוע השעבר).

ולמרות כל הקיצבאות, עדיין יש אנשים שמתגלגלים ברחובות; מישהו שדיברנו איתו, אמר לנו שזה "מרצון". אני חושב שנכון יותר לומר שהבעיות החברתיות קשורות לא רק לענייני פיננסים.

ובאותו עניין: לכו לראות את התמונה הזו בבלוג של יוחאי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יקי   ביום 30 באוקטובר 2007 בשעה 8:44

    אני לא יודע איפה הסתובבת בברלין. אני גר שם כבר שנה רביעית ורואה בה הרבה מאוד צדדדים דומים לתל אביב, שזו לא בדיוק הכוס תה שלי: אינטלקטואלים מצד אחד ובורים אתנוצנטריים מצד שני, המון עוני והומלסים ברחובות. זה לא היה עובר אצלך בצורה חלקה כל כך אילו היית מדבר על עיר ישראלית שיש בה כמות כזאת של הומלסים. יש מה להעריך בברלין, אבל ההערצה הזאת של לחזור לשם כל שנה ולספר בנפלאותיה זה כבר הרבה מעבר לטעם הטוב.

    שלא לדבר על הימשכותה של מישהי עם אובססיית שואה לעיר שבה ישבו המוחות שתכננו את השואה. זה מטריד לא פחות, כשנכנסים בקורבנות השואה ומעריצים את הארץ בה נולדה.

  • שוקי   ביום 30 באוקטובר 2007 בשעה 9:50

    למה אתה מבלבל את המוח?
    ראשית, יש בברלין פחות הומלסים מתל-אביב. אני לא יודע כמה פעמים היית בתל-אביב בשנים האחרונות, אבל אני גר בה 15 שנה והרחובות רק הולכים ומתמלאים במחוסרי בית ובנרקומנים. כאן, זה קורה בגלל שאף אחד לא מטפל בהם. בגרמניה, מדובר בעיקר בשב"חים שלא זכאים לסעד.

    שנית, אם היית קורא את הפוסט עד הסוף היית כותב שיש לי בעיה גם עם זה. ועדיין לדעתי ברלין היא מקום טוב יותר לחיות בו מתל-אביב.

    שלישית, לגבי טעם טוב והנושאים בהם אני בוחר להתעסק כאן – אף אחד לא מכריח אותך לבוא.

    ורביעית – הכוסית מעולם לא "נכנסה בקורבנות השואה". הדברים שלך הם דיבה לשמה, והם גם מעידים על בורות וצרות מוח. האנשים ש"ישבו בעיר ותכננו את השואה" עשו את זה, בפעם האחרונה שבדקתי, בוואנזה. אבל איזו רלוונטיות יש לזה למציאות של חיי העיר 65 שנים אחרי, כשאחרוני ההיטלר יוגנד כבר בערוב ימיהם?

  • אחת מהצפון   ביום 30 באוקטובר 2007 בשעה 10:08

    להכנס לפוסט. ובכל זאת- כואב לגלות כמה הזכרון קצר.
    גם לך, שוקי המתפעל, וגם לך, יקי המתגורר.

    עדיין לדעתי ברלין מקום טוב לחיות בו מתל-אביב

    ציטוט מדבריך.

    אני מאלה שמרעילים את הילדים שלהם מגיל אפס.
    לא פסטיבלי שואה בפולין, לא לבקר בגרמניה, לא לקנות מחברות גרמניות.

  • שוקי   ביום 30 באוקטובר 2007 בשעה 10:21

    "מרעילים" באמת מילה מתאימה.
    מה לגבי מוצרים צרפתיים וביקור בפריז? האם שכחת את משטר וישי ושיתוף הפעולה היעיל שלו עם הנאצים? ובהונגריה, יוגוסלביה ואפילו הולנד, שיתפו פעולה עם הנאצים יותר מאשר בפולין, שכ-10 מיליון מאזרחיה הושמדו בתאי הגאזים או נרצחו בדרכים אחרות. ומה עם ארה"ב, שהקפידה להפציץ מפעלי נשק אבל לא נגעה במתקני ההשמדה?

    ואם לא לקנות פולקסווגן, אז מה בנוגע למכוניות פורד? הרי הנרי פורד היה פרו נאצי. ואיך את יכולה להשתמש במחשב PC, כאשר ידוע ש-IBM ייצרה את הכרטיסים המנוקבים עבור הנאצים?

    דווקא בגרמניה הייתה ההתנגדות הכי גדולה לנאצים, שבניגוד למה שסיפרו לנו – מעולם לא נבחרו באופן דמוקרטי. ובשנות השישים, במקביל למחאות הסטודנטים בצרפת ובארה"ב, הפגינו הסטודנטים הגרמנים בדרישה מהממשלה שלהם לחשוף את כל הארכיונים ולהעניש את כל תומכי הנאצים שעדיין הסתובבו ביניהם. אבל מאז עברו 40 שנים ורוב האנשים הללו מתו.

    צעירי המצביעים של המפלגה הנציונל סוציאליסטית ב-1933, הם היום בני 92 – מעטים מהם, אם בכלל, חיים. רוב הגרמנים שחיים היום נולדו אחרי השואה, ואין מקום בעולם שבו מתנגדים לפאשיזם ולגזענות כמו בגרמניה, כי הם יודעים בדיוק כמה הם מסוכנים.

  • איריס   ביום 30 באוקטובר 2007 בשעה 11:08

    יש לברלין אכן הרבה יתרונות על פני תל אביב. יקי, אחרי הכל גם אתה כאן כבר ארבע שנים, לא?
    בענין ההומלסים, שוקי, רק להשכלה כללית:
    ראשית הם לא בהכרח שוהים בלתי חוקיים (מאז נפילת השלטון הנאצי ראשי תיבות בגרמניה הם פאסה ולא פוליטיקלי קורקט, למרות שכמובן משתמשים בהם…). הם לרוב אפילו שוהים חוקיים מאוד. שוהה בלתי חוקי חי במחתרת ולא לן על ספסלים בשדרה, שם הוא טרף קל למשטרה. מדובר באנשים שהם בשולי החברה, הרבה מהם אלכוהוליסטים (בעיה קשה בגרמניה), הרבה מהם בני נוער שהפליטו אותם מהרבה מסגרות (מערכת החינוך בגרמניה מסלילה יותר מבכל מקום אחר בעולם המערבי) ונותנים להם כלבים שיגדלו אותם תמורת כסף, יפתחו אחריות וכל זה. חלקם מצאו מפלט בלובן שלהם, שזה הדבר היחיד שנשאר להם בעולם האכזרי הזה.
    רואים אותם גם פחות מכיוון שיש בגרמניה יותר ארגונים שדואגים לתת להם קורת גג לקראת החורף, כדי שלא יקפאו למוות. חלקם מאורגנים ומוכרים עיתונים שהם מוציאים כדי להתפרנס, למשל.
    בסך הכל רוב המערכות הציבוריות בגרמניה עדיין מתפקדות הרבה יותר טוב מאשר בישראל, יש נסיונות התנגדות להפרטה (שעומדים להכשיל את הפרטת הרכבת כנראה, הלוואי) ופעילות גדולה נגד גזענות, שישראל רק יכולה להתקנא בה. וזה משום שהגרמנים חוו קטסטרופה גדולה כזו, שהם עוד זוכרים. רוב הנאצים מתו, אבל הילדים והנכדים שלה הוטבעו בזוועה.
    ועוד משהו חשוב:
    שוקי, בכל זאת הגרמנים הם המתכננים והמוציאים לפועל והם צריכים להיות הכתובת לכעס, חרם וכולי ואני יכולה להבין לגמרי כל מי שעושה את זה. זה שהיו משתפי פעולה בכל מקום באירופה, זה נכון. אבל, האם דינו של הפושע הוא כדינו של משתף הפעולה?
    וההתנגדות הגרמנית היתה מבחינה כמותית חלשה, גם אם לא נלמדת בישראל. מבחינה איכותית, ההתנגדות הגרמנית לוקחת את כל הקופה…ההתנגדות הכי גדולה היתה של הפרטיזנים בסרביה ושיתוף הפעולה הנורא ביותר שלא נלמד היה דווקא בהולנד וקרואטיה. בסוף הוציאו את הפולנים הכי אנטישמים, וזה מאוד בעייתי.
    יצא ארוך, סליחה..

  • יוחאי   ביום 30 באוקטובר 2007 בשעה 11:29

    ברלין היא עיר מדליקה מכל הבחינות.מבחינה תרבותית והסטורית היא בטוח עולה על תל אביב. מבחינת חיי לילה אני בספק אם יש בה את אותה חיוניות, אבל על זה כבר נקרא בבלוג ברלין.
    בתור ישראלי, הבעיה שלי עם ברלין היא לא עם העבר, אלא עם הקור. בשבילי, מזג האוויר המושלם הוא בתל אביב, במיוחד בחורף.

    ותודה על הקישור!

  • רון ינאי   ביום 31 באוקטובר 2007 בשעה 9:58

    כמו האחת מהצפון אני לא אתן לילדים שלי להיות נאצית. אני מונע ממהם לדבר על, להיות מודעים ל.. או אפילו לחשוב שיש גרמנים בעולם. וכמובן בהתאם אני מתכוון לספר לה שהתיאוריות של הגרמני המשוקץ איינשטיין הן מוטעות בתכלית, שהמטרה של חברת ב.מ.וו היא להרעיל יהודים בגז, ושמילים כמו "גן-ילדים" או "בית-ספר" הן מהשטן.
    בנוסף, אני אמנע מהם לעלות על רכבות שהרי רכבת ישראל קיבלה את קרונותיה הראשונים מנאצים בני-בליעל.
    וכשהבת שלי אמרה שהיא רוצה להיות צמחונית – הרעבתי אותה שבוע כדי שחס וחלילה לא תגדל להיות כמו אדולף.

    נ.ב
    איזה מזל שיש רק אחת מהצפון. תארו לכם שהיו יותר.

  • דוד   ביום 31 באוקטובר 2007 בשעה 16:24

    טוב, בואו נסכם… 🙂
    בכל מקום יש טוב ויש בעסה. גם בברלין יש מספיק בעיות ובעסות שהייתי יכול לכתוב ספר על זה. מנגד יש גם מלן כיפיות שאנציקלופדיה היתה יוצאת אם רק הייתי לוקח תעיפרון ביד. וכמובן גם בישראל יש מלנתלפים של דברים טובים שאפשר לכתוב עליהם ספר. ואנציקלופדיה ניכתוב…
    זו כמובן נקודת המבט שלי. אני בטוח שיש אנשים שחושבים שהמקום המדהים ביותר בעולם לחיות בו זה בארץ הקודש. אני בטוח שיש מאמינים שעבורם להתעורר בעיר שבה התנך היה חיי היום יום, זה הכף הכי הגדול בחיים, זה אפילו מרגש. ואני ממש מבין את זה. לצעוד בגבעות בהם יקוב תיחמן את אחיו, או אברם זרק את פילגשתו ובנם (או שזה היה בעיראק), או דוד אסף עורלות, וכהנה מעשי גבורה הומנים..
    אז בכל מקום יש טוב ויש רע, עוד דבר שיש בכל מקום זה מתלוננים. לדעתי אפילו בגן עדן אלו שזכו להגיע לשם מתלוננים שמרלין מונרו מחפפת במסגים. והיא בטח מתלוננת שהעונש שלה כבד מידי. אז גם בברלין יש הרבה מתלוננים וגם בישראל.. והכי טובים (כמוני…) מתלוננים גם על הבעסה שיש בישראל וגם על הבעסה שיש בברלין… 🙂
    עוד דבר שעולה מהדיונים ושנראה שמעטים חולקים עליו זה הכישלון של החינוך הישראלי בנושא השואה, המילחמה והנאצים.
    ועם זה אני מסכים לגמרי. החינוך בישראל והצגת הנושאים הללו ממש ממש מפספסים את נקודות הכובד האמיתיות. לא עינין של אמיתות היסטוריות אלא איזה חשיבות מעניקים למה ומה מונעים ממנו תחשיבות. אני לא ארחיב כי זה בטח יעצבן פה ושם…

    .

  • יואב   ביום 30 באוקטובר 2007 בשעה 10:41

    אני מודה שאני די בור בכל הנוגע לגרמניה, אבל ברלין בעיניי היא סוג של מורדור, גם אם היא התחדשה לבלי הכר. גם אם יש בה פחות הומלסים מבתל אביב.
    אני פשוט חושב שבמקרה של פתיחת מלחמות עולם, אי אפשר להגיד: "פעם ראשונה מקרה, פעם שנייה צירוף מקרים."
    אבל לא רק בגלל זה הפסקתי עם המרצדסים.

  • יונית   ביום 31 באוקטובר 2007 בשעה 14:03

    ומה עם יוזף, מגדה וששת (או שמא שבעת?) ילדיהם???

    אגב, סוויטהארט, ציינתי כבר שיש לי גריי גוז בפריזר?

השאר תגובה