האמת על המשבר במערכת החינוך

במדינה כמו שלנו באמת אין זמן לכלום. קורים יותר מדי דברים מכדי שניתן יהיה להתייחס להכל.

ובכל זאת, כמה מילים על שביתת המורים ועל המשבר במערכת החינוך. בואו נעשה סדר בעובדות העיקריות:
* במשך רוב שנות קיומה, הייתה מערכת החינוך הישראלית אחת מהטובות בעולם – בכל מדד.
* בשנים האחרונות ישנה התדרדרות מתמשכת ברמת ההוראה ובהישגים.
* משרד החינוך מקבל את הנתח השני בגודלו בתקציב המדינה.
* בהשוואה למדינות מערביות, ההקצאה לחינוך בישראל נמצאת במקום טוב באמצע.
* בהשוואה כנ"ל, שכר המורים הוא מהנמוכים ומספר התלמידים בכתה מהגבוהים.

האם אתם מרגישים איזו שאלה שמרחפת מעל למשבר במערכת החינוך הישראלית? למשל:

לאיפה לעזאזל הולך הכסף?

מדי פעם מעז אמנם מישהו לומר שהבעיה היא לא בכמות הכסף אלא בהקצאת הכסף, אבל נסו לחשוב ולומר – איפה במערכת החינוך ראיתם עודף השקעה? בבתי-הספר המוזנחים? בסגלי ההוראה? בתוכניות הלימוד? הרי ב"חינוך חינם" שלנו הכל כבר מזמן עולה כסף. הורי התלמידים משקיעים לפעמים במערכת הרבה יותר משהמערכת משקיעה בתלמידים. אז תרשו לי לשאול שוב:

לאיפה לעזאזל הולך הכסף??

התשובה פשוטה: לשחיתות. למינויים פוליטיים, משכורות מנופחות של בכירים, עבודות מיותרות שנמסרות למקורבים באמצעות מכרזים תפורים, ועוד כהנה וכהנה.

אתם יודעים את זה, אני יודע את זה, וקרוב לוודאי שגם שרת החינוך הגברת יולי תמיר יודעת את זה. תמיר אמנם הקפידה, בכל תפקידיה הציבוריים, להצטייר כמי שמושכת את ידיה מהשחיתות, אבל אתם יודעים איך זה – לפעמים נוח יותר לא לשאול, לא לבדוק ולא להעיר שדים ממרבצם. בעיקר כשהבוס שלך הוא אהוד ברק. 

רעיונות לשיקום מערכת החינוך

יש הרבה מה לשפר במערכת החינוך, ויש הרבה כסף שיכול לשמש לזה וכרגע מגיע לידיים פרטיות – תהיו בטוחים בזה. אבל הנה בכל זאת כמה רעיונות לשיפורים שאפשר לבצע, שללא ספק יחסכו כסף וישפרו את תפקוד המערכת:

א. תוספת שכר רגרסיבית. עם הניצחון של המורים במאבק הנוכחי, הגיע הזמן לשנות את השיטה. במקום להוסיף 50 ש"ח למי שמרוויח 3000 ש"ח ו-500 ש"ח למי שמרוויח 30,000 ש"ח, אפשר לעשות להפך. זה צודק יותר, הגיוני יותר, מועיל יותר. השכל הישר דורש זאת.

ב. התנתקות מהחינוך האפור. הורים שמסוגלים לשלם רבבות שקלים בשנה לחינוך ילדיהם, אינם זקוקים לכסף הקטן שהמדינה נותנת. צריכים להיקבע קריטריונים ברורים, שהראשון בהם הוא זה: כאשר המימון שמגיע מהורי התלמידים ומתורמים הוא גבוה מזה שנותנת המדינה, המדינה תפסיק לתת. עדיף שתשקיע את הכסף בבתי-הספר של הפריפריה.

ג. מבחנים מקצועיים למורים. המציאות שבה קל יותר להתקבל ללימודי הוראה מאשר ללימודי נגרות, בסך-הכל משקפת את ירידת המעמד של המקצוע, אך בשורה התחתונה רבים עוסקים בהוראה פשוט משום שלא רצו אותם בשום מקום אחר (ולמי שממהר להיעלב – יש לי אחות מורה ודודה מורה, ומורים נוספים במשפחה. אני לא טוען שכל המורים כאלה). לכן, בתור התחלה, על המדינה לקבוע בחוק מבחני מיון מקצועיים שמי שלא יעמוד בהם לא יוכל לעסוק בהוראה.

[עדכון]
ובשביל הספקנים הוספתי גרף.
המקור: דו"ח של ד"ר עמי וילנסקי ועופר רימון שהוגש לשרת החינוך בשנת 2002.

למצגת המלאה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איזי עירון   ביום 7 בנובמבר 2007 בשעה 18:47

    שוקי בבקשה,קצת צניעות.אתה בסך הכל מהכותבים המועדפים עלי כאן אבל לבוא ולהצהיר שיש כאן את " האמת על המשבר " נו באמת.כמי שמקורב לנושא ׁ(ואין לי שום כוונות להגן על המערכת שלא פעם משתינה עלינו בקשת)בבקשה, קצת צניעות .לגבי התוכן, אם אתה יודע משהו על שחיתות ברמה שמסבירה את הפער בין המשאבים לתוצרים תגיד, אם לא, למה ללכלך?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 7 בנובמבר 2007 בשעה 19:58

    לפני שנתיים החלטתי, בהתקף אידיאולוגי/פסיכוטי להסב את מקצועי להוראה. אני מחנכת, במשרה מלאה, ומרויחה 2800 ש"ח. סיימתם להזדעזע? שימו לב: ממשכורתי אני קונה גם טושים ללוח, כי אין כסף לבית הספר לקנות טושים.

  • שמבקשת לשאול   ביום 7 בנובמבר 2007 בשעה 20:24

    והיא תקפה כמעט לכל תחום ולא למשרד החינוך בלבד. כזאת אפשר לשאול גם את ועד ראשי האוניברסיטאות, את הנהלות המוזיאונים, את הנהלות התיאטראות, את ראשי הרשויות המקומיות, וכן הלאה.

    אבל – תמיד מאשימים את הממשלה, את משרד האוצר, את פקידיו האטומים. לא שהם רחבי לב במיוחד או קשובים לצרכים אמיתיים, אולם הדבר הקל ביותר הוא לתלות בהם את קולר המצוקות כולן.

    לא שגם אותם,אגב, אי אפשר לשאול אותה שאלה ראשונית עצמה.

  • דרומי   ביום 7 בנובמבר 2007 בשעה 21:32

    א. לא הייתי קופץ למסקנות לפני שאני רואה נתונים. 'כולם יודעים' הוא משענת קנה רצוץ בדברים האלה. איפה נמצאת ישראל ביחס ל-OECD בהוצאה ציבורית לחינוך? בתוצאות?
    ב. הנחת השחיתות שלך היא בעייתית בלשון המעטה. אין ספק שיש שחיתות במשרד החינוך, כמו בכל ארגון גדול. אבל אני לא רואה סיבה להניח שיש שחיתות בהיקפים שבולעים עשרות אחוזים מהתקציב, כמו שאתה רומז – ואני מכיר את משרד החינוך ברמה המערכתית לא רע.
    אתה משתמש פה בקלות יתרה בהנחה הנאו-ליברלית – מערכת ממשלתית היא מושחתת אע"כ הוכח אחרת.

    ג. הפתרונות שלך בעייתיים שלושתם:
    1. בניגוד למצב בכלל שוק העבודה, כאן תוספת רגרסיבית היא בעייתית. המורים שמרוויחים משכורות גבוהות אינם שייכים לאוכלוסיה אחרת מאלו שמרוויחים משכורות נמוכות, הם פשוט נמצאים בשלב תעסוקתי אחר. אתה חושב שכדי לעודד מורים לעסוק בהוראה צריך להגיד להם 'עכשיו תרוויחו יותר כסף, אבל אחר כך, כשתגיעו לתפקיד של סגן-מנהל, נקצץ לכם'?
    2. זה המתכון הקלאסי לבניית מערכת חינוך א-לה הפאבליק סקולס של ארה"ב. ברגע שתעשה את זה, כל מי שיש לו כסף יתנתק ממערכת החינוך הממלכתית. כתוצאה מכך, המערכת הזו תפסיק לעניין את מי שהיא עדיין מעניינת, ותהיה הרבה יותר פגיעה לקיצוצים – שכמובן יבואו.
    3. אם תנהיג מבחנים מקצועיים, ותפסול חלק מהמורות שיוצאות מהסמינרים – מאיפה תשיג מורות חליפיות?

  • עומר   ביום 7 בנובמבר 2007 בשעה 22:55

    אבל לא כל האמת:

    "תחשבו על עם שלם הגר באיזו יבשת נסתרת שאנשיו מבלים את מרבית חייהם בהנעה של מכונה עצומה. לכל אחד יש תפקיד בהנעה הזו וככל שעוברות השנים כך הם משכללים את מיומנותם בעבודה עם המכונה. תפקידה של המכונה, לדבריהם, הוא להניע את השמש. הם בטוחים שאם יחדלו מעבודתם תפסיק השמש לנוע במסלולה. עכשיו תגידו לי, מה אפשר להגיד לאנשים האלה? הם יבואו נלהבים לקבל ממני שמן חדש שיעזור להם בעבודת המכונה שלהם, אבל אם תחת השמן אספר להם שעבודתם מיותרת הם עתידים לשסף את גרוני. הם בוודאי לא יהיו מוכנים להסתכן ולהפסיק את עבודת המכונה ; ואם
    בכל זאת אני טועה? מה גם שתמיד יהיו הפאנטים שיזהירו את כולם להתרחק ממני ומחוסר האחריות הנוראי שלי. אבל מעבר לזה, הבה אגלה לכם סוד, מבין אנשי העם ההוא יש כמה כוהני מכונה שדווקא
    יודעים את האמת. הם יודעים שהשמש זורחת ושוקעת בלא קשר למכונה שלהם, אבל הם יודעים גם שאם יגלו את האמת הזו כל הסדר החברתי שלהם יתמוטט והם עצמם, שזכו למעמד בשל ידיעותיהם הרבות בתורת המכונה, נדונים לכליה. אז הם שותקים, כמובן.
    אגיד את זה עוד פעם: לו היו סוגרים היום את כל מוסדות ההוראה באשר הם (אבל לא את מוסדות המחקר), מלבד תקופת מעבר מבלבלת, לא היה נגרם כל רע לאנושות, להפך מצבנו היה הרבה יותר טוב."

    (דני לסרי. לקוח מhttp://www.makom.org.il/democracy/article/12/)

  • שוקי   ביום 8 בנובמבר 2007 בשעה 0:35

    נתחיל מנדב:
    א. מורים בכירים וסגני מנהל לא מרוויחים 30 אלף ש"ח. לא עליהם דיברתי.
    ב.
    ג. לגבי ה-OECD
    שקף מספר 10 כאן
    cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/6595C42B-E232-41A9-8293-75672D5E43E8/399/madad_hashvaa.ppt
    ההוצאה לתלמיד בישראל אמנם נמוכה בחצי מארה"ב, אבל גבוהה מאשר בספרד ושוויץ וקרובה מאד לזו של יפן. ריאלית, בהתחשב ברמת המחירים הנמוכה יותר אצלנו (בוודאי שבהשוואה ליפן) ישראל היא מדינה שמשקיעה הרבה בחינוך.
    אז איפה הכסף?
    ג. אל תשכח לעיין גם בשקופית מספר 18.

  • דרומי   ביום 8 בנובמבר 2007 בשעה 18:49

    הלינק למצגת שבור, אז אני אתייחס אליה אחרי שאראה אותה…
    לגבי המשכורות – מי, במערכת החינוך הציבורית, מרוויח סכומים כאלה? אני לא בטוח שמנכ"לית משרד החינוך מגיעה לזה.

    לגבי איפה הכסף – שוב, לא ראיתי את השקפים אז קשה לי לדעת. האם מדובר על השקעה בחינוך בכלל, או על השקעה ציבורית בחינוך? לפי ההשוואה לארה"ב, אני מניח שהראשון – ויש הבדל גדול בין השניים.
    בכל אופן, יש הרבה תשובות אפשריות אחרות לשאלה 'איפה הכסף' חוץ משחיתות. הברורה שמביניהן היא חוסר יעילות. ההאשמה בשחיתות היא האשמה חמורה, שכדאי להשתמש בה רק כשיש בדל ראיה.

  • שוקי   ביום 8 בנובמבר 2007 בשעה 21:32

    עדכן ולחץ על הלינק שמתחת לדיאגרמה, בסוף הפוסט. הלינק הזה תוקן.

    עכשיו נסה להסביר לי מהו חוסר היעילות שעליו אתה מדבר. אם יש יותר תלמידים בכתה והמורים מרוויחים פחות, אז הסה"כ היה צריך להיות נמוך יותר, נכון? אז איך קורה שאנחנו מוציאים יותר, הרבה יותר, מאשר מדינות אחרות?

    אגב, סך ההוצאה ביחס לתוצר גבוהה מכל מדינות ה-OECD, וההוצאה הציבורית היא במקום טוב באמצע, כמו שאמרתי.

  • דרומי   ביום 9 בנובמבר 2007 בשעה 14:36

    א. חסר http בתחילת הלינק.

    ב. מצטער, כנראה פיספסתי את הנתון החשוב באמת – במצגת הוא לא נמצא. הנתון הרלוונטי היחיד, לצורך העניין, הוא ההוצאה הציבורית לתלמיד, בדולרים. אם אתה מודד כמה כסף אנחנו משקיעים בחינוך לעומת התוצאות, שאלות כמו אחוז ההוצאה מהתמ"ג, ההוצאה לכלל התלמידים או ההוצאה הלאומית (להבדיל מציבורית) פשוט לא מעניינת. מה שחשוב זה רק הנתון שבכוחו להסביר כמה שעות לימוד ניתן להקציב לכל תלמיד.

    ג. חוסר יעילות לא חייבת להיות ברמת המורה. יכול להיות שבישראל יש שלוש פקידות של משרד החינוך על כל מורה, ובפינלנד שלושה מורים על כל פקידה. התוצאה תהיה שמערכת החינוך בפינלנד הרבה יותר יעילה, אבל עדיין אין כאן זכר לשחיתות.

    ד. לא ענית לי – מי במערכת החינוך מרוויח 30,000 ש"ח לחודש?

  • עמית   ביום 7 בנובמבר 2007 בשעה 18:44

    במיוחד עם ההצעה להתנתקות מהחינוך האפור והפיכתו לחינוך פרטי. בין השאר הדבר הזה יקטין את כוחם של ארגוני המורים וזה חשוב כי:
    השחיתות נמצאת , לדעתי, גם שם, וזו הסיבה שאף אחד לא מעלה את השאלה שאתה מעלה ("לאיפה הולך הכסף"). מי שמוביל את המאבק, הוא באופן אבסורדי זה שאליו הולך חלק גדול מהכסף המבוזבז, והמאבק הוא כסות לרצון של ראשי הארגונים הללו לקבל עוד כסף (שגם הוא לא יושקע בחינוך הציבורי)

השאר תגובה