חוק העישון: סוג של טיפשות

כשאנשים שאני מכיר מביעים זלזול בפעילות חוץ-פרלמנטרית שעוסקת בעניינים טפלים לכאורה, אני נוהג להזכיר להם שהדחוף אינו מבטל את החשוב.

בדרך-כלל אני מוכן גם להתייחס בסלחנות כלפי מי שעוסק באיזוטריה – כי לא משנה לשם מה הם פועלים, ובלבד שאכפת לאנשים ממשהו והם פועלים למען מטרות חברתיות ואזרחיות כלשהן. במיוחד כשישנם היום בישראל הרבה אנשים, שמעדיפים להיות אדישים. שחיים ביאוש שקט, עם או בלי המתנה לדרכון זר (במילים אחרות: זה יותר טוב מכלום).

אבל המאבק האזרחי נגד העישון במקומות ציבוריים הוא לא מאבק בלתי-חשוב, אלא בעיקר מאבק מטומטם. בחירת המטרות שלו ודרכי פעולתו, נעשו שתיהן בטמטום כה משווע, עד שאפשר היה לנחש שיהיה זה פוליטיקאי ציני, פופוליסט וחסר-תחכום כמו גלעד ארדן, שירים את הכפפה (למה מטומטם תקראו אצל הכוסית. התפתח שם גם דיון מעניין)

כמובן, התיקון לחוק של ארדן אושר על-ידי הכנסת. כן, הכנסת הזו, שפעם היו בה אנשי ספר ובעלי אידיאלים והיום היא רובה ככולה, עגלה ריקה של עמי ארצות תאבי בצע וחסרי חוט שדרה. כן, אותה כנסת ישראל, שכוללת בין השאר (לכאורה) אנשים שגנבו מניצולי שואה, קיבלו כסף ממאפיונרים, ושימנו את המערכות המפלגתיות שלהם במינויים פוליטיים ובמעשי שוחד.

זו כנסת שרבים בה, כידוע, האנשים שידיהם זוהמו (לכאורה) בדם חפים מפשע. מקרוביהם ושכניהם של טרוריסטים, דרך סייענים ואנשי צד"ל, וכלה בחיילי צה"ל וגם סתם אזרחים של מדינת ישראל. הרי כל מי שהצביע בעד חוקי התקציב, השנה או בשנה שעברה, ובהרבה שנים אחרות, הוא בבחינת שופך דמים מנקודת מבט יהודית – בגלל הלבנת הפנים של רבים כל-כך, אם לא משום סיבה אחרת.

זוהי כנסת שעומדת על הדם. מה זה עומדת – רוקדת.

לכן, החרפה הזו לא מפתיעה. לא מפתיע שבמקום להשקיע בלעזור לאנשים להיגמל, מענישים את המכורים ודוחפים אותם החוצה (שזו, אגב, הדרך של כל חברה פרימיטיבית להתמודד עם בעיה – פעם עשו את זה למצורעים ולחולי הנפש). מה הלאה? – יאסרו על שמנים להיכנס לבריכה כי זה מגעיל? יאסרו על אנשים עם מעי רגיז לאכול חומוס?

אגב, התוצאה היחידה והכמעט מיידית של התיקון לחוק – מלבד ההוצאות על האכיפה המוגברת – תהיה פגיעה קשה בהכנסות של אלפי עסקים ומקומות בילוי ברחבי הארץ. המעשנים הרי לא יפסיקו לעשן כתוצאה מזה, והמעשנים הפסיבים יקבלו סרטן ממשהו אחר – זיהום האוויר, חומרים מסוכנים במזון ובמים, או העצבים שעושה לך לחיות במדינה כמו ישראל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יונית   ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 20:34

    ומשרד המשפטים האמריקני וגורמים רבים וטובים נוספים טרם הצליחו להשיג משהו רציני במאבקם נגד העישון, מכיוון שטרם הצליחו, למרות תמיכה עקרונית של השופטים, לעשות משהו נגד הלובי העוד יותר חזק של חברות הטבק. תביעת ה-RICO הגדולה שנפלה, למרות שעקרונית קיבלו חלק גדול מהטענות, רק לא אישרו את הסכום, שהיה הדבר היחיד שהיה עושה שינוי, מעידה בדיוק על מה שרקוב בכל החקיקה הזאת נגד עישון בכל מקום במדינות המערב. בכל מקרה של כל סם אחר, מי שנחשב לפושע האמיתי הוא סוחר הסמים, ולא המכור לסמים. ולכן, כן, כל החוקים בכל המדינות שבהם הם נהוגים, נגועים עמוקות בצביעות. הדבר היחיד שבאמת יכול לעשות משהו רציני בעניין הוא אימוץ ואכיפה של אמנת ארגון הבריאות העולמי לטיפול במגיפת העישון, או משהו דומה, שמטפל בבעיה מכל צדדיה, ולא רק מהצדדים הנוחים יותר והפחדניים יותר. והחוק הישראלי לא נופל בגלל עקרונות סוציאל דמוקרטים, אלא בגלל עקרונות ניאו ליברליים צבועים שהוא משקף לכאורה. מה שהוא משקף במעשה לא היה מבייש שום משטר טוטליטרי, ובעיקר את אלו מהם שמכנים את עצמם קומוניסטים.

  • קורינה   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 8:58

    אני מבינה שיש לך, שוקי, קושי רב להגמל מהעישון/להפסיק לעשן.
    אולי תשקול אפשרות לראיין/לשוחח עם אנשים שכן הצליחו להפסיק לעשן ועומדים בכך שנים רבות. אולי תמצא מכנה אחד או שניים משותפים, משהו שניתן ללמוד מהם ותחלק זאת עם המבקרים בבלוג שלך ואולי זה אפילו יחדש לך משהו, יחזק משהו ותוכל להמנות עליהם..

    מאידך לא הבנתי מה ניסית לומר בביטוי "את לא יודעת על מה את מדברת".

    שרון, הייתי אומרת שהדיון אגרסיבי שכן העישון עצמו הוא פעולה אגרסיבית – המעשן פוגע בעצמו ומודע לכך בדרך כלל.
    אולי הפגיעה בזולת היא גם דרך לפרוק כעס, מודע או בלתי מודע, על כך שלא מצליחים להגמל/להפסיק לעשן.

    אולי אפשר להתנחם בהנחה, שמעטים האנשים שלא נגועהים בהתמכרות כלשהי.

    התמכרות היא גם דרך להסחת הדעת מן הייסורים של הקיום האנושי, מחוסר הנחת על המציאות הרעה..

    להרגשתי, מי שנזקק לרציונליזציה הבאנלית, שיש דברים גרועים יותר, נמצא עדיין בשלב ההכחשה וההתכחשות – ואפשר מנסה להתנער מרגש האשמה.

    ועובר לקצה השני – של התנערות מאחריות. זה לא אני, זה המכשף שהפיל עליי קללת ההתמכרות.

    אז כל הכבוד לך שוקי, שאתה מנסה שוב ושוב להשתחרר מן העישון.
    אולי ייקל לך אם תראה את איסור העישון במקומות ציבוריים כמקום התומך במאמציך להתרחק מהניקוטין?
    ?

  • קורינה   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 11:44

    וגם בתקשורת, שבאמת מן הכותרת ולאורך ההיגבים שלך היא שיפוטית.
    ונעדרת דרך ארץ.

    באשר לי, אני מעולם לא עישנתי.
    כיוון שאני סובלת ממחלת לב קשה, בלתי הפיכה, סביבת עישון ממש לא מצילת חיים בשבילי.
    גם לא בשביל חולי אסטמה, נשים בהריון וסתם אנשים שלא רוצים ללקות בסרטן.

    אנשים שהפסיקו התמכרות יודעים למפות יפה את התהליך והדרך שעברו, כך שבהחלט אפשר ללמוד מהם ולא מהבודדים שאולי לא יודעים להסביר ואולי קשה להם לחזור לנושא הכאוב הזה.

    ודאי שיש רופאים שמעשנים. מה שרק מוכיח שהעישון, כידוע לשנינו, אינו תהליך שניתן לשלוט בו רק באמצעות האינטלקט או ההשכלה.

    אני אומרת לך שאתה מסוגל להיגמל, יגיע יום שבו תגמל. אני, ועוד כמה אנשים שאוהבים אותך – לפי הדיון כאן נראה שהם נמצאים גם מחוץ למשפחתך, וזו כנראה קבוצה גדולה – ממש לא רוצים לראות אותך נפגע מן העישון כדוגמת אותו רופא, רחמנא ליצלן.

    זה שעד היום טרם נגמלת לא אומר שמחר או בעוד שנה לא תקום יום אחד ותסיט מעל פניך את הסיגריות ויותר לא תגע בהם.

    אז במקום לבזבז אנרגיה על כעס – קבל את זה שבסך הכל רוצים – מי בשפה רפה ומי בחוכמת הלב, לצייר לך קשת בענן.

    תן חיוך וחזור אל הנועם.
    תבורך.

  • אדמית   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 13:02

    אתמול דיברתי עם בעל מסעדה ושני ברים פופולארים ברחובות שנשמע די מודאג, לא מהקנס הדבילי של 1000 שקלים שפקחי העירייה או המשטרה או מי שלא יהיה יקנסו אותו, אלא מכך שכעת כל אחד יכול לתבוע אותו בסכומים הרבה יותר גדולים רק בגלל שמישהו הדליק סיגריה בכיסאות שנמצאים מחוץ למסעדה. מה זאת אומרת? השתוממתי, החוק תקף גם לכיסאות באוויר הפתוח? כן, מסתבר שגם אם יושבים בחוץ, זה עדיין הטריטוריה של המסעדה וזה באחריותו, ולמה בכלל אני צריך לאכוף את החוק? הוא זעם מולי.
    אמרתי לו שהצעד הבא הוא לפתוח מקומות ציבוריים למעשנים בלבד. לא ייתכן שהלא מעשנים ישתלטו על כל המקומות הציבוריים, שיהיו מקומות למעשנים ומקומות ללא מעשנים. שכל בעל עסק יחליט מה כדאי לו יותר וישים שלט בכניסה. יותר פשוט שהלא מעשנים יחפשו להם מקום משלהם מאשר שהמעשנים שהם רוב הציבור בפאבים ובמועדונים יחפשו את עצמם ברחוב.
    וחוץ מזה, אם אפליה לא פותרים ביצירת אפליה אחרת, עכשיו המעשנים צריכים להתגודד ולבקש זכויות משלהם.
    לא לעשן באוויר הפתוח? אתם השתגעתם?

  • יונית   ביום 12 בנובמבר 2007 בשעה 14:00

    (אגב מדינות אחרות שנוקטות בצעדים), הוא שיש רק מדינה אחת בעולם שיש לה אומץ לעשות את מה שבאמת צריך לעשות, והיא, כמה מעניין, לא באירופה ולא בארה"ב, אלא איזה חור באיזור ההימליה בשם בהוטן.

כתיבת תגובה