רעיון: "תל-אביב עיר החתולים"

את הרעיון הזה אני מגלגל כבר הרבה זמן, וכמו שקורה לפעמים עוד לא הגעתי לשלב של ממש להזיז אותו. אבל עם התקרבות הבחירות המוניציפליות, יש לי תחושה שמתקרבת השעה.

הבעיה:
יש בתל-אביב אוכלוסייה גדולה של חתולים, והיא לא ממש חיה בדו-קיום עם בני-האדם.  
מנקודת המבט של אנשים כמוני, שאוהבים חתולים, זו אשמתנו – אנחנו דורסים אותם, מרעילים אותם, או מספקים להם את האמצעים להתרבות יתר שמביאה להתפוצצות אוכלוסין.
התוצאות מטרידות גם אנשים שלא סובלים חתולים: תמותה, מחלות, זיהום סביבתי ממגוון סוגים, רעש של זכרים מיוחמים בלילות.
כיום עיריית תל-אביב פותרת את הבעיה באמצעות מבצעי עיקור וסירוס לא מסודרים, שבחלק מהמקרים לא אינם מספיקים ובמקרים אחרים הם מוגזמים. המצב הזה מביא להחמרת הבעיות באזורים מסויימים ולהכחדה הדרגתית של החתולים באזורים אחרים.

הפתרון:
תוכנית משולבת שתסדיר את אזורי המחייה ותכלול תכנון-אוכלוסיה של החתולים. לרבות הכרזה על אזורי שימור, הקמת פינות האכלה, ואזורי חירבון (אני לא מוצא לזה שם יפה יותר). הוסיפו לזה פיקוח וטרינרי וטיפול מסובסד בחתולים חולים, וחיסונים, ואירועי אימוץ עירוניים, ותקבלו עיר שגם תהיה נקייה ונעימה יותר וגם תוכל להתפאר בחתולים המטופחים שלה.

מאיפה הכסף?
כמו שאומרים ביידיש – אה!

בטיולי בברלין ריתק אותי המיתוג של העיר כ"עיר הדובים". הדב, סמלה של ברלין, מזוהה עם העיר מאז ימי הביניים. ברלין של ימינו, בתור עיר ענייה מאד במונחים אירופאיים, מנסה לממש כל נכס שיש לה והמסורת הדובית מוכיחה את עצמה כנכס גדול. ממכירת ספרים ומזכרות, דרך אירועים ופסטיבלים ועד לפרוייקטים בינלאומיים דוגמת ה-Berlin Buddy Bears, הדב הברלינאי הוא מוקד משיכה לתיירים, שמוכיח את עצמו כמנוע כלכלי בלתי רגיל.

מה זה קשור לתל-אביב? ובכן, כמו שאמרתי, תל-אביב היא עיר החתולים. האם יש יצור כלשהו שמזוהה עם העיר הזו יותר מחתוליה (וצ'יץ')?

תחשבו על פסטיבל חתולים בינלאומי, עם חסות של יצרני מזון ואביזרים לחיות מחמד (תעשייה שמגלגלת הון עתק, אגב). תחשבו על מוזיאון חתולים (שיהיה מושב קבע של תערוכת החתולים היפהפיה שהוצגה לאחרונה במוזיאון ישראל). תחשבו על תל-אביב נקייה, רגועה ושמחה יותר, עם חתולים שמנמנים ומטופחים, שתהיה מוקד משיכה לאוהבי חתולים מכל העולם.

בקיצור: יש בזה הרבה כסף; מספיק כדי לממן את שכרם של הווטרינרים, הלוכדים, עובדי הניקיון, ושאר האנשים שיועסקו במסגרת היוזמה הזו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • בלבלה   ביום 27 בנובמבר 2007 בשעה 20:55

    ואני עוד חשבתי שאתה מתכוון להריץ רשימה לעריה
    אולי אפילו להריץ איזה מועמד חתולי נגד חולדאי

  • נחמד   ביום 27 בנובמבר 2007 בשעה 22:09

    אשמח אם תמצא פתרון לדביל שמתעקש להגיע לרחוב שלי עם סוס פעמיים ביום מיפו, במקום לקנות טנדר ולהניח לסוס המסכן הזה.

    לי אין מושג מה לעשות ואני לא יכול לראות את זה כבר

  • חייש   ביום 28 בנובמבר 2007 בשעה 11:47

    לך על זה גבר. כנראה שזה לא יהיה קל, אבל מי יודע, אולי יום יבוא ובעלי הבית האמיתיים של העיר יזכו להכרה.

  • גילי   ביום 28 בנובמבר 2007 בשעה 13:05

    הייתי המומה ממצבם הטוב של כל חתולי הרחוב שבהם נתקלתי, והיו כאלה לא מעטים. כל חתול שראיתי היה שמנמן כהלכה, ידידותי ורגוע ובעל פרווה מבריקה ונקייה. איך הם עושים את זה?

  • טל גלילי   ביום 28 בנובמבר 2007 בשעה 19:02

    תפתח על זה קבוצת פייסבוק 🙂

  • משה צבי   ביום 28 בנובמבר 2007 בשעה 19:54

    אפילו לא ידעתי שרמת גן מטפלת כל כך יפה בחתוליה.
    ההורים שלי באמת מאכילים כנופיה של 12-15 חבר'ה, אבל לא ידעתי שיש מקומות מוסדרים בעיר.
    בכל אופן, אני מצטרף ליוזמה בפה מלא, וכך גם אדוני הבית, מנטה ומסטיק 🙂

  • נינה   ביום 27 בנובמבר 2007 בשעה 22:03

    ובהחלט בר-מימוש.
    אגב, לא יודעת מה המצב שם היום, אבל וונציה בזמנו נחשבה עיר של חתולים. נכון שעיר ללא מכוניות היא קלאסית לכך, אבל גם תל אביב יכולה בהחלט להיות דוגמה לעיר חתולים.
    איך מתחילים להזיז את הרעיון?

  • פצ'קוש   ביום 27 בנובמבר 2007 בשעה 22:07

    אני מה זה שמח על הרעיון הזה שלך. באמת שהגיע הזמן שהטיפול בחתולים יהיה יותר מסודר.
    אנ'חושב שלכל החתולים מגיע טיפול טוב ואוהב, ולא רק לאלו שהיה להם מזל לאמץ מישהו שיטפל בהם.
    המון תודה בשם כל החברים שלי שעדיין שם, בעיר הגדולה.

  • יעל ישראל   ביום 28 בנובמבר 2007 בשעה 2:25

    שוקי, במקרה ממש במקרה הזדמנתי לשכונה. בדרך כלל אני רובצת אצלנו בבנניה. ונורא שמחתי שבאתי, כי ככה לא פיספתי את הפוסט הזה.

    אני בעד, עם הסתייגויות, מתוך הכרת אופיים והתנהגותם של חתולי הרחוב.

    ראשית, חובה, ברור, לעקר ולסרס באופן נרחב. האמת, זה יכול היה להתבצע, אם יותר תושבים היו מזמינים את הלוכדים של הערייה. אני מזמינה והם באים כמו שעון. חבל שהעירייה עצמה לא יוזמת את זה, וןמחכה לתושבים שיזמו, אבל גם זה משהו. בוודאי לעומת עיריות אחרות.

    לגבי תחנות האכלה: כמאכילה את חתולי חצרי, ברור לי שזה לא יכול להתבצע, בגלל ענייני הטריטוריות. לא תוכל לגרום לאוכלוסייה כמה בלוקים או רחובות נניח, לבוא לתחנה מסוימת. אין מצב. זה יביא למריבות איומות, וגכך יהיו חתולים שלא יבואו ולא יאכלו.

    הדבר ינוסה עכשיו ברמת גן, שכבר הקימה תחנות האכלה כאלה. לדעתי זה ייכשל.

    האמת, מניסיון בגינת ביתי המשותף, השיטה פשוטה: להתקשר ללוכדים שיבואו לקחת לעיקור וסירוס, זה כמעט מחסל את בעית הייחומים, הרעש וסרחון ההשתנה.

    לגבי אוכל, בכל בית יש איזו פינה שקטה מאחור שניתן לעשות זאת בלי ללכלך ובלי לפגוע ביתר השכנים.

    אצלי זה עובד כך תשע שנים.

    הבעיה היא האנשים עצמם: או מאכילים מטורפים שעושים זאת בפרהסיה ועם שאריות אוכל מגעילות במקום עם אוכל יבש ונקי, או שכנים שונאי חתולים. שני הסוגים האלה גורמים את הסבל והמהומות.

    וכתבתי על כך כמה פעמים בטורי באנרג'י, וכמובן שהיה עלי עליהום, כי המאכילים לא אוהבים שמשמיצים אותם ככה.

טרקבאקים

השאר תגובה