בשלב הבא: רצח בשידור חי

"אחרי הפרסומות: העובד המפוטר דוקר את הבוס לעיני המצלמות [הישארו איתנו ובלה בלה בלה]".
הערב, חדשות ערוץ 10.

זה מזכיר לי ציטוט מספרו האחרון של מ. צוקרמן: "Don't go away – holocaust will be back"
(טקסט מעבר לפרסומות במהלך שידור סדרת הטלוויזיה "שואה" בארה"ב).

אבל מדוע בעצם שנופתע מערוץ 10 אחרי סדרת ילדות בסכנה?ומדוע שנופתע מכך שמתרחש לינץ' תקשורתי לסוטי מין אחרי הלינץ' התקשורתי לחולה הנפש אלי פימשטיין?

הדמיון בין שתי הדוגמאות האחרונות, שאינן בודדות אגב, הוא שבשתיהן קורבנות הלינץ' הם אנשים שפגעו בילדים. אבל ההתדרדרות של התקשורת למחוזות הפורנוגפיה לא ייחודית למקרים האלה, ולכן אני חושב שכדאי לתפוס אותן כמקרים פרטיים של תופעה רחבה יותר.

אישית, אני מוצא שגם לי קשה לחשוב בקור רוח על התשובה לשאלה מהו העונש הראוי למי שאונס או רוצח ילד. מצד שני, ברור לי שמי שצריך להכריע בשאלת האשמה ולפסוק את העונש, הוא בית משפט – לא כתב שמנסה לעשות קאמבק רועש. 

לינץ' הוא אקט פרימיטיבי ואלים. הוא פרימטיבי ואלים כשהוא נעשה על-ידי המון משולהב ברמאללה לחיילי מילואים ישראליים, אבל גם כשהוא נעשה בערוץ 10 לפדופילים. בשני המקרים – ואני מניח שגם במקרה של העובד המפוטר שדקר את הבוס שלו – הסיבה שהחומרים האלה מגיעים אל המסך שלכם, במינימום של צנזורה, היא לא כי הכתבים והתחקירנים חרדים לגורל ילדיכם אלא כי פורנוגרפיה מוכרת.

הפורנוגרפיה פונה לחלקים הפחות מפותחים של המוח שלכם, וזה עובד – גם כשהמטרה היא לגרות אתכם וגם כשהמטרה היא להשאיר אתכם עוד כמה דקות מול המסך, ולקבל עוד שתי נקודות רייטינג.

הצד האפל הזה של האינפוטיינמנט הוא לא חדש, אבל עושה רושם שבערוץ 10 החליטו להעלות את רף הרפש כדי להתחרות טוב יותר בערוץ 2, שעושה דברים כאלה כבר שנים. שני אלה, יחד, עושים לנו "טיפול בחשיפה" – תהליך פרוגרסיבי שבו סף הרגישות שלנו עולה כל הזמן. היום זו דקירה שנתפסה בעדשת מצלמת האבטחה; מחר נהיה מוכנים לסבול רצח בשידור חי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דני בלוך   ביום 25 בדצמבר 2007 בשעה 5:20

    לפני הקרנת הסדרה "שואה" בסוף שנות ה- 80 התנוסס באנר גדול לפני בניין המרכז הקהילתי היהודי באחד מפרברי וושינגטון:

    SHOA IS COMMING!

  • אסתי   ביום 25 בדצמבר 2007 בשעה 11:30

    וכולם היום משחקים בו.
    אגב, שמחתי לראות שבימים בהם שביתת המורים לא מזיזה לאף אחד (מה היא נגמרה? למה? וכמה) אז מצאנו בהזדמנות חגיגית זו גם מחנך לדור הוא הוא דב גילהר. וככה אנחנו מקבלים שלושה במחיר אחד – עיתונאי + שופט + מחנך. ובא לציון גועל.

השאר תגובה