צווי מניעה למרצים: סוף הדמוקרטיה בישראל

לכאורה, זהו עניין קטן שנמצא בשולי החדשות. המרצים שובתים מזה חודש, בלי ליווי יח"צני ובלי הרבה רעש, ובינינו – הרי ברור שאף אחד מעמי הארצות בממשלה לא מתעניין בגורל האקדמיה. השביתה הזו, אם בכלל, היא עוד מין עניין קטן שצריך לפתור אותו.

בכל אופן, הפתרון המסתמן עשוי להיות מכת מוות לדמוקרטיה בישראל. מסמר גדול בארון הקבורה של הזכויות האזרחיות. ראשי האוניבסיטאות פנו לבית-הדין לעבודה [ynet] בבקשה להוציא צווי מניעה למרצים, וההכרעה בעניין תינתן בתחילת השבוע. אם בית-הדין לעבודה יוציא צווי מניעה כאלה, תהיה בכך ראיה שגם הזכות לשבות אבדה לנו הלכה למעשה.

כוחו של בית-הדין לעבודה להוציא צווי מניעה וצווי ריתוק, נועד למנוע פגיעה בשירותים חיוניים או שביתה בניגוד לחוק. שביתת המרצים, ששכרם נשחק מזה 10 שנים, לא עונה על אף אחד מהתנאים האלה.

החופש לשבות, יחד עם חופש ההתארגנות והזכות להפגין, מהווים הרחבות אופרטיביות של חופש הביטוי במהותו הבסיסית ביותר. הכרסום הזוחל בזכויות אלה במדינת ישראל, הוא חלק ממערכה שנועדה להפשיט אותנו בהדרגה מזכויותינו כעובדים וכוחנו כצרכנים בחברה שיש לה יומרות להיות ליברלית.

כתב על כך נשיא בית-הדין לעבודה לשעבר, השופט מנחם גולדברג: "זכות השביתה נמנית על זכויות היסוד במשפט העמים, ואין בנמצא לא מדינה אחת, שאין משטרה טוטליטרי, שאסרה על השביתה".

אילן גור זאב קורא למרד.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גיל ביקל   ביום 28 בדצמבר 2007 בשעה 13:13

    אתה מתאר את זה כאילו זה כבר קרה (ולא – בית הדין בהחלט עוד לא הוציא צוים כאלו), וגם אילו הוציא צוים – יש מרחק גדול עד סוף הדמוקרטיה וקץ שלטון העם.

    קצת פחות דמגוגיה אולי דווקא תיטיב עם המאבק.

  • קיימן   ביום 28 בדצמבר 2007 בשעה 15:07

    תיקון – המרצים שובתים כבר יותר מחודשיים….

  • אזרח.   ביום 28 בדצמבר 2007 בשעה 16:04

    בזכות העובדה שפעם בארבע שנים מטילים פתק לתוך הקופסה?

  • נ'   ביום 28 בדצמבר 2007 בשעה 18:50

    האפשרויות להוצאת צווי מניעה ולניהול דיון בבית המשפט שבכוחו להכריע האם ומתי יש להוציא צווי מניעה הן נדבך חשוב של הדמוקרטיה עצמה.

  • אזרח.   ביום 28 בדצמבר 2007 בשעה 19:26

    http://www.geocities.com/dordot2001/DemocracyIsHEB.htm

    דמוקרטיה: בטוי מעודן לכפיית אחידות ע"י ההמון

    אין בדמוקרטיה דבר פרט לבטוי מעודן לכפיית אחידות ע"י ההמון. זוהי הצורה השגורה והיעילה ביותר של שליטה שהומצאה אי פעם. היא גם צורת השיטור מצדיקת העלות ביותר שהומצאה אי פעם; כי לאחר שה"שתלים" החברתיים הושרשו היטב בנפש החניך, בדרך כלל עם השלמת שלב חינוך חובה, ההמון יוציא לפועל את רצונם של המתכנתים אותו ללא כל תשלום ויתנגד לכל המעז לסטות מהמוסכמות המקובלות בתקיפות קרבית – ברוח, ברגש ובשכל, ואולי אף באלימות.

    דמוקרטיה היא פלוטוקרטיה (שלטון עשירים) פשיסטית בה הוצב השוטר במחשבתו של האזרח. כל חריגה מ'התנהגות הולמת' מביאה לעונש מהיר מידי השוטר – בקרן הרחוב, בקרב בני המשפחה ובנפש החוטא עצמו.

    ממש ברגע זה השוטר בתוך ראשך מפקח על כל אחד ומוודא כי כולנו מתנהגים באחת מהדרכים המותרות בלבד, ועליך הוא מקפיד במיוחד. זהו הדוחה את הנאמר פה מכל וכל.

    דורין אלן בל-דותן , צפת

    מה שכתבה דורין אלן נשמע ונראה לי הגיוני.במיוחד לאור הקורה לאחרונה בעולם,ובמיוחד בישראל.

  • הילי   ביום 29 בדצמבר 2007 בשעה 2:33

    אני מסכימה אתך על הבעיה
    ובכל זאת,

    הדמוקרטיה שהורסים כאן היא זו
    שפעולה מקבילה
    מול האוניברסיטאות
    בדרום אפריקה של האפרטהייד
    היתה הורסת

    כמובן שכשאתה
    (הכוונה אני)
    שייך לאלה שיש להם דמוקרטיה
    ורוצים לקחת אותה
    זה לא מוצא חן

  • תא   ביום 29 בדצמבר 2007 בשעה 3:51

    כמובן שאם כל פעם שמישהו ישבות יוציאו לו מיד צו מניעה וגמרנו, זה לא יהיה דמוקרטי במיוחד. אבל איפה אתה רואה הידרדרות שמצדיקה את ההתיחסויות כמו "מסמר אחרון בדמוקרטיה" ו"מכת המוות לדמוקרטיה"? הכלי של צווי מניעה היה קיים מאז ומתמיד, מאז קום המדינה, וגם הפניה של מעסיקים לבית הדין לעבודה בניסיון להשיג צו מניעה לשובתים – היא פעולה שגורה, לא משהו חדש.

    ככה כבר 60 שנה מתנהלת מדינת ישראל, ואת מכת המוות לדמוקרטיה ממשיכים לנבא ולנבא, ועצם העובדה שמנבאים אותה אומר שעד כה היא עוד לא התרחשה. עם כל הניסיונות (שלפעמים מצליחים ולפעמים לא) להשיג צווי מניעה. אפשר לדון על טיב הדמוקרטיה שבמדינת ישראל, אבל בכל אופן אני לא רואה פה עכשיו, בשביתת המרצים, איזה צעד שמסמן הידרדרות מיוחדת. ומה חשבת שהיה פעם?

  • אבי   ביום 29 בדצמבר 2007 בשעה 9:16

    דמוקרטיה היא לא כיבוד זכויות מיעוט. דמוקרטיה היא פרוצדורה להכרעות קולקטיביות ותו לא. דמוקרטיה היא שיטה בה אנו מסכימים על אפשרות הטובה ביותר לדעתנו (כי בה הרוב מכריע) לבחור את השליטים שבסמכותם לחוקק לנו חוקים שיחייבו את כולם.

  • יוסי   ביום 29 בדצמבר 2007 בשעה 19:28

    אם מוצאים צווים לעובדי נמל ואוספי אשפה זה דימוקראטי בהחלט להוצי צווים לפרופסורים וכדומה.
    אלן בל-דותן משמיעה גישת ויכוח מוכרת עתיקה ודחויה. אם לי שטפו את השכל אז מי מתי היכן ובאיזה אינטנסיביות שטף את השכל שלך?

  • אבי   ביום 29 בדצמבר 2007 בשעה 20:38

    צווי המניעה הם כלי לשבירת השביתה שאמורה להיות אחת מזכויות האדם הבסיסיות בחברה הדמוקרטית המודרנית. כלי כזה הורס זכות בסיסית שישראל התחייבה באמנה שעליה היא חתומה שהיא מתחייבת לאפשר זכות זו. אם ישראל לא רוצה לאפשר את זכות השביתה שתפרוש מהאמנה ושתודה שהיא לא מעוניינת להעניק לתושביה זכויות אדם.
    צווי מניעה אמורים להיות מוצעים רק (ואני מדגיש רק) כאשר יש סכנה לחיי אדם או לקיום המדינה. המקרה הנידון הוא בטח לא עומד בקריטריונים הללו ולכן צווי מניעה למרצים כמו למורים הם לא חוקיים. כמובן שהמשטר בישראל ובתי המשפט עושים מה שהם רוצים ושוברים את החוקים שהם עצמם חוקקו ומכאן שישראל היא באמת לא דמוקרטיה.

  • גיל   ביום 30 בדצמבר 2007 בשעה 7:33

    צווי המניעה הם אכן כלי לשבירת שביתות. כאן אתה צודק – אך בכל השאר אתה טועה. זכות השביתה אינה הזכות הכי בסיסית שקיימת – ויש זכויות שקודמות לה, והן לא תמיד רק חיי אדם או סכנת קיום המדינה.
    מכאן ועד לקרוא לישראל לפרוש מן האמנה כי היא לא מספקת זכויות אדם – נסחפת ובגדול. גם במדינות אחרות קיימים צווי המניעה והרי החוק הישראלי מועתק ברובו מן החוק הבריטי וגם ממדינות אחרות ולא המציאו כאן משהו חדש.

    קביעתך שהמשטר ובתי המשפט שוברים את החוקים שהם עצמם חוקקו באופן תדיר – מופרכת שהרי זה לא באמת קורה אלא בראש שלך, וגם כאשר קורה שבית משפט מבטל חוק או שהכנסת מבטלת/משנה חוק הרי שיש להם את הזכות לעשות זאת בהיות הכנסת הרשות המחוקקת (לא שמעת על זה?).

    נראה לי שהחלטת מוקדם מדי על מינוי עצמך לתפקיד היועץ המשפטי החדש, לא ?

  • אבי   ביום 30 בדצמבר 2007 בשעה 12:02

    צווי מניעה הם כלי לשבירת שביתה, הם אמורים להיות מוצעים רק במקרים קיצוניים ביותר וזאת בגלל שישראל התחייבה באמנה שקבעה שזכות השביתה היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות. אם הממשלה ובית המשפט מחליטים לשבור כל שביתה שהיא ע"י צווי מניעה (המורים, המרצים וכו') בלא שהשביתות מסכנות את קיום המדינה או מסכנות חיי אדם, אז על ישראל לפרוש מהאמנה ולהודות שהיא לא מעוניינת להעניק זכויות אדם כגון זכות השביתה.

  • גיל   ביום 30 בדצמבר 2007 בשעה 16:29

    גם אם תחזור על דבריך עד שפניך יכחילו, זה לא יהפוך אותם לאמת. למה לא תלך לעורך דין שמתמחה בדיני עבודה ותשאל אותו מתי מותר להוציא צווי מניעה לשביתה ?
    תגלה שזה לא תמיד קשור לחיי אדם. לכל זכות יש איזון – גם לזכות השביתה יש איזונים למול זכות הציבור להשכלה.
    אבל אם אתה נהנה כל כך לחזור על דבריך – מי אני שאעצור בעדך.

  • אבי   ביום 30 בדצמבר 2007 בשעה 18:04

    אין שום משמעות לזכות השביתה אם בית המשפט שובר אותה כל הזמן, מדוע שהאוצר יסכים לתת משהו אם הוא יודע שכל מה שהוא צריך זה לחכות קצת ובית המשפט כבר יפסיק את השביתה? במצב הזה המדינה מונעת כל תוצאה אפקטיבית שהייתה יכולה להיות מושגת בעקבות השביתה. המהלך התחיל עם שביתת המורים והוא מתדרדר כמו כדור שלג, איזה נזק כבר נגרם משביתת המרצים שמצדיק את שבירת השביתה ע"י בתי המשפט? הרי אפילו אגודות הסטודנטים תומכות בשביתה ובמרצים.

  • דוד כפרי   ביום 29 בדצמבר 2007 בשעה 8:14

    אלא כיבוד זכויות המיעוט. דמוקרטיה היא ההיפך מכפיית אחידות ופלוטוקרטיה, אבל שתיהן בהחלט סכנות האורבות לפתחה.

כתיבת תגובה