סדום ועמורה המדינה הזאת

בשיעורי התנ"ך בבית הספר נחרטו בזכרוני סיפורי המדרש אודות סדום ועמורה, העיר שחרבה באש וגופרית שניתכו מהשמים. החלק שתפס את תשומת לבי לא נגע לאופן החורבן, או אפילו לתחינתו הנדירה של אברהם אבינו על העיר. מה שנחרט בי הם התיאורים של מעשי הנבלה שנעשו בסדום.

חלק מהפרשנות היהודית אודות רשעותם של אנשי סדום נראית כנגועה בהשפעות נוצריות. הפרשנות הנוצרית, מדברת על המוסר המיני הלקוי של תושבי סדום כמקור אסונם.

אבל הדוגמא המקראית ל"פריצות" הסדומית היא בלתי-נוצרית בעליל: "ויקראו אל לוט, ויאמרו לו: איה האנשים אשר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו ונדעה אתם". על כך מוסבר במדרש רבה (וירא מ"א), שאנשי סדום אמרו לו בעצם "הוצא אלינו את האורחים שלך כדי שנוכל לאנוס אותם". 

מדרש רבה (בראשית רבה נ'), שהוא תמציתי אך קולע בדוגמאותיו, מסכם: "כך התנו אנשי סדום ביניהם, אמרו: כל אכסניא שהוא בא לכאן, יהו בועלים אותו, ונוטלים את ממונו". כלומר, הטיפול שמעניק המקום הזה לאורחיו הוא כדלהלן: אונסים אותם, גוזלים את רכושם, ומשליכים אותם ככלי אין בו חפץ.

דומה קצת למה שעושים בישראל לעובדים זרים ול"גרים" אחרים.

אונס של ניצולי שואה

אל תחשבו על האונס בקונטקסט המיני הצר של המושג. תחשבו על הדוגמאות האמורות כאמצעים שנועדו להמחיש כמה מתועבים בעיני היהדות השנאה לזר, הלבנת הפנים, הגזל, הפגיעה בחפים מפשע. האונס הוא הביטול האולטימטיבי של האחר – פגיעה עמוקה במרכז ישותו. הוא המבטא האולטימטיבי של מושג האכזריות המקראי.

במדרש רבה (וירא נ') מסופר על אשה סדומית שנתנה לחם לעני, והובאה על כך למשפט. נפסק "שימשחו אותה בדבש מכף רגלה ועד קודקודה, ובאו הדבורים ועקצו את כל בשרה, ותעל צעקתה השמיימה". ובכך מכוון המדרש לכתוב (בראשית י"ט 13): "משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתה את פני ה'".

כלומר, סדום ועמורה חרבו בגלל האכזריות של האנשים שחיו בהן. כי כמו במדינת ישראל של ימינו, מעשי צדקה היו בסדום יותר ממיותרים – הם היו מגונים. חס-וחלילה שתיתן אוכל לרעב. חס וחלילה שתיתן דריסת רגל למישהו שהוא "לא משלנו".

חס-וחלילה שיבזבזו משהו מהמיליארדים ששוכבים בקופת המדינה על ניצולי השואה. חודשים מאז התחקיר ההוא, והם לא קיבלו גרוש. אפילו לא את ה-83 שקלים המחורבנים שאולמרט אמר שייתן להם.

ממשלת ישראל ומשרד האוצר והבנקים וכל מי שנוטל חלק בחרפה האכזרית הזו, מוכיחים שיש דבר גרוע יותר מאושוויץ – זה להיות באושוויץ ואחרי זה להזדקן במדינת ישראל. אתם יכולים לכנות את זה "אונס".

ומה היה אומר על זה ליבוביץ'

סיפור סדום ועמורה לא מציע את האנלוגיה המקראית/מדרשית הכי מתאימה למצבה ההיסטורי של מדינת ישראל בשנת 2008. ישנו סיפור מתאים מזה, והוא הסיפור של קמצא ובר-קמצא שכבר עסקתי בו כאן בעבר.

אבל סדום ועמורה, כדוגמא המקראית של התגלמות-הרשע שאין לה קיום על-פני האדמה, היא נקודת ייחוס טובה כשאתה מנסה להעריך את מידת האכזריות של מדינת ישראל כלפי החלש. ומה אומר לכם – אנחנו לא רחוקים משם יותר מדי. במקום הזה, ובתרבות הזו – בהם כולם מנסים "לזיין" אחד את השני, ואין שמץ של ערבות הדדית ("סולידריות"), וסוחרים בנשים, ומענים יתום ואלמנה וקשיש וניצול שואה – האש והגופרית נראות קרובות מתמיד.

במצב כזה, היית מצפה שבראש הצועקים יהיו כל האנשים הדתיים במדינת ישראל, ובמיוחד נבחריהם.

באופן מעשי, בדיוני הכנסת הח"כים העיקריים שעוסקים בנושאים ה"חברתיים" הם מיהדות התורה ומחד"ש. איפה ש"ס? בממשלה, לוקחת חלק במעשי הנבלה. ואיפה המפד"ל? אלוהים יודע. ומה עם כל אותם אנשים שהפכו את מצוות יישוב הארץ לחזות הכל? על כך היה אומר ליבוביץ' שהם כבר מזמן בגדר עובדי עבודה זרה – שהם מוכנים לחיות בסדום ובלבד שלא יצטרכו לוותר על אף שעל.  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד גרינבאום   ביום 27 בינואר 2008 בשעה 23:36

    אתה צודק לחלוטין. חשוב להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, מזה זמן נדמה לי שקצב ההתרחשויות בארץ מספק לעורכי העיתונים תירוץ להזניח את הדברים החשובים באמת, את העוולות שמתרחשות על בסיס יומיומי, את הניצול שמתרחש בחסות המדינה, ואולי גם בעידודה.

    ואין צדיק אחד בכנסת ישראל – ראיתי את הנוכחות בדיונים על עולי אתיופיה. סטירת לחי לאזרחים. מבייש להיות אזרח ישראלי בימים אלו, אבל עוד יותר מבייש להיות חבר כנסת, אלו בוגדים בשליחותם הציבורית, והבוחרים חסרי אונים לנוכח הבגידה, כל שנותר הוא להמתין לבחירות הבאות בידיעה שמה שמפריע לנו אפילו לא יעלה לדיון כנושא בעייתי הדורש תיקון מיידי. המערכת חולה מאוד.

    הכי גרוע זה שאין אופק חיובי, אנחנו מניחים מראש שכל מי שנכנס למשכן הכנסת מאמץ את דרכיה.

    מדכא.

  • איתי   ביום 28 בינואר 2008 בשעה 7:57

    שקלים. אנחנו כאזרחים צריכים ללחוץ בצורה ישירה על משרד האוצר לקיים אותו עכשיו.

    לא משנה אם אלו הפגנות או אימיילים.
    פסיביות או קיטורים בסלון הופכים גם אותנו לשותפים.

    sar @ mofa.gov.il
    העתק ל-blacklabor @ gmail.com

  • איתי   ביום 28 בינואר 2008 בשעה 8:25

    וסיבת העיכוב. הבדלי הגרסאות (הכל מתאריכים דומים) מלמדים שיש פה עניין סבוך ששווה להתעמק בו. במיוחד שווה לגבש דעה על הצעת האוצר לדירוג קצבאות לפי גיל.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3489276,00.html

    http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-150727-00.html?tag=08-21-16

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=941961&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0

    http://career.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080102_940978&origin=ibo&layer=career&layer2=coupon&layer3=misc

    ואם אתה רוצה ממש להתעצבן:
    http://www.yallakadima.co.il/article.asp?item_id=5503

    מקישור 2:

    על-פי החלטת הממשלה והסיכום עם ניצולי השואה, סכום הקצבה החודשית יעמוד על 1,000 שקל – ובנוסף ניצולי השואה יקבלו שובר שירותים, לרבות דמי הבראה, בעלות של 2,400 שקל לשנה.
    התקציב ליישום ההחלטה אושר בתקציב המדינה לשנת 2008 ועומד על סכום של כ-150 מיליון שקל, כולל תשלום על החודשים אוקטובר-דצמבר 2007.

כתיבת תגובה