יש גרמנית אחרת [בעקבות ביקור מרקל]

הביקור שערכה השבוע בישראל אנגלה מרקל, קאנצלרית גרמניה, עורר כאן רגשות מעורבים. מצד אחד, כשמנהיג של מדינה גדולה וחשובה כל-כך מכבד אותנו בביקור, זה "טוב ליהודים". ומרקל באופן ספציפי עוד הגדילה לעשות ואמרה באמת את כל הדברים הנכונים. מצד שני, היא בחרה לעשות מעשה נורא ומזעזע: לנאום בכנסת בגרמנית! 

בלט במחאתו ח"כ אריה אלדד, שאמר שהגרמנית היא השפה בה נרצחו סבו וסבתו. התבטאות קצת מוזרה בהתחשב בכך שאביו, פרופ' ישראל אלדד ז"ל, ידוע כמי שאחראי על תרגום כתבי ניטשה מגרמנית.

שלא תטעו – אני יכול להבין אנשים שצליל השפה הגרמנית קשה להם. גם אני הרגשתי כך במשך הרבה שנים – אולי בגלל שהמפגש העיקרי שלי עם השפה הזו היה דרך סרטים ותוכניות טלוויזיה שעסקו בנאצים. הכל עניין של אינדוקטרינציה, כי הרי באותה מידה היה עלינו לחוש סלידה כלפי הלטינית בגלל הרומאים. או כלפי האנגלית והצרפתית – בגלל מסעות הצלב והשמדת יהדות אשכנז, או סתם בגלל שהפקודה שהפילה את הפצצה על הירושמה הייתה באנגלית. 

זה דומה מאד לחרם המגוחך על מוצרים מתוצרת גרמניה. יש אנשים שלא יקנו מוצר גרמני, ממפעל שבעליו הוכרזו כחסידי אומות העולם, ומצד שני אין להם בעיה לנסוע במכונית מתוצרת פורד או במוצרי מחשוב של IBM, חברות שיחסיהן עם הנאצים היו הדוקים במיוחד. או לשלוח את ילדיהם ללמוד ג'ודו וקראטה, למרות שיפן הייתה בת-בריתה הגדולה של גרמניה הנאצית.

עם כל הכבוד לאלדד, גיבור נעוריי מתוכניות הרדיו, כדאי להכיר במציאות: היהודים נרצחו לא רק בגרמנית, אלא גם בצרפתית, פולנית, רוסית, אוקראינית, הונגרית, הולנדית, ותריסר שפות נוספות. בשפה אירופאית אחת לא נרצחו יהודים: בדנית. דנמרק הייתה המדינה האירופאית היחידה שאף יהודי לא נרצח בה ושכל תושביה הוכרזו כחסידי אומות העולם, והיום אוהבים להאשים אותם בישראל שהם אנטי-ישראלים או אנטישמיים בגלל הביקורות שלהם על מעשינו בשטחים.

מאז שבן-גוריון המציא את הביטוי "גרמניה האחרת" בשנות השישים – אולי קצת מוקדם מדי – קרו הרבה דברים בגרמניה. למשל, בשנות השישים כשהסטודנטים הצרפתים עשו את "מהפכת הסטודנטים" והאמריקנים מחו נגד מלחמת ויאטנם, בגרמניה הסטודנטים הפגינו נגד ההורים שלהם בטענה ש"לא סיפרו להם הכל".

לנו, במקביל לדיבורים הרשמיים על "גרמניה האחרת" הצליחו להעביר איכשהו את המסר שהגרמנים הם אותם גרמנים. באופן מעשי, גרמניה היא המדינה המערבית הכי אוהדת לישראל ואין כמעט פוליטיקאי גרמני בכיר שיעז להעביר ביקורת פומבית על ישראל. 

עבור אנשים כמו אנגלה מרקל, שלא רק נולדה אחרי המלחמה אלא גם קיבלה חינוך סוציאליסטי, "פאשיזם" היא מילה שמייצגת את תכלית הרוע ורגשות לאומיים הם לא דבר להתגאות בו. הפחד הגדול ביותר שלהם הוא שמישהו יחשוב שהם גזענים או שאינם אוהבים יהודים. אבל מעבר לפחדים מהסוג הזה, בגרמניה למדו להנחיל לדור הצעיר משהו שאצלנו קצת נשכח: אחריות. לכן הגרמני ה"ממוצע" (בהנחה שהיה דבר כזה), גם אם לא חש אשם כלפי העם היהודי, יש סיכוי טוב שהוא מבין את האחריות שיש לו כבן לעם הגרמני.

אצלנו, יכולים להשמיץ את הקאנצלרית שמדברת גרמנית בכנסת, בזמן שפוליטיקאי בכיר נוסע לגרמניה ומבקש לפתוח את הסכם השילומים. זה מין סוג של זלזול וקוצר ראות, שעם הזמן עלול לגרום לידידה הכי גדולה שלנו להגיע למסקנות דומות לאלו שלרבים מאיתנו כבר יש על עצמנו.

יש גרמניה אחרת. השאלה היא האם יכולה להיות ישראל אחרת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Berlinerin   ביום 23 במרץ 2008 בשעה 12:23

    I agree with you partly as for the critical view about Israel. As someone who lives in Germany and went thorough the usual israeli path of "hating them" and "loving them" I can understand you. But your view is influenced by the germans you meet: well educated and good informed. The "average German" reads the Bild (70% od the newspaper market). On this weekend one could read a moral question in the most important newspaper in German (the Sueddeutsceh Zeitung): a woman ask a doctor for philosophy, who answerd weekly moral dilemmas. She tells she helped a fried of hers to clean a house belongs to two old people, whrere her friend works for years. She discovered there in a dark corner a portrait of Hitler, which she did not clean from the dust. Her question: was it morally right not to dust it deliberately, eventhogh she was paid to clean there?
    The germans philosemitism is the other side of antisemitism. They are afraid to criticise Israel, because they did not deal really with their antisemitism. The 68 generation was more revolutionary in their eyes in within the tough gernam standards, but they did not change much as they think and pretend to.

  • שוקי   ביום 23 במרץ 2008 בשעה 12:45

    אני מבין את מה שאתה אומר. בסה"כ שנינו מדברים בהכללות שאמורות לחדד את הנקודה.

    הדוגמא שנתת משעשעת בעיני, ובאמת מלמדת כמה דברים על הגרמנים. אבל הדבר הכי מעניין בדוגמא הזו היא שהאשה המדוברת, שבוודאי אינה משכילה במיוחד, לא רצתה לאבק את התמונה של היטלר.

    אני לא עושה אידיאליזציה של הגרמנים ולי עצמי יש את הבעיות שלי אתם, אם כי נראה לי שהן שונות לגמרי מאלו שלך. פשוט לטעון שהם יותר אנטישמיים מעמים אחרים נראה לי שטות, וגם כל המחקרים והסקרים שנעשו בעשרים השנים האחרונות מראים אחרת.

  • לינוי   ביום 23 במרץ 2008 בשעה 16:12

    אביו של חה"כ אלדד אכן תירגם את ניטשה מגרמנית לעברית, אך הוא עשה זאת לפני מלחה"ע השניה (כך לפחות טוען אלדד. את התירגומים של ניטשה שאני קראתי לא הוא ביצע, כך שלא בדקתי אם דבריו נכונים)

  • אילן   ביום 24 במרץ 2008 בשעה 10:26

    אני כרגע עובד בפרויקט בגרמניה ואני נמצא שם פעם בשבועיים. היה מרתק לראות את הסיקור הנרחב על הביקור של מרקל בארץ כל העיתונים הגדישו חלקים נרחבים לביקורה (אפרופו מאמר של בני ציפר על ביקור פרס אצל סרקוזי – אני לא מוצא קישור)
    הסיקור כלל את כל הנאום וגם את החכ"ים הסוררים…
    וכמובן שנשאלתי על הנושא ואני מוכרח לציין שלא מצאתי שום הסבר מניח את הדעת לא של אלדר ובטח לא של יחימוביץ וכל שיכולתי לומר שאלו חכ"ים שמחפשים תשומת לב.

    רק לצורך הדיון גם אני דור שלישי לניצולי שואה, ואני לא מדבר גרמנית – את כל הפרויקט אני עושה באנגלית (על פעם וחמתם 🙂

השאר תגובה