אתנחתא קלה עם משה קצב

אני עוזב לרגע את הנושא הדחוף והחשוב של הפליטים, כדי לעסוק בנושא החשוב כשלעצמו של משפט קצב.

נדמה לי שהיה זה מעריב שציטט השבוע מהנשיא לשעבר את המשפט (אני מצטט מהזיכרון) "פתאום חשתי בבית-המשפט זקיפות קומה". ברגע שראיתי את זה, חשתי חשק עז לרוץ ולכתוב כאן את הבדיחה המתבקשת – שזקיפות קומה היא מה שסיבך את משה קצב בכל הפרשה המלוכלכת הזו מלכתחילה. לא עשיתי את זה, כי אני לא באמת יודע שזה נכון.

אני לא ממש יכול להגיד שהעובדות שעלו מתוך הסיקור התקשורתי מצטיירות בעיני את משה קצב כאישיות דגולה. מתוך בליל האינפורמציה והדיס-אינפורציה, עלו יותר מסימן או שניים לכך שהאיש הוא – איך לומר – צדיק פחות מהאפיפיור. האם הוא מטרידן סדרתי ואנס אכזרי? על זה קשה לי לענות ובשביל זה בדיוק קיים בית-משפט, וכבר הבעתי כאן בעבר את דעתי על הלינץ' שנעשה לקצב: לינץ' הוא מעשה ברברי, בלי קשר לשאלה האם קורבן הלינץ' אשם או לא.

קראתי די בצער את הדיווחים על השמחה שהתעוררה על רקע החלטת קצב להישפט. ככל שעובר הזמן נראה שהסיכוי להרשיע אותו הולך וקטן – שוב, בלי קשר לשאלה האם הוא אכן ביצע פשעים או לא. בשורה התחתונה, המשפטית, או שיש תשתית ראייתית להרשעה או שאין. הלהיטות של היועץ המשפטי לממשלה ללכת לעסקת טיעון מרמזת שאולי אין, והשמחה סופה שתסתיים במפח נפש.

גם אני רציתי מאד שקצב יישפט, ואני מברך על כך שהולך להיות משפט – אבל לא בגלל שאני מניח שהוא יסתיים בהרשעה או בזיכוי, אלא משום שרק בית-משפט יכול לקבוע אם אדם הוא "אשם" או "זכאי". רוב הדיבורים מסביב הם רעש שעדיף אם היה נחסך מאתנו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גור   ביום 10 באפריל 2008 בשעה 23:10

    אתה דוחה ביודעין או שלא ביודעין 10 נשים שונות שעבדו תחתיו בתקופות שונות, ושכולן העידו על הטרדות והרבה מעבר לכך, את העדות הן מסרו לאחר שהמשטרה פנתה אליהן כי אחרת היו שותקות לתמיד. אתה בוחר לדבר על אשם או לא אשם כאילו מדובר בנושא אחר, ואין לו קשר לעדותן של נשים שלפחות 2 מתוכן טוענות שהוא אנס אותן.
    האשם לא אשם היא לא סוגיה העומדת לחוד, היא קשורה לאנשים שנפגעו, במקרה זה נשים, ואם יוכח מעל לכל ספק שהן רימו תוכל לטעון שהוא חף מפשע.

  • חייש   ביום 10 באפריל 2008 בשעה 23:40

    אבל היותו חלאת אדם הוכחה כמעט מעל לכל ספק סביר, ויש לי את החשד שגם הכמעט הזה יעלם עם פרוץ שלב העדויות.

  • אוהד   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 0:28

    אם אשה היתה טוענת שמישהו אנס אותה, ואחר כך מתברר שהיא הזמינה אותאחרי ה"אונס"ו לברית של הבן שלה – היית מאמין לה ?

    ואם עוד אשה היתה טוענת שאותו מישהו אנס גם אותה, ואחר כך מתברר שהיא שלחה לו מטפחות מבושמות עם ראשי התבות של שמו אחרי ה"אונס" – היית מאמין לה ?

    הראשונה זו א' מהתיירות והשניה זו א' מבית הנשיא.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 1:34

    ומה לגבי הלינץ' שנעשה במתלוננות על ידי כבוד הנשיא לשעבר וחברי פמלייתו המאפיונרים?

  • שלומית הברון   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 9:37

    הלינץ' שנעשה במתלוננות – הוא המעשה הברברי. רק בישראל בשנת 2008 מכפישים מתלוננות על אונס. בארה"ב זה לא יעלה על הדעת. כמו שבארה"ב לא יעלה על הדעת לומר "זה לא היה אונס קלאסי". כאילו שמישהי אי פעם נאנסה "אונס קלאסי"…

  • ראולה   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 12:46

    גברים לוקחים את זה מאוד אישית, את קצב, הכוונה היא שכל גבר המואשם באונס ובהטרדה מינית ולא רוצה אות הקלון מקבל תמיכה אוטומטית מאלפי גברים שבטוחים שטמנו לו פח.

    צודק המגיב הראשון, גלילי לא מתייחס להאשמות אלא מתייחס לאשם לא אשם, כאילו סעיף אשם לא אשם זה הסעיף שבו מואשם קצב.

    אשם לא אשם, זה לא סעיף באשמה גלילי, זאת התוצאה של מעשים אלימים שמר קצב עשה בנשים שונות לאורך כל השנים, וכל מי שהיה מסביבו ישב ושתק. אם תגיד שהיית עוזר שלו 10 שנים בכל התחנות שעבר מהמעברות, והוא פשוט צדיק תמים, אז יאמינו לך, תהיה עד מטעם ההגנה.

  • אוהד   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 13:03

    נשים לוקחות את זה מאוד אישית, את קצב, הכוונה היא שכל אשה המאשימה באונס ובהטרדה מינית מקבלת תמיכה אוטומאטית מאלפי נשים שבטוחים שהיא דוברת אמת.

  • שוקי   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 13:24

    ועל זה נאמר Two wrongs don't make a right

    לא צריך לבזות את המתלוננות ולא צריך לבזות את קצב. פשוט, אחרי שהתקשורת לקחה על עצמה את התפקיד להחליט מי אשם היא לקחה גם את התפקיד של להעניש.

    אגב, אני לא בטוח בנוגע למה שאת אומרת על ארה"ב. נדמה לי שכל הרעות החולות האלה הן דווקא העתקה מדוייקת של מה שנעשה בארה"ב, שגם שם משפטים מתנהלים בתקשורת ולא בבית המשפט.

  • שוקי   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 13:35

    הרשי לי לצטט לך ממגילת זכויות האדם של האו"ם:
    "אדם שנאשם בעבירה פלילית חזקתו שהוא זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו כחוק במשפט פומבי שבו ניתנו לו כל הערובות הדרושות להגנתו."

    זה אומר שגם אם אנחנו בטוחים לגמרי שקצב עשה את מה שמיוחס לו, אז הוא בחזקת זכאי עד שיישפט. וזה לא משנה אם הוא נאשם באונס, רצח או גניבת סוכריות.

    ההזדהות עם הקורבנות לכאורה (הן מפסיקות להיות "לכאורה" כששופטי בית-המשפט קובעים זאת) היא מובנת, אבל היא לא צריכה לבוא על חשבון זכויות הנאשם, שעד שיורשע הוא בחזקת זכאי.

  • שוקי   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 13:37

    למה שלא ניתן לשופטים לנתח את העובדות ולהחליט? דיון פומבי באשמתו של אדם צריך להתקיים בבית המשפט, לא באינטרנט.

  • שי   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 15:31

    אם הדיון הפומבי באשמתו או שלא באשמתו נערך בכל העיתונים בישראל, כולל בכל הבתים בישראל, ברדיו , בטלוויזיה, ובאינטרנט, למה אתה ממשיך את הדיון הפמבי באשמתו או שלא באשמתו באתר שלך?

    הפרצוף האמיתי של מר קצב חשוף היום יותר מתמיד, הוא קיבל אפשרות ורצה ולחם על עסקת טיעון, הלכו לקראתו והוא קיבל את מבוקשו, ואז כשהבין שיתנו לו גם קלון, במהלך ארסי וחסר בושה החליט להמשיך לקבל כסף , למרוח את המשפט, ולהמשיך לתחזק סוללת עוכרי דין.

    ואת כל זה הוא עשה בשביל שגלילי ושכמותך ינסו להבין אותו ואת מניעיו בהפוכה – אם הוא ימשיך להתחמק מעונש ככה יותר תאמינו לו.

    נו באמת.

  • שוקי   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 16:37

    שי היקר, צר לי לומר את זה – אבל אני אומר בלי שמץ של כוונה להקניט: יש לך בעיה גם בהבנת הנקרא, וגם בהבנה של רעיון מדינת החוק.

    ומכיוון שאני אומר לך דברים קצת בוטים (צר לי על כך), אני אכתוב לך תגובה רצינית, שתדע שמשקיעים בך.

    ראשית, כתבתי בפירוש:
    "…האם הוא מטרידן סדרתי ואנס אכזרי? על זה קשה לי לענות ובשביל זה בדיוק קיים בית-משפט".

    והדגשתי:
    "…בלי קשר לשאלה האם קורבן הלינץ' אשם או לא".

    וסיימתי והדגשתי:
    "גם אני רציתי מאד שקצב יישפט, ואני מברך על כך שהולך להיות משפט… משום שרק בית-משפט יכול לקבוע אם אדם הוא אשם או זכאי".

    במילים אחרות:

    שאלת אשמתו הספציפית של קצב היא לא נושא הפוסט הזה. הנושא הוא הההתנהלות הציבורית סביב מיצוי הדין, כפי שמשתקף מפרשת קצב.

    אם בפרשה הזו נחשף צד שוביניסטי מכוער של התרבות הישראלית, אין זה אומר דבר על השוביניסט הספציפי העומד למשפט. אם בפרשה הזו נחשפה אוזלת היד והפזיזות של פרקליטות המדינה, אין בזה כדי להעיד משהו על המקרה.

    התעלמתי במכוון מהניסיון של כל מיני אנשים לגרור את הדיון כאן לדיון כאילו-ראייתי, שלא צריך להיעשות לא בעיתונות ולא בתגובות לבלוגים – אלא בבית משפט.

    וחוסר היכולת שלך ושל אחרים להבין את החשיבות של משפט הוגן – גם לעבריין – מעיד שאינכם מבינים מהו שלטון חוק, מהו שוויון בפני החוק ומהם העקרונות העומדים בבסיס של החוק הישראלי.

    יותר מזה – גם אינכם מבינים מהן זכויות אדם. משום שזכותו של אדם על גופו לא מבטלת את זכותו של אדם אחר למשפט הוגן, לא מוטה, ואף להגנה מפני ביזוי והשפלה – זהו "כבוד האדם" מ"כבוד האדם וחירותו".

    גם לו הייתי בטוח בכל מאת האחוזים שמשה קצב עשה את כל מה שמיוחס לו, אני רוצה שבית המשפט יקבע זאת ויעניש אותו – לא העיתונות.

    העיתונות חייבת לדווח עובדות, אבל לא חייבת לכתוב בגדול "אנס" ככותרת ראשית.

    למעשה, אסור לה לעשות את זה, מטעמים של סוביודיצה. כי משפט ציבורי מחוץ לכותלי בית המשפט הוא לינץ'. אבל כשההמון מריע והדם עולה לראש אנשים מרגישים שמותר להם להתבהם וצר לי לומר שיש הרבה התבהמות.

    ההצקה למתלוננות היא לא תירוץ לשום דבר. הצקה למתלוננת היא שיבוש הליכים – עבירה פלילית שיש לחקור ולמצות עימה את הדין.

  • מגיב   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 20:05

    וחבל שאתה מתנגח .

    משפט ציבורי בוצע על ידי הפרקליטות ולא על ידי העיתונות, ונקבע על ידי הצדדים כי יש עסקת טיעון.
    מרגע שיש עסקת הטיעון שהיתה אמורה להיחתם מאחר שהצדדים הגיעו לנקודת גישור והסכמה, שעליה חתם מר קצב, למרות שמעסקת הטיעון הקלילה נשמטו שמות המתלוננות בצורה לא תיקנית, שהיתה עליה הרבה ביקורת ציבורית, ומבלי לאפשר למתלוננות לומר את דברן בבית המשפט, גם לזה אתה לא מתייחס, אבל חשוב שעסקת הטיעון היתה מובילה לקלון, וקלון פירושו אי מתן הטבות לקצב.

    למעשה קצב כבר הורשע בבית המשפט, על ידי הפרקליטות, אבל בהינתן האפשרות לקצב לסגת מעסקה זו, כל הקלפים נטרפו מחדש, כי לקצב נדמה שאין מספיק ראיות. מה שאתה ורבים אחרים לא לוקחים בחשבון הוא שעכשיו הפרקליטות עשויה להחמיר מאוד בכתב האישום ואף לזמן את כל הנשים מחדש, כמו שבתקשורת דובר השבוע – הכל נפתח מחדש.

    ברור שבית המשפט אמור להכריע, אבל קצב למעשה כבר הואשם או עמד להיות מואשם ומזוז נפל לו לתוך הידיים. חבל שאתה מתעלם מהעובדה הזאת.
    כי זה שהוא נסוג, זו ההחלטה שלו.

    בפועל נתנו לו להחליט והוא החליט, עכשיו יהיה משפט ונראה מה יקרה בהמשך, אבל העובדה היא שקצב כבר הואשם ועונשו היה אמור להיות בין היתר אות קלון.

  • שוקי   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 19:07

    תודה שהפכת אותי לחבר שלו.

    אני לא חושב שהעיתונות צריכה לשפוט אף אחד, ובטח לא על מעשים שהם לא עבירה על החוק. אם אכן הוא קיים מערכות יחסים עם עובדות שלו אז הוא טינופת (כמו נשיא ארה"ב לשעבר, אגב), אבל זה עדיין לא מצדיק לינץ'.

    דווקא ממך אני מצפה להבין את החשיבות של דיון במישור של זכויות האדם והאזרח, במנותק מהעובדה שאולי מדובר כאן במנוול – ותרשי לי להסתפק ב"אולי", כשה"ראיות" שעומדות לרשותי הן דברים שפורסמו בתקשורת.

  • שוקי   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 19:09

    כל מה שאתה אומר טוב ויפה. השורה התחתונה: אדם הוא "אשם" אחרי שהורשע בדין. מה הציעו לו, מה היו שיקוליו, מה הוא מנסה להשיג – זה לא קשור לעניין. ומה חלילה תעשה אם יזוכה? תטען שבית המשפט לא לגיטימי?

  • שוקי   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 22:11

    המחלוקת בינינו אולי לא כל-כך גדולה. את יכולה לקרוא מה כתבתי בזמן אמת על כמה מהדברים
    http://notes.co.il/SHOOKY/24302.asp
    http://notes.co.il/shooky/24127.asp

    אני חושב שקצב צריך היה להתפטר ולעמוד לדין ולא לתרום לכל הקרקס הזה, ואם תרצי אפשר לומר שיש לו "אשם תורם" בכל החטאים בהם הוא מאשים אחרים. אבל כמה קל לשכוח שהכנסת, שהייתה צריכה להדיח אותו, העדיפה להשאיר אותו בתפקיד.

    דווקא בתור עיתונאי אני נאלץ לומר שאני לא מאמין למה שמתפרסם בעיתונות הישראלית, שהיא כמעט תמיד חפפנית, מוטה, משוחדת או סתם אופורטוניסטית וחסרת רחמים.

    (אני לא חושב שאנסים ראויים לרחמים, אבל הבעיה היא לא שהציבור מרחם עליהם אלא שבית המשפט לא מחמיר איתם.)

    להזכיר, זו אותה עיתונות שהקלה מאד על חיים רמון. גם היום, כשהוא עבריין מין שהורשע ומכהן כסגן ראש הממשלה, לא ראיתי שהתקשורת מחרימה אותו.

    והבעיה עם הטיפול בפשעי מין בישראל היא לא החוק אלא אכיפת החוק. אנסים ומטרידים מקבלים עונשים קלים מדי, זה ברור. כשם שנוגסי העבדים בשוק העבודה לא מגיעים בכלל לבית המשפט. עדיף לדרוש שחוקי המדינה יקויימו מאשר להצטרף למשחק של זלזול בחוק, כי זה ישחק לרעתנו – אנרכיה בדרך-כלל טובה יותר לחזקים.

  • דנית   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 23:27

    לא מקובל שאיריס קבעה שקצב והמתלוננות היו בקשר רומנטי, קביעה זו איננה עובדתית והיא איננה נסמכת על עדויותיהן, אלא שלמרבית הפליאה שוכחים לדבר על תסמונת פטי הרסט, השבויות בעבודה הן נשים שתלויות בכל צרכיהן בבוס הגדול לאחר שהוא במקרה זה וכפי שכתוב בעיתונות מעדויותיהן הדומות והחוזרות, לא הרגישו מה קורה להן, כלומר, במקרה בעילה או במקרה כפייה מינית, נגיעות וכו' הן האמינו שזה לא קורה להן, הן מזדהות עם האמת של השובה המעסיק שלהן, הכולא אותן בתוך העבודה לגחמותיו, עובדה שאף אחת מהן לא באה למשטרה, הן רצו לשכוח, לגבי טענותיו שא' מבית הנשיא רצתה כסף, גם זה הוכחש, אבל גם אם זה לא היה מוכחש, היא התנהגה על פי תסמונת ההזדהות עם התוקף ולפי
    הבנתה היא פחדה להתלונן אבל הרגישה מנוצלת
    ופגועה .
    על פי תסמונת זאת היא בחרה וגם האחרות, בגלל מעמדו הציבורי הרם, לשתוק ולהחריש, ורבות וטובות התנהגו כמותן לאורך שנים, מתוך התנכרות לעצמן ובשנאה עצמית לטבען תוך הכרה באמת של ה"בוס" הגדול וההכרה שחילול גופן הוא "לטובתן".
    ואם לא לטובתן, זה המחיר שהן נאלצות לשלם בשביל העבודה הזאת.
    יש היום חשיבות רבה לסעיף בנושא ההטרדה המינית הנוגע לבעילה אסורה בהסכמה. ועל כך צריך בית המשפט לתת את הדעת, לא על רומנטיקה מעושה.

  • רני   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 23:33

    מעניין שכולם אבל כולם מסתובבים בספין החוקי. אכן מדינה וחברה שטופות פלפולים משפטיים. קצב היה שכיר שלי. אני משלם המיסים נתתי לו תנאים של נשיא להיות נשיא לא למועדון פיק אפ. לא בשביל זה הוא קיבל ממני את כל התנאים המועדפים, הרי בשביל זה יש נשיא כביכול לסמל את ריבונות המדינה או דבר דומה, אחרת בשביל מה הוא קיים, בכלל. כמו כל מעסיק שהעובד שלו הפך את מקום העבודה למועדון מין אני רוצה שהוא יחטוף אותה. זה שהוא חיפש ומצא נשים פתיות זה חלק מהדרישות המקצועיות של סרסורים ונואפים סדרתיים. מבחינתי זה העניין ועבור זה רמון צריך להכלא ואם זה נכון גם ניצן ודומיו. שישתגלו בביתם על חשבונם.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 23:58

    רמון דחף לשון לפה, קצב בעל, יש הבדל ,

  • דנית   ביום 13 באפריל 2008 בשעה 0:31

    לכן ההגיון הישר אומר שאם זה לא רומנטי וזה לא אונס, זאת הטרדה ובעילה אסורה בהסכמה.

  • אלמוני   ביום 14 באפריל 2008 בשעה 11:50

    אביגדור פלדמן, העו"ד שמיצג את קצב, דיבר על בראיון אצל אילנה דיין על המשפט כמיצג של "האסטטיקה של השקר" ומקצוע עורכי הדין דואג בכלים משפטיים ש""האמת לא תרים את ראשה המכוער" כאשר לדבריו עורך הדין דואג לא לשמוע מה הלקוח עשה.

    פעם מקצוע העיתונאי דיווח מה קרה והציבור שפט לעצמו. בניו ז'ורנליזם העיתונאי מספר על עצמו, כמו רון מיברג, אבי הניו ג'ורנליזם וכולם שכחו את המקצוע העיתונאי של הדיוון היבש מה נשים אומרות, בלי פרשנות ובלי שיפוט אם הן אמינות ואם לא.
    היו או לא היו יחסי מין?
    מותר למעביד לקיים במרות יחסי מין עם עובדת?

    עו"ד פלדמן סיפר שמקצועו הוא להביא את השקר באמצעים אסטטייים ולהפוך אותו אסטטי.
    אסטטיקה נעימה לכולם.

  • עירא   ביום 11 באפריל 2008 בשעה 1:25

    זה מספר שהמשטרה ניפחה יפה כדי להפעיל מסע הפחדות. לפחות אחת נתפסה שלא פגשה אותו מעולם, אחרת התלוננה שהטריד אותה בצעירותה, וכשביררו על איזו שנה מדובר, הסתבר שאז קצב היה בן 4, ועוד כהנה סיפורים.

    אני מאמין שהיה לו רומן עם א' הראשונה, שהיה לא קצר ומרצון שני הצדדים (לפי השמועות) וכאן זה יסתיים. הניפוח היה כאן מעבר לכל פרופורציה ולאנשים קשה עכשיו לרדת מהעץ שעליו הם טיפסו.

    כך או אחרת, האיש שיקר, האיש ארגן לעצמו פנסיה מנופחת מעבר למה שמקצה לו חוק יסוד נשיא המדינה ומעורב בלא מעט שחיתויות אחרות, עצוב שמתעקשים לכוון עליו חיצי הטרדה מינית כשפשעיו האמיתיים הם אחרים לגמרי.

  • איריס   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 18:41

    קצב יטען שהוא נשפט על ידי העיתונות כדי למנוע משפט פלילי. הפוסט הזה נותן לו נשק מיותר.

    מותר בהחלט לעיתונות לשפוט אותו בנוגע למעשים (כלומר המעשים המוסכמים, שהוא ניהל רומן ממושך לפחות עם שתי מזכירות בכירות בלשכתו). מוסלי, מפורמולה 1 נשפט על ידי התקשורת בקשר לאורגיה שהיא מעשה חוקי (בינתיים) במקום מגוריו, עם זונות. אליוט ספיצר נשפט על ידי העיתונות. נשיא המדינה שנתפס בקלקלה כזו נשפט על ידי התקשורת הוציבור והולך הביתה. אם הוא נשאר, אז אין מנוס מלשפוט אותו בבית משפט.

    קצב אילץ את המדינה להפעיל סנקציה משפטית, ועכשיו הוא צועק "אני יתום" הוא הרג את ההורים, אז מה הוא רוצה ?

    אני יודעת מה הוא רוצה. הוא רוצה לצאת נקי משתי הסנקציות, גם הציבורית וגם המשפטית. ועם עזרה כזו מחברים, הוא עוד יצליח.

    הנורמה שקצב מנסה לכפות עלינו בציבור הוא שאדם יכול להיתפס עם סכין מדממת ביד ולהגיד שזה פינג פונג אלא אם כן יוכח בבית משפט. כלומר מתעתע בציבור בשקרים גסים.

    הוא איש ציבור, הוא נאף בשעות העבודה, שילך הנודניק הזה. אף אחד לא רצה לשפוט אותו.

  • איריס   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 20:08

    (מחוץ לדיון, למה האתר מושבת )

    שוקי, אני לא ידועת מה לאמר, אתה העיתונאי בינינו. תפקידו של עיתון לחקור, להביא עובדות (שזה סוג של שיפוט) וגם לחרוץ דין. זו תחקירנות עיתונאית, וזה נעשה בלי משטרה ובלי בית משפט. וככה צריך להיות. אישי ציבור, ככל שמעמדם בכיר יותר חשופים לשיפוט התקשורת והציבור יותר. זה המחיר של התהילה והחיים על חשבון הקופה עם כל הסבבה.

    לגבי המקרה הזה. דעתי (שלא משנה כלום) היא שגם המתלוננות צודקות וגם הנשיא צודק. יש קומבינות מהסוג הזה שמותירות את כולם "קורבנות" חסרי אחריות, ואת האחראים לעולם לא חושפים.
    אלה החיים, ובעיקר בישראל.

    אין פה בכלל שאלה של זכויות אדם, אם אני עדיין הכתובת לבדיקה הזו. גם לא מדובר בלינץ, לינץ זה אפריקאי תלוי על עץ לימון ומדמם למוות.
    מדובר על רצח המוניטין, ו..כן, אני מכירה את הנושא גם מהצד של הנפגע, אבל לא הייתי מפליגה במונח לינץ לגבי אדם מבוסס, מקושר, ציבורי, שבטוח נאף באופן סדרתי עם עובדות שלו.

    לגבי קלינטון, כן, זה לא יפה מה שהוא עשה, והוא עף. גם ספיצר עף, וגם מקגריווי עף. זה דרכו של עולם, כאשר אתה נתפס בקלקלה אתה משלם מחיר. לינץ זה מה שקרה לאלף. ממשרד הנשיא, שהולכת היום למשרד התעסוקה לקבל דמי אבטלה או סעד. זה לינץ. במקרה של קצב זה "לא נעים", עם מיליון דולר בצד.

    השאלה של הרומנים מחוץ לנישואין אינה שנויה במחלוקת ואינה אמורה להיות מוכרעת בפני שופט. היא גם לא הוכחשה, וגם הכחשה במקרים האלה היא לא ראיה לכלום (לא קיימתי יחסי מין עם האשה הזו..נו באמת, כבר היינו שם).

    בעיני ההחמצה היא ליקוי בפענוח האינטרסים הכרוכים בעיתוי החשיפה. זה יותר מעניין ויותר מועיל. שנית, אחריות המעביד, כלומר, נציבות שירות המדינה, בשני המקרים של א. (המוכרים מן התקשורת). התשלום צריך לבוא מהמקום ש"סידר" את הקומבינה והרוויח ממנה, אחרי הכל הנשיא קיבל מסז' לאגו (ועוד כמה מקומות) בצורה מסודרת שחסכה מאיתנו סצינות יותר מביכות (אליוט ומוסלי). שום דבר לא קרה, תנו פנסיה מוקדמת ומוגדלת לכל המזכירות שעבדו בעצם בשתי משרות. לינדה מקרטני אמרה שהיא קיבלה אלף דולר על מציצה לסעודי, נלך על החישוב הבסיסי הזה בתור "שכר יסוד" ומכאן, לפנסיה תקציבית.

    מדובר בסקטור רחב מאד של נשים, כפי שסיפרה אתמול בערוץ 10 מזכירתו במשך 13 שנה של מאיר ניצן, שעבדה "משרה כפולה" כמו שאומרים.
    ואז קרה הנוהל הרגיל, והמקובל, היא פוטרה עם סיום הצורך במשרה השניה, בלי כלום.

    אנחנו משלמים עבור ההנאות האלה, כמשלמי מיסים, אנחנו חושבים, או חושבות, שצריך לתגמל ולפצות בהתאם.
    איפה הלינץ ? כולה לחלק את הפנסיה קצת בצורה צודקת יותר. מה קרה ?

  • איריס   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 20:16

    התגובה שלי היא מעט סאטירית. כמובן לדעתי צריך להשליך אותו לכלא לכל החיים וכולי. אבל הבנתי לאחרונה שיש פיספוס בתנועה הפמיניסטית בישראל. הרעיונות המתקדמים לא יעברו פה. המשפט העברי קובע כי העונש על אונס הוא פיצוי כספי (ונישואים של הנאנסת). אז לא בטוחה שאני רוצה לחייב את קצב לשאת את כל המזכירות ולקיים משטר פוליגמי כדת וכדין (לפחות אז הוא היה צריך לפרנס), אבל הרעיון של פיצוי כספי מקובל גם במשפט המודרני, ומה לעשות, כסף לא פותר אבל מקל מאד לשאת את החרפה והפגיעה. מאחר שהמדינה היא הצד החשוב פה במשלוש האהבים (המעביד ונותן החסות), היא צריכה לשאת בתשלום במלואו בצורה מכובדת ונדיבה.

    ישראל היא מדינה מיוחדת. פעם סיפרתי למישהי איך עבדו עלי בגדול באיזה עניין. ותשובתה היתה "ומי הכריח אותך להאמין להם ?" כלומר, אם מישהו שיקר אותך עדיין אתה חופשי לא להאמין לו. בתרבות כזו, עם תשובות כאלה, לא כדאי לצפות ליותר מידי צדק, אבל לפחות לחלוקה צודקת יותר של הביזה או התקציב הציבורי, תלוי בעניין.

  • איריס   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 23:21

    הבעיה של החוק והאכיפה בישראל היא בעיה תרבותית
    המדינה, באמצעות זרועותיה השונות, היא מפר החוק הגדול ביותר בישראל, כולל בתחום עבירות המין וכמובן בתחום זכויות עובדים. הפיקציה של שלטון החוק, כשמה כן היא.

    כך גם הפיקציה של "תקשורת חופשית וכלב השמירה של הדמוקרטיה". אבל אנחנו עוסקים בפוסט הזה בפיקציות. לא ?


    לגופו, הפיקציה של שלטון החוק קורסת מול הפני המציאות שמעולם לא היתה שונה. הפער בין השיח המשפטי ובין המציאות היה תמיד בלתי נסבל, והניסיונות לתפור אותו ולאחות, לא צלחו אם כי יש הממשיכים לנסות. כל עוד המדינה (הריבון) לא כפוף לחוק, מדובר באנרכיה או בסוג אחר של משטר, אולי המשך הגלות כאשר הממשלה מתפקדת גם כריבון הזר וגם כנתין מתפרע ומורד.

    הנורמות התרבותיות בישראל של היום (ולדעתי הנחשבת חריגה ולא מבוססת) גם בעבר, עומדות בסתירה די מוחלטת לכללי היסוד של השיטה המשפטית שאומצה בישראל. כולל ובפרט בתחום האישות, מעמד האשה, אלימות מינית וכולי. בחסות המערכת הכפולה הזו, קורים כל מיני דברים, כמו קצב ורמון. זה לא היה צריך להגיע למצב הזה, והמדינה היתה צריכה למנוע מראש היווצרות מצב של נשים הנשכרות לעבודה ממשלתית למעשה על תקן שונה ממה שהתפרסם במכרז (בלשון המעטה). המדינה פה היא צד מלא לעבירה, אבל לצורך הפארסה, זה מוצג כ"עניין פרטי". מאחר שזה רחוק מהמציאות, יוצא פארסה וכולם מרגישים דפוקים ומרומים. כולל ובעיקר הציבור הקדוש.

  • איריס   ביום 12 באפריל 2008 בשעה 23:56

    הכוונה שאין מחלוקת שהיה קשר אישות ביניהם. הוא אומר רומנטי היא אומרת אונס. אין מחלוקת שהיה קשר.

  • איריס   ביום 13 באפריל 2008 בשעה 1:13

    לא יודעת מה זה, משפטית, אמרתי שעובדתית אין מחלוקת שהיה קשר אישי ממושך ודי בזה כדי לחייב את המדינה בפיצוי כלפיהן. אם היה גם אונס , אז קל וחומר. אבל גם אם זה היה רומנטי, כגרסתו, עדיין נותרו השאלות של המעסיק, במקרה זה מדינת ישראל, וחובתו הסוציאלית והכלכלית.
    עכשיו זהיותר ברור ?

השאר תגובה