חגיגות ה-60.1

בשנים האחרונות, בכל יום עצמאות, אני מאזין ל"סוויטת יום העצמאות" של יוסי בבליקי. זהו שיר שמילותיו מצליחות לדעתי להעביר בצורה הטובה ביותר את הטעם התפל של שמחה שאתה לא יכול להיות חלק ממנה.

אמנם נגרמה לנו קורת רוח מסויימת אמש למראה אהוד אולמרט המתפתל, אבל בגדול, (גם) את יום העצמאות הזה הצליחו לקלקל לנו.

רק כדי לסבר את האוזן – אני לא חושב שיש משהו רע בלהוציא 100 מיליון ש"ח על חגיגות ה-60 של המדינה שלך. הבעיה היא לא שזה בא על חשבון דברים אחרים, אלא שאותם "דברים אחרים" לא מקבלים את הכסף. כי הרי ברור שגם אם לא היו מוציאים 100 מיליון ש"ח על חגיגות ה-60, ניצולי שואה חסרי כל היו ממשיכים למות בחרפה בקצב של 200 לשבוע, והבנקים היו ממשיכים לעכב את הכסף. גם אם לא היו מוציאים את הכסף הזה, לא היו מקצים את הכסף הדרוש כדי להעניק טיפול רפואי לפליטים.

אם ישראל היא מדינה שמפקירה החלשים ביותר ומשאירה את הפצועים בשטח, אז זו לא מדינת ישראל עליה גדלתי. קיוויתי מאד ששיר ה-60 לא יהיה "ירושלים של זהב" אלא "אין לי ארץ אחרת". הרבה יותר מתאים, במיוחד אם באמת מקשיבים למילים: "לא אשקוט כי ארצי שינתה את פניה, לא אוותר לה אזכיר לה… עד שתפקח את עיניה".

אז לא, רוב האנשים עדיין לא פוקחים את העיניים, ומי שנדרש לכך לרוב מעדיף שזה יישאר כך. לדוגמא, החלטת בית-המשפט "לא לקלקל לנו את החג" – אם היו מסירים את צו איסור הפרסום בערב החג, אז יכולנו להיות גאים שבמדינה שלנו סוף גנב (לכאורה) לתלייה. לחוש תקווה לכך שנהיה מדינת חוק והמושחתים ישבו בכלא במקום בבית המחוקקים וליד שולחן הממשלה. יש, משום מה, אנשים שכל פוליטיקאי שנחקר או נשפט או מורשע עושה להם יותר שחור בנשמה. זה כמו אנשים שצריכים לעבור ניתוח ודוחים אותו כי הם מפחדים. יש אנשים שמצליחים לדחות את הניתוח ממש עד מוות.

אפגרייד קטן ל-60.1

לפעמים יוצא לי לשחק קצת עם מחשב, לשנות כמה הגדרות, להחליף כמה דרייברים, להריץ כמה תוכנות -ופתאום הוא הופך מעגלה למכונית מירוץ. הלוואי שנזכה לראות את המדינה שלנו מקבלת טיפול דומה.

בינתיים, על רקע התמשכות המנהג המגונה הזה של המדינה לספק לנו ימי עצמאות עצובים, החלטתי השנה לחרוג ממנהגי ולא לשתף פעולה. לא נסעתי לעשות מנגל, לא הצטופפתי ב"מסיבה פרטית" (עאלק), וכמובן שחסכתי מעצמי את המפגנים והשטויות האחרות. במקום זה קיימתי את אירועי ה-60.1 בבלוג החומוס. שיאם של האירועים (שהתחיל מייד אחרי יום העצמאות) הוא בבחירת חומוסיית השישים (ההצבעה בעיצומה ואתם מוזמנים לבוא ולבחור).

במסגרת החגיגות גם הגענו (במאמץ רב) ל-60 ביקורות חומוסיות, כך שאם לא יצא לכם לבקר לאחרונה בבלוג החומוס אז יש הרבה דברים חדשים לקרוא.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עוברת אורח   ביום 10 במאי 2008 בשעה 9:16

    אף שאין לי חיבה לאולמרט ואף פעם לא חשבתי שהוא ראוי ובעל כישורים לתפקידו, הפרשה הזו לא מסבה שום קורת רוח. ראשית, אי יושרו ככלל הוא דבר ידוע, שנית, במצב הנוכחי אין חלופה שלטונית טובה,הוא לפחות למד את הלקח שלא לצאת למלחמה כל פעם שעולה לו הסעיף.

    אבל חוצמזה יש משהו שעדיין כלל לא ברור בפרשה הזו: נותן השוחד אמור לקבל טובת הנאה כלשהי , אך לא נאמר כלל מהי טובת ההנאה שצמחה לאדון טלקינסקי. כך שינתיים זה נראה יותר בבחינת "שלך לחמך" שקרוב הפוליטיקאים נהנים ממנו, שוחד חלוקת הג'ובים הו עניין הרבה יותר חמור מכך, משום שלא רק מדובר בשוחד (ממש) פוליטי וכלכלי, אלא בקניית שלטון ובהשחתת המערכת הציבורית.

  • יונית   ביום 10 במאי 2008 בשעה 10:26

    והכינוי שלו היה "The laundry man". לפי ההגיון שלי זה אומר שהוא לא היה זה שביקש לקבל טובות הנאה לכאורה, אלא רק הצינור שדרכו עבר הכסף, אלוהים יודע ממי. בכל מקרה, זה נראה הרבה יותר חמור מ"שלח לחמך". ומנגד, אני אומרת לשוקי שלא יצפה ליותר מדי. המשטרה והפרקליטות הוכיחו לא פעם ולא פעמיים שהם יעשו הרבה בשביל כותרות פופוליסטיות, ובתוך כך יהפכו את כל התהליך לפארסה שמסתיימת ללא תוצאות, ע"ע מקרה קצב. ואין כמו צו איסור פרסום משיקולים אידיוטיים וחסרי רלוונטיות כמו אי הריסת חג כדי לעורר את ההיסטריה של אנשי התקשורת הצווחנים כאן.

  • איתי   ביום 10 במאי 2008 בשעה 11:54

    חלק ממה שהשתנה הוא שבכל דבר עכשיו בוחרים את "ה"אחד, בה"א הידיעה. הכל תחרות, צריך לזרוק את כל האחרים, ומי שניצח – לו כל התהילה. ראה זאת בכל תכנית טלביזיה בה רק רוצים לנצח, אפילו כשלכאורה יש גם עבודת צוות. לפי תיאוריית הקונספירציה שלי זה חלק מן החינוך הקפיטליסטי אותו אנו מועברים. ברור שאם רק להיות מספר אחד נחשב אז כל "אחר" אינו חשוב – ניצול שואה, מהגר, וגם שכן. מדוע "שיר השישים" יש רק אחד? האמנם כל האחרים פחותים ממנו? ובמה?
    מילא רשימת נבחרים, אבל האלהת האחד היא מוגזמת.
    אז למה "חומוסיית השישים" ןלא "חומוסיות השישים"? אולי אין צורך לבחור רק חומוסיה אחת? אולי לתת עשיריה נבחרת, בסדר אלפא-ביתי או אקראי?
    תחשוב על זה.

  • שוקי   ביום 10 במאי 2008 בשעה 12:49

    מבחינתי, זה שיש אנשים ששמים את נפשם בכפם וחוקרים מעשי פשע (לכאורה) של ראש-ממשלה מעורר הרבה יותר גאווה מלראות F-16 מבצע עלרוד וסבסוב.

    ב"תלייה" התכוונתי לשוויון בפני החוק. "סוף גנב לתלייה", כלומר אם אדם מבצע פשע אז הוא יחקר, אפילו הוא האיש הכי חזק במדינה. בסך-הכל זהו מהצדדים החיוביים של המדינה הזו, גם אם הפושעים מתוחכמים ובדרך-כלל מצליחים להיחלץ מהחקירות ומהאשמות.

  • שוקי   ביום 10 במאי 2008 בשעה 12:51

    בכוונה אפשרנו לאנשים לבחור חמש חומוסיות וברור שניתן רשימה. בחלק מהמקרים אמרתי "חומוסיית" ובחלק "חומוסיות". זה גם משמר את תחושת התחרותיות וגם מזכיר שיש הרבה, והרי את התוצאות אנחנו נבחר איך להציג.

  • זאזי   ביום 11 במאי 2008 בשעה 19:39

    שוקי שלום, כמי שנרתם למניעת סגירת המרפאה לעובדים הזרים, אני פונה אליך בנושא מאד חשוב.
    מסתבר שיש כוונה לסגור את ההוספיס לחולים סופניים בתל השומר .עצם הרעיון מזעזע, 10000 חולים עברו דרכו מאז שנפתח, המקום שנותן את הכבוד האחרון לחולה הסופני, עומד להסגר בשל אטימות של הממסד.
    ישנה עצומה, אנא הפעל את כוחך וקיסמך, לסייע
    תודה זאזי (בלוגר)

    הקישור לעצומה
    http://www.atzuma.co.il/petition/reshefj/1/0/1

  • אסתי   ביום 10 במאי 2008 בשעה 7:46

    בדרך כלל אני מוצאת את עצמי במצב המביך שלמקרא כל דבריך אני מנדנדת בראשי להסכמה עם כל רעיון שאתה מביא לכאן.
    ככה קרה גם עכשיו עד שהגעתי לקטע על בית המשפט וחקירת אולמרט ואני חייבת לשאול – ואם בית המשפט לא היה שם צו איסור פרסום על הפרשה הזו בערב יום הזכרון האם זה היה מראה לכולנו ש"סוף כל גנב לתליה?" הרי עד כמה שאני זוכרת מכל כתבי האשמה ובלי צוי איסור פרסום עד היום שום גנב לא הוצא לתליה ובטח שלא ראש ממשלתנו הנוכחי.
    אם זכרוני אינו מטעני כבר עמדנו בפני הודעות שהפעם כתב האישום חמור במיוחד ועד כמה ששמתי לב – לא תליה ואפילו לא השעיה.
    אז מה היה ממלא את ליבי בגאווה כל כך גדולה לשמוע בערב יום הזכרון והעצמאות שראש הממשלה שוב קיבל שוחד וכו'?

    בקיצור איך שלא תסתכל על זה – גאווה גדולה לא היתה ולא תהיה כאן.

  • טלי   ביום 10 במאי 2008 בשעה 13:13

    ובדיוק בגלל השורה שציטטת.

    אבל כנראה שמעטים מדי טורחים להזכיר לה עד שתפקח את עיניה…

  • ALC   ביום 11 במאי 2008 בשעה 2:38

    בזכות איתי ומישהו שהגיע מכאן אל הבלוג שלי – הגעתי אליכם.. רציתי לכתוב תגובה גם כאן, בנוסף תגובה שכתבתי ברשומה הקודמת שביקרתי בה, מכיוון שאולי רוב האנשים לא יכנסו לרשומה ישנה אלא יבואו לקרוא את זו החדשה שכאן.. אז לגופו של עניין:

    מדובר במאבק בלוגרים ועתונאים לביטול החלטת ממשלה שלא להעביר כספים שכבר תוקצבו על ידי האוצר לסל התרופות (75 מיליון) מצד אחד, והעברת מיליונים ללשכות שרים ללא תיק וגורמים משניים אחרים, מצד שני.

    כרגע אומנם רק 13 בלוגרים כתבו על העניין אך המאבק רק החל.. מעל 400 חתמו כבר על העצומה..

    בוצעו כבר פניות מאת גורמים שונים, ביניהם עורכי דין ועתונאים, ללשכת ראש הממשלה, ועדת הכספים ומשרד האוצר. ידוע לנו כבר מיהם הגורמים הספציפיים (שמות האנשים) שעומדים מאחורי ההחלטה שלא להעביר את 75 המיליון שהאוצר התחייב כלפי ועדת הכספים להעבירם – ובקרוב מאד יתווסף עדכון לרשומה שמתעדת את המאבק. אני ממתין לתשובה רשמית שאקבל מאת אותם גורמים לפני שאכניס את העדכון.

    הלילה גם נוסף כיתוב ל'לוגו' אופציונלי.. שניתן להוסיף לרשומות ובלוגים שתומכים במאבק..

    אשמח לכל שיתוף פעולה ו/או לכל עצה ו/או כל סיוע אחר מכל אחד..

    תודה לכל מי שיסייע ו/או יצטרף למאבק שלנו – לכל מי שיכתוב על כך, יקרא לאחרים לכתוב על כך וכו'.. (ואל תשכחו להודיע לי לצירופכם לרשימת הבלוגרים והעתונאים שכותבים על העניין שמרוכזת כאן:

    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1241567

    תודה לכולם ושבוע טוב!

כתיבת תגובה