סל התרופות, הפליטים, ההוספיס – אותו סיפור

אז ההוספיס בתל-השומר לא ייסגר. יכול להיות שמה שגרם לזה הן הכתבות בהארץ וב-ynet ואולי מישהו במשרד האוצר גילה שהוא חולה בסרטן – כנראה שלא נדע.

אבל כל המאבקים הנפרדים לכאורה, על ההוספיס, כמו על הטיפול הרפואי לפליטים וכמו על סל התרופות, הם אותו מאבק.

ALC יזם עצומה שקוראת למשרד האוצר להפנות 75 מיליון שקלים מעודפי התקציב לסל התרופות. אפשר לקרוא על זה עוד כאן. הטריגר שהניע אותו לפתוח בקמפיין הזה, היא ידיעה בעיתון על כך שאותם 75 מיליון שקלים הולכים להיות מופנים ללשכות שרים ללא תיק – עוד אחד מהעיוותים שמאפיינים את המערכת הפוליטית שלנו. ולאן הלכו למעלה מ-13 מיליארד שקלים שנשארו מהתקציב של 2007?

הסיפור חוזר על עצמו: מסבירים לנו שישראל היא מדינה ענייה, אין כסף, שאי אפשר לממן הכל ושבכלל מי שסיפר לנו שזו הבעיה שלנו משקר. האמת הפשוטה היא שישראל היא מדינה די עשירה ושיש מספיק כסף להכל. לכל מה שחשוב – שחיתויות אינסופיות, שרים ללא תיק, הקלות מס לעשירים, הוצאות עתק על פרוייקטים צבאיים חסרי תוחלת. רק כשזה מגיע לאנשים חולים או למיגון בתים פתאום נגמר הכסף.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתי   ביום 14 במאי 2008 בשעה 23:58

    כי לא לכולם יש אותו לובי

    לובי זה גם בכמות, גם באיכות (לעשירים יותר השפעה מעניים, לחברי מפלגה יותר מלא חברים) וגם בבולטות בתקשורת

    לדוגמה
    כמה פוליטיקאים נלחמים על מורשת אהרן ברק וכמה על שכר מינימום?

    הוספיס ותרופות אונקולוגיות – יש סיכוי, בתי"ח פסיכיאטריים – בקריסה

השאר תגובה