האמת על האינפלציה החוזרת

אחרי שנים של מדיניות כלכלית ניאו-ליבלית חסרת שכל וחסרת לב, בארה"ב וגם אצלנו, מתברר שלא במפתיע שפרופ' ג'וזף שטיגליץ צדק.

הכלכלנים הניאו-ליברלים, אומר שטיגליץ בספרו ("אי נחת בגלובליזציה"), מנסים לשכנע שעלינו לבחור בין מדיניות סעד לבין צמיחה, ושכל מי שאומר אחרת הוא קומוניסט או לפחות סוציאליסט. זוהי לא האמת – ישנה מדיניות כלכלית שכוללת סעד ואינה מביאה צמיחה; כזו שיש בה צמיחה ולא סעד; וגם כזו שיש בה סעד לצד צמיחה. אבל המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית, שמתנגדת לסעד, סופה שתגרום לכך שגם לא תהיה צמיחה.

שטיגליץ מרבה לדבר גם על האובססיה של אותה כת ניאו-ליברלית עם האינפלציה. אינפלציה גבוהה, הוא אומר, היא צרה צרורה לכל משק – אבל זו לא סיבה להפוך את המלחמה באינפלציה לחזות הכל, ובדרך שבה נוקטים הניאו-ליברלים המשברים הכלכליים שיבואו ממילא יביאו איתם גם אינפלציה. 

הדרך של הנגיד פישר וחבריו להתמודד עם אינפלציה היא, כמובן, באמצעות שינוי שער הריבית – חומץ התפוחים של הניאו-ליברליזם (יחד עם הדה-רגולציה). זה, והמלחמה המתמדת שלהם בכל שביב של סיכוי לתקצוב של דברים מיותרים כמו טיפול רפואי לחסרי יכולת או העברת כספים לניצולי שואה.

מובן שצעדים כאלה לא יכולים לבלום את העלייה העולמית במחירי הנפט או את משבר המזון העולמי. לכן, מפתה לראות במדד אפריל, הגבוה ביותר מזה שש שנים, גזירה משמיים. האמנם?

מכיוון שהמדד הנוכחי נחשב בעיקר לתוצאה של העלייה במחירי המזון (באופן ספציפי הוזכרו האורז והירקות), הרשו לי להביא דוגמא מענף מזון שבו אני מבין קצת יותר: מחירי הטחינה והחומוס.

לאחרונה פורסם כי מחירי הטחינה הגולמית עלו ב-20 אחוזים כי "היצרנים לא מסוגלים לספוג יותר את העלייה במחירי השומשום". לטעמי זה קצת מוזר, בהתחשב בעובדה שמתח הרווחים על טחינה גולמית שנמכרת ללקוח הסופי גדול ב-200 עד 300 אחוז בהשוואה למחיר הסיטונאי (בלינק יש את כל הנתונים).

במילים אחרות: נראה שיצרנים ומשווקים מנצלים את עליית מחירי המזון כדי ליצור משברים מדומים ולגרוף רווחי ענק. בענפים בהם יש תחרות אמיתית ושוק משוכלל, זה לא אמור להיות אפשרי בלי תיאום מחירים או התערבות אחרת בכוחות השוק, וכנראה שיש כאלה גם אצלנו.

בבריטניה כבר מתנהלת חקירה סביב החשד לתיאום מחירים על-ידי הרשתות הקמעונאיות. ככל שיעבור הזמן, נשמע מן הסתם על מקרים נוספים וחקירות נוספות. תיאום מחירים הוא הסבר פשוט והגיוני למחירים המנופחים, כי הרי אין מחסור אמיתי במזון בעולם – רק חלוקה לא סבירה של מספר הקלוריות בין אזורים שונים. בדיוק, אגב, כשם שאין מחסור או בעיית אספקה של נפט – רק משחקים של ספקולנטים.

בישראל כבר דובר הרבה על חשדות לכאורה לקיום קרטלים בשווקי הבנקאות, הביטוח, התקשורת, ועוד. מוזר שאותה כת של חסידים שוטים שמסבירים לנו כמה השוק החופשי הוא חשוב, לא יוצאת למלחמה בתופעות הללו שמנוגדות גם לחוק וגם לעקרונות שהם עצמם מייצגים.

בכל אופן, ועד שכל החקירות (שטרם התחילו) יסתיימו, אפשר לצמצם את המגמה האינפלציונית באמצעות פיקוח על מחירי המזון – לפחות של מוצרי יסוד כמו אורז וירקות. המגזר החקלאי בישראל נהנה מסובסידיה נדיבה על מחירי המים, כלומר – באופן עקיף כולנו מממנים אותו. ממילא אין כאן "שוק חופשי", כי יש התערבות של המדינה בכוחות השוק בצורה של סובסידיה עקיפה. לגיטימי והגיוני לדרוש שהמדינה תפקח על מחירי הירקות.

בעניין הקרטלים – ישנה בישראל בחורה בשם רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים. השם לא מוכר לכם? זהו, זו הבעיה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.   ביום 17 במאי 2008 בשעה 15:11

    למרות העודפים שהצטברו מההפרטות השונות של נכסי הציבור ,ומהקיצוצים הרוחביים שנעשו ברוב משרדי הממשלה.למרות השכר שנשחק בשנים האחרונות,ולמרות ה"צמיחה" והעליות של הבורסה.
    שיבואו תומכי המדיניות הקלקלית הניאו-ליברלית,ויסבירו ,מדוע לאחר שבצענו את כל שבקשו(הפרטות,קיצוצים,אי עליית שכר,הפחתות מיסים לחברות ולעשירים,ושאר ירקות שליליים)לא קיבלנו את התוצאות החיוביות שתומכי הקלקלה הניאו-ליברלית הבטיחו לנו.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3537736,00.html

    פאניקה בעצת היחצ"ן.

    על המשחקים של הספקולנטים.כאן:

    http://theroxylandr.wordpress.com/2008/04/08/how-commodity-speculation-works/

    How commodity speculation works.

    http://theroxylandr.files.wordpress.com/2008/04/commodfunds.png

    רואים בגרף את העליה של השקעות הקרנות בסחורות עתידיות בשנים האחרונות.

    http://www.guardian.co.uk/environment/2008/apr/11/food.foodanddrink?gusrc=rss&feed=environment

    Speculation fuels food price rises.

    קרטלים ומונופולים? שוק אוליגפולי? בוודאי.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3215359,00.html

    BDI: הריכוזיות עלתה; 18 משפחות שולטות על המשק

    מדד הריכוזיות במשק חושף: משפחת עופר, אריסון, בורוביץ', בינו, דנקנר, המבורגר, ורטהיים, ויסמן, זיסאפל, לבייב, פדרמן, סבן, פישמן, שחר-קז, שטראוס, שמלצר ותשובה חולשות על סכום השווה ל-77% מתקציב המדינה. BDI: "ההפרטה הגדילה את הריכוזיות"

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3427442,00.html

    משפחות שולטות ביותר משליש מהמשק 19

    בין המשפחות דנקנר, עופר, תשובה, ויסמן, סבן, אריסון, בינו, פדרמן, בורוביץ ולבייב. היקף הכנסותיהן של המשפחות נאמד ב-248 מיליארד שקל, שווה ערך לכ-88% מהתקציב הממשלתי.

    http://www.bizportal.co.il/shukhahon/biznews02.shtml?mid=150944

    34% מהכנסות החברות במשק זורמות לכיסן של 19 משפחות
    כך עולה ממחקר של BDI; שיעור הריכוזיות בישראל לעומת ארה"ב: בענף הבנקאות הריכוזיות בישראל כ- 84% לעומת 30% בארה"ב; בתחום התקשורת, כ- 83% בישראל לעומת 46% בארה"ב; בחברות הביטוח 74% בישראל, לעומת13.5% בארה"ב

  • אחת מהצפון   ביום 17 במאי 2008 בשעה 15:29

    אני רוצה להגיד לך שמכל האפשרויות אני מעדיפה רווחה (יותר יפה מסעד) ללא צמיחה. איזו צמיחה אתה רוצה? יותר בריאות ומזון? מתאים לי.
    יותר גאדג'טים, מבחר בגדים ומכוניות ובכלל דברים שעולים המון כסף? לא מתאים לי.

    חוץ מזה, אני מביאה לינק לדף באתר "באופן טבעי" שמשוחחים שם על משבר המזון ועל עוד כמה משברים. מעניין.
    http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?משבר_המזון_בעולם

  • דוגמא נגדית   ביום 18 במאי 2008 בשעה 1:11

    מחיר טונה מטרית של גרגירי שומשום הוא 2100, או כ-7150 שקלים (וזאת לאחר עליה של כ-50% בשווי דולרי בשנה האחרונה עקב קפיצה בביקושים…). לייצור קילוגרם טחינה נדרש ק"ג אחד של גרגירים בערך ולכן מחיר חומר הגלם הדרוש הוא כ-7.15 ש"ח. כיוון שכדי לייצר את הטחינה צריך להוביל את הסחורה ולשלם גם למובילים לאחסון וכך הלאה, וכיוון שמפעלים דורשים כוח אדם, מכונות, חשמל, תשלומי ארנונה, מתנה לרו"ח, עניינים פעוטים של הפצה, פרסום ושאר ירקות מביאים לכך שמחיר הייצור הוא יותר מכפול. בסופו של יום המפעלים לא מרוויחים יותר מ-10% על תוצרתם, ואם אתה מצפה שהם יספגו את העליה במחירים הרי שהם יעברו לשורת הפסד ואז לא תהייה לך טחינה.
    אני לא מתכוון לייעץ לך בקשר לכל יתר האמור בכתבה (שבה אתה מפגין בורות גמורה בקשרי הגומלין שמתקיימים בכלכלות אבל מילא…) אבל הנה עצה אחת חינם – כדאי לך לקרוא את מר שטיגליץ ביתר ביקורתיות…

  • שוקי   ביום 18 במאי 2008 בשעה 1:49

    טוב ויפה, רק שהמחיר הסיטונאי שמשלמת חברת שטראוס על טונה טחינה גולמית הוא 2100 דולר (כלכליסט, 28 באפריל).

    כלומר, זהו מחיר המוצר הסופי לא חומר הגלם.

    אם מחיר הסופר של קופסת טחינה גולמית של בראכה במשקל חצי ק"ג הוא 15 שקלים, כלומר 30 ש"ח לק"ג, אז זה פי 4 ממה שמשלמת שטראוס.

    איך שלא תהפוך את זה (ואפילו אם תחליט להזדהות) יוצא שהמחיר הקמעונאי מופרז.

  • אזרח.   ביום 18 במאי 2008 בשעה 7:33

    http://www.acheret.co.il/bin/en.jsp?enDispWho=Article^l865&enPage=ArticlePage&enDisplay=view&enDispWhat=object

  • קרוסלה   ביום 18 במאי 2008 בשעה 14:21

    אחת מהצפון- אני מסכימה איתך!

  • דוגמא נגדית   ביום 18 במאי 2008 בשעה 18:47

    וכדאי שתבסס את מה שאתה כותב על מקורות מעט יותר רציניים מ"כלכליסט".
    בכתבה בכלכליסט נאמר "מחיר טחינה גולמית" אבל אף אחד לא קונה טחינה גולמית אלא קונים גרעיני שומשום שמיועדים ל"ייצור שמן" שזה מחירם בשוק לטונה מטרית (וליתר דיוק
    4100 Rs per quintal).
    אתה יכול לסובב דברים איך שאתה רוצה, אבל הנתונים שלך שגויים וכך גם ההבנה שלך לגבי הרווח של המפעלים הללו.

  • שוקי   ביום 20 במאי 2008 בשעה 17:28

    מי שנקב במחיר הוא בכיר בשטראוס, שקונה טחינה גולמית מ"הנסיך" כמדומני.ואגב, הנסיך ממשיכים למכור טחינה בפחות מ-10 שקלים למרות שחלק ממוצרי הטחינה עולים בכל מיני מקומות 18 שקלים ויותר.

    אתה אומר שכלכליסט הוא מקור לא אמין. ראשית, מי אמור להיות המקור שלי – אתה, שאינך מזדהה? ברור שאתה מהעובדים או הבעלים של אחד ממפעלי הטחינה, ולכן אתה גם בעל עניין. צר לי, אבל כל זמן שאתה אנונימי אתה בוודאי פחות אמין עליי מכלכליסט. מה גם שיכול להיות שאתה מכיר נתונים שנכונים למפעל שלך ולא למפעלים אחרים, שהם אולי גדולים או יעילים יותר.

    ולגבי המקורות שלי, באופן כללי יותר – כלכליסט הוא לא המקור היחיד שלי לענייני טחינה, ובפוסט בבלוג החומוס אליו הפניתי ציטטתי גם מקור בענף החומוס, שנקב במחיר השוק של טחינה במיכלים של 20 ליטר. ויש נוספים.

    והשורה התחתונה: גם לו מה שהיית אומר היה נכון ומדובר במחיר השומשום ולא מחיר הטחינה, זה לא סותר את הטיעון המרכזי שלי.

    לשיטתך המחיר של חומר הגלם הוא כ-7 ש"ח לק"ג ועלות המוצר הסופי צריכה להיות כפולה. נניח שאתה צודק – אז למה שמוצר טחינה גולמית יעלה 15 ש"ח ויותר לחצי קילו? זה לא פי שניים אלא פי 4, כלומר עדיין יש רווח של 100 אחוז. מה אתה רוצה לומר, שהקמעונאי מרוויח 90 אחוז והיצרן 10 אחוז?

    ובכל מקרה, בחומוסיות הקטנות קונים טחינה במחיר של 15-16 ש"ח לק"ג – את זה אני יודע מיותר ממקור אחד. לפי החישוב שלך אלו מחירי הפסד ולכן הרשה לי לא להשתכנע.

  • דוגמא נגדית   ביום 21 במאי 2008 בשעה 2:44

    אני מצטער שאני הורס לך טיעון כל-כך מוצלח; אתה ממשיך לזרוק נתונים שלא רק שאינם נכונים הם גם סותרים את עצמם לכאורה, ולעניין זה זה לא משנה מי אני ומה שמי.
    טחינת הנסיך לא יכולים למכור במחיר 10 ש"ח קילו טחינה וגם למכור בסיטונות מיכלים של 20 ליטר שמחירם 320 ש"ח (16 ש"ח לקילו).
    לעניין דקדוקיך בסוף – מחיר ק"ג של טחינה לסיטונאי הוא 16 ש"ח, ול"שיטתי" הרווח שלו הוא בסביבות ה-10%. המחיר לק"ג מסתובב היום סביב
    ה-24 ש"ח לצרכן וההפרש נובע מאותו מקור שממנו נובע ההפרש במחיר שבו מוכר החקלאי את העגבניה למחיר שאתה משלם עבורה.
    לעניין החומוסיות – אפילו אם שליש מהחומוס הוא בעצם טחינה הרי שמחיר חומרי הגלם חסום מלמעלה ע"י 12 שקלים לק"ג (בהגזמה…), ומכאן שלחומוסיות יש רווח של 25-30% על מחיר חומרי הגלם בחומוס שמוכרים הביתה (והרבה יותר על החומוס שמוגש במקום).

    לסיכום – אתה ממש לא שולט בחומר, מביא מידע לא מהימן (כלכליסט לעומת בלומברג ובורסות הסחורות בהודו ובאתיופיה, שהם המקורות שלי) לא יודע לחשב וגם מדבר ממש לא יפה כלפי מי שבסך הכל העלה טיעון שנוגד את מה שכתבת. אני חושב שאם תעיין במסכת אבות פרק ה' משנה ו תגלה מי אתה ומה שמך…

  • דוגמא נגדית   ביום 21 במאי 2008 בשעה 2:46

    רק עוד מסמר קטן – הסיבה שחלק ממוצרי הטחינה עולים יותר היא משום שהגרגירים שמשמשים לייצור טחינה אורגנית יקרים בהרבה מאלה שמשמשים לטחינה ה"רגילה".

  • שוקי   ביום 21 במאי 2008 בשעה 4:03

    אני מתנצל אם פגעתי בך, זו לא הייתה הכוונה.

    אני עדיין לא משתכנע.

    ראשית, ציטטת אותי לא נכון – המחיר של 10 שקלים (טחינה נסיך) הוא לחצי ק"ג, זאת אומרת 20 ש"ח לק"ג. מול זה המחיר של 16 ש"ח לק"ג לחומוסיות הוא די גבוה.

    הנתון הזה מוצלב כבר מכמה מקורות, שכולם חומוסיות קטנות יחסית. אני בטוח שסעיד ואבו חסן משלמים הרבה פחות. ואני בטוח ששטראוס, שקונה עוד הרבה יותר מזה, משלמת הרבה פחות.

    כך שגם בלי מסוף של בלומברג, אני יכול לסכם ולומר שיש מי שמצפה ממני לשלם היום 18 ש"ח על מיכל חצי ק"ג של טחינה (לא אורגנית!), כאשר חומוסיה תשלם עליו 8 ש"ח או פחות, ואני מנחש ששטראוס משלמים חצי מזה.

    לא הזכרתי ולא התכוונתי לטחינה אורגנית, שהיא מוצר שטבעי שיהיה יקר משמעותית. בשביל זה אמרתי "הנסיך" ו"בראכה" ולא "משק לין".

  • נאיבי   ביום 15 ביוני 2008 בשעה 17:04

    אבל "צמיחה", כלומר הגברת הצריכה, היא בעיני דבר רע.

  • שוקי   ביום 16 ביוני 2008 בשעה 10:15

    צמיחה היא לא הגברת הצריכה.
    צמיחה היא גידול ריאלי בתוצר, שכולל צריכה ציבורית + צריכה פרטית + השקעה + ייצוא – ייבוא.

  • קונה זהב   ביום 23 בנובמבר 2009 בשעה 2:08

    היי שוקי.

    פישר, שהיה גם המנחה של ברננקי בדוקטורט, נקט במדיניות הדפסת כסף מטורפת ורכש דולרים בשווי של כ250 מליארד שקל.
    השאלה היא מה גודל השוק של השקל הישראלי, ומכאן נוכל לחשב את האינפליצה שאמורה להגיע..

    בנוסף, האמריקאים הדפיסו כמעט 13 טראיאלרד דולר, והאירופאים כ5 וחצי טריאליאד.
    מישהו יודע כמה דולרים בסרקולציה? כמה יורו?

טרקבאקים

  • מאת צדק חברתי כמודל כלכלי ביום 31 בינואר 2012 בשעה 23:29

    […] לה ומכנה אותה "פנאטית" (ראו הרחבה על כך בפוסטים "האמת על האינפלציה החוזרת" ו"השקר […]

השאר תגובה