למה באמת לא להרוס בתי מחבלים?

עכשיו זה רק עניין של זמן. אהוד ברק, רוכב על גל הפופולריות של הנקמה, שם את כל כובד משקלו על דוושת הגז של הדחפור: הולכים להרוס בתים. כמובן, הוא מקפיד ליחצ"ן את תרומתו לעניין ככל האפשר, שחס וחלילה לא יאבד כותרות ליועץ המשפטי מני מזוז, שהעניק אתמול גושפנקא משפטית להריסה.

מצד אחד, מצב שבו מתקיימות חגיגות שמחה בבית מחבל מתאבד הוא מהדברים שמביאים את הסעיף. שנותנים תחושה שיש אנשים במדינה הזו שמנצלים בצורה הכי צינית את העובדה שהחוק הישראלי לא פועל בשיטות של ענישה קולקטיבית, כמו במשטרים אפלים. מצד שני, האם הריסת בית שבו התגורר מחבל אבל מתגוררים גם אנשים אחרים, היא לא ענישה קולקטיבית?

בקונצנזוס הישראלי סביב האבסורד הזה, יש הרבה דמיון להתנכלות למשפחה של יגאל עמיר. חוסר היכולת להבדיל בין הפושע לסביבה שמקיפה אותו, גם מבחינה משפטית וגם מבחינה מוסרית. הפושע הוא פושע, והוא היחיד שצריך לתת את הדין על פשעיו. בני המשפחה שלו, או שמעשיהם עונים להגדרות החוק הפלילי ואז הם בני-עונשין, או שלא. אי אפשר להעניש אותם על כך שבן משפחתם ביצע פשע, אפילו אם הם שמחים על כך. אפשר להיגעל מהם, אבל לתת ביטוי לגועל הזה באקט אלים לא שונה מכל אקט אלים אחר. כי יש הבדל בין מחשבות, דיבורים ומעשים – וזה עובד לשני הצדדים.

עניין דומה עמד למבחן כשדוד בלחסן הואשם בהסתה כי אמר לכתב טלוויזיה שהוא שמח שרבין נרצח ומקווה שגם פרס יירצח. למרות כל ההתפתלויות המשפטיות מסביב, האמת הפשוטה והמרה היא שגם אם אנחנו חושבים שאדם כלשהו הוא מנוול, בזים לו ולדעותיו, וחושבים שהדברים שהוא אומר מעוררי דחייה, העיקרון של חופש הדיבור מאפשר לו להגיד אותם ולא מאפשר לנו להעניש אותו על כך.

ענישה שני משפחה של רוצח, באופן ספציפי, היא קונספציה מאד פרימיטיבית. היהודים הבינו את זה כבר לפני 3500 שנה:

"לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת , אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ:" (דברים כד טז) 

וזהו עיקרון שכל משטר יהודי נאור, גם לפני קרוב ל-3000 שנה, הקפיד עליו. לדוגמא, מלך יהודה אמציהו בן יואש, עליו נאמר: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת" (מלכים ב, פרק יד, פסוק ו).

התחשבנות עם בני משפחה, על-פי היהדות, היא מידה ששמורה רק לאלוהים שהוא "פוקד עוון אבות על בנים". גם על כך יש שמפרשים "כך היא המידה: אדם חוטא, הקב"ה ממתין לו כל ימיו, אם ישוב; וכן בבנו ובבן בנו. אבל הרביעי, אם הוא עומד ברשעת אבותיו, הקב"ה טורדו מן העולם, וזהו: 'פוקד עוון אבות וגו", בזמן שהם מסורגים (=רצופים)" (פירוש החזקוני, ותודה לשופט משה דרורי). 
 
המחשבה שבני אדם יכולים לקחת לעצמם את הזכות האלוהית להעניש בן על חטאי הוריו או הורים על חטאי בנם, היא בעלת אופי אלילי, פרימיטיבי. כיוון המחשבה (והפעולה) הזה, שומטים את הקרקע מתחת לרגלינו משום שהם מנוגדים לרוח החוק, המוסר והמסורת ההיסטורית שלנו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ZivP   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 0:59

    דחיל ראבאק שוקי, את מי מעניין מה כתוב בתורה?
    הם ערבים ומותר לנו לעשות בהם מה שבא לנו ושיסתמו את הפה. תשאל את משפחת זאדה, משפחת אמיר ועוד רבים וטובים. הם ישמחו להסביר לך שחייבים להרוס בתי מחבלים. ערבים.

  • מאן דהוא   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 1:01

    "אמת הפשוטה והמרה היא שגם אם אנחנו חושבים שאדם כלשהו הוא מנוול, בזים לו ולדעותיו, וחושבים שהדברים שהוא אומר מעוררי דחייה, העיקרון של חופש הדיבור מאפשר לו להגיד אותם ולא מאפשר לנו להעניש אותו על כך."

    על עקרון הדמוקרטיה המתגוננת שמעת? אולי אם הדמוקרטיה הישראלית הייתה נוקטת בצעדים קצת יותר תקיפים כלפי גורפים אנטי-דמוקרטיים, לא היית צריך לכתוב היום פוסט שמתנגד להריסת בתי מחבלים.

  • אזרח.   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 7:44

    ה"דמוקרטיה" הישראלית מתגוננת,בעצם הריסת הבתים?
    הרתעה,לא תצא לך מהריסת הבתים.ה"דמוקרטיה" הישראלית ה"מתגוננת" הרסה 270 בתי מחבלים רק במהלך האינטיפ'ד'ה האחרונה לבדה.לא נראה לי שזה הרתיע את המפגע שרצח בישיבת מרכז הרב,או את אותו האחד שרצח עם הטרקטור.במקום הרתעה אתה תקבל
    רק יותר שנאה, של אלה שישארו לישון תחת הכוכבים.
    הבן.אין פתרונות קסם.(כליאה,ענישה,הריסת בתים,עונש קולקטיבי,וכד')
    אם אתה מחפש פתרונות,נסה לטפל בגורמים המביאים לאלימות.

    http://www.taayush.org/new/20041231-walla.htm

    אלוף פיקוד המרכז לשעבר: הריסת הבתים אינה מרתיעה, אלא מעוררת רגשי נקם.גם דו"ח פנימי בצה"ל לסיכום 1,000 ימי הלחימה הראשונים שהופץ בקיץ 2003, קובע שאין הוכחות שהריסת הבתים מרתיעה, וכי מספר הפיגועים אף עלה בחודשים שלאחר יישום המדיניות החדשה.

    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=173237&sid=126

    דו"ח: הרס בתי מחבלים גורם יותר נזק מתועלת
    ועדה צבאית, שמונתה ע"י הרמטכ"ל משה יעלון, קובעת כי הרס הבתים משיג הרתעה מוגבלת, אולם מעודד איבה ושנאה בקרב הפלסטינים

  • שושי   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 9:49

    זה מצטלם טוב

  • מיכל   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 10:51

    אז נדפקנו, מה?
    אי אפשר אפילו להרוס להם את הבית סתם בשביל הנקמה. זה לא מרתיע.
    זה רק יחמיר את המצב. והמצב חמור מאוד גם כך.
    והוא ימשיך להיות חמור בין אם נהרוס בתי מחבלים וגם אם לא.
    נדפקנו בכל מקרה.
    אז גם את רגע האושר הקטן של הנקמה, של הריסת בית המחבל, רוצים לקחת מאיתנו? מה כבר יש לנו בחיים חוץ מזה?

    כמה כבר אפשר להיות שמאלנים הומאניים ולהושיט את הלחי השניה?

  • מאן דהוא   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 12:40

    אולי לא הייתי ברור מספיק בקו המחשבה שלי, ואולי אתה ממהר לקפוץ ולהתלהם בלי לקרוא בזהירות את דברי הזולת. לא יודע. אנסה שוב.

    המשפט שציטטתי מדבריו של מר גלילי מופיע בפוסט בהתייחסות לנסיון הכושל לסתום את פיו של פעיל ימין שתמך ברצח רבין, בשל הגנת חופש הדיבור. אני הזכרתי למר גלילי את עקרון הדמוקרטיה המתגוננת, שבמקרה זה לטעמי ראוי היה שיספק עילה טובה לסתימת פיו של אותו דוד בלחסן, וטענתי שלו היינו משתמשים בעקרון זה יותר – מצבנו היה טוב יותר. חזקה על מדינה שמגבילה את חופש הדיבור של הימין הקיצוני שהשיח הציבורי שלה יהיה ולו *קצת* נקי יותר מאלימות, ואולי גם צעדים כמו הרס חסר תכלית של בתי מחבלים לא היה עולה בכלל כאפשרות.

  • שוקי   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 16:53

    אצלנו יש נטייה למתוח את מושג הדמוקרטיה המתגוננת עוד ועוד.

    במקורו, המושג הזה שנולד בגרמניה של אחרי מלחמת העולם, התייחס למפלגה שמנסה להשתמש בדמוקרטיה כדי לפעול באופן לא דמוקרטי. לגרמנים היה חוק שאסר על מפלגה כזו להשתתף בבחירות כבר בשנות החמישים.

    אצלנו, אגב, חוקקו חוק כזה (תיקון לחוק יסוד הכנסת) רק באמצע שנות השמונים, כדי לחסום את מפלגת כך שנכנסה לכנסת ב-1984.

    אבל יש הבדל גדול בין בחירה לכנסת של מפלגה שחותרת תחת היסודות ה"חוקתיים" של המדינה לבין ענישה קולקטיבית כנגד קבוצה של אנשים שקשורים משפחתית או אתנית לפושע.

    אותה "התגוננות" שימשה בכל מיני סוגים של משטרים כדי לנמק אקטים אלימים מאד. אז אצלנו מגנים על הדמוקרטיה ובמדינות קומוניסטיות הגנו על הקולקטיב, אבל בשני המקרים זהו שקר.

  • מאן דהוא   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 18:29

    "אבל יש הבדל גדול בין בחירה לכנסת של מפלגה שחותרת תחת היסודות ה"חוקתיים" של המדינה לבין ענישה קולקטיבית כנגד קבוצה של אנשים שקשורים משפחתית או אתנית לפושע."

    ומה אם הם קשורים אידאולוגית? אתה באמת לא רואה לזה הצדקה?

    "אבל בשני המקרים זהו שקר."

    האמנם? האם אתה יכול להצביע על מקרה שבו דמוקרטיה מערבית ניצלה את זכותה להגנה עצמית לרעה?

  • שוקי   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 19:55

    אולי תקרא לפני שאתה משיב?

    "אצלנו מגנים על הדמוקרטיה ובמדינות קומוניסטיות הגנו על הקולקטיב, אבל בשני המקרים זהו שקר. "

    אצלנו "מגנים על הדמוקרטיה" בזה שהורסים בית שגרים בו אנשים שלא ביצעו שום פשע, זולת היותם קרובי משפחה של פושע. בברה"מ שלחו לסיביר אנשים שהביעו דעות נגד המשטר, כדי "להגן על הקולקטיב". בשני המקרים, זהו שקר.

    מה גם שיש כאן מוסר כפול. האם שמעת מישהו מציע להרוס בית של ישראלי יהודי בגלל פשע כלשהו שביצע? נגיד: יונה אברושמי, יגאל עמיר, עמי פופר או ברוך גולדשטיין – כולם אנשים שביצעו מעשי טרור.

    לגבי מי שכהגדרתך "קשור אידיאולוגית" לפושע – או שתאשים אותו בעבירה פלילית ותשפוט אותו, או שתעזוב אותו, אבל להרוס לו את הבית כצעד ענישה ללא חוק וללא משפט, זה פשוט לא הגיוני.

  • מאן דהוא   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 23:41

    שאת השאלה ששאלת אתה צריך להפנות קודם כל לעצמך. קרא את מה שכתבתי לאזרח, ותראה אם אתה צריך לשכנע אותי שהריסת בתים זה רע. כי יש כאן שתי אפשרויות: או שאני לחלוטין לא מבין את מה שאתה מנסה לענות לי, או שאתה מפספס את כל מה שניסיתי להגיד. אני בשום פנים ואופן לא תומך בהריסת בתים, ולא ניסיתי לטעון שיש לעשות זאת בשם הגנה על הדמוקרטיה. הזכרתי את עקרון הדמוקרטיה המתגוננת בהקשר לחופש הביטוי של דוד בלחסן, ואת הצורך בצמצום חופש הביטוי כדי לנקות את השיח הציבורי מאלימות מהסוג שמאפשרת לאפשרות הריסת הבתים להיות לגיטימית.

  • שוקי   ביום 6 ביולי 2008 בשעה 2:19

    קראתי את התגובות שהפנית אליי.
    גם לגבי חופש הביטוי של דוד בלחסן – לומר שהיית שמח לו מישהו היה נרצח זה כמו לומר "הלוואי שתמות". אי אפשר "להתגונן" מפני זה בלי להשליך את חופש הביטוי.

  • ליאור   ביום 6 ביולי 2008 בשעה 9:20

    לאחר שנראה שכל עם ישראל באינטרנט וברחוב מסונוור מרגש ורצון לנקמה.
    וכך גם רה"מ הנחמד שלנו שרץ "לחבק" אותם ולהראות שהוא אחד מהחבר'ה. "אם צריך להרוס בתים . . . אמממ… טוב, נהרוס."
    דמוקרטיה מתגוננת זה יפה ונחמד, אבל שתתגונן לא כילד קטן ונקמן, אלא במשהו שבאמת יכול להועיל ולתרום לבטחון.
    הריסת בית המחבל, במיוחד שמדובר בתושבי מדינת ישראל הפעם – לא פלסטינים מהשטחים – תיצור מרמור וקרע אדיר, תהווה הסכמה והצדקה לערביי ישראל על תחושת אי השייכות לה הם טוענים, ותביא למעשים נוספים כאלה.
    ונראה לי שבאמת לא כדאי ליצור אויב בתוכנו. כזה שלא ניתן להתמודד איתו בגדרות ומחסומים.
    מעבר לזה –
    במה זה יעזור? המשפחה תקבל מליונים מהארגונים השונים, וקדימה לאירוע הבא.
    על איזו הרתעה מדברים ?! אם אני ערבי צעיר ואידיאליסט שנשבר לו מהיחס של המדינה אליו ומהרבה מאוד דברים אחרים – ההפך – לא הורגים את המשפחה שלו … רק הורסים לה את הבית… עם התרעה מראש… אז אורזים יפה את הדברים, פותחים חשבון למליונים ומתארגנים על בית חדש.

    הממשלה הדפוקה שלנו חייבת להפסיק לפעול מאימפולסיביות ורגש ולענות לגחמות הקטנות של דעת הקהל – שיתחילו לחשוב על בטחון המדינה ואזרחיה עם הכלים והידע שניתנו ברשותם, כזה שלא תמיד כל עם ישראל רואה.

  • דרומי   ביום 11 ביולי 2008 בשעה 9:20

    'האם אתה יכול להצביע על מקרה שבו דמוקרטיה מערבית ניצלה את זכותה להגנה עצמית לרעה? '
    על גוואנטנמו שמעת?

  • דוד בלחסן   ביום 14 בדצמבר 2008 בשעה 22:25

    נתקלתי במקרה בשיח הזה ומפני ששמי הוזכר, אני מרשה לעצמי להגיב עיו
    ידוע לי כי אנטרנט הפך זה זמן רב לכל זב חוטם ופשיסט קטן לפרוק את המשטמה שלו יחד עם תסביכיו
    יחד עם זאת, ברצוני לתקן כמה דברים עליי
    אחד, אינני שייך לימין הקיצוני אלא אני חופשי בדעותיי ובלתי מזוהה הנוטה לאנרכיזם כשיטה פוליטית באשר היא מגבילה סמכויות יתר לדיקטטור בפוטנציאל
    שניים, אני דוגל בחופש הביטוי המוחלט כערובה לדמוקרטיה אמיתית ולא מדומה
    שלוש, זאת הפריבילגיה של האזרח הקטן לשמוח במותם של מנהיגים שלדעתו ממיטים אסון על עמם ועל האנושות כולה
    ארבע, בית המשפט העליון זיכה אותי מכל אשמה, הכיר בזכותי להביע את דעתי גם אם אינה מוצאת חן לפשיסטים קטנים המתכסים באיצטלה של דמוקרטיה מתגוננת
    חמש, אני אמשיך להביע את דעתי בחופשיות ומי שבאמת רוצה לדעת אותה ולא להסתפק ברדידות האינטלקטואלית של אינטרנט מוזמן לפנות אליי

  • אסתי   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 10:57

    זה עבד 2000 שנה. למה לשנות הרגלים ישנים?
    וכשאין לחם תנו להם לפחות שעשועים או נקמה או לינץ' קטן ודי להחריב שמחות, כן?

  • אורי   ביום 5 ביולי 2008 בשעה 22:00

    שיקי,

    כאשר אתה נאחז בקרנות המזבח היהודי לדורותיו, אתה חוטא לאמת.

    שים לב, כל המקורות המוזכרים על ידך עוסקים בנקמה לבני אדם. בגופן ולא בממונם. ואילו כאן בפרשה שעל סדר היום לא מדובר בנקמה, כפי שאתה מדביק שלא בצדק לקובעי המדיניות, אלא מדובר בהרתעה. הא ותו לא.

    ועוד משהו, זה אפילו עמדלא אחת במבחן המוסרני של שופטי בג"ץ. עוד ב-2003 קבעו שופטי בג"ץ כי הרס בית מחבל מתאבד, חוקי וזכותה של המדינה להתגונן באמצעי של הרתעה. זאת גם כלפי תושבי מזרח ירושלים בעלי תעודות זהות כחולות, אשר ניצלו את מעמדם האזרחי כדי לבצע פיגועים בשירות הטרור הערבי.

כתיבת תגובה