פוסט מחורבן על תירוש, תמיר, אולמרט וכו'

תקלה מצערת שלחה לעזאזל פוסט שכתבתי מוקדם יותר השבוע, על פרשת יולי תמיר והחרא. אין לי כוח לכתוב את כל הדברים המפולפלים שכבר כתבתי שם מחדש, אבל בכל זאת כמה מילים – כי זה מקום מצויין להתחיל בו את הפוסט הזה.

ראינו השבוע דוגמא מאלפת לכמה המדינה הזו מצחינה מטיפשות וצביעות. במושב וועדת הכנסת, שרת החינוך הסתודדה עם חברתה, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר וח"כ היום. השרה אמרה לח"כית שהיא תקועה עם החרא שלה. הח"כית השטינקרית "אמרה אותה" למורה, וכל כלי התקשורת עשו לשרה נו-נו-נו על שהשתמשה במילה חרא.

ב-ynet, למשל, כתבו ששרת החינוך "התבטאה באופן יוצא דופן ולא חינוכי". ובכן, זו באמת קקי של שפה להשתמש בה. מצד שני, יש להודות שמצב מערכת החינוך הוא צואתי למדי. ובכלל, שמערכות רבות במדינת ישראל נמצאות במצב שרק דימויים מתחום פעילות מערכת העיכול ותוצריה יכולים לבטא נכון את הגועל שהוא מעורר.

לכן, לדעתי הצנועה, הבעיה עם הדברים של יולי תמיר היא לא שנאמרו, אלא שנלחשו. תמיר, כמו תירוש, היא חלק מהבעיה – לא מהפתרון. בעצם הישארותה בממשלה שהעומד בראשה הוא אולמרט ובמפלגה שהעומד בראשה הוא אהוד ברק, היא מעניקה גושפנקא לכל החרא שבעולם. על רקע הנזק החינוכי של ישיבתה במושבי הליצים האלה, הלחישה לתירוש נראית כמו אחד המעשים היותר חינוכיים שלה.

מה גם שהלחישה הזו ממש רועמת על רקע הדממה הדקה אתמול סביב חשיפת פרשת אולמרטורס. שומפלבי, בטור ב-ynet, מנמק את השתיקה הזו במצב של הלם ממנו הפוליטיקאים סובלים לנוכח הגילויים המרעישים: "המשטרה והפרקליטות חושדים שראש ממשלת ישראל לקח ביודעין מאות אלפי שקלים, בשיטתיות ובתחכום רב. המידע החדש היכה בתדהמה גם את מי שחשב שראה הכל. קשה להאמין שזה מה שקרה שם. ההגיון מסרב לקבל, מסרב להאמין שאולמרט רימה ארגונים כמו יד ושם ולקח את כספם."

הלם? פחד נראה לי הגיוני יותר. הרבה פוליטיקאים שותקים, לא כי הם מופתעים ממעשיו (לכאורה) של ראש-הממשלה שלהם, אלא כי הם חוששים מתי יגיעו חוקרי המשטרה גם אליהם.

בכלל, מה יש להיות בהלם? אם בראש יד-ושם עמד טומי לפיד ובראש עמותת ניל"י עמד אברהם הירשזון, ואם נישולי צואה… סליחה, ניצולי שואה, מתים בחולי ובעוני בישראל גם ברגעים אלה ממש? הבעיה היא לא עם המושחתים של וועדת התביעות, שמשחקים בחצי מיליארד או קצת פחות, אלא במושחתים כאן שמשחקים במאות מיליארדים – ואחרי זה טוענים שאין כסף לסעד ותרופות.

האם יש מילה מתאימה יותר לתאר את כל זה מאשר "חרא"?

נתן זהבי, איש יקר, משמיע לאחרונה הרבה בתוכניתו ב-103fm את "שיר החרא" של קובי לוריא (אפשר להאזין לשיר כאן ואפשר להוריד בקובץ מכאן). ברשותכם, אצטט כמה שורות מהשיר הזה, ותגידו בעצמכם אם הן לא מבטאות נאמנה את מה שכל בר-דעת במדינה הזו מרגיש כבר מזמן:

"
כביש החוף חרא
איילון חרא
וגם גהה חרא
ואדי מילק ואדי ערה –
כל הכבישים הם חרא.
אופוזיציה קואליציה
בלי הבדל הם חרא
ימין זה חרא! שמאל זה חרא!
כל המפלגות הם חרא
הפועל 0, מכבי 0
כדורגל חרא
כולם סטארים – רק דולרים
תשחק יא חרא!
"
(תוכלו לקרוא את כל מילות השיר המצויין הזה כאן).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורית   ביום 12 ביולי 2008 בשעה 9:50

    אני לא מתרגשת בכלל מהשפה שבה בחרה תמיר.
    לעומת זאת, הבכיינות וכסת"ח הביצועים שטמונים בהתבטאות שלה, עוררו בי גועל.

  • עוברת אורח   ביום 12 ביולי 2008 בשעה 9:53

    כאילו לפני הבחירות שבהן נבחר לראשות הממשלה מישהו חשב שאולמרט מצטיין ביושרה , צניעות ושלימות המידות…. איזו ציניות מסריחה!

    מה צריך את החקירות הללו, כשעובדות האמיתיות גלויות לפנינו : פתיחה במלחמה תמוהה בשליפת רגע, מינוי אדם חסר רקע ביטחוני לשר ביטחון – משיקולים פוליטיים; צירוף ליברמן לממשלה, שעיקר האג'נדה שלה היתה "היפרדות" (זוכרים?); הכרזה חגיגית על תיקון העוול לניצולי שואה, וגניזת המלצות הוועדה שהוקמה לשם כך מיד לאחר שהמלצותיה פורסמו…, אז מה כבר משנה ה"חשיפה" הדרמטית כביכול של הקומבינות שלו ?!
    בנסיעותיו לחו"ל?!

  • חנה בית הלחמי   ביום 12 ביולי 2008 בשעה 13:25

    המניפולציה המלוכלכת שעשתה תירוש לתמיר ב"פרשת החרא", נאלחת בעיני כמו הגברת עצמה. היא ופטרוניתה הרסו מעט חלקות טובות שנותרו במערכת החינוך, קיצוצים לא נחוצים, העברת תקציבים ממקצועות יסוד ותכניות מיוחדות לשטיפת מח רעיונית-לאומית-דמגוגית, שניסו להטמיע במערכת החינוך כחלופה לחינוך לערכים, וכיו"ב. הצדקנות של מי שדירדרה את המערכת החינוך לתהומות אלימות (ולא רק מילולית) שלא ידענו כמותן, זועקת לשמים. אולם חמור מכך – הטרמפ שתפסה על זה התקשורת והפח שנפל בו הציבור. הציבור מטומטם, את זה הבנתי גם כשקראתי בזמנו (בנימה ביקורתית) את הספר "חכמת ההמונים". זו הסיבה שבחרתי להעמיק בייעוץ אסטרטגי – על מנת לנסות לפחות לשדלו לכיוונים טובים יותר.
    למען הסר ספק – אני לא מחסידיה של יולי תמיר, ואף להיפך. אין כאן הגנה על מי שאני תמוכת בה (כי אני לא), אלא קריאת מצב.

  • יובל המנוול   ביום 12 ביולי 2008 בשעה 13:31

    חרא עליהן שישרפו

    דברי הוצאו מהקשרם

  • ישראלי אמיתי   ביום 13 ביולי 2008 בשעה 10:05

    היא נזם זהב באף החזיר של יולי תמיר ומפלגת המשת"פים האבודה.

  • אסתי   ביום 12 ביולי 2008 בשעה 9:41

    מה שאני אהבתי בכל הסצינה החיננית של יולי ורונית זה את זעקות הכרוכיה של רוניתי – "היא אמרה לי חרא", "היא אמרה לי חרא"
    מרנין לב ומצחיק עד דמעות. אתה רואה, גם בירכתי האסלה אפשר למצוא משהו מצחיק.

  • ימימה   ביום 12 ביולי 2008 בשעה 22:46

    מעלי. אכן בכיינות וכסת"ח.

השאר תגובה