בדיחה ושמה סקר TGI

פעמיים בשנה מתפרסמות תוצאות סקר TGI, ועולם התקשורת כמרקחה. הסקר הנוכחי, במיוחד, עורר התרגשות כשחשף את העלייה המטאורית של ישראל היום, היומון של המיליארדר שלדון אדלסון, שהפך לעיתון מספר 2 בישראל.

החלק המעניין יותר בתוצאות הסקר, אם תשאלו אותי, הוא תחתית הטבלה. תמצאו שם עיתונים ומגזינים כמו גלובס, מקור ראשון, בלייזר ורייטינג, כולם עם 5 אחוזי "חשיפה" או קצת פחות.

5 אחוזים נשמעים מעט, אבל הם לא מעט בכלל – מדובר בכ-350 אלף איש, משהו כמו 13 מנדטים (במספרים של בחירות 2006).

בכל אופן, מכיוון שנתוני הסקר מוצגים בדיוק של ספרה אחת אחרי הנקודה, והשינוי בהשוואה לנתוני הסקר הקודם מגיע לעיתים לחלקי האחוז, מן הראוי לשאול: מה קרה לטעות הדגימה?

הנתון של טעות הדגימה לא מופיע משום מה בידיעות (אלו שאני ראיתי) שמתייחסות לתוצאות הסקר. אני מנחש שגם בהודעה לעיתונות הוא לא מופיע, ומנחש שמסיבות טובות. למשל, כי הוא היה ממחיש שאין שום משמעות לתוצאות שכוללות שברי אחוז, או תוצאות שמתייחסות לעיתונים הקטנים בכלל. במילים אחרות: שרוב נתוני הסקר קרובים יותר לניחוש מאשר לסטטיסטיקה מדוייקת. כן, גם מה שאני אומר הוא ניחוש. מצד שני, אף תקציבאי במשרד פרסום לא יקבל החלטות על סמך מה שכתבתי כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • חרטא אבו אל ברטא   ביום 29 ביולי 2008 בשעה 5:32

    צריכה להיות:

    בדיחה ושמה סקר""

    אמר כבר מי שאמר (אני חושב שזה היה ד'יזראלי) ש "בחיים יש שקרים קטנים, שקרים גדולים ויש "סטטיסטיקה.

    אם אפילו נניח שמי שערך את הסקר מבין קצת בסטטיסטיקה (השמטת טעות הדגימה והדיוק של הנתונים מעלים ספקות לגבי נכונות ההנחה) הרי כולם יודעים שכל סקר יתן את התשובות שמזמין הסקר רוצה שהוא יתן (תשאל את שימון).

    בביצה הישראלית שקטנה מלהכיל את כל האינטרסים של בעלי ערוצי התקשורת דבר זה מקבל משנה תוקף.

    אני לא יתפלא אם יתברר שבעלי כלי התקשורת בארץ מחליטים על תוצאות הסקר עוד לפני שהסוקר הראשון הרים את הטלפון למסעודה משדרות.

  • עזי   ביום 29 ביולי 2008 בשעה 7:54

    העניין הוא לא ב"טעות הדגימה"; אפשר להניח (וגם לחשב) שבדגימה (מייצגת את האוכלוסיה הישראלית הבוגרת) של 10,000 איש, כפי שפורסם בידיעה, טעות הדגימה קטנה.

    העניין הוא בהגדרה של המונח "חשיפה". ההשוואה המטופשת של החינמון "ישראל היום" שמופץ בין המוני נוסעי רכבת, אוטובוסים ועוד בחינם, והם מציצים בו וגם קוראים פה ושם כתבה רדודה, לבין קוראי דה-מרקר, הארץ, מעריב, ידיעות — הופכת את מושג ה"חשיפה" לריק מתוכן, ולכן את כל משמעות הסקר הזה לאפסית.

    אפילו מבחינת חשיפה לפרסומות (שהרי זה מה שמעניין את עורכי הסקר ומממניו) מגוחך להשוות חשיפה של עיון חפוז בחינמון לקריאה מושקעת בעיתון משולם. אבל כנראה שעורכי TGI עדיין לא למדו את ההבדל בין חפוז לדבר האמיתי.

  • בנימין   ביום 29 ביולי 2008 בשעה 10:58

    הציטוט הנחמד שהבאת, לא כל כך ברור של מי הוא באמת. אפשר לקרוא עוד על כך כאן:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Lies%2C_damned_lies%2C_and_statistics

  • ארז   ביום 29 ביולי 2008 בשעה 12:27

    חמישה אחוזים נשמעים מעט? אז מה אם מדובר ב350 אלף איש, זה לא 13 מנדטים כי לא כל ה350 אלף הולך להצביע.
    ככה זה מי שלא מבין בסקרים עושה טעויות סטטיסטיות במעבר מאחוזים למספרים וחזרה למנדטים.

  • שוקי   ביום 29 ביולי 2008 בשעה 20:20

    בוא נחשב לאט ביחד:

    א. בבחירות 2006 השתתפו כ-5 מיליון בוחרים, מהם הצביעו 63 אחוז שהם 3.15 מיליון אנשים ולכן מנדט הוא כ-26 אלף איש.

    ב. 5 אחוזים מתושבי מדינת ישראל הם 350 אלף איש.

    ג. ב-350 אלף יש 13.5 מנדטים. עיגלתי כלפי מטה.

  • שוקי   ביום 8 באוגוסט 2008 בשעה 0:49

    לו כולם היו מצביעים אז 5 אחוזים מהאוכלוסיה היו בוחרים 5 אחוזים מהמושבים בכנסת, אבל זה לא המצב.

  • יוסי   ביום 29 ביולי 2008 בשעה 8:47

    סליחה על הגסות, אבל TGI מזכיר לי TTG (טילחס טיזי גישעפטן).

  • איתיש   ביום 7 באוגוסט 2008 בשעה 23:50

    מבלי לדבר על מספר האנשים, הם כשישה מנדטים: חמישה אחוזים מתוך 120.

    לא?

השאר תגובה