חולדאי: לפני, בזמן, אחרי

אני תושב תל-אביב, בתואר ובפועל וברישומי משרד-הפנים, רק מאז 1995 כמדומני. לפני כן, בשנתיים לערך שמאז אוקטובר 1993, חיי כבר היו בתל-אביב. משלב מסויים כבר שכרתי בה דירה עם מי שהייתה חברתי דאז; למרות שכמו רבבות צעירים אחרים אז וגם היום – לא הייתי מעורב פוליטית, לא שיניתי כתובת בתעודת הזהות, ולא טרחתי להצביע בבחירות.

כשבאתי לגור בתל-אביב היא הייתה כל מה שרציתי ויותר מזה. זו הייתה עיר עם תחושה של חופש מוחלט. אז לא היה לי רכב, לכן ענייני תנועה וחניה לא עניינו אותי. השכירות על הדירה שבה גרנו, עם שני חדריה ומרפסת הענק שלה, הייתה 500 דולר לחודש בלבד. והעיר, היא הייתה אכן "עיר בלי הפסקה", כמו שהייתה גם כשביליתי בה בתקופת התיכון ובצבא – בכלב המעשן, ברוקסן, ובערבי הוידאו של קוטנר באוזן השלישית, ובפיצריה של ביג מאמא בלב השוק, בחומוס אשכרה ובאשת לוט ובאנשו ואחורי הים ואבולעפיה ומאה מקומות אחרים.

החלום ושברו

רק שכנפרדתי מאותה חברה שנתיים מאוחר יותר, גיליתי את מצוקת הדיור ואת מצוקת החניה. לקח לי שנה – הרבה יותר מדי זמן – להבין שאני לא יכול גם לגור בדירה משלי בתל-אביב, גם לשלם שכר לימוד, וגם להחזיק אוטו (סובארו 700 שנת 84'). גרתי שנה עם שותפה, אחר-כך שנה בדירה מחולקת, ואז עוד שנתיים וחצי או שלוש בדירת חדר חמודה של עזרה ובצרון, שעלתה לי רק 450 דולר לחודש (סכום שבמשכורת שהרווחתי אז כבר יכולתי להרשות לעצמי). אחר-כך חזרתי למרכז העיר ואז עברתי לגור עם זוגתי דהיום ליד גימנסיה הרצליה – ברחוב שהתאהבתי בו מייד כשגיליתי שיש בו מקומות חניה פנויים.

בסופו של דבר ניסיתי את רוב צורות הדיור המוכרות בתל-אביב, וגם קצת גיוונתי באזורים. השנה הכי קשה הייתה כשגרתי עם שותפה ברחוב סוקולוב בתל-אביב. כדי להצליח להיכנס לחדר הקטן אליו עברתי, נאלצתי לזרוק, לתרום או לתת במתנה את רוב רכושי – לרבות אי אלו רהיטים מהוהים, מוצרי חשמל עתיקי יומין, ספרים, תמונות. דחסתי את שארית חיי ל-12 מטרים רבועים + ארון קיר, לא כולל הסובארו. הכי קשה היה בלילה שנכנסתי לגור בדירה הזו. חיפשתי חניה במשך שעה וארבעים וחמש דקות.

מותם של חיי הלילה

השנה הכי קשה של תל-אביב הייתה 2001. הפיגועים והמיתון השלימו את העבודה של ראש-העיר חולדאי והרגו את חיי הלילה כמעט לגמרי. הכי הצטערנו כשקפה בגדד על ה"אבו" המעולה שלו נסגר. באופן כללי יותר, הצטערנו לגלות שמה שנשאר מהעיר בלי הפסקה נפסק בשעה שתים-עשרה או קצת אחרי.

2001 הייתה, עבורי, גם שנת שיא בתשלום על דו"חות חניה, והשנה בה קיבלתי בפעם הראשונה מעיריית תל-אביב חשבון מים תלת-סיפרתי. עד היום לא ברור על מה ולמה, ובסופו של דבר אחרי מאבק כושל עשינו מה שרוב האנשים עושים: שילמנו וסתמנו את הפה. העירייה פרסמה אז בכל כלי התקשורת את המוקד העירוני שלה. ניסינו אותו – התלוננו על מפגע. לא עשו כלום.

תל-אביב החלה להפוך לעיר שהרבה פחות נעים לחיות בה, מה שלא הפריע למחירי הדירות לשבור שיאים חדשים. חיפשנו דירה והגענו לרחוב כרמיה, לדירה שהופיעה בלוחות כדירת שני חדרים, ובאופן מעשי הייתה דירת חדר בגודל של כ-35 מטר, שבעליה רצו בשבילה 750 דולר (כ-3500 ש"ח במספרים של אז). שנה מאוחר יותר, שוק הדירות להשכרה קרס. מאות דירות עמדו ריקות במשך חודשים. הסטודנטים עזבו את העיר.

להיות עם חופשי בעירנו

אני ציוני שנוהג לשיר את התקווה (למרות שאני חושב שעדיף היה להחליף אותו ב"עמוד האש"). בדיוק בגלל זה אני מתכוון להצביע ב-11 לנובמבר לדב חנין ולעיר לכולנו. אין שום דבר ציוני בעיני במה שמתרחש בתל-אביב. אני נוהג לקרוא מדי פעם ב"מדינת היהודים", ומסתכל על תל-אביב ומדמיין איך היא נועדה להיות, ואיך יכולה הייתה להיות, וכואב את מה שנעשה בה. זהו החלום המנותץ בזעיר אנפין – וכמו תמיד דווקא מנתצי החלום הם אלו שמנופפים בציונות, בשיא הציניות.

נכון, את רוב הבעיות של תל-אביב לא חולדאי יצר. הוא פשוט עשה כמעט כל מה שאפשר כדי להחמיר אותן ולהוסיף עליהן גזירות וטרדות וכמה חידושים בלעדיים. תל-אביב הפכה לעיר שהרבה פחות נעים לנוע בה – ברכב, ברגל או על אופניים. משנה לשנה יש פחות חניה ופחות מדרכות ויותר פקקים והכל נעשה יקר יותר וקר יותר וחסום וסתום ותקוע. מה עושה חולדאי? בונה במרכז העיר חניון ל-2000 רכבים וביד השניה מוסיף 4000 מכוניות.

כואב לראות שאין בעירייה הזו שום כבוד להיסטוריה ולמורשת של העיר. את הכסף לשיקום בתי הבאוהאוס מארגון אונסק"ו הם לקחו; מה עשו איתו אלוהים יודע. מפחיד לראות איפה תוקעים מגדלים, ולחשוב שבעצם את מה שניסו לעשות ביפו ובכפר שלם הם הולכים לעשות עכשיו לכולנו. עוד חמש שנים כאלו ולא יהיה יותר שוק של השכרה בתל-אביב לדירות של פחות מ-5 חדרים.

ומעל לכל, יש תחושה שעיריית תל-אביב הפכה למין סניף של ביטוח לאומי. כלומר: הם מחפשים ומנצלים כל הזדמנות לקחת ממך כסף, ועושים כל מאמץ להתחמק כשצריך לתת לך משהו. כמו שירות.

אז מה יהיה?

זה לא שחולדאי לא עשה כלום בשביל העיר. פשוט, את רוב מה שעשה עשה עקום. להרבה תל-אביבים, שהתרגלו במשך המון שנים לקטר ולא לעשות כלום, כבר מזמן נמאס. כי כן, העיר מתפתחת – אבל בכיוונים כל-כך לא מבטיחים. אולי הפעם, שכשיש סופסוף אנשים כמונו שמוכנים להתלכלך בפוליטיקה, התל-אביבים האלה יצאו מהבית ויעשו את המעשה הנכון. אחרת, אין לעיר הזו עתיד.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שמואל   ביום 5 באוקטובר 2008 בשעה 7:30

    עם גיבוב של חוויות אישיות שכאלו – תחת לנסות לגבש "תיזה" מבולבלת, לא עדיף פסיכולוג?

  • פסיכולוג   ביום 5 באוקטובר 2008 בשעה 9:06

    בכל זאת- תל אביב עיר לצעירים
    יו נואו

  • תל אביבית   ביום 5 באוקטובר 2008 בשעה 9:53

    של – כך זה נראה – לא תל אביבים. רק לא-תל אביבי יניח שתל אביב היא תחנת מעבר בין ההורים למודיעין, יעני, "עיר לצעירים בלבד". בקיצור, לכו תצביעו למועמדים שלכם ואל תתיימרו להבין מה קורה כאן אצלינו, מתחת לאף שלכם.

  • שוקי   ביום 5 באוקטובר 2008 בשעה 13:01

    התזה היא שלתל-אביב יש הרבה בעיות והבעיה הכי גדולה שלה היא מי שמכהן כראש העיר שלה בעשר השנים האחרונות. עכשיו זה ברור לך יותר?

  • ערן טמיר   ביום 5 באוקטובר 2008 בשעה 23:02

    שוקי שלום,
    אתה בעצמך מציג מצב שבו לראש העיר יש השפעה קטנה ביותר של מחירי הדיור בתל-אביב. אם במהלך הקדנציות של חולדאי המחירים עלו לשיא בלתי-נסבל, קרסו ושוב עלו, אז אולי ראש העיר בכלל לא קשור והכל תלוי בכלכלה העולמית?

    זאת ועוד אם אתה משתמש ברכב פרטי בתל-אביב, מה לך כי תלין על בניית חניונים? הרי כיצד תהיה חנייה לך, לשכניך ולכל הבליינים שצריכים לפקוד את כל מקומות הבילוי?

    נראה לי שאתה עושה שירות דב לחנין.

  • שוקי   ביום 5 באוקטובר 2008 בשעה 23:36

    למרות הדרך הלא אלגנטית בה הצגת את השאלות שלך, אנסה להשיב לך עניינית.

    **** דירות ****

    כשראש העיר לא מתערב אז כן, אנחנו נתונים לחסדי הכלכלה העולמית והמקומית ולחסדיהם של ספקולנטים ומתווכים.

    והעניין הוא שבמדינת ישראל בכלל ובתל-אביב בפרט יש כלים שמטרתם *כן* להתערב ויש להם מנדט חוקי להשפיע ולאזן. כדי לאזן את שערי המטבע והריביות ולפקח על פעילות הבנקים, ישנו בנק ישראל. כדי לפקח על המסחר ההוגן ישנם המועצה הישראלית לצרכנות מצד אחד והממונה על ההגבלים מצד שני.

    באותו אופן, בתל-אביב ובכל עיר אחרת, ישנם כלים שיכולים להשפיע על מחירי הדירות לקנייה ולהשכרה, כמו חברות נדל"ן עירוניות (עזרה ובצרון וחלמיש במקרה של תל-אביב יפו), כמו האפשרות לאשר או לא לאשר פרוייקטי בנייה, למכור או לא למכור נכסים, להעביר חוקי-עזר עירוניים ועוד ועוד.

    בתחום זה חולדאי גרוע מממילוא ומילוא היה גרוע מציץ'. חולדאי מעודד בנייה, אבל לא מהסוג הנכון ולא במיקום הנכון; חברת עזרה ובצרון הפכה לפרה חולבת; שום דבר לא נעשה כדי לאזן את מחירי השכירות, ובועת מחירי הדירות לקנייה היא בוודאי גאוותו הגדולה של חולדאי, אך העובדה היא שלא רק העניים אלא גם מעמד הביניים מתקשה לעמוד במחירים האלה.

    אחת לכמה שנים הבועה מתפוצצת, אבל בסופו של דבר אני משלם היום 240% של השכירות ששילמתי בעשור הקודם. חברים שלי כבר עזבו את העיר, ואני יודע שזו תופעה רחבה. בסופו של דבר, העיר הזו תאבד את כל נכסיה האנושיים והתרבותיים בגלל החרא הזה.

    **** חניונים ****

    גם שעת חניה בחניון של אחוזות החוף עולה פי שניים וחצי מאשר בעשור הקודם.
    nead I say more?

  • ערן טמיר   ביום 6 באוקטובר 2008 בשעה 21:56

    היי שוקי,
    מתנצל על הנימה העוקצנית.

  • פטריק סרוסי   ביום 7 באוקטובר 2008 בשעה 17:05

    שוקי יקירי,
    כנראה אם הולכים באלכסון, רואים את הכל עקום.
    לפעמים אני תוהה, בקוראי את דבריך, כיצד זה שישנה בצורת במדינה. הרי עננת גשם אפורה ממטירה עליך ועל חבריך גשם מדי יום, שעה אחרי שעה.
    אחרת איך תסבירו מדוע אתה ואני חיים באותה עיר, ואפילו עוברים אותם נקודות חיים, ובכל זאת רואים את הדברים בצורה שונה?
    אני לא רואה את הזלזול בבאוהאוס. אני גם לא נכחתי בהלוויתם של חיי הלילה. ואם העירייה מתעקשת לקחת כסף מהמנזר וחבריך מקימים קול צעקה, אז זה אכן מה שהופך אותה לפריץ הגרף פוטוצקי.
    שוקי – גם אני חייתי כסטודנט כאן בדירות שכוחות אל ושמש, עם שותפות הזויות ובדירות מחולקות עם קירות של חדר תה יפני. ובכל זאת, אני חושב שהעיר הזאת היא המקום הטוב ביותר שיכולתי לגור בו.
    ייתכן לפי דבריך שאני איש חסר סטנדרטים. אולי.
    אבל אני יודע שאני מסוגל להסתכל על העובדות נכוחה ולא מבלבלים אותי לא בלונים, לא סטיקרים, לא דובים ולא יער. ובטח לא אידאולוגיה בגרוש שכל מיני בחורים ממשוקפים בצעיפים מדקלמים בקפיטריה של גילמן.
    הייתי מציע לך לקרוא את הדברים של הלל שוקן בבלוג של חולדאי, אולי קצת יתן לך פרספקטיבה – http://tinyurl.com/3uz24w
    וגם מחווה קלה למפעל חייך. שתקבל קצת שמחה. בכל זאת, שמחת בית השואבה לפנינו.
    חג שמח.
    פ.

  • שוקי   ביום 7 באוקטובר 2008 בשעה 17:29

    אנחנו רואים את הדברים בצורה שונה כי אני תל-אביבי שגר בעיר ואתה דמות פיקטיבית שכותבת תגובות עבור רון חולדאי.
    http://www.meshune.net/blog/?p=1335

  • פטריק סרוסי   ביום 7 באוקטובר 2008 בשעה 21:22

    מה שמדהים אותי, שוקי יקירי, שמרוב תקתוק מסיבי על המקלדת, הקו הדק ההוא בין המציאות לדמיון התפייד לו איכשהו.
    ההקשה שפסבדונים כלשהו מעיד על קיומי האמיתי זה כבר פיליפ ק. דיק לגמרי. קצת כבד לי לקראת יום כיפור.
    צר לי לאכזב אותך. גם בשש אחרי המלחמה, כשאתה תשוב להיות בלוגר מהשורה ואני אשאיר את האלטר-אגו הזה שלי לנסיבות אחרות, אהיה תומך חולדאי.
    וגם לפני שבכלל ידעתי על קיומך הייתי תומך חולדאי, שחי, תתפלא, חיים די דומים לשלך.
    ועדיין אני משוכנע, במלוא המציאות, שאתה טועה ומטעה.

  • שוקי   ביום 8 באוקטובר 2008 בשעה 0:02

    תשמע, זו הייתה תגובה ממש – אבל ממש – מרשימה.

השאר תגובה