פרישת יוסי ביילין מהפוליטיקה

כאן. עוד אחד שהלך לעשות לביתו. הוא מבטיח שימשיך גם בעשייה ציבורית, אבל בינינו – בשביל מה? האם אתם יכולים לחשוב על דבר אחד שבו הוא הביא תועלת למישהו? אפילו למרצ ספק אם הוא הביא איזו תועלת. כל מה שהוא עשה – לפחות מאיפה שאני הסתכלתי – היה להיות מעצבן אפילו כשהוא צודק.

תוספת בעקבות התגובות: אני אעדן ואתחום את דבריי – לדעתי התקופה של יוסי ביילין בראשות מרצ הייתה תקופה של סטגנציה עבורו ועבור המפלגה. אני חושב שיוסי ביילין הוא לעיתים קרובות אדם בעל תובנות פוליטיות חשובות, אבל האופן שבו הוא מציג את רעיונותיו מעורר אנטגוניזם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עוברת אורח   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 0:56

    אדם במצבו ומעמדו יכול היה לעסוק בעשייה משמעותית גם מחוץ לפוליטיקה ,אלא שהוא בוחר לעשות "עסקים", כלומר לנסות התעשר. ישראל מודל 2000

  • שוקי   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 1:06

    אביעד, אמרת: "הוא אולי בין הבודדים באזור שלנו שהבין מול מה אנחנו עומדים ומה צריך לקרות"

    לכנסת לא הולכים בשביל "להבין" אלא בשביל לעשות. אני לא חולק על תבונתו של ביילין, רק מפקפק בהישגיו.

    אמיתי – אוקיי, אני מוכן לקבל שאפשר שאוסלו נכשל ביישום ולא היה מבוסס על קונספציות שגויות מלכתחילה. אולי נכון יותר לומר שכמנהיג מרצ הוא נכשל. אני מקווה שלפחות בזה אתה לא חולק עליי.

    מלבד ההיחלשות האלקטורלית, מרצ תחת הנהגת ביילין החמיצה את ההזדמנות שלה להוביל את הטיפול הפרלמנטרי בנושאים החברתיים. אני חושב שהסיבה לכך היא שביילין עצמו הוא לא "חברתי" והיו אפילו מי שאמרו עליו שהוא "ימני מבחינה כלכלית".

    וחוץ מזה – ואני אומר זאת בהערכה – אנחנו לא חייבים להסכים על הכל.

  • משה   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 10:19

    וקצת כבוד לאיש שכל חייו עסק בשלום יש לך?

    אני חושב שבמעשיו הוא הביא לי תועלת.
    אז תועלת במעשים יש לך, אתה יכול למחוק את השאלה הרטורית המעליבה הזו או לפחות להתנצל.

  • איריס ח.   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 10:58

    להגיד שהבעיה עם אוסלו, אמיתי, היא שישראל והפלסטינים לא הסכימו להמשיך ולהתפשר הדדית, היא טיעון מוזר. הסכם שלא מתמלא, כדאי לבדוק יותר לעומק. מה שאתה מתאר זה רק חלק מהתהליך ולא נותן לזה שום סיבה.
    הסכם אוסלו היה הסכם שמבוסס על כך שעראפת יכנע לאינטרסים ישראלים ובעיקר אמריקאיים וזו היתה טעות גדולה של עראפת. בזמן שביילין סעד עם כל מיני פלסטינים במסעדות יוקרה על חופי הרצליה, פלסטינים נאנקו תחת יותר ויותר מחסומים. עראפת חתם על הסכם שלפיו לישראל מותר להמשיך ולבנות התנחלויות (מה שאכן קרה במרץ בתקופת אוסלו המקסימה).
    זה מרשים שכל זה קורה, ועדיין לא משנים את הקונספציה ונותנים לביילין קרדיט על זה שהוא העביר את פרס לאיזה מחנה שלום דמיוני. מי שיקרא אתכם יחשוב שהמצב בישראל משתפר מרגע לרגע ולא להיפך.
    אוסלו נכשל, מרץ נעלמת, אנשי עסקים מנהלים את מדינת ישראל, וביילין ופרס אדונו הם פשוט בעלי הישגים כבירים, שאף אחד עוד לא הצליח להגיד כאן אחד מהם. מי מדבר על למנות, אביעד? זה מזכיר את מה שלוי אשכול (או משה שרת?) אמר כששאלו אותו מה דעתו על שבוע עבודה של חמישה ימים. "קודם שיעבדו שלושה ארבעה ימים" הוא ענה (ציטוט לא מדוייק) ואחר כך נדבר על חמישה.

  • יהושע   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 11:01

    ברור שהוא עשה.
    וברור מהכתיבה של שוקי שהוא הבין שטעה.
    אבל לא ברור אם יתנצל.

    בכל מקרה, בבחירות המקומויות בהובלת ג'ומס (וחברות פרסום) הסלוגן בתל אביב הוא פתק אחד לראש העיר פתק אחד לעצמך.

    כמה מרצ. ראש העיר הוא לא לעצמך? ומה רע שהפתק שלך יהיה בשבילך ובשביל החברה בה אתה חי?

    איזו מרצ.
    ולמה לא לתמוך בחנין? למה ל"ראש העיר"? הרי הם לא רצים למועצה?
    למה לא להיות פוליטיים?

  • גולדלבט משה   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 15:36

    ביילין היה שר משפטים טוב שלא היסס כלל להתעמת עם אהרן ברק הגם שכלל לא היה משפטן.
    מעבר לכך הוא איש רציני שחלקתי עליו בכל הנוגע לתהליך אוסלו ולדעותיו המאוחרות לאחר התמוטטות אוסלו. דומה שהוא לא הבין שבשלב זה של ההסטוריה הסכסוך אינו פתיר בהסדר סופי
    אני כנראה הרבה יותר מפרגן לו מאשר שולמית אלוני ויוסי שריד-במרצ אף פעם לא שררה אהבה גדולה

  • שוקי   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 23:44

    אני לא פוסל אותו ואת תרומתו פסילה גורפת. אני חושב שהפער בין יכולותיו לבין הישגיו הוא דבר שיש ללמוד ממנו. הסיבה היא בדיוק זה – שכמעט כולם הם "לא מחסידיו".

  • הצבנ   ביום 30 באוקטובר 2008 בשעה 8:21

    לא ישכח לקפוץ לבקר אותו

  • אביעד   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 0:28

    אני מאוד מקווה שאתה ציני. אם אתה לא ציני אז קצת אכזבת אותי. אבל שיהיה, כל יום אנשים מאכזבים (ומפתיעים). כי דבר אחד אי אפשר להגיד על ביילין וזה שהוא חסר תועלת. הוא אולי בין הבודדים באזור שלנו שהבין מול מה אנחנו עומדים ומה צריך לקרות

  • אמיתי סנדי   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 0:40

    הסכם אוסלו, על כל פגמיו, היה הישג כביר וחיובי של ביילין.
    העובדה שישראל והפלסטינים סירבו להמשיך ולהתפשר הדדית היא כבר לא אשמתו.

  • אסתי   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 8:21

    שבחירת ביילין לראשות מרצ הביאה לכך שאצביע עבודה לראשונה בחיי.
    ואני אפשר להגיד שלא היתה לי הערכה גדולה לאיש, ובכל זאת בחירתו לראשות מרצ היתה אחת האבנים האחרונות על הארון של התנועה החשובה הזאת שבשבילי היתה בית.

  • איריס   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 9:24

    ביילין יכול היה להיות שר משפטים מקצועי טוב בכל ממשלה,אך מעבר לכך הוא הוביל את מרצ להרס מוחלט (שלב ב, לאחר יוסי שריד שביצע את החיסול הראשון), ויתקשר תמיד עם אוסלו ושיברה ועם הדימוי המוצדק של "הפודל" (של פרס
    אחד האנשים שלדעתי אחראי לקונספציה של "המטרה-השלום מקדש את כל האמצעים" ובכך הוריד את המאבק לשלום לזנות ופגע בתמיכה הציבורית בשלום, להרבה מאד זמן.

    אוסלו קשורה למהלכים של אמריקה בעירק, ובסופו של דבר כניראה קנו את שיתוף הפעולה של אירופה ופודליה הישראלים (פרס ביילין ואחרים שניזונים מהאיחוד) תמורת הזיות אוסלו, ולא מציאות של שלום.
    קשה לטעון ברצינות שהמתנחלים וכמה רבנים מטורפים הפילו את אוסלו, כדאי לחפש עמוק יותר, ובכל מקרה ביילין יסמל לזמן רב את השאיפה לשלום בדמות של אשכנזי צפוני אליטיסט ומנותק שרוקם מזימות נכלוליות למען האליטה של צפון הרצליה ועסקיה באפריקה.
    לא משהו להצטער עליו, גם אם הוא אחד היחידים שמבינים את חשיבות השלום לקיום ישראל. עם כל הבנתו, הוא לא הצליח בזה אבל הצליח גם הצליח להרוס את השמאל שתמך בהסדר מדיני. במבחן התוצאה, ברוך שפטרנו

  • אביעד   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 9:40

    שוקי, אם אתה רוצה רשימת מכולת של הצעות חוק שהוא העביר, לא תקבל את זה ממני.

    אני חושב שיש גם מדד איכותי בנוסף למדד הכמותי ואני חושב שביילין, דרך פעולותיו וגישתו, תרם להתהוות של המצב במזה"ת כפי שהוא היום. כמובן שאפשר לא להסכים.

  • דני בלוך   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 10:13

    אין ספק שלביילין מקום חשוב בתולדות המדיניות הישראלית. הוא תרם תרומה חשובה למעבר של שמעון פרס מן האגף הניצי של תנועת העבודה למחנה השלום. הוא בנה לא מעט מתהליכי השלום ואף השפיע על רבין בדרך לאוסלו. אך ביילין כרבים אחרים בדור השני והשלישי של הפוליטיקה הישראלית לא היה מנהיג-כריזמטי אלא יותר יועץ, איש מחקר וביצוע. מרצ טעתה כשבחרה בו כמנהיגה במקום לבחור ברן כהן. אבל בהחלט היה לו מקום כחבר כנסת או שר. אני בטוח שהוא יוסיף לתרום מבחוץ למחשבה המדינית הישראלית ואין פסול בחילופי אנשים בכנסת ובפוליטיקה.

  • האזרח דרור   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 10:51

    אני רחוק מגישתו להרבה נושאים ולא חושב שתהליך השלום שהוא הוביל היה מזהיר – אבל לפחות הוא ניסה להוביל מהלך כזה – בכל הכוח- גם אחרי שהרבה התייאשו – המשיך לדחוף
    וזה לא מובן מאליו – לא בפוליטיקה הצינית שלנו שבה לדעתי 90% הם תאבי כוח שלא ממש אכפת להם מכלום חוץ מהכיסא

    אוסלו – על כל פגמיו הרבים מאוד – היה בכל זאת הנסיון החשוב ביותר להתקרבות והוא שינה עד היום את כל תמונת המצב- בין היתר את המוסכמות בחברה היהודית בקשר לשטחים

    גם בעיני לא עשה טוב למרץ

    אני לא מכיר אותו טוב מידי, יכול להיות שהוא אפור, נכלולי, איש עניבות, אולי מחובר לאינטרסים עסקיים מדי – לא יודע -אבל את הנסיון שלו לקדם שלום – לא צריך לקחת כמובן מאליו, לא צריך לזלזל.

    בכל מקרה – נקווה שעוד יוזמות שלום – שגם מחוברות יותר לשטח ולא רק לכנסים מפוארים – יבואו עם ביליין או בלעדיו

  • אמיתי סנדי   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 15:15

    לא המתנחלים אשמים, אלא ממשלות ישראל מרבין ועד שרון, שלא טרחו להפסיק את בניית ההתנחלויות אלא להיפך, עודדו אותן, ובכירי הפתח, שהעדיפו להתעשר משחיתות מאשר לעבוד קשה ולבנות לעצמם מדינה.

    אני לא טוען שהסכם אוסלו היה חף מפגמים, בכלל לא, הוא היה מלא חורים. אבל גם אם הוא היה מנוסח הרבה יותר טוב – שום חוזה כתוב לא יכול להתממש ללא שני צדדים שמעונינים בסיום הסכסוך, והצדדים במקרה שלנו פשוט לא היו מעוניינים (ואני כמובן מדבר על ההנהגות ולא על העמים).

  • חיים שיבי   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 15:16

    ראוי לעניות דעתי ובכל הכבוד לדעתך – לבצע פסילה גורפת של תרומת אדם לייים הפוליטיים ב-99 מילים – אחרי כל השנים שהוא השקיע. ואני אינני מחסידי יוסי ביילין.

  • איריס   ביום 29 באוקטובר 2008 בשעה 19:17

    אני לא חושבת שאין רצון לשלום, נהפוך הוא. אני מתרשמת שהנושא הוספן בצורות שונות, ועבר תהליך שצריך לחקור אותו לעומק, שבו למעשה "אבירי השלום" השניאו את השלום על העם. וזה בדיוק מה שקרה עם התנחלויות, כאשר ממשלות דיברו בשני קולות ויצרו את המתנחלים, כדי שאחרי כן יוכלו להפיל עליהם תיקים ויאפשרו את המשך המלחמה.
    מדובר על שורה של מהלכים מצד המעצמות בעיקר לנכס מונחים, תהליכים, זהות, לטובת אינטרסים כלכליים ופוליטיים שלהם במזה"ת.

    ביילין הוא חלק מזה, כאשר הוא מבין אלה שגרם לזיהוי של תהליכי שלום עם אינטרס זר שכביכול נוגד את האינטרס של המתנחלים או את בטחון העם.
    העניין סבוך יותר מכפי שהוא מוצג, וגם תפקידו של ביילין. בכל מקרה הוא "יעשה לביתו" ולדעתי זה לא מנותק מהשליחות הכללית שלו, הוא עשה לביתו כל הזמן גם כאשר "עבד עבור השלום", בצורה מפוקפקת ביותר.

    בשורה התחתונה יש פה הסכמה בטוקבקים שהוא החמיץ קריירה של שר משפטים "מקצועי" לאורך שנים שיכול היה להתאים לכל המפלגות בשלטון. נזכר כאן שהתעמת עם ברק הוא גם בין היחידים שהתעמת (קלות אמנם, אבל גם זה משהו) עם בכירי מערכת הבטחון בסוגיות חשובות של זכויות אדם ושקיפות שאף אחד מקודמיו לא העז לעשות.

    אגב, אני מקריאה לבני בימים אלה ספר על המיתולוגיות מן העולם לילדים, נידמה לי ששמך נזכר שם גם כן. ספר נחמד (גלגמש, דוד, ארתור וכולי). סבבה של ספר מתי חלק ב ?

כתיבת תגובה