מפלגת העבודה, בחירות 2009

לקראת בחירות 2009 חשבתי להרים כאן קמפיין קטן, תחת הכותרת "העבודה לחד סיפרתי". בפוסטים עתידיים עוד אסביר מדוע תוצאה מבישה למפלגת העבודה בבחירות הקרבות תהיה טובה לדמוקרטיה (כלומר, מעבר לזה שתגרום סיפוק רב ל-8 המנדטים החדשים שקיבלה ב-2006). בכל אופן, בעניין הקמפיין – נראה שהמפלגה המביכה הזו עושה עבודה טובה יותר מכל קמפיין בכוחות עצמה.

משהו אחד, בכל זאת, נשאר לי לא פתור מהיום הזה. האם יש לכם רעיון מדוע מפלגת העבודה המרוששת והמתכווצת החליטה להחליף את מנגנון הבחירה ולהצטייד במערכת סופר מתוחכמת דווקא עכשיו? מלבד האיוולת של הדבר והחרפה של כשלון המערכת הזו, כל העסק מריח רע מאד.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 7:45

    הבאה עליה לרעה.

    כמה מילים על האבודה,כאן:

    http://www.aplaton.co.il/story?id=495&base=

    תגובה מס' 6 ,אזרח.

    עוד כמה מילים על האבודה,כאן:

    http://www.notes.co.il/hani/47400.asp

    תגובה מס' 10 ,אזרח.

  • .   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 8:58

    לאחר ניסיון לפגיעה בדמוקרטיה המפלגתית באמצעות כרסום מתוחכם בחוקה.

  • עופר לנדא   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 9:36

    התחושה שלי היא שבעבודה מבינים שהציבור תופס אותם כלא רלוונטיים, ולכן הניסיון להצטייר כ"Hi-tech" – מודרניים, מובילים…

    לא הלך, אבל הניסיון עצמו לא מופרך מיסודו.

  • דן   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 12:08

    רק ביבי יכול להוביל אותנו למקום בטוח יותר:
    אירופה

  • שי   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 16:45

    חדש או מרצ

  • שושי   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 17:21

    . היא מפלגה נקיה ועקבית שבבסיסה, בין היתר, גישור, כבוד לשונה וקירוב בין מגזרים. שוחרי אחווה למיניהם יכולים לתמוך בה וגם להצטרף בקבוצות.
    בהצבעה, כידוע, יש גם מרכיב הצהרתי שקשור לתחושת זהות.
    ןבכל מקרה, נטילת סיכונים היא לחם חוקנו כאן.

  • שוקי   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 17:34

    יש רק בעיה אחת קטנה עם מימד והיא העומד בראשה, עמי אילון, שבמהלך השנתיים האחרונות נתגלה כפוליטיקאי זגזגן, חסר חוט שדרה, שיום אחד יכול להגיד שמפלגת העבודה היא ביתו, למחרת לנהל מו"מ עם מרצ ובשבוע שאחרי כבר להנהיג את מימד. את באמת מצפה שאצביע לאדם כזה?

  • שושי   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 18:47

    האסוציאציה שלי היא מלכיאור. אילון כנראה קצת מפריע. בכל מקרה, הטיעון השגור של חוסר נאמנות למפלגת "בית" נשמע לי דמגוגי משהו. אני מעדיפה נאמנות לעקרונות.
    אני מסכימה שמבחינה שיווקית, זיגזוג בין מפלגות אכן יכול לבלבל, כמתואר לעיל.

  • איריס   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 7:50

    אפילו להוציא את יגאל שפירא מהקרביים של המנגנון, וזה עולם תחתון ראסמי, אז אפשר כבר להבין לאן זה הולך.
    מצד שני, על השאריות יחגגו יפה מושחתים נוספים, יש למפלגה נכסים, וכספים, והפואדים לא יפסיקו לינוק ולמצוץ עד שיחנקו
    זה זמן טוב להצטרף כדי להוציא חלק ממכירות סוף העונה. לי ניראה שההסכם עם טלדור, לגבי הבחירות הממוחשבות הוא חלק מהוצאת נכסים, כלומר נותנים "חוזים" שמנים למקורבים וחברים ומרוקנים את הקופה.

  • יוסי   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 10:09

    הקמפיין הנכון: אהוד ברק – האיש הבודד לכנסת

  • איתי   ביום 3 בדצמבר 2008 בשעה 13:47

    האתגר הגדול הוא לבנות עבור מאוכזבי העבודה חלופה נאותה, או לכל הפחות לקיים דיון ציבורי רציני בחלופות.

    לעבור מהעבודה לחד"ש כפי שאתה אולי תעשה (ואולי גם אני) – מתאים רק למיעוט קטן (אולי בולט בבלוגים). התהום של "לא ציונים" או "מפלגה ערבית" (כך נקראת בטעות בכתבות על סקרים) עדיין עמוקה מדי לרוב הבוחרים.

    לעבור מהעבודה למרצ – בעיני אין סיבה, בטח לא אם מנסים להציג אותה כס"ד ומגייסים מנכל חברת מנפאוור לשעבר ככוכב.

    לעבור מהעבודה למימ"ד – שוקל ברצינות. כרגע לא עוברים אחוז החסימה.

    לעבור מהעבודה לישראל חזקה – ימני מדי מדינית בשבילי

    לצערי רוב מאוכזבי העבודה מאותם המנדטים החדשים שאתה מדבר עליהם יעשו אחת משתי טעויות מטומטמות – להצביע לביבי או להישאר בבית (שזה כמו להצביע ביבי)

השאר תגובה