האמת על משבר המים

כמעט שכחנו כבר ממשבר המים, שכמקובל אצלנו – עלה לפני כמה חודשים לכותרות לזמן קצר ואז נעלם לתוך חשכת ההדחקה.

העובדות, ברובן, לא חדשות: ישראל היא ארץ חמה, עם מקורות מים מעטים. כשני שלישים מהמים שלנו נצרכים על-ידי מגזר החקלאות, שמקבל אותם במחיר מסובסד. הסיבות הן לא כלכליות אלא פוליטיות והיסטוריות – כי החקלאות אחראית על אחוזים בודדים מהתל"ג של ישראל. ייצוא פירות וירקות, אגב, הוא בלתי משתלם בעליל כי יחד איתם אנחנו בעצם מייצאים גם מים, שיום אחד ניאלץ אולי לשלם הרבה כסף כדי לקנות בחזרה (מטורקיה, למשל). 

הפתרון ברור: שיקום מאגרי המים הקיימים והתפלה של מים חדשים. ובניגוד למה שמקובל לחשוב זה לא מאד מסובך, טכנולוגית או כלכלית. שיקום של בארות מזוהמות וטיהור מי שפכים, מפיקים מים שבחישוב כולל זולים משמעותית מהמים שמוכרת לנו מקורות. אפילו התפלת מי ים – שכולם יודעים לומר שאינה מתבצעת כי אינה כלכלית – היא יישימה ואף כלכלית (למעשה, מוקדם יותר השנה נפתח מתקן התפלה חדש בפלמחים, והמים שהוא מפיק עולים לנו אותו הדבר כמו מים מהכנרת – וזה אחרי שגם חברת מקורות גוזרת עליהם קופון).

כל זה לא מפריע למונופול המים שלנו להפעיל שדולה שמטרתה ייקור המים – לא לחקלאים חלילה, אלא למשקי הבית – בליווי מומחי-ספינים שמזינים את התקשורת בטענה שייקור מים יגרום להקטנת הצריכה ויעזור לפתרוןן משבר המים. שלחברת מקורות אין שום עניין שמשבר המים ייפתר, אלה להפך.

החקלאים אינם האויב ומקורות אינה האויב, ובכלל – כולנו (או כמעט כולנו) באותה סירה כאן. הפתרון, איננו הפרטה של מקורות, לא הפסקה מיידית של הסובסידיות ולא שום צעד קיצוני ונמהר אחר. אין פתרון פלא, ויידרש מן הסתם פתרון משולב ומורכב (גם צמצום של גידולים מבזבזי מים, גם הפסקה הדרגתית של הסובסידיות, גם התפלה והשבת בארות, גם טיהור מים נרחב, גם פתרונות חקיקה).

אבל לפני הכל כדאי לקרוא לילד בשמו: אין לנו משבר מים אלא יש הפקרות ושחיתות ואנכרוניזם, ניהול גרוע ואינטרסים כלכליים ופוליטיים שמשפיעים על קבלת ההחלטות.

אם אתם חושבים שאני משתמש במילים קשות ורוצים חוות דעת נוספת, לכו לאתר הסביבה לקרוא מקרה לדוגמא לאחד מבזבוזי המים הכי מבישים במדינת ישראל כרגע: 1.5 מיליון קו"ב מים, בשווי כולל של 15 מיליון שקלים, נשפכו לאדמת הנגב בשנים האחרונות. אלו שפכים מבסיס בה"ד 1, שאמורים היו להיות מועברים למתקן טיהור קיים במצפה רמון ובמקום זה מרווים את אדמת הנגב בחרא. יש תשתית, את הכסף כבר שילנו, אבל למשרד הביטחון יש את כל הזמן שבעולם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • סתם אחד   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 17:02

    חיש קל אגדות תוגדנה, אך לא בקלות ייעשו המעשים.

  • איתי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 17:07

    1. אני מסכים שהלובי החקלאי בארץ חזק מדי ומנצל כוחו הפוליטי לטובת מכסות מים ויותר גרוע – בנושא עובדים זרים.
    2. מצד שני המים האלה הולכים לסלט שלך. האם אתה מעדיף שנייבא פירות וירקות מדרום אפריקה? זה יהיה יקר מאוד ויפגע בעניים, שיפסיקו לאכול מזון טרי – ויחיו כמו העניים באמריקה על ג'אנק פוד. כמובן שייבוא של מוצרי מזון באוניות או במטוסים זה לא מאוד סביבתי. אלו בעיני סיבות כבדות משקל לכך שצריך פה ענף חקלאות חזק ולא צריך להתעמר בו ולהרוס אותו (או את תדמיתו, כפי שעושה שטרסלר להנאתו מדי פעם), כי גם כך קשה להיות פה חקלאים. ועוד לא דיברנו על ציונות וקשר לקרקע – כדאי שזו לא תהיה רק נחלתם של נוער הגבעות.
    3. לרדת על מקורות זה בדיוק מה שמשרד האוצר אוהב לעשות. הוא רוצה לקחת את ההתפלה ממקורות ולתת ליזמים פרטיים (כדוגמת האחים עופר, שגם ייצרו בעצמם את החשמל למתקני ההתפלה שלהם)
    4. בהחלט צריך התפלה, אבל זעקות "התפלה עכשיו ומהר מצב חירום" משרתות בעיקר גורם אחד – את בעלי ההון המתחרים על המכרז. כמה שמות לדוגמה כאן http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=910&did=622382

  • איתי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 17:10

    זה מהמילה cube

  • שוקי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 18:21

    יבוא של פירות וירקות לאו דווקא ייקר. לדוגמא, לאחרונה כשמחירי הלימון הגיעו ל-28 ש"ח לק"ג הייתה אפשרות לייבא לימונים ולמכור אותם כאן בשליש המחיר אבל משרד החקלאות מנע זאת.

    ואני יכול להיכנס איתך גם לפרטי הפרטים של הטענות האחרות שלך, אבל במקום זה אסתפק בהערה כללית: התפלה כמו הפרטה כמו ייבוא מוצרים, הם פתרונות שאם ייעשו בתבונה הם יכולים להועיל. זה שלא מתפילים בכלל זו בעיה וזה שמשרד האוצר מעסיק פקידות שחצנית ומגוייסת זו בעיה אחרת.

  • שוקי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 18:27

    א. ברור שהתפלה דורשת אנרגיה. גם פעולות של חיל האוויר בלבנון ובסוריה בכל פעם שהם מתעסקים במקורות המים דורשת אנרגיה. התלות האמיתית שלנו היא לא בייבוא – שעבורו יש הרבה מקורות – אלא במקורות המים הטבעיים שלנו, שהולכים ונעלמים.

    ב. לבעיית הבארות יש הרבה פתרונות, אבל ככלל – זה פתרון הרבה יותר זול מכל האחרים. המים שמתקבלים עולים שליש עד שני שליש מהמים של מקורות.

  • Babiji   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 19:42

    חלק גדול מהצריכה החקלאית מגיע ממים שאינם ראויים\אינם מאושרים ע"י משרד הבריאות לשתיה, כולל הרבה מי קולחים (מי ביוב מושבים) וכן מים מקידוחי מים מליחים (נגב, ערבה, ים המלח).

    בכל מקרה, ממש לא שלושה רבעים מהמים המיועדים לצריכה ביתית, מאיפה שלפת את הנתונים?

    מתקן ההתפלה בפלמחים מפיק כ-30 מיליון מ"ק בשנה, מספר זניח יחסית במשק המים.
    לא יודע על סמך מה כתבת שזה יותר זול ממי הכנרת, כי זה לא, מי התפלה הם מים יקרים, נקודה.
    יותר יקרים מרוב המים האחרים בארץ.

    הרי אם היו מאחורינו היום שלוש שנים גשומות, עם מאגרים מלאים, והמדינה הייתה שופכת 12 מיליארד ש"ח על מערך התפלה עצום, היית מזדעק על בזבוז הכספים הציבוריים כשמיליוני מ"ק זורמים מהכנרת…

    מסכים איתך שיש בעיה, שצריך לפתח את ההתפלה לאורך זמן ולהכין את משק המים כראוי, אבל תשתדל להצמד לעובדות ולא לפופוליזם.

  • לא תל-אביבי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 20:58

    לפי ויקיפדיה (או אקו-ויקי) החקלאים משתמשים בכמחצית מהמים והתעשייה בעוד עשרה אחוזים. לפי האתר "קו ישר" החקלאים משתמשים ב-55 אחוז מהמים, ואחראים ל-1.7 אחוז מהתל"ג, ואילו מטר מעוקב של מים בשער מתקן ההתפלה עלותו 55 סנט (2005). לפי האתר של משרד התשתיות עלות התפלת מטר מעוקב של מים עומדת על 2.6-3.1 ש"ח. לפי זכרוני הצרכן הביתי משלם קרוב לששה שקלים עבור מטר מעוקב של מים. לכן, Babiji, ההערה שלך לשוקי לא ברורה. נראה שהוא צודק כאשר הוא אומר שהמים המותפלים זולים יותר עבור הצרכן. אתה כותב גם "הרי אם היו מאחורינו היום שלוש שנים גשומות, עם מאגרים מלאים, והמדינה הייתה שופכת 12 מיליארד ש"ח על מערך התפלה עצום, היית מזדעק על בזבוז הכספים הציבוריים כשמיליוני מ"ק זורמים מהכנרת…" – האם זה ריאלי? ובכל מקרה, אין צורך שהמדינה תוציא ולו שקל אחד. יזמים יכולים לבנות מתקני התפלה, והצרכן ישלם. גם היום הוא משלם. אני לא אומר שאני מתמצא בנושא, אבל ההאשמות שלך את שוקי הן ממש לא לעניין. שום פופוליזם.

  • Babiji   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 21:55

    כתבת שאתה לא מתמצא, ולא התייחסת למה שכתבתי.

    המים לחקלאות בחלקם הגדול הם לא מים לשתיה, מה לא ברור בזה?

    תסתכל בחשבון המים שלך, ואז תבין על מה אתה משלם, בטח לא על מחיר המים ביציאה ממתקן התפלה, שים לב כמה תוספות מחיר יש עליו.

    מימון המתקנים הוא על חשבון המדינה, כי היא בסופו של דבר קונה את המים הי-ק-ר-י-ם שהם מייצרים.

    רק אמרתי שכדאי לבדוק דברים לעומק לפני שיוצאים בהאשמות.
    לא חלקתי על העובדה שיש צורך לבנות מערך התפלה, אבל דברים לא כל כך פשוטים. זה הכל.

    ואגב, שלוש שנים גשומות זה מאוד ריאלי, וזה בקלות יכול היה להיות המצב היום.

  • לא תל-אביבי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 23:45

    אוקיי, אתה כנראה צודק באשר לרוב המים בהם החקלאים עושים שימוש (נראה שבתקופה האחרונה חל שיפור). זו טעות בתום לב ולא פופוליזם. אתה כותב גם: ""תסתכל בחשבון המים שלך, ואז תבין על מה אתה משלם, בטח לא על מחיר המים ביציאה ממתקן התפלה, שים לב כמה תוספות מחיר יש עליו. – אין לי עכשיו חשבון מים בהישג יד. אני משער שהתוספות הולכות לכיסים העמוקים של הרשות המקומית. בכל אופן, גם אם המחיר לצרכן יהיה *עוד* שלושה שקלים למטר מעוקב, זה עדיין מחיר שווה לכל נפש. כתבת: "מימון המתקנים הוא על חשבון המדינה, כי היא בסופו של דבר קונה את המים הי-ק-ר-י-ם שהם מייצרים." – לא הבנתי למה אתה מתכוון. כתבת: " ואגב, שלוש שנים גשומות זה מאוד ריאלי, וזה בקלות יכול היה להיות המצב היום. " – אם מותר לי לשאול, כיצד בדיוק הגעת למסקנה הזו?

  • שוקי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 23:47

    אני מקבל את כל הערותיך ואערוך את הפוסט בהתאם. בכל אופן:

    א. אם לא שלושה רבעים אז שני שלישים. ההערכות הכי שמרניות שבהן פגשתי הן 60 אחוז. אבל אל תכניס אותנו לפינה הזו – הנקודה היא שתחום המים בישראל מנוהל בהתאם לפוליטיקה של אמצע המאה הקודמת.

    ב. ואגב, מתוך למעלה משני מיליארד מ"ק מים שמדינת ישראל צורכת כל שנה, רבע בערך הם מי קולחין ומים מליחים.

    ג. במקרה של פלמחים אתה צודק – זה רק 30 מיליון מ"ק. אבל גם פה, מה שחשוב הוא העיקרון: את המים האלה ויה מאריס מוכרת למקורות ומקורות מוכרת לך ולי. והיא לא מפסידה עליהם.

    ד. אני לא חושב שהחקלאים או מקורות הם האויב (וגם אוסיף כמה שורות על זה לפוסט כי אני מבין שנגעתי בעצב רגיש).

  • Babiji   ביום 5 בדצמבר 2008 בשעה 2:10

    לכן אולי אעלה תגובה יותר ראויה מחר,
    בכל מקרה, הנה קישור לדף של רשות המים,
    http://www.water.gov.il/%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%9B%D7%95%D7%9F+%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA/

    מסתבר שמחצית מצריכת המים לחקלאות מקורה במים שפירים, הווה אומר, כשליש מצריכת המים השפירים במדינת ישראל.
    שארית המים לחקלאות הינם מים שאין להם כל שימוש אחר, כרגע כמובן.
    אם מישהו יקום ויחליט להתפיל את מי הביוב ולהכשירם למי שתייה (כמו שנעשה במקומות אחדים בעולם), אז נוכל לדבר אחרת, כרגע המים האלה אפשריים לשימוש רק לחקלאות או להזרמה לים.

    במאמר מוסגר, "מקורות" לא מרוויחה ולא יכולה להרוויח על המים שהיא קונה מויה מאריס בפלמחים מתוקף ההסכם מול המדינה.

    ול"לא תל אביבי", אתה אומר ש"עוד שלושה שקלים למטר מעוקב, זה מחיר שווה לכל נפש", ואני אומר לך, שעוד שלושה שקלים למטר מעוקב יפתרו את כל בעיות המים של מדינת ישראל,
    but shit ain't like that…

    בכל מקרה, לא באתי לכאן להתנגח או משהו בסגנון, ושוקי, אני נהנה להציץ בבלוג כשיוצא לי.

  • דובי   ביום 5 בדצמבר 2008 בשעה 17:20

    לאחרונה יצא לי לדבר על כך עם חברים שעוסקים בחקלאות. כרגע לא אפרט מאיזה קיבוצים/מושבים.

    הם טוענים (לא בדקתי) שבנוסף לצרות האמיתיות, יש גם בעית רגולציה חמורה – מכסת המים שחקלאי מקבל תלויה באיזשהו אופן בצריכה שלו בפועל בשנה הקודמת. אם חקלאי בשנה מסוימת משתמש בפחות מים מאשר בעבר (ואין זה משנה אם הסיבה היא ריבוי משקעים באותה שנה או הקטנת שטחים מעובדים מכל סיבה) הרי שהוא עלול לאבד מכסה בשנה הבאה. מכאן ברור שהרגולציה יוצרת אינטרס לבזבז (לתת למים לזרום ללא כל יעוד חקלאי או אחר), על מנת לשמור על מכסות מים. ככל הנראה אלה כמויות המים הגדולות ביותר המבוזבזות בישראל.

    כאמור, לא בדקתי את הטענה, אבל היא בהחלט מצדיקה חקירה מעמיקה.

  • ג'ו   ביום 6 בדצמבר 2008 בשעה 13:15

    אם מישהו יקום ויחליט להתפיל את מי הביוב ולהכשירם למי שתייה (כמו שנעשה במקומות אחדים בעולם)

    זו באמת חוצפה, ישראל היא המובילה העולמית בשימוש במי שופכין מטוהרים, 70% ממי השופכין בישראל מטוהרים ומוזרמים לחקלאות.

    מקום שני בעולם היא ספרד ובה זה בסדר גודל של 20%, אז לא צריך להסחף. למרות שכמובן אפשר לשאוף גם ל99% המצב יחסית לעולם מדהים!

    נתונים למשל:

    http://www.bizportal.co.il/shukhahon/biznews02.shtml?mid=111428

  • שוקי   ביום 6 בדצמבר 2008 בשעה 20:15

    ראשית, להבא – אם אתה רוצה לכנות כאן מישהו "חוצפן" עדיף שתשתמש בשם האמיתי שלך.

    שנית, לפי המקור אליו הפנית בישראל מטוהרים בכל שנה כ-300 מ"ק מים. מתוך 2 מיליארד מ"ק זה נשמע מאד מעט, לא?

  • א ירון   ביום 6 בדצמבר 2008 בשעה 21:54

    הבנתי מהר מאוד שגשמים כמו פעם לא יחזרו לאזורינו לעולם
    אנו הולכים לתקופה קשה ביותר בנושא אספקת מים ולפני שנוכל לספק את מרבית הצריכה ממקורות מותפלים נעבור תקופה של קיצוב והגבלת מים לא לפני עליית מחירים דראמטית
    המתרחש כאן היה מנת חלקה של קפריסין לפני עשור שם חוו התושבים קיצוב באספקה ןהגבלת המים לצרכנים שהמים עבורם הינו צורך הכרחי כגון בתי חולים, מפעלי מזון ומרכזי בריאות

  • ג'ו   ביום 9 בדצמבר 2008 בשעה 7:52

    א. הניסוח שלי היה סביר לחלוטין, תרגע.

    ע"פ הנתונים בלינק (שיכולים להיות שגויים, אבל אין לי אחרים) בישראל משיבים 70% כלומר 300 מ"ק מתוך כ450 מ"ק מי ביוב לשימוש חקלאי. המדינה השנייה בעולם שעושה זאת היא ספרד בה משיבים רק 13%, כלומר מדובר באחת ההצלחות הגדולות ביותר של מדינת ישראל. טענות כגון "… כפי שעושים זאת במקומות אחרים…" שנאמרו הם חוצפה בהקשר הזה לאור הנתונים הללו. אם הנתונים שיש לך אחרים אשמח לקבל תיקון, חיפוש פשוט בגוגל לא נתן לי את המספר 2000 מ"ק שציטטת משום מה.

    עד אשר יש מערכת המתפקדת היטב במדינת ישראל, והטיפול בביוב הוא אכן מערכת כזו, השפד"ן הוא מוביל בעולם בתחומו, מאכזב מאד שדווקא אז מטיחים האשמות ריקות מתוכן.

  • שלומי   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 16:31

    ההתפלה גם היא בעיתית מכיון שהיא פוגעת באיזון שיש בים. לוקחים את המים ומחזירים לים את המלחים והליכלוך. תוך מספר שנים לא מועט תיווצר בעיה חדשה

  • האזרח דרור   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 18:12

    1. התפלה דורשת אנרגיה – וזה אומר עוד ייבוא של גז או נפט או פחם

    2. כרגע אנחו מייצאים כ200 מיליון קוב מים בתוצרת חקלאית, אבל מייבאים כ6 מיליארד קוב – 4 בצורת מזונות ו-2 בצורת מוצרים

    3 חלקה של החלקאות בצריכת המים יורד בעשור האחרון
    אני חושב שהוא בסביבות שליש מהמים, וגם זה הרבה מים שעברו טיהור

    4- יש מצב בעייתי מאוד של זיהום וחשש להמלחת בארות

    5 צריכת המים הביתית גבוה מאוד יחסית לפלסטינים

    6- הפתרון הוא אולי במים אפורים – שימוש במי שטיפה ועוד כדי לשטוף את השירותים ולהשקות צמחים

    המים לשתיה הם רק 5% או פחות מצריכת המים הביתית, בכל השאר אפשר לחסוך והרבה

    7 מים הם רק סיבה אחת מדוע ישראל מתקרבת או למעשה עברה מזמן את יכולת הנשיאה שלה – כמות האוכלוסיה כאן גדולה על המדינה – אנחנו תלויים לגמרי בייבוא של מזון, דלק, ומים (יבוא עקיף)- זה לא מצב בריא לא לכלכלה ולא לקיימות

  • עמית   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 19:33

    שהפתרון האמיתי לבעיה – בהנחה שלא ניתן לשלוט באופן משמעותי על כמות האוכלוסיה, ושלא ניתן לשנות את הצריכה שלה באופן משמעותי – הוא להמציא ולהשתמש בטכנולוגיה שתגביר ב 20% את כמות הגשם היורדת בארץ.

    ייתכן שיש אפילו טכנולוגיות קיימות או רעיונות לטכנולוגיות כאלה.

    אבל פתרונות כלכליים/ארגוניים כאלה ואחרים לא יעזרו. בטח לא בטווח הארוך. כל מה שהכלכלה יודעת לעשות זה להקצות משאבים בצורה טובה יותר או פחות.

    בעיית המים בארץ היא לא בעייה של הקצאת משאבים אלא בעייה של מחסור בשמאבים. כדי לפתור את הבעייה באופן אמיתי צריך למצוא טכנולוגיה שתגביר את כמות המשאבים.

    זה לקשור לפקידי אוצר באופן ישיר. לא קשור לממשלה באופן ישיר, ולא קשור לחברת מקורות באופן ישיר.

  • מיכל   ביום 4 בדצמבר 2008 בשעה 19:36

    האמת היא שאנחנו רחוקים מליבא ירקות. כרגע אנחנו מיצאים תוצרת חקלאית, מה שאומר שמדינתנו הצחיחה מיצאת מים. לטעמי זהו אבסורד.

השאר תגובה