לרסק את מפלגת העבודה

במהלך השבועיים האחרונים יצא לדבר עם כמה אנשים שנבהלו קצת מהדברים החריפים שאני אומר על מפלגת העבודה. רובם הודו, אמנם, שאין להם שום כוונה להצביע עבורה ושהם חשים סלידה מאהוד ברק ומרוב חבריו (יחימוביץ', הרצוג, פרץ, שמחון ופואד בראש רשימת הסלודים). "מצד שני", אמר לי מישהו, "לא הייתי רוצה לראות את מפלגת העבודה מתרסקת לגמרי. לא בטוח שזה טוב למדינת ישראל".

ובכן, אני רוצה לומר לכם שאין הרבה דברים כל-כך טובים שיכולים לקרות למדינת ישראל – ובעיקר לפוליטיקה בישראל – כמו התרסקות מוחלטת של מפלגת העבודה.

הבעיה הגדולה של הפוליטיקה בישראל היא שלא משנה את מי אתה בוחר – לעולם אינך יכול לסמוך עליו שיקיים את הבטחותיו אחרי הבחירות. המקרה של מפלגת העבודה בבחירות 2006 הוא אחד החמורים בהקשר הזה, משום שרוב פעילות המפלגה במהלך הקדנציה הנוכחית הייתה ההפך הגמור מההבטחות.

ערב בחירות 2006 מפלגת העבודה אימצה מצע חדש, הרכיבה רשימה חדשה, ונופפה ב"נבחרת המנצחת". יום אחרי הבחירות כבר היה ברור שאין לאיש במפלגה כוונה לעמוד בהבטחות – המצע, הרשימה והנבחרת המנצחת התאדו. מהשורה השנייה נשלפו כל המושחתים הרגילים, זחלו לממשלת אולמרט והיו שותפים לכל מהלכיה.

ערב הבחירות ב-2006, ישבתי במטה מפלגת העבודה ושכנעתי מאות אנשים להצביע עבורה בשיחות טלפון מתישות. נהגתי לומר לאנשים שאני מאמין שהמפלגה תקיים את הבטחותיה כי זו תהיה התאבדות פוליטית לנהוג אחרת. למי ששאל, אמרתי שבדיוק כשם שאני תומך בכל הכוח במפלגת העבודה ערב הבחירות, כך אתנגד לה בכל כוחי אחרי הבחירות ובבחירות הבאות אם תבגוד בבוחרים ותפר את הבטחותיה – זה מה שעשתה, וזה מה שאני עושה.

אסור להציג את הדברים בשום צורה אחרת: מפלגת העבודה בגדה בבוחריה. המפלגה הזו היא המגונה ביותר היום בפוליטיקה שלנו. מגונה יותר מקדימה, שהצהירה מראש שאין לה אידיאולוגיה. מגונה יותר ממפלגת הגימלאים, ששמה בראשה אדם שלו רק מישהו מהמצביעים עבורה היה טורח לבדוק את הרקע שלו, לא היה צריך להיות מופתע. מגונה מישראל ביתנו, שהבטיחה וקיימה – להיות קיצונית. מגונה מש"ס, שלצד השחיתות לפחות נאבקה קצת בשביל הבוחרים שלה. מפלגת העבודה לא עשתה אף אחד מהדברים האלה.

אם אתם רוצים להעניק סיכוי לפוליטיקה בישראל, להשתקם ולהתנקות, אזי לא רק שאסור לכם להצביע למפלגת העבודה אלא עליכם גם לומר לאחרים – חובה להפוך את המפלגה הזו למשל ולשנינה, לסמל ולדוגמא. המפלגה שבגדה בבוחריה ונענשה. אחרת, באמת אין לנו סיכוי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 20:22

    במספר רשימות בעבר ואני מסכים עם הכותב. מפלגת העבודה מעוררת כעס משום שבבחירות 2006 היא עוררה ציפיות גדולות.הציפיה הייתה למפלגה שתתכנס תחת הדגל החברתי. לא היה לי בכלל אכפת לו הייתה נשארת באופוזיציה ותילחם משם והעדפתי אפשרות זו-מה שלא סלחתי זו הבגידה.
    אל דאגה בקרוב החמאס יוכיח שברק הוא לא רק לא נחמד אלא שגם הוא לא מנהיג-

  • די כבר   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 20:35

    שמתי לב למשהו מעניין – כל מה שאתה אומר, אני מצביע הפוך.

  • אזרח.   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 20:53

    כבר בספטמבר 2006 קראתי להענשת האבודה.

    http://notes.co.il/shooky/50139.asp

    תגובה מס' 1 ,אזרח.

  • עמנואל   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 21:51

    מפלגת העבודה, בדבקותה בכיסאות (לא היתה ממשלה אחת במילניום הנוכחי בה הם לא היו במוקדם או במאוחר חברים, ורק לקראת הסוף לפעמים טרחו באופן סימלי להיזכר לשבת באופוזיציה) השחיתה במו ידיה את הסיכוי להוות אי פעם אלטרנטיבה.

    כיום היא גופה פוליטית מהלכת שתופסת מקום במפה הפוליטית ומונעת צמיכה של אלטרנטיווה שמאלית סוציאל דמוקרטית אמיתית.

    ובגלל זה לא מספיק לסלק את הידים בשעת נפש ממפלגת העבודה, צריך להצביע עבור מרצ המתחדשת, שיכולה הפעם להוות את הגרעין להתגבשות של מחנה כזה.

    ואני מתפלא על המגיב הראשון שקופץ לו מהמפלגה הירוקה וחסרת הניסיון, לחד"ש (ולא שאלה או אלה רעים, אבל הם לא כל כך רלוונטיים) ומדלג על מרצ. עם ג'ומס על העשיה רבת השנים שלו בוועדת הכספים והאלטרנטיבה הכלכלית האידיאולוגית כנגד המדיניות הכלכלית האמריקנית-רפובליקנית של ביבי; ועם תוצאות הבחירות שהחזירו בגדול את אילן גילאון על הגישה החברתית שלו, ועם החיזוק של ניצן הורוביץ שמביא אג'נדה ירוקה, במובן הרחב והכולל של המילה שמדבר גם על ההתנגדות לתרבות הצריכה – מרצ היא מפלגה חשובה, רלוונטית, ואטרקטיווית.

    בבחירות הקודמות היתה לי התלבטות קשה בין המחויבות שלי למרצ לבין ההבטחה (שאח"כ הופרה) של עמיר פרץ, התלבטות הסתיימה רק מאחורי הפרגוד. היום כבר עם פתיחת מערכת הבחירות אין לי שום התלבטות. זה לא שדב חנין, או אנשי התנועה הירוקה לא טובים. הם טובים. אבל הם לא יכולים להתחרות במה שיש למרצ להציע הפעם.

  • שוקי   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 22:13

    אם, חס וחלילה, מפלגת העבודה תקבל הפעם 20 מנדטים, זה יהיה לדעתי אסון.

    המסר יהיה שבפוליטיקה הישראלית אתה יכול לומר לבוחר מה שאתה רוצה ולעשות אחר-כך כל דבר אחר, וזה אפילו ישחק לטובתך.

    עלינו לקוות שהמכה שתקבל המפלגה הזו תהיה קשה כל-כך שבקדנציה הבאה כל מפלגה וכל פוליטיקאי יחשבו היטב לפני שיעשו דברים שמנוגדים למצע שלהם.

    כמו שראינו בדוגמת הליכוד – בישראל מפלגה יכולה לשלש את כוחה כהרף עין, כאשר הנסיבות "מצדיקות" את זה.

  • יבד"ש   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 0:11

    מפלגת העבודה אכן פשטה את הרגל אבל לא בדיוק מחמת מה שהמהפכנים הסוציאליסטים-ירקרקים החדשים חושבים. היא ויתרה על חזון סוציאל-דמוקרטי, היא נטשה את הערכים היסודיים של הלייבור המערבי אשר כוללים תנועה יוניוניסטית, קשר עם ארגוני נשים ונוער ועוד. במפלגת העבודה יש כיום כמה גורמים שהולכים בכיוון זה בהם שלי יחימוביץ ואופיר פינס אבל הרוב לא ככה. נכון, דרושה רפורמה אדירה בתנועת העבודה. אבל הקריאה לחסל את העבודה שלובה היטב עם ההימנה הרווחת בציבור הישראלי ועם הפשיזם הימני שקורא לחסל את ההסתדרות ולהרוס את שרידי מדינת הרווחה. השמאל הרדיקלי והימין הרדיקלי מתחברים בכך שהם בסופו של דבר משת"פים של הפשיזם. הם אלה שיביאו אותו. שוקי גלילי לא שונה מהימנים ההרסניים ביותר שמאמינים שהדרך לטוב עוברת באמצעות הרע ביותר. בגרמניה של שנות השלושים, סירבו הקומוניסטים לעבוד עם הסוציאליסטים וכינו את הסוציאל-דמוקרטים בשם סוציאל-פשיסטים. התוצאה היתה היטלר.

  • אזרח.   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 7:10

    שהתחילו את ההרס של ההסתדרות ומדינת הסעד(ישראל לא היתה מדינת רווחה ) שהיתה בעבר.רבין ורמון היו המהרסים הגדולים ביותר של ההסתדרות והאיגודים המקצועיים.ה"אליטות" הללו שהיו מרושתות במנגנונים השלטוניים הבינו לאחר שתי מערכות בחירות (77 ו 81 ) שהן כנראה אינן עומדות לחזור לשלטון בקרוב,והן התחילו להרוס את מוקדי הכח הכלכליים ( במיוחד אותם ) ולהעביר אותם אליהם בדרך של הפרטות וכד'.פרופ' דני גוטווין הסביר זאת כאן:

    http://tal.wolfson.co.il/essays/dialectica.htm

    "אידיאולוגיית ה"כולם" משקפת היטב את מגבלותיו וסתירותיו של הניאו-ליברליזם 'הרך' שאימץ הגרעין המוביל של השמאל, המבטא את האינטרסים של המעמד העליון ומעמדות הביניים בישראל. ביסודה אין אידיאולוגיה זו אלא עדכון מצע הצמיחה ו'שינוי סדר העדיפויות' של יצחק רבין, תוך הקפדה שלא לחרוג מכללי המשחק של השוק החופשי, התחרות וההפרטה. הרטוריקה הסוציאלית, המתחסדת לעתים, המאפיינת את אידיאולוגיית ה'כולם', אינה אלא 'צבע' המכסה על שמרנותה הבסיסית. היא מרגיעה את נקיפות מצפונם החברתי של המעמד העליון ומעמדות הביניים מבלי להפר את מנעמי הסטטוס קוו, תוך שהיא מספקת להם מפלט מן הדיסוננס הסוציאלי בו הם נתונים. "

    "למרות שברמה העקרונית דחו מעמדות הביניים את הסדר הסקטוריאלי שכונן הימין, למעשה בהדרגה הם הלכו והסתגלו אליו. ככל שהם הבינו שמהפך 1977 לא היה 'תאונה', אלא ביטוי לשינוי מהותי ביחסי הכוחות החברתיים, כן הם החלו להפגין רגשות ריחוק, ניכור, דחייה ואף עוינות כלפי החברה הישראלית החדשה שהלכה והתהוותה במקביל לחדירת גורמי הפריפריה למרכז. מעמדות הביניים שהוסיפו לשלוט בממסדים המקצועיים, מצאו עצמם נדחקים מעמדות הכוח הפוליטיות, שעברו לנציגיהם הפוליטיים של המעמדות הנמוכים, סתירה שהאיצה את אובדן הכרת היסוד של מעמדות הביניים באשר הם: תפיסת עצמם כמגלמי הכלליות החברתית. בהדרגה הם איבדו את האמונה בכוחם לשוב לשלטון, נואשו מן האפשרות להשפיע על דמות החברה והמדינה בדרכים פוליטיות וחיפשו מנגנונים 'אובייקטיביים' חלופיים לעיצובן."

    כתבת,ואני מצטט:"היא ויתרה על חזון סוציאל-דמוקרטי, היא נטשה את הערכים היסודיים של הלייבור המערבי אשר כוללים תנועה יוניוניסטית, קשר עם ארגוני נשים ונוער ועוד. במפלגת העבודה יש כיום כמה גורמים שהולכים בכיוון זה בהם שלי יחימוביץ ואופיר פינס אבל הרוב לא ככה."

    חוץ מעלה התאנה הנקראת שלי יחימוביץ,אין אחד באבודה המושך לכיוון הסוציאל דמוקרטי שאתה מדבר עליו.

    אופיר פינס אינו יודע מה זה המונח סוציאל דמוקרטיה.

    http://www.notes.co.il/shooky/24098.asp

    אופיר פינס: מה זה סוציאל דמוקרטיה?

    את הביקור שערכתי הערב בבית מפלגת העבודה, ניצלתי בין השאר כדי לתפוס שיחה עם ח"כים ושרים שנקרו לדרכי. שלי יחימוביץ' דיברה בסך-הכל לעניין ונדיה חילו הייתה מקסימה. אבל אני מודה שהכי נהניתי מהשיחה עם אופיר פינס. תמליל השיחה, מהזיכרון:

    אני: אופיר, שמע, יש לי רעיון מצויין בשבילך.
    פינס: מה?
    אני: יש לי רעיון לאג'נדה. הרי אתה מחפש אג'נדה, לא?
    פינס: נו
    אני: סוציאל דמוקרטיה! זה רעיון מעולה.
    פינס: (נבוך)… אבל מה זה סוציאל דמוקרטיה?
    אני: הייתה במצע של מפלגת העבודה אם אני זוכר נכון.
    פינס: תגיד לי, סוציאל דמוקרטיה זה לא מין כזאת סיסמא?
    יוחאי (היה לידי ונכנס לשיחה): מפלגת העבודה הלכה לבחירות עם תוכנית כלכלית מצויינת. נכונה, הוגנת, צודקת.

    כאן השיחה נקטעה. פינס העביר את תשומת לבו למישהו אחר. כמה נוח.

    ולכן,לרסק.לעקור את העץ הרקוב,ולנטוע עץ חדש ורענן במקומו.

  • אזרח.   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 7:14

    ה"אליטות" שבאו מתוך מפלגת האבודה הן שהתחילו את ההרס של ההסתדרות ומדינת הסעד(ישראל לא היתה מדינת רווחה ) שהיתה בעבר.

  • אודי   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 7:59

    אין שום סיבה בעולם להצביע לעבודה – מי שרוצה שמאל מתון וסוציאל דמוקרטי, יכול להצביע לרשימה טובה של מרץ. מי שרוצה שמאל רדיקלי, יש את חד"ש עם פרלמנטר מצוין כמו חנין. מי שרוצה ימין בטחוני, כלכלת שוק ומס שפתיים על פשרה מדינית תוך שימור סטטוס קוו, יכול להצביע לקדימה. לעבודה אין שום דבר להציע חוץ מקומץ עסקנים דוחים, מנהיג מפלגה ימני ואלים, ומנהיג מפלגה לשעבר שהתגלה כשקרן. הגסות בה התעלמו חברי המפלגה מהבטחותיהם, המשיכו לקדם הפרטה ותמכו בהגדלת ההתנחלויות עברה גם את הסטנדרט הנמוך הרגיל בפוליטיקה שלנו, וחובה להעניש אותם על כך.

  • עמיר פרץ ודב חנין   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 10:13

    מנסיון העבר, עכשיו כבר ברור שמפלגת העבודה לא תתרסק. אם היית תומך בעבודה אז הם היו צריכים להתחיל להיות מאד מודאגים.

  • ירון נוי   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 11:06

    שוקי איש תמים ומאמין בעקרונות. הלוואי היו רבים כמוך, אבל אין.
    טעית בהצעתך הנלהבת לסגור את מפלגת העבודה. התאכזבת. אתה לא זוכר (או לא יודע) שההיסטוריה של מדינת ישראל רצופה מפלגות שלא קיימו את הבטחותיהן. גם כיום רוב המפלגות לא מתכוונות לקיים את הבטחותיהן. מוזר, שדווקא את המפלגות שאינן תומכות בדיעותיך – אינך מציע לסגור.
    בראש מפלגת העבודה עומד כשלון גמור – אהוד ברק. התומך הראשי והמפעיל של המפלגה כיום הוא פואד בן אליעזר. אם שניהם יעזבו את המפלגה – אפשר שהיא תחזור לעקרונותיה.
    חשוב שבנוף הישראלי תהיה מפלגת העבודה ושתהיה חזקה.
    ולבסוף, הערה לרשימת ה"סלודים". אתה רשאי, כמובן, לא לאהוב את שלי יחימוביץ. אגלה בסוד שאינני תומך בדיעותיה. אבל היא קיימה את הבטחתה, הלכה בדרכה האידיאולוגית ולכן מגיעות לה תשואות ולא סלידה.
    צד לי על סגנונך, אבל הסגנון הוא האדם…

  • ברני   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 14:34

    ואתה בעקבותיו. באשר להבטחות לא מקוימות ראינו את כל הרוחניים של השמאל ושמענו אותם מדברים וקבלנו את הורוביץ, או איך שלא קוראים לו. מה בדיוק עשו שולמית אלוני ויוסי שריד כשרמון פירק את ההסתדרות. תלמדו מממי שגונב אתכם 24 שעות בימממה. לא קל להקים שלד בורסאי ואת השלד של מפלגת העבודה ניתן למלא בתוכן. שלי יחימוביץ ככה של יחימוביץ אחרת. מי תרם יותר לצדק חברתי היא או עמוס עוז. שלא לדבר על היצור החדש בחוות שוקן- יוסף שריד.

  • ברני   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 14:35

    ואתה בעקבותיו. באשר להבטחות לא מקוימות ראינו את כל הרוחניים של השמאל ושמענו אותם מדברים וקבלנו את הורוביץ, או איך שלא קוראים לו. מה בדיוק עשו שולמית אלוני ויוסי שריד כשרמון פירק את ההסתדרות. תלמדו מממי שגונב אתכם 24 שעות בימממה. לא קל להקים שלד בורסאי ואת השלד של מפלגת העבודה ניתן למלא בתוכן. שלי יחימוביץ ככה של יחימוביץ אחרת. מי תרם יותר לצדק חברתי היא או עמוס עוז. שלא לדבר על היצור החדש בחוות שוקן- יוסף שריד.

  • יוחאי   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 17:01

    אבל בגדול, אני איתך. כמה שפחות ח"כים = יותר טוב.
    לא שהאלטרנטיבות מרשימות במיוחד, אבל חשוב להצביע לאחת מכמה המפלגות הסבירות שרצות לכנסת ה 18.

  • *   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 19:28

    למיטב זכרוני יצאה מן המליאה כדי להמנע מהצבעה על הצעת החוק שביקשה להגביל את ההשקעה של קופות הגמל וקרנות הפנסיה במניות.

    רוב חברי העבודה הצביעו נגד ההצעה. וכך גם חברי קדימה.

    פרץ הצביע בעדה.

    ההצעה נפלה.

  • מפלגת אקירוב   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 20:40

    http://img126.imageshack.us/my.php?image=akirovoh6.jpg

  • ד"ר עינת וילף   ביום 24 בדצמבר 2008 בשעה 14:06

    שלום,
    שמי עינת וילף ואני מועמדת מספר 14 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. באופן טבעי, כואב לי אישית וציבורית לשמוע את הקולות הקוראים להרס המפלגה.
    אני מבינה את הכעס והאכזבה המופנים לאלו שהכזיבו. ובכל זאת – אינני יכולה להזדהות עם התאווה והחדווה להרס.
    לפני מספר שנים פרסמתי ספר שעסק בבני דורי "מקימים, לוחמים ואנחנו" (נמצא באתר שלי), ילידי שנות ה- 70 וסיפרתי שם על הפער שבין המיתוסים עליהם חונכנו ובין המציאות אליה התבגרנו. אחת התגובות של בני דורי לפער זה היתה השתתפות כמעט יצרית בהרס של מיתוסים וגם מוסדות שנתפסו כמנוגדים למציאות המורכבת והמאכזבת אליה גדלנו.
    אבל לדעתי כדור לא מצאנו את מבוקשנו בהרס הזה והשאלה בעיני היא אם נשכיל לבנות. לא הייתי רוצה שבהיסטוריה של המדינה נירשם כמי שהרסו את מה שאחרים בנו.
    אין ספק שלמפלגת העבודה פגמים רבים וצודקים הכותבים כאן, אבל אני מאמינה גם שמפלגת העבודה היא אחת הפלטפורמות החזקות ביותר שיש לאנשים צעירים המבקשים לבנות. למרות הכל, הד.נ.א של מפלגת העבודה הוא עדיין של עשייה ובנייה. דווקא מתוך המשבר הנוכחי נוצרה הזדמנות ייחודית לאנשים צעירים לומר את הדברים ולהשפיע על עתיד המפלגה והמדינה. לי אישית חשוב לשמוע את הקולות והדעות ולפתוח את הדלתות לכל מי שמבקש לבנות ולהשפיע.
    אשמח לשמוע,
    תודה,
    עינת.

  • שוקי   ביום 24 בדצמבר 2008 בשעה 15:00

    אין לי שום דבר אישי נגדך, והייתי שמח לו היית מגיעה למקום גבוה יותר ברשימה. למרבה הצער, רוב 13 האנשים שלפניך הם אנשים שאינני רוצה לראות בכנסת.

    ואם את שואלת את עצמך מה חטאך – הרשי לי להזכיר לך את האירוע בבית מפלגת העבודה ערב הבחירות ב-2006, שבו המפלגה חתמה על "חוזה עם הבוחר". גם את היית על הבמה, וגם את יודעת היטב שהחוזה הזה הופר בצורה הכי מבישה שאפשר.

  • ערן   ביום 8 בינואר 2009 בשעה 21:20

    ואף על-פי-כן אצביע עבודה. אני עדיין חושב שזו מפלגה חשובה מכדי שתיעלם. מי יתפוס את מקומה? מרצ-החדשה? הרשה לי לגחך. קדימה (כפי שכתבת) הודיעה שאין לה אידיאולוגיה, כך שהיא לא יכולה לתפוס את מקומה של מפלגה אידיאולוגית (לפחות דה-יורה).
    כמו-כן, על עיקרון אחד המפלגה דווקא שמרה בהחלט – מעמדו של בית המשפט העליון. אלמלא מפלגת העבודה, פרידמן כבר מזמן היה מוציא לפועל את רוב יוזמותיו להרס מערכת המשפט.
    לבסוף, אני חושב שהרשימה המוצגת לא רעה בכלל, ואני מקווה שממנה תבוא הישועה.
    ערן.

  • איתי אשר   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 17:43

    במיוחד בתור מי שהתנדב עבור מפלגת העבודה בבחירות 2006 – גם ברשת (נדבקתי בחיידק משוקי מחנן ומאסי) וגם בהתנדבות בשטח כזו שעשה שוקי

    אני כן מוצא כמה נקודות אור לא קטנות בכלל בעשייה של מפלגת העבודה בממשלה

    שכר המינימום כן עלה (לא מספיק – בין השאר בגלל הוצאות מלחמת לבנון)
    חוק פנסיה נחקק (אם כי בעייתי מאוד)
    חוק חברות כ"א (אם כי יש בו פרצה חמורה)
    הסכם לסגל זוטר וביטול מעמד מורים מן החוץ
    הגדלת תקציב החינוך
    הארכת חופשת הלידה

    אך גם המהלכים החשובים האלה לא מצדיקים הצבעה למפלגת המפריטים ומחשקי השלום של ברק פואד הרצוג ושמחון

    מפלגת העבודה כמפלגה בגדה בבוחריה ועל כך עליה להיענש.

    גם למי שחושב שהפתרון לבניית חלופה אמיתית לביבי הוא העפת ברק והחלפתו במנהיג ס"ד למפלגת העבודה צריך היום לבחור במפלגה אחרת לא בעבודה בראשות ברק

    כל קול לעבודה מחזק את ברק ואנשיו

    אני מצביע למימד-התנועה הירוקה
    ואם אראה שזה לא מתרומם – לחד"ש
    (בצער כי אני ציוני)

  • איריס   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 19:06

    רק הסתייגות אחת שחצנית קצת, אני שמחה שלא הצטרפתי להתגייסות לטובת "הנבחרת החדשה" של 2006,
    ושהיו לי חושים בריאים לעמוד בפרץ, תרתי משמע, חרף הגינוי מכל עבר.
    עצבן אותי אז שאנשים כמוך ואחרים רבים וטובים ברשת נפלו ברשת הזו, שהיתה שקופה למדי. שלי יחימוביץ ? ערוץ 2 ? למה מה ?
    לגבי עמיר פרץ, היה רגע של היסוס, אבל נזכרתי מהר במעשיו הנלוזים והמגונים בפנסיות של קרן מקפת, ודי היה בכך כדי לשפוך מים קרים על ההתלהבות מכל עבר.

    עם זאת, כדי לתקוע בגוף כלשהו סכין סופית צריך לעמוד מאחוריו כמה זמן 🙂 ואולי זה יאפשר את החיסול של המפלגה הרעה הזו.

    בעיני אהוד ברק הוא הרע במיעוטו במפלגה הזו, אבל הוא לא הצליח להזיז שם כלום, והוא לא יכול לפיכך לעשות כלום עם ה"מנגנון" הזה שמחסל כל דבר חי, לועס ומכלה אותו.
    מרגיז רק שפליטי העבודה, מהגרועים בהם כמו רמון, פרס, איציק וכולי מצאו מקלט בקדימה ושרדו ביחד עם המורשת שהם נושאים מבית.

  • אסתי   ביום 19 בדצמבר 2008 בשעה 21:22

    וחיים רמון סגר אותה.
    אתה רואה את התוצאות.

    שוקי, אתה וכל התומכים כאן לא מבינים שמהמקום ממנו נמחקת מפלגת העבודה לא יצמח כבר שום דבר לא באביב ולא בכלל. .

  • יודית שחר   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 9:22

    אני חושבת כמוך, גם אני, לצערי, נתתי צ'אנס לפרץ, וחשתי ממש שוטה לאחר מכן. שתתפורר המיפלגה האבודה הזאת, שבראשה עומד הדבר האחרון שניתן להאמין לו היום (מייצג הולם למצבה הריאלי), שתתנקה משבצת השמאל, ושיקום סוף סוף גוף פוליטי שמאלי אמיתי. יללה, הגיע הזמן.

  • דני בלוך   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 10:52

    איזה סגנון של תגובה

  • טלי   ביום 20 בדצמבר 2008 בשעה 15:58

    מעבר לעניין הסלידה מיחימוביץ' שבעיניי היא אחת מחברי הכנסת היעילים והנאמנים לעצמם ולבוחריהם שיש.

    לבושתי הצבעתי בפעם הקודמת לעמיר פרץ ומפלגת העבודה, ועם כל אזעקה במלחמה המיותרת והמטומטמת הצטערתי על הצבעתי יותר ויותר והתביישתי יותר ויותר…

    ואכן, אני ממש לא אבכה אם מפלגת העבודה תתרסק הפעם- דמם (ודמנו) בראשם.

  • חץ בן חמו   ביום 21 בדצמבר 2008 בשעה 3:04

    אני בכלל ימני בדעותיי, אבל נזרום שניה עם הדברים הנכתבים כאן.
    כן, בהחלט מפלגת העבודה לא עמדה בדיבורה ולא בהבטחות לבוחר, ורוב חברי המפלגה יכולים להתבייש בעצמם, שלא לדבר על ה"מנהיג" ברק שלא קיים מאומה מהבטחותיו, ופתאום הוא נזכר בבית בחברון מצד אחד, ובבית המחבל שעשה את הפיגוע עם הטרקטור. ממש טוב שיש בחירות..
    אבל מה אנשים בשמאל יצביעו? מה האלטרנטיבה? מרצ/מפלגת השמאל החדשה? לא היינו בסרט הזה? שינוי, קדימה וכו' גם הבטיחו דברים וגם לא קיימו מאומה. מרצ? חוץ מלהנפיק הודעות לעיתונות בקצב מסחרר (זהבה ממש חרוצה בזה), מרצ מה בדיוק עשתה? דב חנין עשה יותר מכל מה ש-מרצ עשו ביחד!
    זה שמרצ גודלת ומתווספים אליה כל מיני דמויות זה אולי נחמד, אבל מי ערב כאן למישהו שהם יעשו דברים עבור המצביעים? כי ההיסטוריה בינתיים מוכיחה הפוך, לפחות ברמה הפרלמנטרית, אם מנסים להסתכל על השנתיים האחרונות, ואגב: אם להאמין לסקרים האחרונים, מפלגת מרצ "המשופצת" לא מקבלת יותר מ-6-7 מנדטים.

  • אייל גרוס   ביום 21 בדצמבר 2008 בשעה 4:53

    איתי כבר דיברנו על זה – בפרט אם אתה ציוני – תצביע מרצ! ואל תבזבז את הקול על מימד .

  • הני   ביום 21 בדצמבר 2008 בשעה 8:53

    אומרים great minds think alike!
    אני הלכתי לבית מפלגת העבודה בזמנו לאור הזמנה שיצאה לפירוקה והרכבתה מחדש, ואיך אומרים נאדה!
    הכול דיבורים, מזה יצאו שני פוסטים:
    הראשון הוא ההזמנה ומחשבותי:
    http://www.notes.co.il/hani/47400.asp
    השני הוא הרשמים שלי מאותו כנס:
    http://www.notes.co.il/hani/47556.asp

    אין אלטרנטיבה, יש אלטרנטיבה, אם לא נעניש לא יהיה סוף למעגל האימה הזה של הבטחות אי קיומן ועוד הבטחות ריקות, הם צריכים ללכת הביתה וצריך לבנות מחדש!

    הני

  • יואב   ביום 21 בדצמבר 2008 בשעה 23:33

    אני נואשתי לא רק ממפלגת העבודה.

    נואשתי ממשטר הנציגים.

    עם משטר כזה אף פעם לא נהיה מרוצים, כי אחרי שהם נבחרו, אין להם שום אינטרס לקיים את מה שהם הבטיחו. גם לא הרצון להבחר בבחירות הבאות. עד אז כולם שוכחים, ותעמולת המיליונים מכסה על הכל.

    הגיע הזמן לדרוש דמוקרטיה ישירה. גם אם לא דמוקרטיה ישירה מלאה, הגיע הזמן לדרוש יותר כוח לאזרחים, או מה שנקרא – הליכי דמוקרטיה ישירה.

    יכולת להציע חוקים, יכולת להדיח נציגים גם לפני הבחירות, ועוד.

    כתבתי על זה עוד בבלוג של התנועה לדמוקרטיה ישירה:
    http://iddb.blogli.co.il/archives/68

    רק מי שלא מפחד, ושיקדם השפעה שכשזו של אזרחים, ראוי לקול שלנו.

  • האזרח דרור   ביום 22 בדצמבר 2008 בשעה 15:53

    אם רוצים להתחיל לבנות את החלופה למפלגת העבודה -אני חושב שזו האפשרות הכי הגיונית

    מצד אחד מחוייבות עמוקה לסביבה חברה ודמוקרטיה
    מצד שני מצע מדיני שמאלי מתון

  • יואב   ביום 22 בדצמבר 2008 בשעה 22:17

    אם התנועה הירוקה תתמוך בהליכי דמוקרטיה ישירה, אז היא באמת תחדש משהו, וסביר להניח שאני אצביע לה.

    כרגע היא עוד מפלגת נציגים, גם אם אנשיה (עדיין) אנשים טובים.

  • האזרח דרור   ביום 23 בדצמבר 2008 בשעה 11:11

    אני מצידי מנסה לקדם מהלכים של דמוקרטיה דינמאית (שילוב של נציגים ודמוקטריה ישירה) בתוך התנועה הישירה

    כולכם מבינים בטח שתוך כדי הקלחת של קמפיין בחירות זה לא פשוט – בכל זאת ההרגשה שיש על מה לדבר ושיש הרבה אנשים בתוך התנועה הירוקה שיודעים כמה בעייתי משטר הנציגים

    אני חושב שהיו"ר בן ימיני רוצה דמוקרטיה שורשית
    עד עכשיו התנועה הוכיחה 3 פעמים שיש לה מחוייבות לנושא של דמוקטריה שורשית

    1- הבאת ההצעה לחבירה עם מרצ לאסיפה הכללית וניהול דיון מסודר בין כל הדעות באשר לחבירה זו (כולל מתן אפשרות להצגת האפשרות לחבירה עם מימד)
    2 – הבאת ההצעה לחבירה עם מימד לאסיפה הכללית

    3 – קיום הבחירות המקדימות שבהן היתה אפשרות הוגנת לכל המועמדים להציג את דעתם וכישוריהם בלי קשר לכמות הכסף שהיתה להם

    אז זה עוד רחוק מלהיות מפלגה לדמוקרטיה דינאמית- אבל זה הדבר שאני חושב שהוא עם הפוטנציאל הכי גדול להפוך למפלגה כזו

השאר תגובה