דב חנין על הפתרון לבעיית הקסאם

ייתכן ששמתם לב לזה, אבל אני גם מחבב מאד את דב חנין וגם מעריך אותו. אחד מהסיבות הרבות לחלק שקשור להערכה, היא העובדה שהוא היה בין חברי-הכנסת היחידים שהזהירו מפני היציאה למלחמת לבנון השנייה. כמו אז, גם היום – הוא אומר – אין ספק שיש בעיה ושחייבים לנסות לפתור אותה; פשוט, הניסיון מלמד שפעולה צבאית היא לא בדיוק פתרון. אני ממליץ מאד לצפות בסרטון הוידאו הזה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גרו   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 1:48

    אני מסכים:
    "כשהם חיים בייאוש ובמצוקה כ"כ קשים, קשה לצפות שאנחנו נחיה חיים נורמלים ושאצלנו לא יקרה שום דבר"

    אלא שהשאלה כאן,כמו גם בשאר העימותים מול האיסלאם הקיצוני, האם רק אצלנו נמצא הכפתור לייאוש ולמצוקה שלהם ?
    האם אין משהו יהיר, אפילו קצת מתנשא, בייסוד האמונה שבעצם הכל רק בידיים שלנו? כי אם הכל רק בידיים שלנו, מה זה אומר עליהם? שאין להם בחירה עצמאית?

    אני כן בעד להפסיק את הכיבוש עכשיו. אלא שאין לי שום תקווה שהדבר יביא לאיזשהו שינוי…
    אני מאמין שדב צודק, ואכן הייאוש, המצוקה והדיכוי הם אלה שמובילים למעשים האלה. אני פשוט חושב שהטריגר שלהם הוא לא רק חיצוני… הוא פנימי. הדת, לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי היום, הלך הרוח, התרבות, המנטליות…
    דברים כאלה יכולים להשתנות רק מבפנים. מי ייתן ועוד ועוד מוסלמים יצאו מהארון ויתחילו לבקר את התרבות שלהם. כמו שאנחנו עושים לשלנו…. לבקר את הדת שלהם. להטיל ספק. לדרוש עצמאות. לא רק לאומית. אינדיבידואלית. מנטלית.

  • עידן   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 8:50

    האם אינך סבור שראיית הקונפליקט הישראלי-פלשתיני ככלל, ומול עזה בפרט, בפרספקטיבה של מאבק מול "איסלאם קיצוני", מהווה ראייה צרה וחד מימדית של האנשים העומדים מולנו?

    הרי למרות הגוון האיסלאמי של חמאס, הוא מבטא בעיקר שאיפות לאומיות, ומהווה חלופה לפת"ח שנתפס, ובצדק יש לומר, כארגון מסואב ומושחת.

    יש להניח שלפלשתינים רבים, אפילו בעזה, יש ביקורת כלפי חמאס, על השתלטותו בכוח על הרצועה, ועל נסיונותיו לכפות את חוקי השריעה על האוכלוסיה.

    אבל זאת ביקורת שכמעט ולא תושמע כל עוד ישראל מנהלת מול עזה מלחמה קולקטיבית שמטרתה המוצהרת היא להפיל את שלטון חמאס(שלא ברור מה מבקשת לבני להקים במקומו) – חברה במצור(ע"ע שנותיה הראשונות של המדינה) אינה מצטיינת בחרות הפרט וחשיבה עצמאית.

  • עופר לנדא   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 10:53

    האם אינך סבור שראיית הקונפליקט הישראלי-פלשתיני ככלל, ומול עזה בפרט, בפרספקטיבה של מאבק מול "כיבוש", מהווה ראייה צרה וחד מימדית של האנשים העומדים מולנו?

    איכשהו, כמעט בכל בעולם שבו יש עימות או מלחמה צד אחד הוא מוסלמי, ורק השמאל הישראלי מתעקש תמיד לחשוב ש"רק אנחנו מיוחדים", ורק אצלנו זה בגלל "הכיבוש".

    להזכירך – אש"ף הוקם שנתיים לפני הכיבוש, ויהודים נרצחו פה הרבה לפני קום המדינה.

  • שוקי   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 11:35

    ראשית, אש"ף הוקם בשנת 1964, שלוש שנים ולא שנתיים לפני הכיבוש. וכן, אתה צודק שבשמאל יש אנשים רבים שעושים השטחה של הדיון ולא מסוגלים לומר שום דבר שלא מתחיל או נגמר במילה כיבוש.

    אני, דווקא בגלל שהמקורות האידיאולוגיים שלי הם בכלל לא בשמאל, רואה את העניין אחרת – וזה באמת ארוך מדי בשביל תגובה. בכל אופן, אני מכיר את מידת התסכול והכעס של הרבה ישראלים כלפי המדינה ולכן לא מתפלא בכלל שאצל הפלסטינים התסכול והכעס גדול פי כמה. זה שיש מי שרותם אותו לצרכים של אידיאולוגיות לאומיות או דתיות זו תופעת לוואי.

    אני לגמרי לא מסכים שמה שיש לנו כאן הוא עימות עם פונדימנטליזם איסלמי. הפלסטינים בחרו בחמאס לא כי הם הפכו מוסלמים יותר אלא כי ממשלת הפתח אכזבה אותם. החמאס, מצדו, חלש ומרושש וזה דוחף אותו לזרועותיה של איראן. והעניין הוא שעכשיו, כשכבר ברור שגם בצד השני יש רבים שרוצים להמשיך את הרגיעה, קל לראות למי יש אינטרס לשמור על האש גבוהה. וזה לא רק חמאס-סוריה.

  • גרו   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 15:32

    כן, ייתכן וזו ראייה צרה, אך לנתק את ההקשר לאיסלאם הקיצוני יגבול בעיוורון כמעט מוחלט.

    ומה גורם לך להאמין שביקורת כזו תוכל להישמע יותר כשישראל תעצור את הלחימה, סגר, כיבוש ?
    האם אז יש ייסוד להאמין שלפתע תקום חברה הומניסטית, בה יש מקום להטלת ספק, לאי כיבוד של הסמכות והכח ?

    כן, כפי שאמרת, "חברה במצור אינה מצטיינת בחרות הפרט וחשיבה עצמאית."
    אלא שהמצור כמו גם הדיכוי, יכול להגיע גם מבפנים, לפחות כמו שהוא מגיע מבחוץ.
    מספיק להסתכל אל עבר שכנינו.
    אני לא אומר שלא צריך להפסיק את המצור. אני רק אומר שהגיע הזמן להפסיק למכור את תקוות השקר השמאלנית הזאת. זאת אמונה דתית חסרת כל ביסוס, לפיה ישנו אל המעניש אותנו על חטאינו, ואם רק נפסיק את חטאינו אנו, יחדל האל ממעשיו.
    בגרסה השמאלנית חטא הוא פגיעה בזכויות אדם[1], והעונש מתגלם בצורה של טרור.
    וכמו כל אמונה דתית חסרת ביסוס של שכר ועונש, גם כאן תמיד יהיו הסברים למה ה"עונשים" ממשיכים לבוא עלינו גם כשהפסקנו לחטוא.
    (ואז כנראה יגיע הממבו ג'מבו הידוע של אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה ושות')

    [1] בגרסה המטריאליסטית יותר, החטא הוא עצם העובדה שהם חיים בעוני. הסטייל האמריקאי יבקש בסה"כ להביא לשם כלכלת שוק חופשי וצמיחה שתטיב עם כולם.

  • איתי   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 16:51

    הקשבתי קשב רב ובאהדה מוקדמת רבה לחנין ושמעתי כאן את ה"סמול" הלא רלוונטי.

    הרגשתי שהעיקר פה הוא התנגחות במרצ והסתפקות במעין "אמרנו לכם" לפלפי חלשלוש כזה, בידיעה שהקול יישאר קול קורא במדבר, אנחנו היינו שם ואף אחד לא הקשיב – בדיוק כמו ההפגנה המתוכננת בת"א שאליה יגיעו עשרות עד מאות. אז נוכל לספר לנכדים, סבבה.

    האמירה שעקרונית, עדיף הסכם מדיני על מלחמה היא אמירה שרוב הציבור יכול להזדהות איתה. הבעיה היא שרוב הציבור חושב שאין עם מי לדבר ולכן פונה לדרך המלחמה, גם אם חלק גדול מתנגד לכניסה קרקעית (סקר הארץ מהיום) ומעדיף שיהפכו את עזה לדאחיה ב'.

    פוליטיקאי שרוצה לשכנע בדרך המו"מ צריך להגיד

    א. עם מי מדברים ואיך: הכרה ישראלית בחמאס כמושל עזה ומומ ישיר עם חמאס במקום כל הקשקושים והמתווכים (בסקר האחרון שראיתי כ-40% בעד זה!!).
    ב. על מה מדברים – מהן הדרישות של ישראל (חנין לא מגדיר זאת, ברור שרק "תפסיקו לירות" זה לא מספיק)
    ג. מה קורה במצב בו הצד השני אינו נענה לדרישות שלנו ו/או מציב דרישות משלו שאנחנו לא מוכנים להסכים להן. מה מגדיר את הנקודה שבה מתקפה ישראלית, צבאית או כלכלית, היא לגיטימית.

    גם במאבקי עובדים, שחנין מכיר ומעורב בהם, השאיפה היא קודם כל מו"מ והסכמות, ולא שימוש קודם כל בנשק (שביתה של העובדים, פיטורין ע"ע מעסיק). המסר הסמוי של חנין הוא שכל שימוש בנשק מצד ישראל (צבאי או כלכלי) אינו לגיטימי, ולכן אילו הוא היה ראש ממשלה הוא לא ממש היה מסוגל לנהל מו"מ.

    שמאל שרוצה להיות אלטרנטיבה ולא רק להיות צודק צריך לראות את עצמו בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון, ובמצב הזה חנין בקליפ הנ"ל אפילו לא משתדל להיות.

  • איתי   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 17:17

    אני מסכים איתך מאה אחוז.

    אני מתנגד לתקיפה צבאית שמניעיה פוליטיים / התלהמות הציבור והרוני דניאלים / הזקפה הלאומית.

    אני בטוח שהתקיפה לא תביא פתרון לטווח ארוך.

    אם היא תהיה מספיק אלימה ייתכן שתביא בסוף לרגיעה זמנית, לא מלאה – (בהסכם מדיני כמובן גם אם השיחות יהיו עקיפות) – והשאלה אם לא היה ניתן להשיג אותו דבר בלי כל הדם וההרס בשני הצדדים. האם היה אפשר להשיג את "הישגי" מלחמת לבנון השנייה (2 גופות והרחקה זמנית של חזבאללה מהגבול) בלי מאות ההרוגים ועלות של מיליארדים לצד שלנו (לרוב אזרחי ישראל לא אכפת מחיי הצד השני)? לא יודע. מכיוון שבמדע המדינה אין אפשרות לעשות ניסויים מבוקרים, לעולם לא נדע את התשובה.

    ממשלת ישראל צריכה להתייחס לעזה כאל כל מדינת אויב. מנסים (ברצינות) להגיע לשלום, אם לא הולך – מנסים (ברצינות) להגיע להפסקת אש, ואם לא הולך – הולכים למלחמה. ההתלבטות של ישראל מול עזה היא של "איפוק" מול "לחימה" (שזה רק חצי מלחמה) ובין אופציות של לחימה (כלכלית, אוירית, קרקעית) – אבל אין משקל למו"מ מדיני אמיתי.

  • בעז יניב   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 11:34

    שנתיים לפני הכיבוש? אם כבר מדברים על ראיה צרה, אז אולי כדאי שגם אם אתה לא מסכים תשים לב שמבחינת הצד הכבוש הכיבוש לא התחיל ב67. הבחירה (וזאת בהחלט בחירה) להגדיר עם שלם כפנטים היא בחירה קלה שמורידה את האחריות מאיתנו.

  • בעז יניב   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 17:00

    אוקיי שמענו מה אתה דורש ממי שדורש פיתרון מדיני, אך מה אתה דורש ממי שמציע תקיפה צבאית?
    אני מציע שכל אותם פוליטיקאים שתומכים בתקיפה צבאית יסבירו לנו איך לטעמם זה יפתור/יתרום למצב באיזור ולא רק איך זה ישרת את התלהמות ההמון הזועם. האם מישהו בממשלה יעז להגיד שבעקבות מתקפה על עזה יפסקו הטילים על ישובי עוטף עזה? ברור שלא! האם מישהו מהם יטען שפעולה כזאת תתרום למצבו של גלעד שליט? תחליש את כוחו של חמאס בשטחים? משהו? הפוליטיקאים שתומכים בתקיפה בעזה לא חושבים שהדבר יקדם את המצב אלא נעים מכח האינרציה, או יותר כמו ילדים בגן- הוא הרביץ אז אני ארביץ. הפוליטיקאים לא מרגישים צורך להסביר מדוע תקיפה היא פיתרון יעיל, והציבור המתלהם לא דורש מהם הסברים, עוד לא ראינו דם.

  • האזרח דרור   ביום 25 בדצמבר 2008 בשעה 22:51

    לא משנה אם אתם שמאל או ימין
    הגיע הזמן שמהצבא ומהדרג המדיני נדרוש יעדים ברורים

    מספיק עם "להכות בתשתיות הטרור" או "לצרוב בתודעה" וכל הבבלת הניו אייג'י הזה – מטרה צבאית
    היא לדוגמה שליטה על החרמון או השמדה של 50% מכוחות האויב – שינסו להגיד מה המטרה הצבאית, ככה אפשר יהיה להעריך מה הסיכוי להשיג אותה – וגם – כמה היא תעלה ומה היא אמורה להשיג

    כל עוד אנחנו במונחים של "ניכנס בהם" אפשר למכור לעם את כל הלוקשים בעולם – ככה אפשר היה למכור לאנשים שאפשר לשחרר 2 חטופים על ידי מבצע צבאי – שמעתם פעם משהוא מגוכך כזה?

    ==========

    אני בדעה שלישראל יש אינרטס שעזה תהיה כמה שיותר על המסלול של מדינה נורמלית
    – כמה שפחות מצור
    – כמה שפחות סיוע מאונרא
    – כמה שפחות קשר איתנו- כולל אסירים
    – יורים טיל -זה סיכון למלחמה

    ככל שישראל דוחה את הדבר הזה היא מאפשרת לעזה להשאר הילד המפגר שהיא בעיני עצמה ובעיני העולם – מצד אחד הוא מרביץ לנו מכות, ומצד שני בוכה כשמחזירים לו

    שקט לא יהיה – כי העזתים שונאים אותנו – אבל לפחות נתחיל להתקדם כמו שהיה מול מצרים ומול ירדן – בסופו של דבר מדינות הן מפלצות קרות והאינטרסים והלחצים עושים את שלהם

  • חץ בן חמו   ביום 26 בדצמבר 2008 בשעה 1:56

    להזכיר כאן לקוראים: החמאס מעולם לא חיפש שלום עם ישראל, הואיל וזה *נגד* האג'נדה שלו גם מבחינה דתית וגם מבחינה פוליטית. הוא כן מוכן ל"תהדייה" (הסכם רגיעה) ל-50 שנה תמורת שטחי 67 (ותנחשו מי ישלוט בשטחים שם). עמוס עוז לפני כמה שבועות קפץ על המציאה כמוצא שלל רב, רק אם הוא יחפש את ההצעה בגוגל, הוא יראה שההצעה היתה על השולחן כבר 3 שנים בדיוק באותם תנאים: שום שלום, כן הסכם רגיעה.

    להיכנס לשטח ולכבוש אותו: זה יכול להיות צעד שאולי יעזור, אבל אולי כדאי להזכיר לאזרחי ישראל שאז צה"ל יהפוך לאאוטסורסינג עבור.. הרשות הפלסטינית. תדע כל אם עבריה שאם בנה יפצע או יהרג חס ושלום, אז הוא מת עבור הרשות.. כן, זה ממש יעבור פה חלק..

    הצעתו של חנין בדיוק חוזרת על מה שיצאנו ממנו לפני כמה ימים עם יותר מ-400 קסאמים עלינו: שוב הסכם רגיעה. לא נלמד לקח שהחמאס פשוט לא רוצה לקיים הסכמים? לא נבין שהחמאס פשוט מחפש לנצל את ה"אובר-הומניות" שיש לנו כדי לדפוק אותנו? מאיפה הוא יורה קסאמים? ממרכזי אוכלוסיה, מבתי ספר עמוסים ילדים. מה אנחנו עושים בתגובה? מזרימים עוד משאיות. איפה האחריות של אזרחי עזה? אין. זה מה שנקרא להידפק מ-2 הצדדים תודות לממשלתנו.

    צריך לאמר את האמת לציבור: אם צה"ל נכנס לתקיפה שם ולא ע"י כיבוש, האזרחים הפלסטינים יאכלו אותה כי הם מגוננים על החמאס במקום להקיא אותם מתוכם, ואם הם לא מקיאים אותם, הם ימותו ויפגעו במקומם.

השאר תגובה