מה הבאת לערבים, מה הבאת לערבים

1
סיימתי לא מזמן לקרוא את "מלחמת 90 הדקות", ספרו האפוקליפטי של איתי מאירסון (הוצ' ידיעות אחרונות). עוד אקדיש לו כאן פוסט נפרד, אבל בינתיים אני רוצה להתעכב על תובנה שהייתה לי בזמן הקריאה שלו: לעיתים קרובות דווקא אנשים שרוממות השלום בפיהם, הם אנשים שקל לדמיין איך יצעקו "מוות לערבים" אם רק תהיה להם ההזדמנות המתאימה.

2
מסיבת ההכתרה הזכורה לשמצה של אהוד ברק במאי 1999 כיכר רבין ("רק לא ש"ס"), הייתה מסוג החוויות שתמיד עולות אצלי בהקשר הזה. גם ה"שמאל" בישראל זקוק לחוויות האורגיאסטיות שלו. אבל אצל ברק זה היה פשוט מעמד פאשיסטי. של כווו-לם.

3
אני עוד מעכל את תובנותיי מהצפייה בסרט המטלטל מיליון קליעים באוקטובר (ותודה לדרור בורשטיין על ההפניה). פנו לעצמכם 47 דקות לצפייה בסרט הזה – אחד החשובים שנעשו כאן בשנים האחרונות.

4
הסרט מבסס את מה שהייתה פעם טענה הזויה של שולי השמאל הסהרורי, ועכשיו כל מי שהיה מעורב בזמן-אמת כבר מודה בה: מי ש"הזמין" את אינתיפאדת אל-אקצא לא היה יאסר ערפאת. אלו היו אהוד ברק ואריק שרון.

5
ברק, עוד ערב קמפ-דיוויד, נערך תקשורתית לכישלון השיחות ושכר יועצי תקשורת כדי שיינסחו עבורו את האות הפותח של הספין ("לעת הזו אין פארטנר"). אריק שרון פשוט עבר על הר הבית בדרך לכסא ראש-הממשלה.

6
אגב, שימו לב שרבים ממאורייני הסרט הזה – והאנשים ששמותיהם מוזכרים בו – הם ממש כוכבי מערכת הבחירות הנוכחית (כבר משלב הפריימריז): אפרים סנה, בוגי יעלון, אבי דיכטר, גלעד שר, שאול מופז. מופז, באופן ספציפי, מצטייר מהסרט הזה כאחד האנשים הכי מטרידים בפוליטיקה הישראלית. 

7
ועוד אגב – אחת התגליות הגדולות של הסרט היא המרואיין ח"כ ישראל חסון (ישראל ביתנו), שמתגלה כשמאלן. בעיקר בהשוואה למופז (איפשהו לקראת הדקה ה-25 בסרט. פשוט מדהים – חסון צעק על מופז בטלפון שהתגובה של צה"ל למהומות אלימה מדי, והם חייבים להרגיע).

8
(דקה 32, מאיר שטרית, כמעט צועק): "במלחמה צריך להתנהג כמו במלחמה ולהוריד את הכפפות!"

9
לאורך רוב הסרט, מאשרים בדיעבד העיתונאים שסיקרו את המאורעות (ביניהם בן כספית, עופר שלח, רביב דרוקר ואחרים), שוב ושוב: התקשורת נסחפה, התגייסה, לא דיווחה מה באמת קורה. העיתונאים הוזנו במידע שקרי, מוטה או מוטעה על-ידי מערכת הביטחון והציגו אותו לציבור כפי שהוא. בן כספית אומר "זה היה די דומה למלחמת לבנון השנייה"…

10
ועכשיו? מרצ קוראת להכות בחמאס [עדכון: חיים אורון, יו"ר מרצ, אומר שצוטט לא נכון וממליץ לקרוא את הטור הזה שמייצג את דעתו באופן נאמן יותר]. כשם שתמכה, בסופו של דבר, בכניסה ללבנון ביולי 2006. דב חנין שקורא לעצור ולחשוב, מקבל תגובות נאצה. אהבתי במיוחד את זו:

תסתום ת'פה שלך חתכית הומו חנון! /
אתה בן זונה…ילד כאפות מסריח /
אנשים מהצד שלנו מתים ואתה חתיכת כוסית /
לך תזדיין יבן זונה

שירה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 0:12

    http://www.notes.co.il/gross/45197.asp

    תגובה 3 ,אזרח.

    http://www.notes.co.il/mati/49914.asp

  • איריס ח.   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 0:52

    מסכימה עם הרבה ממה שכתבת. מה שמפריע לי הוא הביטוי "שמאל סהרורי" שאצלך לא מופיע במרכאות. עצם ההקביעה של מי "הזוי ושפוי" ומי אינו כזה, ממשיכה את אותו השיח. כמי שגאה על שייכותה לשמאל (שאני קוראת לו שמאל פשוט, שאינו שמאל ציוני כמובן, אלא שמאל של פועלים ולא של הבעלים של המפעלים שלהם), זה מקומם. כל פעם קמים לנו מבקרים עיתונאים כאלו שהם נורא שמאלנים עד שפורצת המלחמה הבאה, וש"רימו" אותם. העיתונאים בסרט מדברים כאילו הם בכלל לא מבינים את תפקידם, כאילו זה נורמלי שעיתונאי יקבל מידע רק מדו"צ ואח"כ עוד יתלונן על זה שמובילים אותו באף. מגוחך.
    בקיצור:
    לא ימין הזוי ולא שמאל הזוי. מדובר באנשים בשר ודם. כולל כל הפאשיסטים מאז ומעולם – אנשים שפויים ומסוכנים.

  • עמנואל   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 3:16

    לא מובן לי מי פרסם את ההודעה מטעם מרצ, ומה ההודעה המלאה.

    מה שכן, יש פה מאמר של ג'ומס, שאני בהחלט יכול להסכים כמעט עם כל מילה שלו:
    http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/831/091.html

    העיקר הוא שצריך לשאוף להסכם מוגבל עם החמאס (שיחות מדיניות על הסכם קבע איתו הן בלתי אפשריות), ושמאוד ייתכן שבשביל להגיע להסכם הזה יהיה צורך קודם כל בהפעלת בכוח צבאי בצורה מוגבלת ומחושבת.

    אם הפעלת הכוח נעשית למען מטרות לא רק צודקות, אלא גם אמיתיות וריאליות (לא כמו המטרות הפנטזיונרית והשקריות שמכרו לציבור בזמן מלחמת לבנון), ואם נזהרים שלא לגלוש באינרציה למשחקי כבוד של מי נותן את המכה האחרונה, ואם אין ברירה אחרת, אז בצער אני אתמוך בצעד כזה.

    אני מקווה שהחמאס בכל זאת ייתעשת על סף תהום, ושאם זה ייקרה למנהיגים שלנו יהיה מספיק אומץ לא להיגרר אחרי קריאות הציבור "להיכנס בהם", אבל אני לא אופטימי.

    בכל מקרה, אני דוחה בשעט נפש את מה שציפי לבני כתבה ואמרה ש"ישראל צריכה להגיב כי יורים עליה". צריך להגיב אם יש תועלת בתגובה. לא להגיב לשם התגובה.

    ובוודאי שהדברים שלה על "מטרה אסטרטגית למוטט את שלטון החמאס בעזה", הם דברי איוולת, והצבת מטרות שקריות ופנטזיונריות, שסופן יהיה כמו סוף המטרות השקריות ממלחמת לבנון.

  • שי   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 9:55

    הבעיה עם מה שאמר חנין היא שצריך להגיע לרגעיה בהסכם עם החמאס ולדבר על חלופת שבויים. ובמקביל להגיע להסכם עם אבו מאזן.

    אז זהו, שזה לא ייתכן. החמאס לא ייתן לזה לקרות. למה לו בעצם? למה לו לתת רגיעה כמתנה לאבו מאזן אויבו. גם תמורת פתיחת כל המצור – אין לחמאס אינטרס אמיתי לצאת מהתמונה. להיות בשקט ולא להפריע לאבו מאזן לקצור את פירות ההסכם עם ישראל.

    עד שלא תיפתר בעיית שני הראשים של הדמוקרטיה הפלסטינית לא ניתן יהיה להגיע להסכם כזה או אחר אמיתי.

    ומוזר שחנין לא מדבר על זה. הוא מודע לזה.
    אם יש פה מי מדוברי חד"ש, אני אשמח לדעת איך מגשרים על זה בחד"ש.

    ברור שמרצ לא רלוונטית. אבל האם חד"ש כן?

  • גולדבלט משה   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 11:44

    מרצ לזכותה יש לומרבהנהגת חיים אורון חזרה לחשוב בצורה פוליטית-כמו שמפלגה רצינית צריכה לעשות. מי שדוגל בפיתרון של שתי מדינות לשני עמים במתווה אוסלו חייב להציב כמטרה את הפלת שלטון החמאס בכל דרך אפשרית. בשלב זה מרצ מאמינה שאם יוצג מתווה של הסכם הדבר יגרום להחלשת החמאס. הם טועים בגדול אבל לפחות יש כאן קווים של חשיבה פוליטית ממשית ולא התברברות עם הקשקשת מהסוג הגלאוני ומהסוג שחנין-איש פחות חכם ממה שנדמה לך מפיץ.
    אם תשים לב כמה ניצי ימין מטורפים מתנגדים נמרצות להסתבכות בעזה כי גם הם מבינים שהפלת שלטון החמאס תקים לתחיה את המתווה של שתי מדינות לשני עמים

  • אזרח.   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 12:44

    שפיתרון שתי המדינות לא יעבוד,

    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=1013904

    ויכוח סרק.

    ולאחר שהמצב מחריף והקיצונים עולים לשלטון,הולכים ומחפשים את הפיתרון שהיה לפני כן,ושהיו יכולים להשיג מזמן,אם רצו באמת להשיג את אותו הפתרון.

  • יגאל לביב   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 14:36

    לשוקי
    ראשית תודה על הפניית תשומת הלב לסרט. קראתי גם את התגובות ויש לי שתי הערות.
    הראשונה,מאז 1967 אנו נלחמים ביתושים במקום לייבש את הביצה.לא יהיה שלום בלי הסדר עם הפלסתינאים המוסכם על ידם.בלי נסיגה לקוי 1967 לא יעזרו כל התהדיות.מי שמציע החרמת החמאס מציע למעשה המשך המצב הנוכחי. החמאס נבחר בבחירות חופשיות. הימי בישראל עם השמאל הציוני חוזר על נסיון בגין ושרון במלחמת לבנון הראשונה כשרצו להכתיר נשיא נוצרי על לבנון וכרתו עמו שלום. המעשה עלה במאות הרוגים ולא שינה את המצב. טועים אלו שחושבים שהמרת החמאס בגוף אחר תביא לדרישות קטנות יותר של הפלסתינאים.הם לא יסתפקו בפחות ממה שמוסכם על כל העולם להוציא ישראל וכמה איים באוקיאנוס השקט.
    הערה שניה-לא כל מי שקוא לעצמו שמאל הוא שמאל. הרוצים בהסדר עם הפלסתינאים הם ליברלים. מי שתומך במעמד העובדים ומאבקו נגד בעלי ההון רק הוא נחשב לשמאל.

  • שי   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 16:39

    הערב הפגנה נגד ההרג ברצועת עזה
    די לפשעי מלחמה

    חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון – המפלגה הקומוניסטית הישראלית) מזמינה להפגנה שתתקיים הערב (מוצ"ש) בתל-אביב נגד ההרג ברצועת עזה, תחת הכותרת די לפשעי מלחמה!, רגיעה עכשיו

    ההפגנה תצא בשעה 19:30 מרחבת הסינמטק בתל-אביב

    פרטים נוספים
    054/2501662

    נא להפיץ הודעה זו בקרב ידידים וחברים

    http://www.hadash2009.org.il
    [email protected]

    Tonight: a demo against the criminal Israel military op in Gaza
    Stop war crimes

    Hadash (the Democratic Front for Peace and Equality – Communist Party of Israel) invites you to a demo, tonight (Saturday, December, 27) at 7:30 p.m. from the Cinemateque Square in Tel-Aviv

    more details: 054/2501662

  • שוקי   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 23:33

    תודה. הוספתי עדכון בתוך הפוסט.

  • יונתן   ביום 26 בדצמבר 2008 בשעה 23:04

    "מיליון קליעים באוקטובר" הוא סרט מצויין, אבל כדאי לזכור שאין לנו (או לפחות לא ידוע לי שיש) סרט מקביל על הצד הפלסטיני, ותהיה זו תמימות (או פטרנליסטיות…) לחשוב ששם אין יועצי תקשורת ומומחי ספינים ופוליטיקאים ערמומיים וגנרלים מגלומנים ועצמאיים.

  • טלילה   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 1:38

    אבל ההתלבטות שלי בין מרצ לחדש נגמרה. נאיבית שכמותי – ברור שחדש. [וככה כל מערכת בחירות מחדש…] וזה עוד לפני שראיתי את הידיעה שאתה מפנה אליה. אני ראיתי את האייטם על השיחות של חדש עם מפלגות השמאל הפלסטיניות.

  • טלילה   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 10:50

    הקישורים לסרט ולדרור בורשטיין לא עובדים (לפחות כרגע)

  • אייל גרוס   ביום 27 בדצמבר 2008 בשעה 21:23

    בעקבות פניה הפנה אותי ג'ומס לראיון הזה איתו שאמר שהוא משקף את עמדתו ולא דברים אחרים שפורסמו שאולי לא היו נכונים

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3643701,00.html

    הראיון הזה מביע תמיכה בפעולה נקודתית נגד מבצעי הטרור עצמם שיש בהן הישג ממשי וקשר ישיר למניעת טרור אך התנגדות לפעולה רחבה ותמיכה בהפסקת אש מחודשת.

    משאיר לכל אחד לשפוט את משמעות הדברים והייתי שמח לשמוע ממרצ ביטוי נגד המלחמה אבל נדמה לי שאולי זה מוגזם לומר שהיא תומכת בה.

השאר תגובה