הצבא המוסרי ביותר בעולם

אני עדיין משתעשע בכל פעם שאנשים מכנים אותי בכינויים כמו "שמאלן קיצוני", או כשאני מקבל תגובות כמו אלה שקיבלתי על הפוסט הקודם (אני נגד מלחמה בעזה).

אני מדמיין לעצמי, למשל, כמה מופתעים יהיו כל אלו שמדברים אליי ועליי כאל תומך מרצ, חד"ש, בל"ד וחמאס, כשידעו שהמפלגה הכי "שמאלנית" שהצבעתי עבורה עד היום היא מפלגת העבודה. ולא עברו שנים רבות כל-כך (7 שנים, אם מתעקשים לדייק) מאז שהצבעתי לאריק שרון – אם כי להגנתי אפשר לומר שגם בדיעבד נראה שהוא היה קצת פחות גרוע מאהוד ברק. 

אז איך בכל זאת אני מוצא את עצמי (אתמול) עומד בהפגנה מול לשכת שר-הביטחון, שכם אל שכם עם אנשי חד"ש וצוררים אחרים? מבחינתי נקודת ההתחלה היא בימי תחילת אינתיפאדת אל-אקצא. בבוקר בו שוחחתי עם חבריי לעבודה, שרק כמה שבועות קודם כינו אותי בכינויים כמו "ימני דפוק" ועכשיו היו תמימי דעים שצריך להפציץ אוכלוסייה אזרחית בעזה ויפה שעה אחת קודם.

אני, שחונכתי בבית שבו תמונה של זאב ז'בוטינסקי תלתה על הקיר, שלמדתי בתנועת בני-עקיבא שאנו כאן "לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות" ושגדלתי ועוצבתי בשנים של חטיפות ופיגועי מיקוח אכזריים (מעלות, אנטבה, משגב עם, קו 300, אקילה לאורו וכו') הזדעזתי מהדברים.

במשך רוב חיי האמנתי שההבדל בין התנועות הלאומיות שלנו ושל הפלסטינים, הוא שהם פוגעים באזרחים ואנחנו מגינים עליהם. זה היה ה"אנחנו והם" שלי. עכשיו נתחוור לי שאני מוקף באנשים שהאנחנו-והם שלהם הרבה יותר פשוט משלי ואינו שונה בדבר מזה של "אויבנו".

אבל מה שהכריע אצלי סופית ושכנע אותי בשקריות הטיעונים על יתרוננו המוסרי, הן שנות המיתון שבאו מייד אחרי. כשהתברר לי שאותם אנשים שכל טיפת דם יהודית יקרה להם, לא מגלים שום חמלה כלפי דם יהודי כשמה ששופך אותו הם מחסור בתרופות, חימום, מזון. שאין להם בעיה להלבין פנים (=לשפוך דמים) של גר ויתום ואלמנה וגם של ניצולי שואה.

רק לפני שנתיים התברר לנו שחייהם של חיילי צה"ל חשובים למנהיגינו כל-כך, שהם שולחים אותם לשדה הקרב ללא אפודים, ללא מזון, ללא בגדים חמים. עשרות מיליארדי שקלים בשנה לא מספיקים כנראה בשביל זה. "תדע כל אם יהודיה" וכו' – ספרו את זה לגלעד שליט. ספרו את זה למדחת יוסף.

האם כשאותם אנשים מבטיחים לי שהם עושים רק את מה שנדרש (תוך כדי תחושת מכה קלה בכנף), ושזה נעשה למען תושבי עוטף עזה (ולא, חלילה, בגלל שיש בחירות בקרוב) ושהם יודעים בדיוק מה הם עושים (כמו בלבנון), זה צריך להרגיע אותי? אנחנו נשלטים על-ידי אנשים שחיינו שווים בעיניהם כקליפת השום וחיי פלסטינים עוד פחות מזה – הם הרי לא מצביעים בבחירות. לא צריך להיות שמאלן כדי להיחרד מכך שהם אלו שמנהיגים אותנו למלחמה. לא צריך להיות שמאלן כדי לחשוד שהמלחמה מיותרת. 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 14:16

    אני לא חושב שיש מישהו אצלנו שנהנה מזה שנפגעים אזרחים/ילדים וכו'. עוד לא ראיתי שרוקדים אצלנו על גגות ומקיימים תהלוכות נצחון כשנרצחים ילדים ונשים. עוד לא ראיתי חייל צה"ל שנכנס לבית, ועושה וידוא הריגה בתנוקות וילדים. להבדיל ממי שנמצא מולנו.
    העובדה שאנשים שמחים מהמלחמה/מבצע הזה – הוא בגלל שהחמאס מנצל את חוסר המעש שלנו (שהוא אגב, רשלנות פושעת)כדי להתחזק. החמאס הוא זה שבחר להלחם בנו. אנחנו הוצאנו את כל חיילנו מעזה, להזכירך (בעוד צעד מטופש להחריד)למעט חייל אחד – גלעד שליט שמו, אם שמעת עליו. והחמאס משך שמונה שנים יורה טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית ומתחמש בלי הפסק. בשביל מה בדיוק? כי אין להם מה לעשות עם הכסף? וכשבא מולך מישהו שרוצה להלחם בך, אתה נאלץ להלחם בו כדי להציל את חייך. אם הוא רוצה לשמור על חייו שלו ,שיואיל בטובו להכנע. ובמלחמה, יש כללים. נהרגים אזרחים. זה גרוע, זה לא נעים ואף אחד לא רוצה את זה, אבל הברירה היא שייהרגו יותר חיילים שלנו. ולגרום למצב כזה – זאת חוסר המוסריות האמיתית.
    לכל זה אין שום קשר לעובדה שיש בארץ אנשים חסרי רגישות חברתית לחלשים. אלה שתי סוגיות שונות לגמרי. גם לך כנראה אין הרבה רגישות חברתית לבני עמך המופגזים כבר שנים.

  • שוקי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 14:39

    אבל זה בדיוק העניין – מי שאין לו שמץ של חמלה לניצול שואה קשיש שחי בחרפה בוודאי שלא אכפת לו מחיילי צה"ל ובוודאי ובוודאי שלא מאזרחים פלסטינים. האמת הפשוטה היא שאין הבדל בין המנהיגים של מדינות ערב למנהיגים שלנו – גם הם משתמשים במלחמות ובשנאה כדי ללכד אותנו וכדי להסית את תשומת לבנו מכך שהם חיים על חשבוננו ושחיינו הם גיהנום.

  • יובב   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 14:54

    חוץ מחומוס וחנין ?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 15:09

    שוקי,
    הנה הלכת צעד אחורה בתגובה האחרונה שלך לעידן.

    הומניסט, מילה עדיפה עלי משמאלן, מתייחס לחיים בכל נקודת זמן כדבר לא מדיד ולכן אין שום מקום להשוואה בין חיימים. חמלה לקשיש שחי בחרפה לא צריכה להיות המנוע לספק לו את הצרכים ההכרחיים. גם לא העבר שלו. אדם זכאי לזכויות בכל נקודה בחייו ללא קשר לעברו וללא קשר כמה חמלה הוא מעורר או לא.
    גם הנקודה השנייה בתגובה שלך עושה השוואות כדי להסיק על מוסריות או אי מוסריות של אנשים מסוימים. המוסריות היא של כל אדם באשר הוא אדם ובכל נקודת זמן בלי כל צורך להשוות לאחרים. והיא אחת וחד משמעית. אין מוסר במצב מסוים ומוסר אחר במצב אחר.
    אם אסור להרוג, אז אסור להרוג.

  • שוקי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 15:50

    קודם כל, אם יש לך ביקורת עליי או על דבריי, טוב תעשה אם תחתום עליה.

    לגופו של עניין:

    אין בינינו מחלוקת גדולה. העובדה שאין חמלה כלפי ניצולי שואה היא רק הוכחה שמי ש*כן* מבדיל בין דם לדם, לא עושה את זה מטעמים אידיאולוגיים (שכידוע, אינם בהכרח מוסריים) אלא משיקולי עלות-תועלת אישיים, מפלגתיים או אחרים.

    בכל אופן, התובנה שלמנהיגים שלנו לא אכפת מאתנו, רק מחזקת את הטענה שאי אפשר להאמין להם כשהם מבטיחים לפעול בצורה הוגנת כלפי "אויבינו". זוהי לא טענה מוסרית ואני עצמי לא עושה השוואות וארתמטיקה בחיי אדם.

    ואגב, הומניזם והומניות אינם אותו הדבר. אני למשל, משתדל להיות הומני, אבל ממש לא מגדיר את עצמי כהומניסט. אם אתה רוצה להתעמק בעניין קרא את שיחתם של רביצקי וליבוביץ' כאן:
    http://tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=20

  • איריס ח.   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 15:50

    אכן דרך לא קלה. רק תיקון קטן. בבה"ד 1 או 12 (לפחות כשאני הייתי לפני שאני פצחתי בדרכי אל השמאל) היה מצוטט מפי בן גוריון "תדע כל אם עבריה" (אחרת אי אפשר גם לכלול את מדחת יוסוף בסיפור הזה).
    יהודים זה הדבר האחרון שבן גוריון רצה אז.
    והיום עושה רושם שהוא הצליח.
    כוחות וברכות. כנ"ל כמו עידן.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 16:25

    שוקי בלי לחץ,

    זו לא היתה ביקורת אלא הבהרה.

    והנה נפלת שוב, (עוד הבהרה…:-)) הביטוי "המנהיגים שלנו" שייך לצד שלא אתה ולא אני משתייכים אליו…

  • איתמר בויו   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 16:29

    זה סתם ערבוב של כמה "עובדות" שאספת לך בדרך כדי להציג את הדעה שלך
    אני לא מבין את הפתרונות שאתה מציע שוקי- יושבים לך באיזור עוטף עזה אנשים וחוטפים טילים על בסיס קבוע
    יושב לך ארגון טרור מהצד השני ומשתדל לעשות הכל כדי לפגוע לך באזרחים ואתה תופס כל מיני אירועי קיצון שוליים מבחינת הנפח שלהם אבל עוצמתיים מבחינת הסיקור שלהם וההשפעה שלהם
    (מדחת יוסף, גלעד שליט וכו')
    וחושב שבאמצעים דמגוגים כאלה אפשר להגיד לכל אותם תושבים לשבת ולהמשיך לחטוף טילים כי לשוקי גלילי לא נעים לנגב חומוס ולראות תמונות של צה"ל מפגיז בחזרה?

    לא ראיתי בכל הפוסטים האחרונים שלך משהו שראוי לצטט אותו או משהו שכל אותם 6-7 "תומכים" שלך פה (שכנראה גם גרים בת"א וכותבים ברשימות) יכולים לשכנע איתו

    אני קורא לכל אותם סהרורים- אותם אנשים שלא רגישים במעט לסבלם של תושבי מדינת ישראל- תנו פתרונות
    אל תצקצקו בלשון ותגידו כמה רע זה מלמחה
    מלחמה זה רע- אתם לא מחדשים כלום

    תנו פתרונות
    תנו פתרונות
    תנו פתרונות

  • שאול   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 17:05

    שכל מה שמניע את החמאס (ואולי את חיזבאללה) זה מחסור בחימום ותרופות ותחושת רעב בבטן? כלומר, אם מי שמונע את זה מהם באכזריות רק יתן להם איזה קונווקטור, אספקה קבועה של אופטלגין וסנדוויצ'ים, יהיה פה שוויץ?
    זה טיעון חזק. באמת חזק.

  • דפנה לוי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 18:19

    אבל ממש אף אחד (אצלנו או אצלם) לא ממש מעניין האזרח, החייל (ששלחו אותם גם לצלול בקישון), הקשיש, החולה, הפעוט שנולד. אין ספק שמלחמה כמו החיים כמו השלום ועוד כמה דברים מהסוג הזה היא עניין פוליטי.

    בהקשרים האלה לא כ"כ הבנתי את המטרמופוזה שעשית מהימין לשמאל או ההפך ולמה זה בדיוק קשור?.

    כן, ה כ ל פוליטיקה!. גם השמאל גם הימין גם המרכז, גם טרומפלדור, גם ז'בוטינסקי, הרצל, גולדה, בגין, רבין, ה כ ל.

  • צ'יקי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 18:41

    יפה מאוד. לא מזמן העבירו איזה הצעת חוק או משהו כזה שמקלה על הבנקים לזרוק אנשים מהבתים. לכל אלה "שנלחמים על הבית עכשיו" – כאן מדובר על בית ממשי והם הרימו את היד בעד.

  • צ'יקי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 18:45

    יש פתרון: פתיחת עזה על פי הסכם הרגיעה, שחרור אסירים, והפסקת החיסולים והפעולות. אלה יובילו להפסקת הקסאמים. אנשים לא יורים קסאם כי כיף להם, אלא כי אין להם ברירה.
    ולמי שאומר ניסינו את זה, אשמח לשמוע מתי באמת ניסינו את זה.

  • א   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 19:25

    כשגרשנו (ואני אומר "גרשנו" כי גם אני תמכתי במהלך) את אזרחינו מעזה, זה היה האיתות הברור ביותר בעולם שאין לנו דרישות מחבל ארץ זה, מלבד שיחיו בשקט, ויתנו לנו לחיות.

    בעבר כבר היו תקופות של גבול פתוח, פועלים מעזה העובדים בארץ, אזור תעשיה ארז וכ'.

    הדרך הטובה ביותר לחזור למצב הזה, היתה להוכיח לנו שאין לתושבי עזה עניין לתקוף אותנו. לא היתה דרך פשוטה וקלה מזו להסרת המצור מעזה.

    אבל מי שחושב שזו היתה מטרתו של החמאס, טועה, או משקר.

  • יוחאי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 19:37

    הקשר בין המצב המדיני למצב החברתי הדוק. חבל שהרוב לא רואים את זה.

  • אדם   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 21:51

    אתמול היתה תחושה (בסביבתי לפחות) שאיחדה אנשי שמאל וימין בעד המתקפה בעזה – תחושה שסוף סוף מישהו עושה משהו, לא משנה מה.
    אבל התחושה הזאת היא רק מעין ריכוך, מין שלב של הכחשה, אנחנו כבר יודעים ועדיין לא מאמינים עד כמה שלמנהיגים שלנו לא אכפת.

  • איתמר בויו   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 22:00

    זה אותו צ'יקי (ארד) שחטף מכות בשדרות רוטשילד ומיד אח"כ הלך מוכה וחבול לבית ורשם ברשימות פוסט בכייני?

    תאר לך צ'יקי חמודי שהיית חוטף ככה מכות על בסיס שבועי- כל פעם שהיית מגיע לשדרות רוטשילד היה מחכה לך גי'נג'י אחר ומוציא עליך זעם
    גם אותו היית מנסה להסביר? גם לו היית מנסה למצוא פתרונות שאינם ישימים?

    כשאתה כותב בכזאת קלות שחרור אסירים- על איזה בדיוק אסירים אתה מדבר? יש לך קריטריונים או שזו סתם אמירה פופוליסטית? כשאתה אומר פתיחת עזה- דבר איתנו קצת על גבולות…מה לדוגמה לא היית מוכן להכניס לשם ואיך היית אוכף זאת וכשאתה מדבר על הפסקת חיסולים ופעולות אתה מוזמן להעתיק את מקום מגוריך לשדרות
    לא – לא לשדרות רוטשילד…יש גם ישוב כזה שנקרא שדרות
    משם זה יהיה יותר מוסרי לקרוא את הקריאות החלולות שלך

  • ערדי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 22:50

    כרגיל ברשימות, ערימה של טיעונים לא קשורים וחצאי עובדות, מודבקים יחד בדמגוגיה צדקנית שבסופה – הפלא ופלא! – הכותב מוצא עצמו פתאום (קטע!) בדיוק באמצע הקונצנזוס של החברים מרשימות, שממהרים לברך אותו ואת עצמם על הנון-קונפורמיות האמיצה שלהם (ולקום מחר בבוקר, פועלים מהפכנים, לג'וב המשתלם אצל מוזס או גלובס)

  • ליה   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 23:33

    וזה הרבה יותר קולע, מעניין, מעורר הזדהות מפוסטים אחרים

    כמי שגרה בחו"ל בשנה האחרונה ולא חווה את האירועים באותה הצורה בדיוק, על אף שמתעדכנת כל הזמן דרך האתרים השונים, אני יכולה להגיד שהתקיפה הנוכחית מצד ישראל נראית לגיטימית בעיניי העולם, אבל הפוליטיקה הפנימית שלה נראית כמו גנון ילדים

    הדבר היחיד שמדינת ישראל יודעת לעשות הוא לתקוף

    ביתר התחומים היא מביכה

    כששומעים מכאן על שלישיית הקוזינות לבני-ביבי-ברק, נראה שמדובר בגן ילדים ואבוי – מי יושיענו? וגם, ד"א, שזמנה של מדינת ישראל קצוב

  • שאול   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 23:57

    לגבי הפתרונות שאתה מציע: על פי הסכם הרגיעה (שאין לו נוסח כתוב אגב ואף אחד לא באמת יודע מה כתוב בו) לא יירו רקטות מעזה והמעברים יהיו פתוחים. בהתאם לכך המדיניות שנוקטת ישראל היא שהמעברים נסגרים כמעט בכל יום בו נורים קסאמים. מעבר לזה הם פתוחים. אם תסתכל באתרי אינטרנט של ארגוני זכויות אדם למשל בצלם, תראה שהמעברים בחודשים האחרונים סגורים רוב הזמן. אבל, אם תסתכל על רישומי הרקטות באותו האתר תראה שבכל אותם ימים בהם נסגרו המעברים נורו רקטות. לגבי החיסולים, ישראל לא חיסלה איש במהלך הרגיעה. חפירת מנהרה לתוך שטח ישראל במהלך הרגיעה היא הפרה מצד חמאס שנענתה בפיצוצה. אשר לשחרור אסירים, אילו אסירים בדיוק אתה מציע לשחרר, כאלה שאחראים על פיגועי התאבדות? ולמה לשחרר בלי משא ומתן אתה לא רוצה את גלעד שליט בבית? למה לתת מתנה?

  • צ'יקי   ביום 29 בדצמבר 2008 בשעה 3:42

    שאול, יורים רקטות כי המעברים סגורים. ישראל סוגרת מעברים כי יורים רקטות. הפתרון הוא שאחד הצדדים ירפה. כלומר יש פתרון.

  • מתן   ביום 30 בדצמבר 2008 בשעה 9:54

    שוקי תודה. פוסט טוב.
    תמיד חשוב לציין שאנחנו (כלומר כל אלה שחוטפים פצצות וקיצוצים בקצבאות ובדמי האבטלה ובתרופות), ישראלים ופלסטינים, נמצאים בצד אחד מולם (כלומר כל אלה שמחטיפים את הפצצות והקיצוצים), ושההתנגדות למלחמה היא גם התנגדות לקפיטליזם.

  • עופר לנדא   ביום 30 בדצמבר 2008 בשעה 14:58

    אבל לרגע זה לא הופך את המלחמה מיותרת, אלא פשוט לקצת מאוחרת – את המלחמה הזו היה צריך להתחיל (ולסיים) כבר מזמן ורק חבל שליבני וברק נזכרו בזה בתזמון די ברור של 6 שבועות לפני הבחירות.

  • איריס   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 14:01

    כתבת יפה, ומדוייק.

    האשליה המקובלת פה שמנהיג שממית אנשים ברעב ידאג פתאום לשלומם כאשר הם לבושים מדים, היא המחזיקה את המבנה המפוצל הזה.

    פרצופם של מנהיגי ישראל נחשף כבר, מדוע לא מפנימים זאת ?
    יתכן שדרוש עוד כאב כדי להסתכל לאמת בעיניים.

  • עידן   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 14:21

    ששבחים מ"שמאלן סהרורי" כמוני לא יסמנו אותך סופית כ"שמאלן", ואז אנא אתה בא…

    בכל זאת, יישר כוח. קשה הרבה יותר לעשות את המעבר מן הימין או מן המרכז אל השמאל מאשר בכיוון ההפוך. מי שעשה את הדרך הזאת יודע היטב שהוא עשה אותה לבד, כנגד שטיפת המוח הכללית.

    אני מקווה שעוד יגיע יום ולא תתבייש בתווית "שמאלן", כמו שפמיניסטיות מסויימות מתנערות מן התווית "פמיניסטית". השיח הציבורי לא זקוק לעוד מלחמות סרק על תוויות, אלא לעמדות עקרוניות. מרגע שהפכת את חיי האדם לערך העליון בעולמך, אתה שייך לשמאל בין אם תרצה ובין אם לאו. וכאמור, זה בכלל לא חשוב איך אתה או איך אחרים קוראים לך. חשוב מה עושים מול הדם שנשפך לשווא.

  • אמיתי סנדי   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 15:15

    אתה שוכח את החייל שביצע וידוא הריגה בילדה בת שתיים עשרה. ואת הטייס שהטיל פצצה של טונה על בית מגורים מאוכלס. ואת הלינץ' בכל מי שנחשד כערבי אחרי כל פיגוע. וכו' וכו'.

  • אלעד-וו   ביום 28 בדצמבר 2008 בשעה 18:21

    בדיוק כך.

    ונראה שהררי הטוקבקיסטים המיתממים לא יודעים שעזה במצור. או שהם "שוכחים" להזכיר זאת כשמשווים עוולות.

השאר תגובה