נמאס להפגין נגד מלחמות

המקום: רחוב קפלן, מול הקריה. הזמן: מוצ"ש שעבר.

פתאום אני שומע קול מוכר: "נמאס, נמאס כבר מההפגנות האלה נגד מלחמות". הקול היה שייך לאיש יקר, שאני מאד מחבב, דב חנין.

למי שמכיר את חנין ואת תפיסת עולמו הדברים די ברורים. דב תמיד מדבר על כך שיש "בעיה של סדר יום", ושעל רקע העיסוק בעניינים "מדיניים" נשכחים הנושאים החברתיים והסביבתיים. לא שזה הפריע לו לצעוק בשארית הקול הצרוד שלו לתוך המגאפון הספק-עובד רגע קודם; אבל זה בגלל שאין ברירה אלא לעסוק בנושאים האלה, בכל פעם שהם נכפים עלינו.

אסוננו האמיתי הוא לא שאנחנו חיים במדינה קטנה מוקפת אויבים וכו', אלא שבזה מתמקדים כל חיינו. ה"דחוף" דוחק את ה"חשוב" בכל פעם מחדש, כך שכל מה שבאמת חשוב לנו לא זוכה לתשומת לב. החינוך בזבל, הבריאות בקאנטים, ומי זוכר בכלל שיש עוני ואבטלה ונשים מוכות וסמים והתעללות בילדים ובבעלי חיים וסתם באזרח הקטן. העיקר שיש מלחמות שאפשר לצאת אליהן, להפגין נגדן ולקרוא "בוגד" למי שמפגין נגדן. נמאס, באמת שנמאס.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ללא שם בנתיים   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 1:42

    שוקי, אני עוקב אחרי הבלוג שלך כבר כמה חודשים, וגם אם אני לא תמיד מסכים , אני תמיד נהנה.
    הפעם איבדת אותי.
    לא הבנתי מה אתה רוצה? שנזנח את הדחוף? הרי לא כל דחוף הוא בהכרח לא חשוב.
    כתושב הדרום אשר עוקב אחרי הבלוגוספירה אני חייב להגיד כי המבט שניתן לי לתוך הבועה מאכזב אותי מאוד.
    מאכזב אותי לדעת שיש הרבה אנשים שלא מבינים, ולא מוכנים להבין מה המשמעות של חיים תחת אש. ולא מוכנים להבין שגם אם אנחנו נבלים לא קטנים אנחנו עדיין הצד המותקף כאן.
    לא מוכנים להבין שאת האסון הזה המיטו עלינו אמנם פוליטיקאים, אבל אלו פוליטיקאים של החמאס והפגנות תמיכה בתל אביב מצטלמות מצויין באל-ג'זירה.
    הפציפיזם הציני הזה של "נמאס להפגין נגד מלחמות" לא ברור לי במהלך הנוכחי.

    אני לא שש אלי קרב, ומאוד עצוב לי שהלילה יקפחו הרבה אנשים את חייהם, גם אם רבים מהם הם אוייבי. אבל לפעמים הפתרון הרע עדיף על הפתרון הרע של להמשיך ולהתעלם מסבלם של תושבי הדרום. איפה המוסר הצדקני של מפגיני מדינת תל אביב?

    אני פשוט מאוכזב

  • ללא שם עדיין   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 2:37

    הטיעון שלך מגוחך, קרבה משפחתית לתושב חוץ בועתי לא מוסיפה או מורידה מיכולת הניתוק למתרחש סביבך.
    אני מכיר כמה תושבי שדרות שחיים בבועה. פשוט בתל אביב בכלל ובבלוגוספירה בפרט הבועתיות נפוצה יותר.
    ולא, אני לא ממליץ לך לגור בשדרות.
    מקריאת הפוסטים האחרונים שלך, זה לא לעצבים שלך.

  • רמי   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 8:44

    והלב נחמץ.
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=609171&blogcode=10377563

  • אלעד   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 16:49

    מי שחי בבועה הוא מי שלא מתעניין במצב.
    מי שלא פותח חדשות או קורא עיתון.
    מי שמקבל את התכתיבים של הפוליטיקאים ושל הצבא כאילו הם היו צו מוסרי.

    רוב תושבי ישראל חיים בבועה (בת"א, באשקלון ובמטולה כאחד).
    וכך גם רוב התומכים במלחמה שלי יצא לנהל איתם דיון (ספק) רציני בפייסבוק.

    אתה קורא טיעונים כמו-
    "יצאנו למלחמה כדי לחסל את החמאס"
    "המטרה של המלחמה היא להחזיר את גלעד שליט"

    זו בועה רבותיי, ולא ההפגנה נגד המלחמה, ש-90% ממשתתפיה יודעים טוב מאוד מה קורה בדרום ומהן ההשלכות של המלחמה, ופשוט בוחרים באופן דמוקרטי להביע עמדה אחרת.

    ואגב,
    אני בשלב הזה החלטתי להצניע את הביקורת שלי על המלחמה. קיוויתי שאולי יהיה ניתן למנוע את הכניסה הקרקעית, אבל ברגע שזה קרה, אני תומך ב-100% בצבא. נקווה שמישהו שם למעלה יתעשת ושהמלחמה תסתיים מהר.

  • לא תל-אביבי   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 19:59

    בועה זה אומר שאתה מנהל אורח חיים תקין, ו"חווה" את המלחמה באמצעות כלי התקשורת, ובאמצעות סיפורים של אחרים. חוויית המלחמה משמעה לחיות או לעבוד בשטח האש, לפחד מנפילת טילים על ביתך, לרוץ לממ"ד בכל פעם שנשמעת אזעקה (אם יש), וכן, "לנפוש" מדי פעם באזורים שפויים יותר (דוגמת תל אביב) עם משפחתך, שם ילדיך יודעים כי אין סכנה שיפלו עליהם טילים באמצע הלילה (ולא לכולם יש כסף לבתי מלון, חלק מצטופפים בדירות של בני משפחה וחברים וזה לא תענוג גדול). תל אביב, וכן אזור השרון בו אני מתגורר, לא חשופים לטילים בימים אלו, ולא היו חשופים לטילים בקיץ 2006. לכן זו בועה.

  • שוקי   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 21:45

    אולי בעצם רק אתה חי בבועה. אני, למשל, גר בתל-אביב מאז אמצע שנות התשעים, ורוב הפיגועים הגדולים התרחשו ליד המקומות בהם גרתי, עבדתי או ביליתי. יש לי משפחה גם בירושלים ומקום העבודה של אימי היה ליד דיזינגוף, שם היו כמה מהפיגועים הגדולים ביותר. ומה אתה עשית בזמן הזה, ישבת בשרון השקט?

    תסלח לי, אבל זו איוולת. מי שחסר רגישות ולא אכפת לו מאף אחד יכול לעשות את זה לא רק בתל-אביב אלא בכל מקום אחר. אדרבא – הייתי אומר שרוב הישראלים חיים בבועה של אדישות לחיי אחרים. תושבי הדרום התחילו לעניין אותם ברגע שמצבם הפך תירוץ לפוצץ ערבים (ולשפר את מצבה של מפלגת העבודה בסקרים). עכשיו יוצאים מהחורים כל הפאשיסטים והגזענים וכותבים בטוקבקים ב-ynet מה הם חושבים שצריך לעשות לתושבי עזה – לי זה נשמע כמו וואחד בועה.

  • מתן   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 22:25

    אני מסכים עם רוב הטיעונים כאן נגד הקשקוש המעצבן הזה עם הבועה. אני גם מסכים שלחיות בדרום, בטווח הקסאם, נשמע נורא. רציתי רק להוסיף עוד משהו: הבועה הכי גרועה היא זו שלתוכה מכניסים אותנו אמצעי התקשורת העבריים, שמראים את עזה כאילו מרחוק, מאיזה עשרה ק"מ, עם שקיעה פסטורלית ואיזה ענן אבק/עשן או שניים מתימרים מלמעלה, כאילו זה לא אנשים שם למטה. אם נפתח אל ג'זירה, או אקטיבסטילס או בצלם, נראה את התמונות שאמצעי התקשורת בעברית לא מראים לנו כי אנחנו תרבותיים מדי לטעמם (כמובן ששבשביל לראות דם של הרוגים בפיגוע התאבדות אנחנו מספיק ברברים). וכשרואים את התמונות האלה, ומפסיקים להסתמך על דוברי צה"ל
    למיניהם שמספרים לנו ש"המבצע מתנהל כמתוכנן" וש"החאמס מאבד את היכולת להילחם" וש"כחמישים חמושים נפגעו עד כה", מבינים שהמלחמה הזו, עם כל הכבוד לכמה שזה באסה לעמוד בחדר מדרגות או בממ"ד כשיש אזעקה, מתנהלת בעיקר על גבם ואיבריהם המרוסקים של העזתים.
    אז ישראלים יקרים, צאו מהבועה: הסבל שלכם כבד, אבל הוא רחוק מלהתקרב למה שהולך בעזה, וגם אם הוא היה אפילו יותר נורא ממה שהוא עכשיו הוא לא היה מצדיק את הזוועות שנעשות שם בשם השלווה היקרה שלכם.
    אז די. מלחמות לא עושים על חשבון ילדים, או על חשבון חיים של מיליון וחצי אנשים שחיים עכשיו בלי חשמל בשביל בישול, ומכונות הנשמה, ואור בחדרי ניתוח, ותנורים כדי להתחמם בלילה.
    צאו מהבועה.

  • לא תל-אביבי   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 23:18

    אולי זו הסיבה שהצבעת לאריאל שרון ב-2001. וברצינות: אני בסך הכל אומר שאני לא מתיימר לדעת מה עובר על תושבי הדרום כי אני לא חוויתי זאת על בשרי. כן חוויתי על בשרי את תקופת הפיגועים (האחרונה, ב-96 הייתי צעיר מאוד), והיא לא השאירה אצלי צלקות כלשהן (נכון, היה לי מזל, מעולם לא הייתי בסביבה כאשר היה פיגוע, מעולם לא שמעתי במו אוזני פיצוץ, ומעולם לא הכרתי אדם שנפגע בפיגוע. אני מקווה שזה יימשך כך). באופן כללי אני אדם בעל זיכרון קצר ומעולם לא הכחשתי זאת. הרושם האישי שלי הוא שהחיים בעיר מוכת טילים גרועים פי כמה מהחיים בעיר מוכת פיגועים. בדיוק כפי שאני חושב שהחיים ברצועת עזה גרועים פי כמה מהחיים בשדרות. אני סבור שבשני המקרים יש קונסנסוס.

  • ערן טל אור   ביום 5 בינואר 2009 בשעה 0:26

    אם פספסת אותי מהבלוג הקודם אז אולי כאן תשים לב לפוסט מדהים ואפילו מפחיד שקראתי ב דה מרקר וחשבתי שראוי להביאו לתשומת לבך …

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=655023

  • שוקי   ביום 5 בינואר 2009 בשעה 1:09

    כן, ראיתי את הפסיכופט הזה. הוא כל-כך הזוי שבהשוואה אליו האנרכיסטים הכי תמהונים שפגשתי יכולים להיחשב נורמטיביים לגמרי. לא צריך להתרגש.

  • ישראל ישראלי   ביום 5 בינואר 2009 בשעה 16:56

    אנא שימו את הלוגו הזה בבלוג שלכם
    http://www.freeimagehosting.net/uploads/080b88d9ae.gif

  • א.   ביום 6 בינואר 2009 בשעה 18:51

    שוקי צריך לשנות את שם המשפחה שלך לעזיזי במקום גלילי. ראיתי את הפרצוף שלך במקומון תל אביבי עומד מאחורי שלט 'ישראל מדינת טרור' בהפגנה באוניברסיטה.
    צה"ל זה הצבא הכי הומנטרי בעולם. הם בכלל נכנסו לעזה כדי להביא לילדים משחקים ותרופות לחולים.

  • שוקי   ביום 6 בינואר 2009 בשעה 19:54

    אתה לא פאשיסט אלא גם שקרן. מעולם לא השתתפתי בהפגנה באוניברסיטה ומעולם לא הופיע תמונה שלי במקומון.

  • שונרא   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 1:29

    עברתי אחר הצהריים ברחוב ליד הים. עמדו כרגיל חבורה של מחזיקי שלטים נגד המלחמה. שלנו, אבל גם שלכם. המון צפירות עידוד, המון סימני ניצחון בידיים.

    אפס שינוי.

    זה כבר חורג מ"נמאס", זה כבר מייאש.

  • אור ברקת   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 1:56

    כאילו שאם אני גר בתל אביב לא אומר שאמא שלי ודוד שלי ואח שלי ובני משפחותיהם לא נמצאים בטווח הטילים. תל אביב מנותקת לחלוטין משאר הארץ ותושביה מתרבים רק בינם לבין עצמם

  • דותן   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 12:55

    ללא שם בינתיים – כתושב הנגב, גם לי נמאס להפגין נגד מלחמות.

  • אור ברקת   ביום 4 בינואר 2009 בשעה 19:06

    אה, חסר השםאני מבן שאתה מאלה שהגדרת הבועה שלהם הוא מי שחושב אחרת מהקונצנזוס – כי לא ייתכן שהוא חושב אחרת – הוא כנראה מנותק מהסביבה.

    זה הזן המאוס ביותר של טיעוניהבועה.

השאר תגובה