מפלגת העבודה, הסיפור האמיתי

למי שעוקב אחרי הבלוג הזה זמן רב, לא צריך להסביר את פשר התנגדותי החריפה למפלגת העבודה ולעומד בראשה. בכל זאת, היו מי שניסו להציג כאילו יש קשר בינה לבין העובדה שנשכרתי לאחרונה לייעץ למפלגה אחרת.

כדי להעמיד דברים על דיוקם, אספתי כמה לינקים מ-3 השנים האחרונות לפוסטים שפורסמו כאן ומציגים (חלק) מהשתלשלות האירועים שהביאה אותי, ואת שכמותי, להפוך מתומכים של מפלגת העבודה למתגדיה הגדולים ביותר. אם אתם שוקלים להצביע לה, אז אולי כדאי שתקראו ותלמדו מנסיונם של אחרים.

למי החלטתי להצביע ומדוע, מרץ 2006
מפלגת העבודה: מה הלאה, יולי 2006
נגמרו 100 ימי החסד, יולי 2006
המלצה חמה: עבודה שחורה, יולי 2006
דיווח מתוך בית מפלגת העבודה, אוקטובר 2006
ליברמן, איילון והיעדר האג'נדה, אוקטובר 2006
ספין פינס ב-5 שורות, אוקטובר 2006
העבודה: זין זה בומרנג, אוקטובר 2006
בוז'י הרצוג, האיש הכי צבוע בעולם, פברואר 2007
מותה של מפלגת העבודה, מאי 2007
תקציב 2008: הונאה מתוכננת היטב, אוגוסט 2007
מפלגת העבודה לחד-סיפרתי, דצמבר 2008

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אילן   ביום 9 בינואר 2009 בשעה 14:10

    חלאס שוקי, יש גבול לטרחנות.
    תחשוב קצת על קוראיך הנאמנים.
    אתה מאמין שלמישהו יש כוח ללחוץ על הלינקים האלה?

  • מרטין   ביום 9 בינואר 2009 בשעה 15:22

    שוקי, בסדר, הבנו. אתה שונא את מפלגת העבודה. היא תקעה לך סכין בלב. עמיר פרץ הוא מלאך המוות. אהוד ברק הוא השטן. צריך להעיף אותם לקיבינימט. עכשיו אולי די?

    אתה מתעסק כל הזמן בלהסביר לנו למה הם חרא. מישהו כבר כתב כאן שזה ילדותי. הוא צדק. עכשיו עזוב את זה בבקשה ותסביר לנו לא מה רע אלא מה טוב. לא במפלגת העבודה חלילה, אלא בכל מפלגה אחרת שהפעם החלטת לתמוך בה. לא נגד אלא בעד. אני יודע, זה לבקש ממך לנטוש את הישראליות שלך לחמש דקות, אבל הייתי רוצה פעם לשמוע ממך משהו חיובי על פוליטיקאי או על מצע פוליטי סביר. ובמשהו חיובי אני מתכוון לתמיכה, לא לסגידה. כי זה מה שקרה לך עם פרץ וחנין ובגלל זה אתה מרגיש נבגד.

  • לא תל-אביבי   ביום 9 בינואר 2009 בשעה 16:38

    גם אני אשמח לדעת בעד מה בדיוק שוקי. זה ידוע שהוא אדום-ירוק, אבל מה זה אומר? שוקי מרבה לרטון על מצב העוני בישראל, ובפרט מצב הילדים העניים, אך טרם הבנתי – ואני אשמח מאוד לדעת – מה הוא מציע לעשות בנדון. זה לא נאמר במפורש באף דו"ח, אך אם נחבר כמה דוחות יחדיו אין לנו מנוס מלהגיע למסקנה ש-75 עד 90 אחוז מהילדים שנחשבים עניים חיים במשפחות ערביות וחרדיות מרובות ילדים. האם שוקי גלילי תומך בהזרמת אלפי שקלים לחודש לכל משפחה כזו? אם כן, שיגיד זאת במפורש. אם לא, אז על מה הוא מלין? וזו רק נקודה אחת. אבל הנושאים האלה אינם בדיון ב"רשימות". כולם פה מסכימים עם כולם, ואף אחד לא מוכן לספר לאאוטסיידר כמוני על מה בדיוק אתם כל-כך מסכימים.

  • שוקי   ביום 9 בינואר 2009 בשעה 19:01

    מה שאתה שואל לא קשור לנושא, וכבר עסקתי בדברים האלה באינספור פוסטים. מתוך למעלה מ-1000 טקסטים בבלוג הזה למעלה מחצי להערכתי עוסקים במה צריך לעשות ולא במה ומי עושה לא בסדר. אתה חדש, והמגיבים שתוקפים אותי הם מגיבים סדרתיים שאפשר לזהות את עקבותיהם בכל רשימות (ולהסיק לבד מאיפה ומדוע הגיעו).

    בכל אופן, מכיוון שנגעת בנושא חשוב אני חייב לומר עליו בכל זאת כמה דברים:
    א. לא מעניין אותי מי הוריו של ילד, מה האידיאולוגיה או הלאום של הוריו. אם צריך להבטיח לו תנאים חומריים בסיסיים והמשפחה לא עושה את זה, על המדינה לעשות את זה. זהו אחד מתפקידיה של מדינה – לדאוג לקשישים, נכים, ילדים וכל מי שאינו יכול לדאוג לעצמו.
    ב. בטווח הארוך, צריך לשקול מחדש את המדיניות מעודדת הילודה של מדינת ישראל, שנוצרה מטעמים פוליטיים ולא מתוך חשיבה לאורך זמן. אי אפשר לעשות שינויים בטווח הקצר שההשלכות המוסריות שלהם בלתי נסבלות. מה גם שלקצץ בקיצבאות ילדים באופן חד זה לייצר את הדור הבא של הנרקומנים והפושעים, פשוטו כמשמעו.
    ג. הנטייה השולית לצרוך, כך לימדו אותי בקורס מבוא למאקרו כלכלה, יורדת עם העלייה בהכנסה. זה אומר שקיצוץ מיסים מקטין את הצריכה הפרטית בעוד שתשלומי העברה באותו היקף מגדילים אותה. בגלל שהנאו-ליברליזם חרד מאד מאינפלציה, הוא מתעלם מהעניין, אבל תשלומי העברה ערב מיתון הם מנוע צמיחה – בתנאי שהדברים נעשים בצורה מבוקרת ואחראית.

  • לא תל-אביבי   ביום 9 בינואר 2009 בשעה 23:15

    תודה על התשובה. מן הסתם יש לי מה להגיד, אבל אולי במקום אחר ובזמן אחר.

    שוקי, התחלתי לקרוא את הבלוג שלך (1,000 פוסטים?!) כי אתה כותב על נדל"ן וחתולים, ולא כדי לנהל דיונים בכלכלה. זמן רב לא התלוננת על הדירות בתל אביב, ולא שמת תמונה של איזה חתול בכיור.

    בנושא הפוסט הזה אין לי מה לתרום. אני לא מצביע של מפלגת העבודה (ההורים שלי דווקא כן), ולמעשה לא החלטתי למי להצביע, והנושאים שמטרידים אותי ביותר (למשל גיוס החובה לו אני מתנגד בתוקף) אינם נמצאים כלל בדיון הציבורי והפוליטי.

כתיבת תגובה