מוצ"ש 19:30, מול הקריה – ההפגנה החשובה מכולן

ההפגנה מחר בערב (מוצ"ש) תהיה הגדולה וכנראה גם המשמעותית ביותר מכל ההפגנות נגד המלחמה בעזה. אתם חייבים לעצמכם להיות שם.

עוד פרטים אצל איתי ב-iDov
וכדאי להציץ גם בפוסט של יוחאי.

"תמיד אפשר לגרום לעם לעשות את רצון מנהיגיו… כל מה שצריך לעשות זה לומר להם שהם מותקפים, ולגנות את הפציפיסטים על חוסר פטריוטיות". (הרמן גרינג)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ערדי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 7:04

    אין, פוסט בלי איזה ציטוט של נאצי פשוט לא עובר ב"רשימות" בימים אלה. אחרת איך נדע שאנחנו צודקים?

  • אהרון תמוז   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 7:21

    אני תומך בהחלטת הממשלה בנושא הפעילות בעזה ואצביע לחדש
    למה

    אני מתעב קפיטליזם וחשוב שתהיח מפלגה קומוניסטית חזקה כמו שהיו באיטליה וצרפת טרם קריסת ברית המועצות

    המלחמה תיגמר תוך ימים או שבועות ואנחנו נישאר עם

    העוני
    סוחרי העבדים שנקראות חברות כח אדם
    כספי החיסכון שהופנו בחקיקת הכנסת לבורסה/קאזינו וגרמו לשוד לאור יום על ידי תשובה ולבייב
    העלאת גיל הפרישה ל67
    פגיעה אנושה בקצבאות

    מרצ לא תפעל למיגור הקפיטליזם

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 7:25

    רואים בו דברים שמזמן לא נתקלנו בהם באתרים אחרים 🙂

  • אהרון תמוז   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 7:31

    גם אני לא מסוגל

  • מרטיבה בתחתונים   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 8:58

    אני אבוא רק כדי להיות לידך, גבר פוליטי ואסרטיבי שלי. נהיה רק אני ואתה, נו טוב, אולי עוד 20 איש, כי כל שאר האזרחים במדינה דווקא תומכים במלחמה. אבל מה אכפת לי? ככה אף אחד לא יפריע לנו להכיר זה את זו לעומק. וגם תוכל לספר לי על עמיר ועל דב ועל שאר ההצלחות שלך.

  • שושי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 10:52

    אולי מותר לאדם לוותר על "הקם להורגך השכם להורגו" כשמדובר בו, ולבחור להפגע. אסור לו בשום אופן, לדעתי, לבחור בזה כשמדובר באחרים.
    מטרתה הראשונה של ההתארגנות כמדינה היא להגן על ביטחונו הפיסי של כל אזרח ואזרח ולכן לא נכון להשוות בין הפגיעות בשני הצדדים.
    הבחירה טרגית נוראה, אבל אסור לנו לבחור בהפקרתם של אזרחי מדינת ישראל.
    זאת האחריות שלנו. אין לנו שליטה על יחס החמאס לתושבי עזה ולכן אחריותנו פחותה.
    אתה לא יכול לומר לתושבי הדרום במדינה שלך שבחשבון אנושי כללי הפגיעה בהם עדיפה וששיקול ההשרדות שלהם צריך לסגת לפני שלומם של תושבי עזה.
    אפשר להפגין שלבנו נקרע, אבל החמאס לא מותיר לנו ברירה.

  • אהרון תמוז   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 12:14

    בהודעת "שלום עכשיו " כתוב בצורה מינורית

    "זה הזמן לעצור-הפגנה"

    http://www.peacenow.org.il/site/he/peace.asp?pi=182&docid=3479

    מהודעתו של יפתח סטריק משתמע כאילו ששלום עכשיו מלכתחילה לןתגובה ישראלית להפרת התהדיה,המילים

    "אנחנו לא שותפים לפשעים בעזה!" – "לא בשמנו!!"

    הם שלך ולא של שלום עכשיו

    שלום עכשיו גורסת שאין להרחיב את המערכה הקרקעית ואתה וחבריך מטילים על רב אזרחי ישראל שבחרו בממשלתם להגן עליהםאחריות ל
    רצח
    טבח
    פשעי מלחמה

    יפתח סטריק,שוקי גלילי,שמאי ליבוביץ/,עידן לנדו

    הם לא משלנו והוציאו את עצמם מהכלל

  • יונית   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 12:35

    אני גאה להוציא את עצמי מה"שלנו" שלך. לגבי ה"רצח טבח ופשעי מלחמה", כולנו, כולל אלו שהזכרת, משלמים מסים למדינת ישראל (לפחות ככל שאני יודעת), ומפגינים בתוקף נגד מה שנעשה עם המסים האלו בשמנו ובמימוננו. דמוקרטיה, כאילו. ה"שלנו" (או "הכלל") שלך הוא ממש לא הכוח שלה, אלא החולשה שממוטטת אותה.

    אני באמת לא יודעת מי אתה ומה אתה, אבל אני מניחה שאם יש במוחך יותר משני נוירונים פעילים ולמדת קצת היסטוריה, תצליח, אם תצליח באמת לחשוב לרגע בצלילות, לדמיין את חייך תחת המשטר הטוטליטרי (לפי דבריך, מדובר כנראה במודל הסטאליניסטי) שאתה מקדם. תחשוב טוב טוב אם זה באמת מה שאתה רוצה, אם זה ה"כלל" שבו אתה מעוניין.

  • אהרון תמוז   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 12:47

    בין שלום עכשיו לבין "בלד" "מצפן" "דרך הניצוץ" אודי אדיב,עידן לנדו,יפתח סטריק ,מרדכי וענונו וטלי פחימה קיים קשר דיכוטומי

    שלום עכשיו הם פטריוטים ישראלים שהולכים לצבא והקבוצה השניה היא קבוצה שראויה לטיפול המחלקה היהודית בשב"כ

    הודעתו של יפתח סטריק ניסתה לאמר שכשם שמפ"ם וחרות צעדו בהפגנות יד ביד כך יצעדו היום "בלד" ו"מצפן" יד ביד עם אנשי שלום עכשיו

  • יוחאי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 13:01

    בפעם הקודמת ההפגנה של שלום עכשיו בישרה את סוף המלחמה.
    נקווה שזה אכן הסוף.

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 13:14

    אנחנו באמת מותקפים, אבל לא על-ידי האזרחים הפלסטינים אלא על-ידי החמאס והג'יהאד האיסלמי.

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 13:20

    אני ציוני, אני לא פציפיסט, וגם לי יש חברים ובני משפחה בטווח האש. ההתנגדות שלי להמשך הלחימה נובעת בין השאר מאמונה מלאה בכך שהיא לא משרתת את בטחונם של תושבי הדרום.

    "הקם להורגך" מתייחס לאדם אחד, לא לעם שלם. אם את רוצה להבין את גישת היהדות לנושא של פגיעה בחפים מפשע יחד עם רוצחים, קראי את סיפור סדום או סיפור הגר וישמעאל.

    מטרתה הראשונה של ההתארגנות כמדינה היא להגן על בטחוננו הפיזי, נכון. אבל אצל היהודים ישנו עיקרון של "ייהרג ובל יעבור" והוא עולה בחשיבותו על העיקרון של פיקוח נפש.

    את צודקת – אסור לנו לבחור בהפקרתם של תושבי ישראל. לכן צריך היה למגן את ישובי קו העימות כבר לפני 8 שנים ובאופן מעשי זה טרם נעשה. מה שכן נעשה, היה כדי לצאת לידי חובה או כדי לממן שחיתויות. 811 מיליון ש"ח למערכת כיפת ברזל לא הביאו יותר תועלת ממה שהיה מביא מיגון טוב של בתים בדרום, שהמדינה השיבה לבג"ץ שזכותה לא לתת.

  • עמנואל, באר שבע   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 13:29

    שושי, תעשי לי טובה, תפסיקי להגן עלינו.

    זה כמו במימים כתיקונם, כשאני נוסע מבאר שבע למכללת ספיר, ואני פותח רדיו, ומקווה שצה"ל לא החליט להגן עלינו דווקא ביום בו אני מלמד, כי זה תמיד מסתיים בכמה "צבעים אדומים" שקוטעים את השיעור.

    ועכשיו ברצינות הטיעון שלך הוא דמגוגי. יש אנשים בתל אביב שבעד המלחמה ואנשים בתל אביב שנגד המלחמה, ואנשים בבאר שבע שבעד המלחמה, ואנשים בבאר שבע (כמוני) ואפילו בשדרות שנגדה. ולכולם מותר להביע את דעתם. ככה זה בדמוקרטיה. ואת לא תסתמי לאף אחד את הפה בטיעונים מופרכים.

  • אהרון תמוז   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 13:33

    יהרג ובל יעבור מתייחס ל שלושה דברים
    גילוי עריות
    שפיכות דמים
    עבודה זרה

    אם מה שקורה בעזה הוא שפיכות דמים או מלחמת מגן זה נתון לויכוח

    חוץ מזה שאצל היהודים יש עוד כמה עקרונות

    עיר הנידחת
    בן סורר ומורה
    זקן ממרא
    ברכת המינים
    לא מחלים שבת כדי להציל גוי

  • שי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 14:03

    לא לא לא לא זאת ההפגנה החשובה מכולן
    את ההפגנה החשובה מכולן פיספסתם
    היא היתה לפני שנה בערך כשהגראדים הראשונים התחילו ליפול באשקלון

    אולי אם יותר אנשים היו לוחצים על לולמרט לפתור את הבעיה הזאת אז
    לא היה את המבצע הזה היום

    ככה שעכשיו מאוחר מדי להתבכיין

  • דורון   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 15:52

    האם טחו עיני או שקראתי שהפתרון שהצעת היה למגן את ישובי הדרום? כלומר לפי התזה שלך הכשל שהביא אותנו למצבנו הנוכחי הוא שלא השכלנו להתמגן בזמן?

    אני תוהה, האם עלי להתייחס ברצינות לתזה, ומגיע למסקנה שאם היא נאמרה ע"י אדם אינטילגנטי כנראה שאני חייב.

    ארחיב מעט את התאוריה אם כך. כדי שלא ניתפש (בעצמנו או ע"י אחרים) כ"לא מוסריים" תחת הגדרת המוסר שאני מניח שאתה מחזיק בה אסור לנו לפגוע באיש מהתוקפים אותנו (בשום מקרה).

    הפתרון הנובע לוגית ומיידית הוא התמגנות. אני לא יודע אם אתה רואה את הגיחוך בכך אבל אני בטוח שרוב שאר הקוראים יראו (לא, לא אילו שיתקפו אותי אוטומטית).

    בין אם הפירוש היהודי המורמוני או הבודהיסטי ל-"הקם להורגך" הוא פרטני או כוללני הזכות הבסיסית להגנה עצמית עומדת לאדם ולמדינה כזכות טבעית.

    התמגנות רק כדי לא לפגוע בצד תוקף אינה עמדה מוסרית, היא עמדה א-מוסרית. הקרבה עצמית על מזבח התוקף (אפילו אם הוא פליט שנכבש) היא התאבדות. ואין ליפות אותה. אולי יש ביננו ויכוח על הדרך בה עלינו להתגונן, על הדרכים לפתרון הסכסוך וגו' אבל לגרור (קונספטואלית) עם שלם להתאבדות כיון שאתה מחזיק בתורת מוסר אישית ולא מוסרית בעליל, הוא מעשה אווילי (במקרה הטוב).

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 16:34

    כל הכבוד על התגובה שלך.

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 16:48

    הרשה לי לסביר:

    א. בניגוד למה שאמרת, אני חושב שלא רק אפשר אלא *חובה* לפגוע במי שיורה טילים על ישראל. זוהי חובתה המוסרית של מדינת ישראל כלפי אזרחיה, לפגוע – כאשר היא יכולה – במי במבקש לירות טיל על תושב ישראל.

    ב. לעומת זאת, פגיעה מודעת באזרחים היא דבר בלתי מוסרי בכל מקרה. אתה יכול לטעון שאין ברירה, ואני יכול לומר שלא השתכנעתי בזה.

    ג במלחמה, חשוב לא רק להיות מסוגל לפגוע באויב אלא קודם כל לשפר את העמידות שלך. יציאה למלחמה בלי מיגון מספיק של העורף היא דבר לא תקין, ואני מקווה שלפחות בזה אין מחלוקת בינינו.

    ד צה"ל, צבא הגנה לישראל, נועד קודם כל להגן. אם צריך לשם כך לתקוף, אז ראוי שיתקוף. אבל אם הלחימה בדרום לא תספק פתרון – ונדמה לי שיש הסכמה גדלה והולכת שהוא לא באמת יכול לספק פתרון – אז ראוי היה לחשוב מראש אם הפעלת צה"ל היא מהלך אפקטיבי.

    ה. משכבר נפתחה המלחמה, גם אם נניח שהיציאה אליה הייתה מחוסר ברירה ועם הגדרת מטרות מסודרת – ואני לא השתכנעתי שזה המצב – ראוי לשאוף לסיום המלחמה וצמצום הסבל האזרחי, גם במחיר של השגת חלק ממטרות המלחמה בלבד.

    ולכן אני מקווה שתהיה הפסקת אש בקרוב מאד וחושב שההפגנה היום חשובה.

  • שושי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 16:49

    שאלה אחת היא איך עלינו לפעול היום ושאלה נפרדת היא איך הגענו עד הלום.
    גם לי נראה שצריך לחתור לפיקוח בינלאומי. העתידן ד"ר דוד פסיג חזה לאחרונה מאה שנות טרור בעולם. אני מאמינה שחייבים שיתוף פעולה בינלאומי נחוש עם אפס סובלנות לטרור על מנת למזער את עוצמתו. חבל שהעולם אינו מבין מספיק מהר שהטרור יגיע לפיתחו מוקדם מכפי שהוא מעז לחשוב.
    אפשר בהפגנה לנסות לזרז את העולם

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 16:52

    עם כל הכבוד לד"ר פסיג, פוליטיקה לא צריכה להתנהל על בסיס חיזוי המציאות אלא במטרה לעצב את המציאות.

    איך צריך לפעול היום (ואני מדבר במישור הבטחוני בלבד עכשיו)? קודם כל, לחזק את החברה הישראלית כדי לשפר כושר העמידות שלה, כי הפריכות והיאוש בחברה הזו הם סכנה גדולה, במלחמה ובשלום.

    מה הוביל אותנו למצב הזה? פוליטיקאים גרועים, שחיתות ואדישות.

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 16:55

    מה שקורא בעזה, לפי היהדות, הוא במקרה הרע "שפיכות דמים" ובמקרה הטוב "מלחמת רשות" (בניגוד ל"מלחמת מצווה"). זו דעתי.

    לגבי "עקרונות יהודיים" שהזכרת:

    עיר הנידחת – רעיון טוב מאד.

    בן סורר ומורה – קרא את פירוש רש"י.

    זקן ממרא – לא מתמצע.

    ברכת המינים – מה הבעיה איתה?

    לא מחללים שבת כדי להציל גוי – שטויות. אין עיקרון כזה.

  • אהרון תמוז   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 17:04

    בן סורר ומורה אני אלמד את הגמרא במסכת סנהדרין

    ברכת המינים הבעיה איתה שהיא מתריסה כנגד הנצרות

  • יוסי גורביץ   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 17:19

    כלומר, אין לך בעיה עם השמדתה של עיר שרוב תושביה החליטו שהם לא יותר בקטע של יהווה והחבר'ה? ממש ליברלי מצידך. ואשר ל"לא מחללים שבת כדי להציל גוי" – ודאי שיש עקרון כזה. הוא רק מושעה מחמת "דרכי שלום".

  • דורון   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 18:12

    הבנתי. מסכים בכל הסעיפים.

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 19:13

    סליחה, התבלבלתי עם עיר מקלט.
    עיר נידחת זה כמו בן סורר ומורה, כלומר תיאור של תסריט שלעולם לא אמור להתרחש.

  • אהרון תמוז   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 19:16

    אא

  • יוסי   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 6:09

    "כל מה שצריך לעשות זה לומר להם זה שהם מותקפים (למרות שהם לא באמת מותקפים…)".

  • דוד   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 14:20

    ואני אומר את זה בתור מי שתומך בה. למלחמה הזו אין יעד מוגדר, נניח הפסקת ירי הטילים על שדרות או מיטוט שלטון החמאס. היעד האחרון נראה לי לא ריאלי בכלל. הכנסת החיילים לעזה ללא שום יעד ריאלי היא שפיכת דמם לשווא. יש פה סכנה להיגררות למלחמה נוסח מלחמת לבנון הראשונה עם עניין 40 הקילומטרים. אם המטרה היא הפסקת הטילים, חייבים להגיע להסכם עם ערבויות בינלאומיות. כרגע זה נראה ששוב אין לממשלת קדימה שום מטרה והיא גוררת את הצבא להרפתקה שאנחנו יודעים איך ניכנס אליה ואין לנו מושג איך נצא.

  • dotmad   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 16:03

    שוקי, באמת לא הבנתי את התגובה שלך, במיוחד בגנות כיפת ברזל.
    מיגון פסיבי זה נחמד לתקופת מלחמה, אבל אתה רואה את עצמך רץ למקלט עשר פעמים ביום, כל יום, במשך שמונה שנים?
    אם אתה מציע מיגון כאלטרנטיבה למלחמה, רק מיגוד אקטיבי יאפשר לתושבי הדרום והצפון להמשיך בשגרת חיים גם כשיורים עליהם.

השאר תגובה