יותר חשוב: פארק קריית ספר

אני מאמין בכל לבי שהדחוף אינו מבטל את החשוב.

מה שקורה בדרום ובעזה, משני צדי הגבול, הוא ללא ספק דחוף.
אבל בכל מקום קורים – או לא קורים – דברים חשובים מאד, שנדחקים לשולי התודעה הציבורית.

על הסיפור של קריית ספר והמאבק סביבה, תוכלו לקרוא בפוסטים קודמים שכתבתי. על קצה המזלג: מדובר בפיסת הקרקע הציבורית האחרונה בתל-אביב. בעלות של כ-0.3-1% מהתקציב השנתי של עיריית תל אביב יפו, ניתן להפוך את המקום הזה לפארק. אינטרסים כלכליים ופוליטיים, דוחפים לכך שיקום שם פרוייקט נדל"ני.

גורל המקום הוא לחלוטין בשליטתה של עיריית תל-אביב. רק שמאז הבחירות יש בה קואליציה של 27 חברי מועצה מטעם חולדאי, מול 6 חברי מועצה מטעם הציבור. לכן, מעורבות של תל-אביבים שאכפת להם, כל-כך חשובה כאן.

פארק אהבה בקריית ספר

המאבק למען הקמת פארק בקריית ספר היה אחד הנושאים שעלו לסדר היום במערכת הבחירות המוניציפלית. עיר לכולנו, שלא במפתיע, הייתה התנועה היחידה שהרימה את הכפפה. כמובן, מאז שעשתה זאת הצטרפו הרבה טרמפיסטים, אבל כל מי שמצוי בעניינים יודע מי מוביל את המאבק: מיכל ברזל כהן, שמוליק גילור ולהב זוהר.

לאלו מכם שחוו את מערכת הבחירות מאחורי מקלדת, השמות האלו אומרים מעט מדי. לכן אוסיף ואומר: מדובר בשחקני נשמה, אנשים יקרים באמת, שמה שדוחף אותם זה לא הכעס על הרשעות והשחיתות, ואפילו לא חוש הצדק, אלא אהבה. אהבה אמיתית לעיר תל-אביב, ורצון אמיתי לעשות בשבילכם ובשבילי ובשביל ילדיהם.

להב זוהר ניסה אפילו לשכנע אנשים לומר "המאהב להקמת פארק בקריית ספר" במקום "המאבק להקמת…" וכו'. הקופי לא כל-כך תפס, אבל הכוונה הובנה. אני הייתי מציע למתג את הפארק הזה אחרת פארק אהבה בקריית ספר. וכן, אני חושב ששווה להיאבק למען האהבה.

נלחמים בשבילכם

ביום רביעי האחרון התקיימה הישיבה השנייה של מועצת העיר תל-אביב יפו. אתם מוזמנים לקרוא מה שכתבה עליה אצל יואב לרמן חברתי, חברת הסיעה המורחבת של עיר לכולנו, שרון מלכי. 

גם אני הייתי בישיבה הזו, ויצאתי משם כועס ממה שראיתי, אבל גם מעודד מהרצינות של חברי המועצה מטעם עיר לכולנו, והמעורבות של תומכי התנועה שהגיעו לתמוך מוסרית וטכנית.

חברי המועצה מטעם עיר לכולנו, רוחיק גלעד וולנר ויואב גולדרינג, קיבלו את רשות הדיבור במהלך הישיבה וייצגו אותנו בצורה מכובדת ואפילו מרגשת. ההתנהלות של הקואליציה, בראשות ראש-העיר חולדאי ויושבת-הראש יעל דיין, הייתה לדעתי הצנועה לא מכובדת, לא דמוקרטית, ונגועה בשיקולים זרים. אני רוצה להודות במיוחד ליואב גולדרינג שניסח את מה שכולנו, בקהל, חשנו בצורה מעוררת כבוד.

ולבסוף, בקשה

אתר עיר לכולנו זקוק לעזרתכם. דרושה עזרה של עורכים תורנים, קצת עבודת גרפיקה, עריכת וידאו ועוד כהנה וכהנה. איש איש כפי יכולתו וגו'. אפשר ליצור קשר ב"כתבו אליי", למעלה מימין.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יעל   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 18:15

    אני וכל סובב איתך! לא נוותר למגמות החזיריות של ראש העירייה!

  • קורא   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 22:43

    דוד, מדבריך ניתן להבין כי אתה סבור שהקוראים (לפחות ברובם) מגיעים לאתר "רשימות" במטרה לקרוא את כתביו של בלוגר אקראי, אליו הם מגיעים מעמוד השער. על מה הסברה הזו מבוססת? אני קורא קבוע של שוקי, ואני חייב לומר שאני רואה אחרת את הדברים. אני לא הגעתי לכאן דרך עמוד השער (נדמה לי שחיפשתי בגוגל "דירה בתל אביב" וכך הגעתי), ואחת הסיבות שמביאות אותי להיות קורא של שוקי היא תכיפות הפרסומים. אנסה להסביר: לפני שנתיים או שלוש התחלתי לקרוא ב"רשימות" את המאמרים של יואב קרני, אך קצב הפרסום של המאמרים היה כה איטי עד שהייתי שוכח מקיומו של האתר הזה, ונזכר לבקר בו לעתים רחוקות. כעת כאשר אני עוקב אחר הפרסומים של שוקי אני נכנס לרשימות על בסיס יומי, וגם התחלתי לעקוב אחר הדף הראשי ולקרוא מאמרים של כותבים נוספים (אם כי איש מהם לא הצליח "ללכוד" אותי). אל תבין מדברי שאני מסכים עם מה ששוקי כותב (אולי רק עם חלק קטן מהדברים), אבל יש לו מן קסם כזה, קסם שנובע מהתנהגותו הילדותית במקצת.

  • שוקי   ביום 11 בינואר 2009 בשעה 0:02

    משעשע. כשאני התחלתי לכתוב ברשימות (מאי 2003) דובר איתי על פוסט אחד ביום. לא כל-כך עמדתי בזה.

    בכל אופן, אצלי רוב התנועה היא לפוסטים ישנים והיא מגיעה מגוגל ולא מדף הבית של רשימות. אין לי עניין לדחוק אחרים, אלא לומר את מה שיש לי.

  • כותב   ביום 11 בינואר 2009 בשעה 4:23

    שמומלץ לא יותר מאחד ביום ולא פחות מאחד בשבוע.

    מומלץ זאת מילת מפתח.

  • עידן כספרי   ביום 11 בינואר 2009 בשעה 9:12

    לעמוד הראשי של רשימות אני מגיע בערך פעם בחודש..לבדוק עם יש כותבים חדשים עם מישהו מענין אותי אני מסמן וקורא אותו דרך המייל..אגב גם אותך
    יום טוב

  • דוד   ביום 10 בינואר 2009 בשעה 22:02

    בשיא הידידות, האם אתה לא חושב שיש טעם לפגם כשאתה ועוד כמה אנשים מפרסמים יום יום רשימות ודוחקים אנשים אחרים? כשהצטרפתי לאתר, אורי ביקש ממני לפרסם אחת לשבוע-שבועיים ואני עד היום שומר על הכלל הזה. אני לא מדבר ממקום שבו אתה או מישהו דחק אותי מהעמוד הראשי אלא מתוך תהייה האם זה מסייע לרשימות להגיע למצב בו העמוד הראשי מלא ב-10 כותבים קבועים שדוחקים עשרות אחרים.

  • דוד כפרי   ביום 11 בינואר 2009 בשעה 5:24

    לא פחות מאחד בשבוע.
    גם אני לא עומד בזה.

    בכל מקרה, זה סוג ויכוח שצריך לקיים במייל או בפורום פרטי אחר (אולי על כוס קפה? או במסנג'ר?), לא בתגובות לרשימה שזה אינו נושאה.

השאר תגובה