תגובה למאמר של דוד מרחב

דוד מרחב, שכני לרשימות, פרסם היום בבלוג שלו את המאמר מלחמת עזה והקאמבק של השמאל הרדיקלי, שפורסם במקור בעיתון "מקור ראשון". אני רוצה להגיב כאן על כמה דברים שמרחב כתב. להלן ציטוטים מהמאמר ותגובותיי.

במאמר מוסגר אוסיף, שמה שהתחיל כויכוח קולני בין מרחב לביני עובר בהדרגה לפסים של ויכוח עקרוני ועובדתי. אני מבקש גם מהמגיבים לשמור את הדברים במישור הזה, לשמור על תרבות דיון, ולנסות לנהל ויכוח במקום להשמיץ ולריב.

***

מי מנהיג את ההפגנות

"בהפגנה שנערכה לפני שבועיים בכיכר רבין במרכז תל אביב, הובילו בכירי המחנה בראשות דב חנין מחד"ש והעיתונאי אורי אבנרי מ'גוש שלום' הפגנה של כמה אלפים במרכז תל אביב."

בהפגנה הספציפית הזו לא הייתי, משום שהייתי חולה, אבל בהפגנות אחרות נגד המשך המלחמה כן הייתי. אם אכן אורי אבנרי היה בהן, לא ראיתי אותו. את דב חנין דווקא ראיתי ושמעתי, אבל לומר שהוא "הוביל" את ההפגנות תהיה הפרזה. אני גם יכול לומר שפגשתי בהפגנות הללו אנשים שאני יודע בוודאות שלא הצביעו לחד"ש, לחנין או לעיר לכולנו (שחשוב להזכיר כאן שהיא תנועה על-מפלגתית שיש בה, בין השאר, גם אנשי ימין).

כוחם האמיתי של הקומוניסטים

"האפרטצ'יקים של המפלגה הקומוניסטית דאגו לייבא כוח אדם לשם עיבוי שורות ההפגנה באמצעות המנגנון המפלגתי המשומן שכבר שישים שנה מארגן אוטובוסים מלאים עם פעילות תנועת הנשים של המפלגה מנצרת ומהכפרים הערביים, לצד ארגון הנוער המפלגתי – ברית הנוער הקומוניסטי."

האפרטצ'יקים הנ"ל מסוגלים לגייס, ביום טוב, כ-200 איש מכל רחבי הארץ. לכו להפגנת ה-1 במאי הבאה ותראו בעצמכם. לא הייתי מגדיר את מה שעומד לרשותם כ"מנגנון משומן"

האם דב חנין מסית

 
"הפעם סחפה המחאה מאות צעירות וצעירים שלא באו מהמילייה הרדיקאלי. חלקם היו פעילים בתנועתו של דב חנין, 'עיר לכולנו', אשר התמודדה על ראשות עיריית תל אביב. הם ספגו את ההסתה הפרועה של חנין כנגד ראש העירייה חולדאי".  

מכיוון שמרחב לא השתתף, ככל הידוע לי, בפעילויות של עיר לכולנו, נדמה לי שכאן הוא מדבר מתוך התרשמות ולא על בסיס עובדתי. אני, שהשתתפתי באדיקות בפעילויות כאלו וצברתי הרבה שעות חנין, יכול לומר שמעולם לא שמעתי אותו מסית כלפי מישהו, ובמיוחד לא כלפי חולדאי.

דב חנין נזהר מאד בכבודו של חולדאי, ובכל ביקורת שהעביר עליו ועל פעולות עיריית תל-אביב בראשותו הוא הקפיד לאזן ולומר מהם הדברים הטובים שעשו הנ"ל לדעתו. הסתה היא לא חלק מהסגנון שלו והוא מקפיד להסביר לאנשים עימם הוא עובד שגלישה מדיון ענייני למריבות והשמצות לא משרתת את עניינם. ברור שברגעי האמת ישנן גם אמוציות שמתפרצות, וחולדאי אכן הושמץ הרבה במהלך מערכת הבחירות; מי שרוצה להבין מדוע (כנראה) יש כלפיו רגשות קשים כל-כך, מוזמן להגיע לאחת מישיבות המועצה ולראות את התנהלותו המתנשאת של האיש בזמן-אמת.

ועוד נקודה, למען הדיוק ההיסטורי: עיר לכולנו איננה "תנועתו של דב חנין". הוא לא הקים אותה, והסכים לעמוד בראשה רק אחרי שפעילים רבים בתנועה שידלו אותו לכך במשך חודשים. חנין סייע רבות לתנועה גם לפני שהציג את מועמדותו, אבל טען שיש מתאימים ומוכשרים ממנו לתפקיד, ותמך בחום במועמדותו של יוסי שריד.

האם ברק"ח מתנגדים למדינת ישראל

"ברק"ח, שמנהיגיה היהודים רגילים בעצימת עיניים, סתימת אף ובליעת צפרדעים, העלימו עין מההסתה שהנהיג ח"כ מוחמד ברכה, מנהיג המפלגה, נגד המדינה. באסיפת בחירות של המפלגה… לא היסס ברכה לדבר בגסות והפליג בשבחי 'האצבע המשולשת' שהוא מניף כלפי מנהיגים בישראל".   
 
אני עצמי מניף בכל הזדמנות את האצבע המשולשת (המטאפורית) שלי נגד מנהיגים בישראל – בהנחה שאנשים כמו אולמרט, ברק, נתניהו הם אכן "מנהיגים". אני עושה זאת מתוך חוסר כבוד גמור לאנשים האלה, ומתוך כבוד רב למוסדות המדינה, חוקיה, ולתנועה הציונית – לא למרות אלא בגלל. ח"כ ברכה ואנשים אחרים ברק"ח חולקים עליי, אם אינני טועה, רק בעניין התנועה הציונית. אני מודה שזה קצת מרגיז, אבל זה לגיטימי.

בעניין "סתימת האף ובליעת צפרדעים". יש כנראה שמץ של אמת בטענה הזו, אבל אין אמת בטענה שהנ"ל תומכים בתוכנה של הסתה כלשהי או בהסתה כשיטה. אדרבא – גדולי המסיתים בישראל הם אותם "מנהיגים", שכבר עשו כאן מסעות הסתה כנגד מובטלים, ארגוני עובדים, משתמטים, מתנחלים, ערבים, חרדים, חד-הוריות, השמאלנים ששכחו מה זה להיות יהודים וכו'. 

האם ההפגנות הן הזדהות עם האויב

"ההפגנות האלה, שבכל מדינה מתוקנת היו מוגדרות חד-משמעית כהזדהות עם האויב בשעת מלחמה והמפגינים בהן היו בבחינת מוקצים מחמת מיאוס, מבשרות יותר מאשר 'עוד' מחאה רגילה של הרדיקאלים הישראליים נגד המלחמה. השמאל הרדיקאלי עושה קאמבק". 
 
אכן, במדינות מתוקנות כמו ארה"ב הפגנות נגד מלחמת ויאטנם או המלחמה בעיראק הוגדרו חד-משמעית כהזדהות עם האויב בשעת מלחמה – אך בעיקר על-ידי הימין הקיצוני. מבחינה חוקית, שם וכאן, הן הוגדרו כמימוש של זכות הדיבור. אמנם אנשים אומרים לעיתים דברים מעצבנים מאד (כלומר, דברים שמעצבנים לא רק את דוד מרחב אלא גם אותי), אבל זה המחיר שצריך לשלם מי שרוצה לחיות במדינה מתוקנת.

ואגב, בתור מי שהיה בחלק מההפגנות האמורות אני רוצה להבהיר: אני לא "תומך באויב" ולא מזדהה איתו. אינני תומך בחמאס ואינני רואה בפלסטינים אויב. אני חושב שירי על אוכלוסייה אזרחית – בין אם מדובר בתושבי שדרות או בתושבי עזה – הוא לא לגיטימי.

הבגידה הגדולה

"קשה לפענח את המנטאליות הנוכחית שגורמת לישראלים, חלקם הגדול ילידי הארץ, ללכת בעקבות הרעיונות של אורי אבנרי ולהשתעבד למולך הפלשתיני. השאלה הגדולה היא האם מתוך המנטאליות הזו תיוולד גם הבגידה הגדולה. כזו שתכלול גם מסירת מידע לאויב או שימוש בנשק, ולא רק דיבורים מתלהמים במרכז העיר ללא הפסקה."

אני לא מכיר אישית כל אחד ממשתתפי ההפגנות נגד המלחמה בעזה, אבל אני מכיר היטב רבים מהם. הרעיון שמישהו מחבריי ישתמש בנשק או ימסור מידע לאויב, הוא מופרך לחלוטין בעיני. כמובן, גם הרעיון שמישהו שלומד איתי בשני קורסים באוניברסיטת בר-אילן, ישתמש בנשק כנגד ראש-הממשלה, היה מופרך בעיני עד שהתרחש.

יש קיצונים ומטורפים בכל מחנה – גם בימין וגם בשמאל (אם כי נדמה לי שבימין מספרם קצת יותר גדול). לו דוד מרחב וחבריו בימין מתנגדים, כמוני, לכל סוג של אלימות כנגד מי שאינו נושא נשק (או מפקד על אנשים שנושאים נשק), יכולנו לומר שאנחנו באותו צד. בתור התחלה, אולי נגיע להסכמה על כך שכולנו מתנגדים לאלימות בינינו? גם אלימות מילולית, גם התלהמות טקסטואלית, גם השמצות של כותבים אחרים באותו אתר שבו כולנו יכולים לממש את זכות הדיבור שלנו?

למרות המחלוקת האידיאולוגית העמוקה בין דוד מרחב לביני, אני יכול למצוא גם הרבה קווים משותפים: לשנינו אכפת ממדינת ישראל, לשנינו יש זיקה ליהדות, שנינו מגדירים את עצמנו כציונים ושנינו מוכנים לשכב על הגדר המטאפורית של חופש הביטוי על מזבח אמונותינו ולחטוף השמצות של טוקבקיסטים אנונימיים (איש איש כפי יכולתו ולפי צרכיו).

הבדל גדול אחד, הוא שדוד עסוק בתרחישי אימה שלדעתי (הלא קובעת) אינם מציאותיים; אני עוסק במציאות (כפי שאני רואה אותה) שלדעתי עולה על כל דמיון וגובלת בעצמה בסיוט.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אהרון תמוז   ביום 16 בינואר 2009 בשעה 22:57

    אף אחד לא מדבר על זה חוץ מעו"ד שמאי ליבוביץ' שהלך צעד אחד קדימה ו 10 צעדים אחורה. אמרתי לשמאי ליבוביץ' באתר של ד"ר לנדו שדבריו על סרבנות ושיבוש פעולות הצבא בידי בעלי מקצועות טכנולוגים עלולים להביא חורבן על פרנסתם של אנשים שתלויים בעבודה בפרויקטים מסווגים.

    עו"ד ליבוביץ' אמר לי שזה לא חדש וכי שרותי הביטחון ערים לדבר זה כבר מזמן ואני לא מחדש לו כלום.

    כבר לפני 5 שנים כתב אביב לביא בעיתון הארץ את הכתבה "אויבים בשמאל" המספרת על הרשימות.

    אני מניח ש"מפגשי רעים" בין אנשי שמאל קיימים גם קיימים אבל איש אינו פוצה פה. שמעתי בשברי רמזים שהשיטות שאביב לביא סיפר עליהם עברו מהעולם ושיטות חדשות נוספות.

    מהיכן באה שתיקת הכבשים ?

  • אהרון תמוז   ביום 17 בינואר 2009 בשעה 5:52

    "מפגש רעים" בין השמאל הרדיקלי לשב"כ

  • שוקי   ביום 17 בינואר 2009 בשעה 11:54

    א. אני לא חושב שהאבחנה לגבי מוחמד ברכה נכונה. בניגוד לכמה פוליטיקאים ערבים, בהווה ובעבר, שפונים לשוליים האידיאולוגיים של המגזר הערבי, ברכה וחד"ש בכלל הם "סמולים" גם שם – מכירים בזכויות נשים, משתפים פעולה עם ח"כים יהודים (כולל מיהדות התורה). הדימוי של ברכה כקיצוני הוא קצת יצירה של התקשורת.

    ב. אבל זה בדיוק העניין – אודי אדיב, יגאל אמיר או יונה אברושמי *אינם* מייצגים אותנטיים של הקהלים מתוכם באו. בגלל זה – לשמחתנו – אנשים כאלה והמעשים שעשו הם כל-כך נדירים. פעם או פעמיים בעשור יש לך מעשה של "בגידה גדולה", או של אלימות פוליטית קיצונית, כי בניגוד למה שפוליטיקאים אופורטוניסטים משני הצדדים מנסים לצייר האנשים האלה כן משתייכים לשולי השוליים של המחנות שלהם.

  • לא תל-אביבי   ביום 17 בינואר 2009 בשעה 15:26

    יוסי, תודה על הקישור לוויקיפדיה (הגהתי את הערך), אני לא שמעתי על אדיב.

    שוקי, אם יש לך הוכחה לכך שנתניהו יצא נגד "משתמטים" הצג אותה בבקשה (אני לא אומר שאמרת את זה, התייחסת באופן כללי). אני עדיין מתלבט למי להצביע, וזה יכול לעזור לי.

  • יפעת   ביום 19 בינואר 2009 בשעה 21:44

    אם כבר הגדרת את עצמך כציוני יועיל אם תספר לנו מהי לדעתך ציונות. כיוון שיונית הגדירה את עצמה כציונית ובאותה נשימה כתומכת חד"ש, שהיא מפלגה מאוד מאוד לא ציונית, נדמה לי שפירושו המדויק של המושג הזה קצת מעורפל אצלכם.

  • שוקי   ביום 20 בינואר 2009 בשעה 0:19

    ראשית, תודה על האופן הלא-מתנשא שבו ניתחת את השקפת עולמי ואת השקפת עולמה של בת זוגי ואיחדת אותן. למקרה שזה לא הובן – אנחנו אנשים שונים, בעלי השקפות שונות וייתכן אף שנצביע למפלגות שונות.

    לגופו של עניין, ולמרות שיונית יכולה לענות בעצמה (כשתחזור מהעבודה):

    א. יונית יכולה להיות ציונית ולהצביע למפלגה לא-ציונית. אני מכיר אנשים שמצביעים למפלגות דתיות למרות שהם עצמם אינם דתיים. האי-ציונות של חד"ש היא מרכיב אחד במצע שלה. מרכיבים אחרים, חשובים כשלעצמם, עוסקים בזכויות אזרחיות וברווחה ונוגעים לאידיאולוגיה כלכלית.

    ב. יונית אמרה, למיטב זכרוני, ש"חד"ש היא המפלגה הציונית ביותר בישראל". זו אמירה פרובוקטיבית, כמובן. אני הייתי אומר אחרת – שהיא מפלגה ציונית יותר (או מוטב: יהודית יותר) מכמה מפלגות שמתקראות ציוניות/יהודיות.

    ג. קודם כל אומר לך מה ציונות אינה: היא אינה גזענות, היא אינה כוחניות והיא אינה קפיטליזם חזירי.

    ד. מה כן ציונות בעיני? למשל, השקפת העולם והחזון שמוצגים ב"מדינת היהודים" ובמגילת העצמאות. אם תלכי ותקראי אותם תראי שהרבה ממה שמתרחש במדינת ישראל היום מנוגד לרוחם באופן בוטה.

  • דוד   ביום 16 בינואר 2009 בשעה 22:50

    על ההתייחסות העניינית והביקורת הבונה.

  • יוסי   ביום 17 בינואר 2009 בשעה 8:43

    שוקי,
    לעניין האצבע המשולשת נגד "מנהיגים בישראל", כמדומני שההבדל בינך לבין מחמד ברכה – כפי שדוד רואה את ההבדל הזה – הוא בכך שאתה (ואגב, גם אני) מניף אצבע משולשת כלפי מנהיגים ספציפיים, ואילו מחמד ברכה מניף אצבע משולשת כלפי "מנהיגים בישראל" בתור שכאלה.

    אשר לתרחישי האימה – או מה שדוד קורא לו "הבגידה הגדולה. כזו שתכלול גם מסירת מידע לאויב או שימוש בנשק" – תרחישים שלדעתך אינם מציאותיים, אני תוהה אם לא נכון לשבץ כאן את אודי אדיב, בחור מהצנחנים, שנסחף רחוק שמאלה עד שנסע לסוריה, עבר אימונים, מסר מידע וכו' וכו'. אם אודי אדיב רלוונטי לעניין, כי אז כבר היינו גם בסרט הזה.

  • יוסי   ביום 17 בינואר 2009 בשעה 12:25

    שוקי,
    עזוב את יונה אברושמי בצד.
    לגבי אודי אדיב או יגאל עמיר – אני באמת תוהה אם הם מייצגים אותנטיים או לא.

    לא הייתי עושה לעצמי חיים קלים בעניין הזה.

    כיוון שיגאל עמיר מוכר, אני מצרף כאן קישור רק לאודי אדיב עבור מי שלא שמע עליו (ואגב, הוא לא פעל לבד – היו אתו עוד שלושה יהודים ועוד ערבים):

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%90%D7%93%D7%99%D7%91

השאר תגובה