תי"מ. פוסט מורטם + תודות

1
"איך מצב הרוח", זו השאלה ששאלו אותי רוב האנשים שהתקשרו אליי היום. אמרתי להם את האמת.

2
כן, אני מאוכזב, מרוגז, מבועס – אך לא שפוף.
וכן, יש לי הרבה מה להגיד בכל מיני עניינים – אבל כל דבר בעתו.
אחרי כמה שבועות של מאמץ קדחתני הייתי זקוק לקצת מנוחה, אבל הצבע חוזר במהירות ללחיים.
נגמר? איזה נגמר – רק התחיל.
(ותודה לכבוד הרב גדי שמשון).

3
יש הרבה מה לעשות: ביום שני יש ישיבה במועצת העיר תל-אביב; הגיע הזמן לעשות משהו בעניין פארק קריית-ספר; יש לי איזה 50 הודעות בתא הקולי ו-3500 הודעות באינבוקס; צריך להקדיש קצת יותר זמן למשחק עם החתולים שלי. לסיים לכתוב ולהעלות את החומרים החדשים עבור בלוג החומוס.

4
לאובססיביות יש גם יתרונות – היריב תמיד יתייאש לפניך.
מי ש"רץ למרחקים ארוכים" צריך לדעת להתאכזב; כל העניין היהודי הזה, הוא להיות מסוגל לעשות כאיש ההוא מסיפור חוני המעגל – ליטוע עץ שנותן פרי לשבעים שנה.

5
בז'רגון הירוק קוראים לזה "קיימות". את המונח הזה מבין דב חנין, ומבינים הרב מלכיאור וערן בן-ימיני וחבריהם. מבין גם ניצן הורביץ, שאני מאמין שיהיה מחוקק טוב.

6
צר לי שזהבה גלאון לא נכנסה. צריך להיות הוגנים ולהודות שהיא תרמה הרבה לכנסת.

7
כמו שכבר אמרתי כאן, הייתי שמח לו גם מרצ וגם חד"ש היו מתחזקות בבחירות הללו באופן משמעותי. אני חושב שחד"ש עוד לא הייתה בשלה להפוך ל"שמאל חדש" – אבל ייתכן בהחלט שתצליח לעשות את זה בבחירות הבאות (שנתיים זה מספיק זמן…). יש שם הרבה אנשים מצויינים.

מרצ, הצליחה כנראה להרגיז במערכת הבחירות הזו לא רק אותי אלא רבים מבין המצביעים שלה, אבל פועלים עבורה המון אנשים טובים (כולל אביעד קידרון); אני מקווה שהם יתעלו את האנרגיות שלהם לכיוונים קונסטרוקטיביים – לא למריבות והדחות אלא לשיקום והיערכות לעתיד.

8
רק בשביל הרקורד – ככל הידוע לי, התנועה הירוקה-מימד לא ניסתה ולא הצליחה לקחת אלקטורט משמעותי ממרצ או מחד"ש. היו אנשים שהתנדנדו בין מרצ לבין התי"מ במהלך מערכת הבחירות; הם הצביעו לקדימה. היו אנשים שהתלבטו בין התי"מ לבין חד"ש; רובם הצביעו בסופו של דבר לחד"ש בגלל שהיא התנגדה למלחמה. היה צפוי שכך יעשו.

9
אני חושב שחד"ש – חרף חסרונותיה האמיתיים או המדומים, אידיאולוגית ופרסונלית – משמשת גורם מאזן, ולו משום שהיא מחזקת את מודל הזהות החילוני-הומניסטי בחברה הערבית, במקום את מודל הזהות הדתי-לאומני. התחזקות האגף היהודי בחד"ש היא מגמה חיובית מאד לפוליטיקה הישראלית, ודב חנין הוא אחד הח"כים החשובים בכנסת היוצאת ויהיה כזה גם בכנסת החדשה. אפשר להתווכח עם ועל דעותיו, אבל אין שום דבר רע שמישהו יכול לומר על העשייה הפרלמנטרית שלו, על אופיו או על יושרתו.

10
כן, עברו אלינו מצביעים ממפלגות אחרות – מקדימה, מהליכוד, מהבית היהודי, ואולי גם קצת ממרצ ומחד"ש (משהו שאני, באופן אישי, קיוויתי שלא יקרה. קארמה רעה) – אבל בעיקר הצלחנו לדוג את הצפים, האסקפיסטים, המיואשים, הרוחניקים – האנשים שמקטינים את אחוזי ההצבעה בכל מערכת בחירות. אישית, זה עורר בי תקווה גדולה – לא לעתיד המפלגה אלא לעתיד המדינה. זה הזכיר קצת את הדברים עליהם דיבר דב חנין בנאומו על גג המטה בליל הבחירות. מי שלא היה לא יבין.

11
כשהתחיל הקמפיין של התנועה הירוקה-מימד, הנחת העבודה הייתה שאנחנו מנסים לעשות דבר שהוא כמעט בלתי אפשרי. שאין מספיק זמן, אין מספיק כסף ואין מספיק עניין מצד התקשורת. שאחרי המלחמה ועל רקע מיתון, ועם קמפיינים עצומים של הפחדה מעל ראשינו, יהיה נס אם מישהו יסכים להקשיב לנו בכלל.

12
בימים האחרונים, בשיחות סגורות עם בעלי מכוני הסקרים, הם הודו שיש סחף חזק בכיוון שלנו. כלי התקשורת שהתעלמו מאתנו, התחילו פתאום לכתוב ולצלם ולראיין. פעילי השטח דיווחו על התעוררות מדהימה, על באזז מטורף. בכל מקום אנשים אמרו לנו: בטח, ברור שנצביע בשבילכם. 

אתמול בבוקר, דרשו מאתנו באחד מערוצי הטלוויזיה לומר איפה אנחנו מתכננים לקיים את המסיבה בערב כדי שהם יוכלו להיערך. גם הם חשבו שהתנועה הירוקה מימד הולכת להיות הפתעת הבחירות.

13
מה קרה? כנראה מה שקרה למרצ – לאנשים רעדה היד והם הצביעו ללבני. אדלר ניצח.

14
בבחירות האלה אנשים לא הצביעו בעד אלא נגד – נגד ביבי, נגד ליברמן, נגד השמאלנים, נגד הערבים. אנשים הצביעו מתוך פחד ולא מתוך תקווה; מתוך שיקולים קואליציוניים ולא מהלב. שליש מהישראלים הצביעו ברגליים – הם חושבים שאין טעם.

15
הבלוגים – בועה? לא. לא בועה – Early Adopters. מה שראיתם בבלוגספירה בשבועות האחרונים הם הטרנדים ששולטים בציבור המעורב פוליטית והפעיל ברשת. האנשים האלה אינם מנותקים מהמציאות; הם אנשים שמנסים להשפיע.

הבלוגים לא משקפים מגמות אלא יוצרים אותן. אבל כך גם ערוץ 2, שלטי החוצות, עיתוני הבוקר ואתרי החדשות. בתוך כל הביבי-ציפי-ליברמן-עזה, ובמסגרת זמן כזו, לא הצלחנו להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. גם רומא לא נבנתה ביום אחד.

16
רשימת תודות ראשונה, חלקית מאד:
* אני רוצה להודות לבלוגרים המדהימים שלקחו חלק, לא רק ולאו דווקא בסדר זה – יהונתן קלינגר, איתי אשר, יואב לרמן, כרמל ויסמן, דרור רשף, שושי פולטין, שלומית ליר, אלון

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עומר   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 0:02

    לא נטע עץ שנותן פירות לשבעים שנה. לא נורא – יש לך כמה שנים להשלים את החומר עד הכשלון
    הבא…

  • שושי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 1:13

    נוכחתי בזה היום מתגובה שקיבלתי ממצביעת עבודה אוטומטית. היא הביעה אי-אדישות למופת – לעג.

  • שושי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 1:14

    היום

  • יונית   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 1:19

    "האיש ההוא מסיפור חוני המעגל". נראה שלא שוקי הוא זה שצריך ללמוד את החומר…

  • עומר   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 1:23

    זו לא גברת מוזס במקרה? בכל מקרה, שיטה מעניינת יש לכם – משנים את הרשימה ואחר כך מציגים את המגיבים כטמבלים. נו שוין, ממילא חכמה גדולה את לא (וגם שוקי דבילי)

  • שוקי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 1:31

    בן כמה אתה?

  • יוחאי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 7:40

    אפקט הפחד ניצח את הקולות ההגיוניים. מרצ, תי"מ ואפילו חד"ש נפגעו מכך.
    אני בטוח ש 26,000 האנשים שהצביעו לתי"מ שלמים עם עצמם.
    אני מקוה שבבחירות הבאות יהיו יותר איחודים ופחות פיצולים בשמאל, ויהיה יותר טוב.
    אני הולך לעליית משמר מול הדגל, להפגין נאמנות למדינה.

  • שרון.מה   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 8:45

    אביבה
    מהי אותה טעות שאת קושרת לחנין? הכנסת הסיעה הגדולה ביותר למועצה? הישגים מידיים בענייני שקיפות ותחבורה? תחילת עבודה של חמישה אנשים שמחויבים לייצג אותך במועצת העיר?
    ובעניין זה:
    ישיבת מועצת העיר [ת"א-יפו] תתקיים ביום שני 16.2 [ולא בראשון] ב 18:00 במרכז עינב

  • עופר לנדא   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 9:19

    ולא עם הבית היהודי (AKA – המפד"ל).

    "שומרים על הארץ" היה יכול להיות סלוגן מנצח.

  • שירה ארד   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 14:38

    חבל
    אני אישית מכירה אנשים שרצו להצביע לתי"מ
    ובסוף הפחד ניצח אותם.
    אחר כך הם אומרים שאי אפשר להאמין לאלה שם למעלה, שכולם מושחתים, שכולם מונעים ע"י אותם אינטרסים.
    היתה לנו אפשרות להכניס אנשים ראויים לכנסת. זה לא קרה. הפעם.
    חבל.
    ואני לא מצטערת על הצבעתי. הצבעתי בלב שלם.

  • איתי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 15:12

    ספציפית דרור הוא בדיוק מהאנשים שעוסקים באקולוגיה כל השנה.

    בלוגרים אחרים כמו יהונתן קלינגר עוסקים לא מעט בעידוד אנשים להיות מעורבים פוליטית ובהחדרת המסר שאם אתה רוצה לרפא את הסביבה / החינוך / הרווחה זה לא מספיק למחזר / לחנוך ילד / להתנדב עם קשישים –

    חייבים חייבים להתפקד למפלגות ולהיות מעורבים פוליטית, חס וחלילה לא להסתפק בהצבעה בבחירות או בהמלצה למי להצביע (פעם היה פה בראש הבלוג מוטו כזה).

    נ"ב: תימ זה לא מפלגת הממחזרים או מפלגת הקומפוסט. העובדה שהיא נתפסת כך אצלך מעידה על כישלון בסיסי בקמפיין שלה.

  • גרידג'   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 15:27

    אני חושב שאני אובייקטיבי, לפחות יותר מרוב המגיבים כאן, כי אני לא תמכתי בתי"מ (וגם לא במרצ, חד"ש או הבית היהודי), ודעתי היא שמה שהיה חסר פה זה מישהו שמוצנח מלמעלה (טומי לפיד, רפי איתן, ולהבדיל אביגדור ליברמן ואהוד אולמרט). עם כל הכבוד לדמוקרטיה, בחירת יושב ראש של מפלגה היא דבר חשוב מכדי להשאירו ליד המקרה. כבוחר אין לי שום בעיה עם זה שמפלגה בוחרת מנהיג באופן לא דמוקרטי, הרי הדמוקרטיה האמתית היא בקלפי, ושם אני אוכל לעשות את הבחירה שלי. על אף הבקיאות שאני מגלה בתי"מ, תחילה לא היה לי ברור כלל מיהו היו"ר שלה, האם זהו הרב מלכיאור (שבא מבפנים), או שמא זהו ערן בן ימיני האלמוני (שלא אז ולא היום ידוע לי מה מטה לחמו). אני לא אומר כמובן שזה בהכרח היה תורם לכניסתה של תי"מ לכנסת.

  • גרידג'   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 16:20

    אני מתייחס כמובן למפלגות שמבקשות להיכנס לכנסת.

  • חוני המעגל   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 17:21

    וטוב שאתה מסביר לעשרים שלושים מעריציך הבלוגרים שבעצם מה שקרה פה זו הצלחה עצומה. אין ספק, בעיניהם אתה המלך. רק נורא מצער ששאר האזרחים במדינה חושבים שאתם חבורת פלצנים.

    אגב, לירוקים ששילמו לך עבור הקמפיין המופלא אמרת שאתה רץ למרחקים ארוכים ושזה יקח 70 שנים?

  • שוקי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 17:59

    לא ירוקים אלא התנועה הירוקה מימד. שילמו לי תמורת ייעוץ, לא תמורת ההתנדבות שבאה אחרי ולא בשביל להשיב לשמוטי איבר כמוך.

  • שוקי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 18:03

    תשתחרר מהחשיבה הדיכוטומית הזו.
    לא היה פה שום כישלון. עשינו עבודה יפה בשביל קמפיין של חודש.

  • שוקי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 21:50

    לא, גם אם היו מעסיקים אותי חמש שנים קודם לא בטוח שזה היה מספיק. פעילות אינטרנטית היא רק מרכיב אחד בקמפיין מוצלח. גם בקמפיין הזה, כמו בעיר לכולנו, מרכז הכובד היה בפעילות השטח.

    יש לי כמה בעיות עם הניתוח שלך, וברשותך הייתי רוצה לענות לך תשובה יסודית:

    א. התנועה הירוקה היא לא עיר לכולנו ולא הריצה את דב חנין. מבין פעילי עיר לכולנו בבחירות המוניציפליות כ-15-20 אחוז בלבד להערכתי היו אנשי התנועה הירוקה. רוב הפעילות של התנועה הזו מתקיימת מחוץ לתל-אביב.

    ב. האדם היחיד ששמעתי אותו אומר שדב חנין הוא המשיח, הייתה פעילת עיר לכולנו קשישה משכונת נווה שאנן. לא ראיתי אף פעיל עיר לכולנו וגם אף בלוגר שייחסו לו תכונות על-אנושיות או דיברו עליו במונחים משיחיים.

    אם תקרא את כל מה שאני עצמי כתבתי עליו בבלוג שלי תראה שאמרתי שדב הוא מחוקק טוב, אדם אינטלינגטי ואיש מקסים, אבל לא שהוא קוסם או מחולל נפלאות.

    היו בלוגרים שלקחו על עצמם להציג אותו, הפוך על הפוך, כדמות מגניבה. הם תרמו לבאז שנוצר סביבו, אבל הרבה ממה שאמרו, כתבו ועשו היה מן הסתם בהומור. המרכיב הלא רציונלי היחיד בקמפיין ההוא היה אהבה לדב חנין, שהיא דבר שמשותף לרוב מי שהצליח להכיר אותו אישית.

    ג. דב חנין היה מועמד עיר לכולנו לראשות העיר תל-אביב, כי נבחר על-ידי חבריה באופן דמוקרטי. הוא עצמו לא לקח על עצמו את התפקיד בהתלהבות, אלא נדחף להציג מועמדות אחרי שיוסי שריד לא רצה בתפקיד. העיקר היה ונותר עיר לכולנו.

    ד. דב, ואף אחד אחר בעיר לכולנו, לא יזם קמפיין נגטיבי נגד רון חולדאי. מה שיצר את המרכיב הנגטיבי הוא הכעס על חולדאי מצד אנשים כמוני, שחיים בעיר הזו ושאוהבים אותה וחושבים שחולדאי לוקח אותה למקומות לא טובים.

    ה. מעבר לויכוח האידיאולוגי ולחוסר שביעות הרצון ממה שאנחנו נותנים לעיר וממה שאנחנו מקבלים ממנה (קצת כמו מדינת ישראל) מה שתורם להערכתי לחוסר האמון כלפי חולדאי מצד רבים בעיר היא ההתנהלות שלו עצמו, שמבטאת התנשאות וזלזול.

    אני מזמין אותך לבוא לאחת מישיבות מועצת העיר (הבאה תתקיים בשני הקרוב, 18:00 במרכז עינב). בישיבה האחרונה, בחודש שעבר, רון חולדאי התנהג בצורה וולגרית ועשה מהלכים לא-דמוקרטיים (בעזרתם האדיבה של יעל דיין, היועץ המשפטי וקצין הביטחון, יש להוסיף).

    ו. ובאופן כללי יותר – אפשר לבקש מבלוגרים לקרוא משהו או לכתוב על משהו, אבל אי אפשר לשלוט במה שיכתבו. בשתי הדוגמאות שלנו, לא היה ניסיון לבצע מניפולציה על התכנים, אלא פשוט לעודד אנשים להזדהות פוליטית.

  • שוקי   ביום 13 בפברואר 2009 בשעה 0:09

    ב. יכול להיות. ויכול להיות שלא אהבת את ההומור.

    ג. אני חושב שלהפך. שדב *לא* היה נלהב לרוץ, מחשש שהעובדה שהוא ח"כ בחד"ש תזיק לעיר לכולנו.

    ד.ו. הבלוג שלי מעולם לא היה "מוכר אך לא רשמי" ואני יכול להעיד רק על עצמי ועל מה שדב אמר לי: שכל מיני גורמים במערכת הבחירות היו מעדיפים שלא יהיה דיון ענייני בבעיות, ואנחנו צריכים לשאוף לזה שכן יהיה כזה.

    רק שעבורי, לומר שלדעתי רון חולדאי הורס את תל-אביב, זה מאד ענייני. ככה אני מרגיש. כתבתי על זה כאן הרבה לפני שידעתי מיהו דב חנין.

  • פנס   ביום 13 בפברואר 2009 בשעה 9:28

    כי שוקי, למרות שהוא אף פעם עוד לא הצליח לספק את הסחורה, צריך הרי להתפרנס איכשהו, לא? ויש, מסתבר, מספיק תמהוניים כמו שמואל מעלי שישלמו לו עבור ההפסד הבא.

  • שוקי   ביום 13 בפברואר 2009 בשעה 12:10

    על CityDov ו-iDov מוטב שתדבר עם צביקה בשור ואיתי נאור. מה שאני רק יכול לומר הוא שהראשון פעל ללא מימון ולא תיאום עם עיר לכולנו. יוזמה עצמאית לכל דבר.

    בלוג הירוקה בתנועה הוקם על-ידי גיא ווסט ואלון דוד, ובסך-הכל כתבו בו כ-30 אנשים שונים. חלק מהדברים שנכתבו בו היו בניגוד גמור להנחיות מפורשות של מנהל הקמפיין.

    לגבי אדם שוב – אתה מוזמן לחפש את שמו בפוסטים שכתבתי כאן בזמן מערכת הבחירות המוניציפלית, ואני מזהיר אותך מראש שיהיה מאד קשה לך למצוא.

  • שוקי   ביום 13 בפברואר 2009 בשעה 13:21

    אני חושב לעבור לטיפול באנשים עם הפרעות בתפקוד המיני, בעקבות הניסיון שצברתי כאן בתגובות.

  • להב   ביום 13 בפברואר 2009 בשעה 13:38

    אתה יודע שאני מאלה שמעריכים את פועלך.כתבתי פה קודם שמבחינתי התוצאה שלך היא 2:1.
    ובכל זאת בשביל להעמיד דברים על דיוקם, הלוואי ש15-20% מפעילי עיר לכולנו היו אנשי התנועה הירוקה, או אז אולי היינו מצליחים להכניס את החבר השישי והשביעי לעירייה. לא בטוח שזה היה עוזר לדב להפוך לראש העירייה.
    המספר הנכון להערכתי הוא 5% ואף למטה מזה, ומכאן הבעיה של התנועה הירוקה – פעילות השטח. מעט מדי, מאוחר מדי, וכמובן הבעיה העיקרית – הקדמת הבחירות וההחלטה להמר על לרוץ בכל זאת עוד בבחירות האלה. מאוד יכול להיות שהתאפקות והמתנה לסבוב הבא הייתה מאפשרת לתי"ם לחזק את תשתית השטח שלה ובעזרת הבלוגוספירה להגיע להישג שהיא קוותה לו.
    ושוב, אם הריצה הפעם מנעה,וכנראה שכך קרה, מויסנר להיכנס, גם זה סוג של הישג.

  • ברווז גומי   ביום 15 בפברואר 2009 בשעה 14:34

    התנועה הירוקה עבדה נהדר ברשת ובימים האחרונים גם בשטח (הייתי במספר קלפיות באזור ת"א והם היו המפלגה היחידה שהראתה נציגות בכולם). הלקח הוא שחייבים גם הכרה מהתקשורת הארצית, וזו כמעט ולא הייתה.
    אפשר רק לברך על הפעילות והאנרגיה שהכניסה תי"מ לפחות לשיח הפוליטי. מגיעה מילה טובה גם על השימוש הנמוך בתעמולה נגטיבית.

    ובכל זאת, צר לי לשמוע שפעילי התנועה מקדשים את ההבדלות. יש יותר מדי מפלגות בפוליטיקה הישראלית, גם מאלו שנכנסו לכנסת. הייתי שמח לראות את המגוייסים החדשים של תי"מ מצטרפים בהמוניהם למפלגה קיימת ויוצרים שינוי מבפנים.

  • ע.   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 0:00

    זה יפה שאתה מנסה לשכנע את עצמך שלא הגיעו אליכם מצביעי מרצ, ושמאל מרכז אחרים. אתה טועה ומטעה גם את עצמך. גם החלשתם את מרצ ואת השמאל בכלל וגם השגתם נאדה.

  • נמרוד אבישר   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 0:14

    שוקי, אני אכתוב לך כמה דברים גם בפורום אחר, אבל נכון וצריך לומר בפומבי שעשית, עשיתם, עבודה יוצאת מהכלל ומדהימה, לא פחות; ושאת היושרה שלך ואומץ הלב הציבורי שלך אני, כבר פלוגתא בעבר וסביר שגם בעתיד, לא יכול שלא להעריץ. בראבו.

  • אייל גרוס   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 7:20

    איתי
    אני מסכים עם התגובה שכתבת שם מבחינה זו שמספר המצביעים מקסימום לקח מנדט שבמקרה הזה לא היה משנה, אבל בכל זאת זה קולות שהלכו לרשימה שהיה סיכוי סביר ומעלה שלא תעבור את אחוז החסימה, שלא הבנתי עד עכשיו – וכתבתי על זה – מה היא הוסיפה על מרצ, שאם כבר למרצ – עם כל הביקורת שלי עליה- היה מסרים יותר מורכבים בנושאי עבודה ורווחה כפי שנדב הראה ולפחות מסר קצת קצת יותר ביקורתי בנושא עזה – אם כי לא מספיק.
    אז אני כן מצטרף לביקורת שזה היה פיצול מיותר ומזיק, אף אם נזקו לא עצום.

    מקריאת דבריך אתה אדם מחויב ומפוכח ולא הבנתי את המהלך הזה שלך.

    ואני חושב שעכשיו צריך לחשוב טוב על תנועה שתאחד את הכוחות של השמאל ולא תפצל אותו שוב.

    וכמובן שאני אומר שמאל אני לא מתכוון אהוד ברק, שהוא ימין מדיני בטחוני וכלכלי, אבל בוא נתחיל לפחות במי שהוא שמאל בחלק משמעותי מהקריטריונים, או בכולם . יש כמה כאלו בעבודה, אבל בטלים בשישים בעיני, יש במרצ, יש בחדש, יש בתים. ואל תגיד לי שיש בבית היהודי אגב כי מי שתומך בכיבוש אינו שמאל בשום מובן ולא סוציאל דמוקרטי.. מכל מקום, לא רואה למה להשקיע בתנועה שהיא עוד פילוג ושמירב הסיכוים שההשקעה תרד לטמיון במקום להשקיע במפלגות – שאינן מפלגת העבודה – כי ממנה נושאת בצדק- שיש בהם סיכוי, או להשקיע לאיזה איחוד או מסגרת שלהם.
    ואגב, אני חושב, וגם יונית וגם עומר כרמון עמדו על כך בעצם, שהחלוקה מפלגות ציוניות/לא ציוניות כבר לא רלבנטית בהקשר הזה. בוודאי כשמדובר במפלגות שתומכות בשתי מדינות.

  • אביבה   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 7:40

    ומצד שני, שוקי חביבי, אולי הגיע הזמן שאתה וחבריך תפסיקו לסחוף אנשים בווירטואליה להצבעה לכל מיני מפלגות-קיקיון חסרות סיכוי – ועוד לשכנע אותם את עצמכם שהבלוגיאדה זה כל העם, ושהעם אתכם. לא ככה עושים שינוי חברתי, כנראה.

    מזל שלא בזבזתי את קולי על המפלגה הזו (למרות הסימפטיה לדעותיה). למדתי מהטעות של חנין.

  • איתי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 8:41

    תשובתי
    http://www.blacklabor.org/?p=7023#comment-198673

  • אלון דוד   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 11:34

    ותודה לך, על הפרגון התמידי לסובבים אותך (דבר שהוא לא מובן מאליו בימינו), על העבודה המצויינת שעשית בקמפיין, על השעות ועל השעות הנוספות הרבות שהשקעת ללא כל תמורה.
    היה קמפיין מדהים. קצר. סוחף. מרגש. אני כבר אכלתי איזה כובע או שניים ואני מוכן ומזומן לאכול עוד כמה….
    למרות כל הקשיים שעמדו בדרכינו ובראשם טראומת הגימלאים 2006 וקמפיין אחוז החסימה המוצלח-גרוע של מרצ והעבודה, הצלחנו לעקוף את כל המפלגות החדשות האחרות. אותן אלו שהן סקטוריאליות (אני ממש מתעב את המילה קיקיוניות), בניגוד לתי"מ.

    עככשיו זה הזמן לעצור, לחשוב מהם המהלכים הנדרשים ולהמשיך בעשייה אם בתוך המפלגה ואם מחוצה לה.

  • טלי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 12:03

    כפי שאתה בטח משער, לא הצבעתי לתי"מ (אם כי שקלתי ברצינות בשלב מסויים), ואני שמחה על החלטתי לחזק את האופוזיציה.

    ועדיין, אני מאוד מעריכה את המאמץ העצום שעשיתם ובעיקר את המוטיבציה שעמדה (ועדיין עומדת) מאחוריו- לקום ולעשות מעשה למען ערכים שאתם/אנחנו מאמינים בהם, להבין שהמבוגרים האחראים פה הם אנחנו, ולא לחכות שמישהו אחר יתקן את המדינה בשבילנו.

    אני מאמינה שהדרך הנכונה לפעול עכשיו היא לאו דוקא דרך מפלגתית צרה ומפצלת אלא דרך ערכית ורעיונית, אין ספק שיש הרבה עבודה.

  • האזרח דרור   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 13:11

    לא הירוקים, התנועה הירוקה
    יחיה ההבדל הקטן

    לא סתם הלכו עם מימד – זה לא מפלגה שבחרנו סתם מהאוויר

    אני לא פוסל חבירה עתידית יום אחד עם המפד"ל – אבל איזו מפד"ל זאת? מה יש לה להגיד על הכלכלה, על זכויות אדם, על הכיבוש , על אי שוויון על קיימות ועל דמוקרטיה

    בינתיים חלק מהציבור של המפדל וחלק מההנהגה שלה מתייחס לתחום הסביבתי כאילו מדובר בזיהום אוויר ובמחזור בקבוקים (אבל חלק לא, ומבינים שמדובר במשהו עמוק בהרבה, ולכן יש תקווה)

    שים לב שהתנועה הירוקה היא מפלגה ירוקה במובן העמוק וככזו יש לה 4 דגלים- קיימות, שוויון (או סוציאל דמוקרטיה), דמוקרטיה שורשית ומתינות מדינית

    ואם כבר מדברים – למה שהמפד"ל לא תתאחד עם מימד?

  • אביבה   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 13:34

    הטעות של חנין לא היתה להצביע לו – מבחינתי זו היתה הצבעה מצפונית, ולא היה סיכוי שאצביע לחולדאי.

    הטעות גם אינה הרצון לשנות ולהשפיע.
    הטעות היא לדמות שהעולם כולו הוא כמו הבועה של הבלוגיאדה או של השכונה בת"א, ושמפלגה שקיבלה 0% בסקרים תפרוץ פתאום עם 3-4 מנדטים.

  • האזרח דרור   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 14:09

    "ועוד לשכנע אותם את עצמכם שהבלוגיאדה זה כל העם, ושהעם אתכם. לא ככה עושים שינוי חברתי, כנראה."

    אביבה, אם לא דרך בלוגים, ולא דרך הרחוב ולא דרך ארגונים (כי גם שם הייתי)

    אז איך? אולי דרך זה שנקנה עיתון או קבוצת כדורגל?

    הבלוגים זה כלי, זה תקשורת מבוזרת להחלפת דעות. לפני 5 שנים זה לא היה קיים בארץ, עוד 5 שנים הבלוגים ימשיכו ויתחזקו והעיתונות תמשיך להחלש

    איזה מזל שלא בזבזת את הקול שלך, שהרי רוב חברי הכנסת שנבחרים עושים כל כך הרבה למען הבוחרים שלהם

  • אורי   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 14:17

    ואני ממש ממש מקווה שתמשיכו לעבוד כדי להעמיד אלטרנטיבה ירוקה וראויה לשלטון הימין שנקבל כאן בשנים הקרובות.

  • אביבה   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 14:52

    בלוגים בהחלט יכולים להוביל שינוי חברתי. אבל לא ב"כנסו כנסו, תצביעו למפלגה שאמרתי לכם!"

    יש דרכי השפעה ופעילות חברתית שהן לא הצבעה חד-פעמית שמנקה מצפון, אתה יודע. לא ראיתי כמעט אף אחד מהתומכים בתנועה הירוקה שפרסם בצורה סדירה חומר על אקולוגיה / מיחזור / הגנת הסביבה ונושאים דומים. שלא לדבר על פרסום דרכים פעילות שבהן כל אחד מאתנו יכול לתרום לאיכות הסביבה. העיקר להצביע, כי את זה הכי קל לעשות.

  • מרק ק.   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 20:15

    אז מה שאתה אומר בעצם זה שאם היו מעסיקים אותך חמישה חודשים קודם הייתם נכנסים לכנסת?

    דעתי האישית היא שהתנועה הירוקה הרגה את הסיכויים שלה להכנס לכנסת כאשר הריצה את חנין לראשות תל אביב בלי להזכיר את השם שלה. האם באמת מישהו בתנועה הירוקה חשב שבלוגרים ששיכנעתם אותם שהמשיח רוכב על חמור ירוק וקוראים לו דב חנין ישוכנעו שלושה חודשים אחר כך שבעצם חנין אינו המשיח? לא שזה היה משנה הרבה בתוצאה הסופית.

    הא, וכמובן שהרבה יותר קל לנהל קמפיין נגטיבי במיוחד כאשר יש 20% הצבעה מלנהל קמפיין פוזיטיבי כאשר יש 65% הצבעה…

    לזכותך, הקמפיין של תי"מ היה ללא ספק הרבה יותר נחמד לסביבה מהקמפיין המעיק של עיר לכולנו.

  • מרק ק.   ביום 12 בפברואר 2009 בשעה 22:47

    א. וזה כמובן לא סותר את העובדה שמי שחושב לרוץ בפברואר כדאי שיציג נוכחות בנובמבר אפילו אם רק על תקן סיעה. (כמובן שבבחירות האלו זה לא עזר לירוקים, אז מה אני מבין).

    ב. לא התכוונתי מילולית …. ועדיין פולחן האישיות היה מדהים. אולי היית צריך לעמוד קצת מבחוץ בשביל לראות את זה.

    ג. דב חנין הוא בשבילי הפוליטיקאי המנצח של בחירות 2009. הוא הלך לבחירות בתל אביב מתוך ידיעה שהסיכוי שלו לנצח (שהיה מחייב אותו להתפטר מהכנסת) הוא נמוך ויש לו רק מה להרוויח ממהלך כזה. ואכן הוא הרויח 3000 קולות שבטח בחיים לא היו חושבים ברצינות להצביע חד"ש.

    ד. נו באמת. אחד הדברים השנואים ביותר עלי בשיטה של "האתר רשמי של הלא רשמי" הוא שזה משמש דרך יפה להתחמק מאחריות. הקמפיין של עיר לכולנו היה נגטיבי ודי מגעיל ואני לא היחידי שחושב ככה. אם לדב היה אכפת מאיך שהקמפיין שלו נראה הוא היה מבקש מאנשים להפסיק. האם הוא ביקש?

    ה. אחלה. מאחר שפוליטיקה פנים תל אביבית לא ממש מענינת אותי אני פשוט מאמין לך לגבי חולדאי.

    ו. ראה ד.

  • מרק ק.   ביום 13 בפברואר 2009 בשעה 8:51

    ודאי שלא התכוונתי לבלוג שלך אלא לאתר citydov וממשיכי דרכו idov ואיך שלא קראתם לאתר של תי"מ.
    אני בכל אופן חושב שהדיון בתקופת עיר לכולנו היה לא עניני וההתכתשות מול אדם שוב היא רק דוגמא.

    אבל כל זה כבר היסטוריה…. האם יבואו עכשיו 3 שנים של שקט יחסי?

  • שמואל חן   ביום 13 בפברואר 2009 בשעה 9:03

    על עבודה נאמנה ומסורה.

    שמחתי להכיר איש חכם כמוך ואני משכנע שנהיה בקשר.

    שבת שלום

    שמוליק

  • האזרח דרור   ביום 16 בפברואר 2009 בשעה 0:01

    אביבה,
    את מכירה את המערכון של הסדרה ללימוד אנגלית (של הטלווזיה החינוכית) שבו הרופא ממליץ לחולה ללכת כל יום כמה ק"מ טובים ובסוף מתברר שהחולה הוא דוור?

    http://ecowiki.org.il/

    ובנוגע למחזור,

    http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%90%D7%A0%D7%90_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%95_%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%A8

    להב – אתה צודק – פחות מידי פעילות שטח, מאוחר מידי.

    ברווז – אמנם היה לנו יותר מאחרים אבל בהשוואה לעיר לכולנו – משהו כמו חמישית או עשירית
    אתה שוכח שהתקשורת בארץ היא בחקלה הגדול חלק ממשחק ההון שלטון – והיא פועלת הרבה פעמים בהתאם

    ברווז – זה לא כזה פשוט – יש לנו המונים ועוד יהיו עוד בגלל שאנחנו משדרים (ואני מקווה גם נעשה) נקיון , עשיה, ואכפתיות – קצת יותר קשה להגיד לאנשים להתפקד עם זה למפלגת העבודה גם בשביל תוכנית שינוי מבפנים
    ועוד משהו – אני לא בטוח שאפשר לשנות מבפנים – כי זה תלוי איזה מנגנון מפלגתי יש לך
    בקיצור – בשלב הנוכחי המיקוד הנכון יהיה בבנית הכוח מלמטה, הרחבת השורות והעמקת התקשרות הפנים מפלגתית, בשלב הבא – הכל פתוח

  • צביקה   ביום 23 בפברואר 2009 בשעה 23:41

    יש כל מני אנשים בשמאל שמתבאסים מהקולות שהלכו ממרצ לירוקה. אבל אני, בתור שמאלני שאוהב לנצח, חושב שמה שהירוקה עשתה בבחירות האלה, כשהגיעה לעשרות אלפים עם מסר שהוא מסר שמאלי נכון יותר, מתקדם יותר ורלוונטי יותר ממה שמרצ חשבה להציע. ככה זורעים זרעים.

    ולהגיד, כמו אביבה, שהיא לא ראתה את הבלוגרים שתמכו בירוקה מפרסמים חומר על אקולוגיה וסביבה לפני הבחירות, אז כן, בחירות הן הזדמנות טובה לפוליטיזציה. הבלוגרים ששוכנעו השתנו. הערכים שהירוקה רוצה לקדם התקדמו, ויופיע עכשיו יותר במרחב השיח ברשת, ובסופו של דבר גם במרחב השיח הכללי.

    אני הכי מבסוט מהריצה של הירוקה, בין אם היא תרוץ שוב ותצליח, תרוץ ותיכשל, תחבור למישהם או אני לא יודע מה. הם עשו עבודת קודש. זה החומר שממנו מתחילים שינויים זה.

השאר תגובה