אורי קציר ומלחמתו בעובדות

אורי קציר ("אפלטון") פרסם בבלוג שלו ניתוח של הפעילות בבלוגספירה במהלך מערכת הבחירות. היקף הטעויות העובדתיות בטקסט הזה (וממילא בניתוח המבוסס עליו) גדול מכפי שאוכל להקיף בפוסט אחד, לכן החלטתי להתחיל עם שתי טענות שהופיעו אצל קציר.

טענה ראשונה: עיר לכולנו = חד"ש / תי"מ

ציטוט: "דומני שקשה לחלוק על הקביעה שלפיה הגרעין הקשה של הבלוגרים שהזדהו כתומכי חד"ש והתנועה הירוקה-מימד היה גם מתומכיו של הקומוניסט דב חנין".

מכיוןן שאני יודע בדיוק מי היה "הגרעין הקשה" גם במקרה של התנועה הירוקה-מימד, וגם במקרה של עיר לכולנו, קל לבדוק את הטענה הזו.

הבלוגרים שהרכיבו את הגרעין הקשה של תומכי התנועה הירוקה-מימד (אלו שלא רק כתבו והזדהו, אלא עמדו בקשר שוטף, קיימו במפגשים, תיאמו פעולות, גייסו בלוגרים נוספים וכו') היו, לאו דווקא בסדר זה: שלומית ליר, גיא ווסט, כרמל ויסמן, איתמר כהן, איתי אשר, שושי פולטין, נימרוד אבישר, אלון דוד, דרור רשף, עירא אברמוב, איתמר כהן, יואב לרמן, יהונתן קלינגר.

המודגשים, 5 מתוך 12, הם בלוגרים שהצהירו בשעתו על תמיכה בעיר לכולנו/דב חנין.

בספירה מהירה, 52 מתוך 73 הבלוגרים ה"ממליצים" ברשימה בבלוג הירוקה בתנועה, הם כאלה שלא היו מעורבים בשום צורה בקמפיין הבלוגרים למען דב חנין.

אפילו אם סומכים על הרשימה של קציר, מתקבלת התמונה הזו:

א. 37 מבין 172 הבלוגרים ברשימה של קציר הזדהו כתומכי עיר לכולנו.
ב. מהם 18 תמכו בבחירות הארציות בחד"ש, 12 תמכו בתי"מ, ו-7 במרצ.
ג. 25 תומכי חד"ש נוספים לא הגיעו מתוך קבוצת הבלוגרים תומכי עיר לכולנו.
ד. 51 תומכי תי"מ נוספים לא הגיעו מתוך קבוצת הבלוגרים תומכי עיר לכולנו.

אגב, 143 בלוגרים הזדהו כתומכי חנין במערכת הבחירות המוניציפלית (כאן). העובדה שרבע מהם כלולים בסקר של קציר, ושהם מהווים כ-30 אחוז מהקולות שקיבלו חד"ש, מרצ ותי"מ יחד, היא כמעט חסרת משמעות מבחינה סטטיסטית.

טענה שנייה: כולם תל-אביביים מנותקים

לפי קציר "מאחר ומרבית המצביעים בבלוגוספירה מזוהים בשמם הם אינם נחשבים לבלתי-מוכרים ולכן קל לעמוד על החתך הסוציולוגי שאליו הם שייכים". ואז הוא חוזר על הטענה הלעוסה, שמדובר באוסף של רווקים תל-אביביים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, שאין להם ילדים.

בבדיקה מהירה, רק 4 מתוך 12 הבלוגרים שהזכרתי קודם עונים לתיאור הזה.

לגבי 62 הבלוגרים תומכי התי"מ שהופיעו בסקר של קציר, לי דווקא היה קשה מאד לעמוד על החתך הסוציולוגי שלהם – אולי כי כישורי הניחוש שלי פחות טובים משל קציר. בכל אופן, מתוך 62 בלוגרים ישנם 44 שאני מכיר ו/או יודע היכן הם גרים או מה מצבם המשפחתי. 32 מתוכם לא מתאימים לתיאור של קציר.

בקיצור: למי אכפת מעובדות כשיש תיאוריה כל-כך יפה. תסלחו לי אם אומר שקשה לי להתייחס ברצינות לניתוח של קציר כשהנחות העבודה שלו לא תואמות לנתונים שהוא עצמו אסף.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ניר   ביום 19 בפברואר 2009 בשעה 22:33

    החישוב של 21 מתוך 73 לא משמעותי אם חלק מה 73 לא גרים בת"א. (גם כך מדובר על קצת פחות משליש. תוריד את הלא תל אביבים ותקבל אחוז יותר גבוה, מן הסתם)

  • יובל   ביום 19 בפברואר 2009 בשעה 23:40

    אינה כי הם גרים בתל אביב

    אבל הם כן עונים על ההגדרה שע"פ הצביעו בתל אביב עבור חנין

    בטוחני שבחירות הבאות אם תקום מפלגה לחרוט על דגלה מאבק בצייד עטלפים וכמובן תקבל גיבוי מתאים במחוזות מסויימים – אותם אנשים יצביעו גם למפלגה זו

    כך, שגם אם אורי קציר שוגה במספרים הוא אינו שוגה במגמה שהיא ברורה לחלוטין

    למזלנו – תושבי ישראל ואפי' תושבי תל אביב עדין אינם חושבים כמו בבלוגיה

    אבל – בעבודה משקדנית ומתמדת תשיגו גם את זה

    ובסוף יהיה לנו ראש עיר שהמוטו המרכזי שלו יהיה צער בעלי חיים

    אנחנו מתקדמים כמדינה מתוקנת

  • אשתו של סוקרטס   ביום 19 בפברואר 2009 בשעה 23:50

    עבודה טובה, שוקי.
    חשוב לדעת בעידן הבלוגיאדה שיש הרבה כותבי שטויות.
    כדאי להמשיך ולפרק את השטויות שאורי קציר מפזר.
    אגב:
    אני לא קוראת את הבלוג שלו, אבל האם כשהוא כותב על ביבי הוא כותב "בנימין נתניהו הקפיטליסט" או "אהוד ברק הקפיטליסט" או "איווט ליבמן הפאשיסט" או שרק לדוב חנין הוא מצמיד את "הקומוניסט"?

  • נויה   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 0:04

    אני לא חושבת שהוא שוגה. אם רבע מהבלוגרים ברשימת ה-143 שלך הלכו והצביעו שמאלה מהמרכז בדומה למה שהיה בבחירות לראשות העיר זה די משקף את מה שהוא אומר. אין הרי בלוגרים שתמכו בחנין והצביעו ליכוד. רוב מפלגות השמאל שהם הצביעו בשבילן הן חד"ש ותי"ם.

    ושוקי, אתה מנתח רק את תומכי תי"ם. יש גם תומכי חד"ש. והכי חשוב, הניתוח הנגדי שלך לא מסביר את הכישלון של תי"ם להיכנס לכנסת ואת זה שבבלוגים תמכו בה הרבה יותר מאשר בקלפי ממש.

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 0:53

    א. ראשית, אורי קציר בהחלט שוגה. הוא הגדיר פרופיל מסויים של בלוגרים תומכי תי"מ וחד"ש, וטען לזהות בין האוכלוסייה הזו לבין הבלוגרים תומכי חנין ועיר לכולנו. אבל הפרופיל לא מתאים והאנשים אינם אותם אנשים.

    ב. אם רק רבע מהבלוגרים שתמכו בעיר לכולנו תמכו אחר-כך במפלגות שמאל, זה גם מפריך את הטענה שהם שמאלנים. ולא זו בלבד שישנם בלוגרים שתמכו בחנין והצביעו ליכוד, אלא שידוע לי לפחות על שלושה חברים בסיעה המורחבת של עיר לכולנו שהצביעו ליכוד.

    ג. ניתחתי את נושא תי"מ כי בזה אני מבין. על חד"ש מוזמן לדבר מי שמעורה בענייני חד"ש.

    ד. הטענה שהצלחה בבלוגספירה היא הבטחה להצלחה בקלפי היא טענה שאורי קציר שם בפיהם של הבלוגרים ואז ניסה לסתור אותה. אני לא טענתי טענה כזו ולא אף בלוגר רציני שאני מכיר.

    ה. תמיכה של בלוגרים היא אמצעי ליצירת באזז, שמתפשט לתקשורת. זהו לא אמצעי לשיקוף המציאות אלא לעיצוב המציאות. אבל כמובן שזה לא הדבר היחיד שמעצב את המציאות. במדינה שלנו, לראובן אדלר ולאייל ארד יש עדיין יותר כוח מאשר לעידו קינן או יואב לרמן. אפילו יותר מאשר לאורי קציר.

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 1:01

    זה הרבה יותר מזה. קציר בעצם אומר שלהצביע לאדם שאתה מאמין לו, על-פי צו מצפונך ובהתאם להשקפותיך – זו הצבעה "לא איכותית". הצבעה טובה, לפי דעתו, היא הצבעה למפלגה גדולה, רקובה ומושחתת, תוך סתימת האף.

    לדעתי, זה בדיוק סוג הפוליטיקה שגורם לשליש מהישראלים לא להצביע.

  • רעות   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 2:24

    שבזמן שאורי אסף את כל המידע הזה מכל הבלוגרים הוא קיבל הרבה מאוד אימיילים שיכול להיות שהיו מנוסחים, איך לומר – בצורה פאנטית וילדותית ?
    אולי בגלל זה נוצר לו הרושם ?

    ומה שאורי קציר בין השאר טוען שההצבעה למפלגת נישה תורמת לחוסר יציבות שלטונית. ושלפעמים למען יציבות שלטונית צריך לא לקחת הימור ולא להצביע למפלגת נישה.

    צעירים בדר"כ לוקחים יותר הימורים מאשר אנשים שעברו דבר או שניים בחיים ויש להם משפחה, עבודה, משכנתא, וניסיון ולמדו שלפעמים להתפשר בחלק מסוים משמעו להרויח דברים אחרים, גם אם אלה לא היו משאת נפש.

    אני מבינה שאתה טוען שצריך _תמיד_ לקחת הימור
    ולא להתחשב ביציבות שלטונית. זוהי גישה אידיאליסטית וקצת פאנטית. זה בהחלט חשוב שחלק מציבור הבוחרים ינקוט בשיטה הזו, אבל אל תלכלך על אחרים רק בגלל שהם פרגמטים ורואים אופק אחר ממך.

    תודה על הניתוח והבאת העובדות כנגד.

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 3:28

    זו שטות ואיוולת. מה שפוגע ביציבות השלטונית בישראל הן לא המפלגות הקטנות אלא הסכסוכים והמריבות בתוך המפלגות הגדולות. אף מפלגה קטנה לא הצליחה מעולם להפיל ממשלה בישראל. בעשור האחרון לא ראינו אפילו מקרה אחד של מפלגה קטנה שהפכה ללשון מאזניים. כל דיבורי ה"יציבות השלטונית" מגיעים מהמפלגות הגדולות שמשתמשות בהם כדי לחסום כוחות פוליטיים חדשים.

    ומה זו השטות הזו של "להתחשב ביציבות שלטונית"? ואם לבחור בליברמן היה תורם ליציבות שלטונית? ולמה כל אלו שהצביעו לקדימה כדי לחסום את ביבי, לא הצביעו פשוט לביבי, כדי שיהיו ליכוד גדול ויציבות שלטונית?

    אני לא טענתי בשום מקום שצריך "לקחת הימור". אני אומר שאנשים צריכים להצביע על-פי צו מצפונם למי שהם מאמינים לו ובו ובדרכו.

    ומה הדיבורים האובססיביים האלה על "מפלגת נישה"? מה פתאום נישה? המצע של מפלגת ה"נישה" הזו הוא הרבה יותר מקיף ורציני מאשר המצעים של הליכוד ושל קדימה. האם כל דבר שאיננו ביטחון הוא נישה? האם חינוך, בריאות, רווחה, איכות הסביבה וזכויות אזרחיות הם נישה?

  • אחמד   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 7:45

    עד מתי תחפש את האשמה אצל כולם ולא תדבר על השגיאות שלך, אה יא שוקי?

    בכל פעם שאתה עושה מהומות בעד איזו מפלגה ואחר כך המפלגה מפסידה כולם אשמים. תמיד יש מי שאחראי חוץ ממך ותמיד הצדק איתך וכל השאר מטומטמים. אם אתה מצביע בשביל מפלגות כמו האלה מדימונה שקיבלו איזה 200 קולות ועכשיו בשביל מלכיאור מה אתה מתפלא שאחר כך אומרים לך בפרצוף שבגלל מעשים כאלה זהבה גלאון לא בכנסת אה?

    אמרו לך שעמיר פרץ יהיה אסון ולא הקשבת. אמרו לך שמימד לא תהיה בכנסת ולא הקשבת. עכשו כשהשמאל מרוסק אתה מחפש למה כולם אשמים ולמה אתה היית בסדר. אז אתה היית שותף לזה יא שוקי. עכשיו תקבל את זה שבגלל אנשים כמוך נתניהו ראש ממשלה.

  • יונית   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 8:00

    נתניהו ראש ממשלה כי יותר אנשים הצביעו לגוש הימין. אבל כרוח הפוסט הזה, באמת אל תיתן לעובדות לבלבל אותך.

  • שמאלני מתוסכל   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 9:44

    הימין ניצח בהפרש קטן
    מדברים על זה שארבעה מנדטים הלכו לאיבוד במפלגות הקטנות
    ופה אנשים מתווכחים כאילו זה פילפול תלמודי ההוא כתב ככה או אחרת
    מה זה משנה?
    תהיה ממשלת ימין צרה או רחבה וכולנו הולכים לאכול קש לפחות ארבע שנים

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 11:51

    הימין לא ניצח בהפרש קטן. קדימה היא לא מפלגת שמאל, למרות שהצליחה לגרוף מאות אלפי קולות של אנשים שחושבים שהם שמאלנים.

    במקום ה"מדברים על זה", לך ותסתכל על המספרים. בבחירות הקודמות למעלה מ-150 אלף קולות הלכו לאיבוד ובבחירות האלה 83 אלף. אלו לא ארבעה מנדטים אלא שניים.

    אני גם לא אוהב את הטרמינולוגיה הזו של "הלכו לאיבוד". אם זו דמוקרטיה ייצוגית, האם לא הגיוני שאנשים יצביעו למי שמייצג אותם? אם לא ייצוג בכנסת, לפחות ייצוג דקלרטיבי.

    ואלו לא פלפולים תלמודיים – זוהי מלחמה על דמותה של התרבות הפוליטית, שיש לה גילויים שונים גם ברשת.

  • שוקי   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 12:00

    כשיהיה לך אומץ להזדהות בשם שלך, אתה מוזמן לפנות אליי באימייל. אני מוכן לפגוש אותך ולהסביר לך דברים פנים אל פנים
    [email protected]

    זה מחמיא לי מאד שאתה חושב שמרצ איבדה בגללי 4-7 מנדטים בתוך חודשיים, אבל נדמה לי שהסיבות אחרות.

  • להב   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 18:17

    זהבה גלאון לא בכנסת בגלל שהיא וחבריה לא השכילו לבנות ולהנהיג תנועת שמאל אמיתית בארץ. בגלל שאינם מתעסקים בדבר מלבד הסכסוך, וגם בזאת אינם מהווים אלטרנטיבה.
    בגלל שלא השכילו להביע תמיכה בדב חנין לראשות עיריית תל אביב -יפו למרות שהוא קרוב יותר למה שאמורה להיות השקפת עולמם.
    מאז הקמתה מרצ ירדה מ 12 מנדטים ל 3, תהליך שהחל כשלשוקי עוד לא היתה זכות הצבעה.
    עזוב אותו בשקט ותתחיל להתעסק בהתבוננות פנימה בשאלה מדוע מרצ מנוכרת לקהל שאליו השקפת עולמה אמורה לדבר.

  • אדר   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 10:29

    עד כמה הסקרים הפנים-בלוגוספריים האלו רלוונטים או מייצגים משהו (לרבות הבלוגוספירה עצמה)? הם בטח לא משקפים את דעתם של הבלוגים הפחות בולטים, שהם הרוב. אני שבה וחוזרת על הטענה שאין כמעט בלוגיה ישראלית רבת השפעה. יש רק קבוצה של עיתונאים שכותבת זה על זה.

  • שוקי   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 11:37

    קודם כל, כמו שכבר אמרתי כאן כמה פעמים, הפעילות בבלוגספירה לא משקפת מציאות אלא מעצבת מציאות. זה אקטיביזם פוליטי לכל דבר.

    כמה הוא משפיע? זה כמו לשאול עד כמה הפגנה משפיעה – ברור שזה תלוי לא רק בהצלחה שלה אלא באיכות החשיפה התקשורתית שהיא מקבלת.

    כאשר נושא מסויים עולה לדיון בבלוגים ואז מקבל פולו-אפ בעיתונות, אז ברור שההשפעה גדולה יותר. במקרה של התי"מ, היה פולו-אפ בכלכליסט, וואלה, NRG, נענע, העין השביעית, דה-מרקר, פוליטיקו, והגרדיאן הבריטי (כנראה רשימה חלקית).

    כמובן שהשפעה אמיתית מתקיימת רק כתוצאה מקשר סינרגי עם עוד ערוצים – פעילות שטח, עבודת דוברות מסורתית וכו'. וכמובן, כשעל תשומת הלב מתחרים קמפיינרים עם תקציבי מיליונים, שלטי חוצות וספינים, המשימה קשה יותר.

    מה צריך כדי להשיג אפקט חזק יותר? שבמערכת הבחירות הבאה לא ישתתפו 300 בלוגרים אלא 3000 בלוגרים.

  • גורו יאיא   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 12:29

    הוא הגיב כאן, ולכן די מפתיע אותי זהוא לא ציין את זה, ויכול להיות שזכרוני מטעה אותי
    אבל נדמה לי שהוא הביע תמיכה בדב חנין.

  • להב   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 17:06

    אפשר בבקשה הפניה לבלוג אותו הזכרת?
    תודה מראש.

  • שוקי   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 18:06

    אני לא יודע אם ומי שילם ל"בלוגר הצעיר מהמוצא הרוסי" – אני לא הייתי מעורב בזה ולא יודע על זה כלום ונראה לי שמישהו לא הבין משהו, ברשותך. מה שבטוח הוא שאיש לא שילם לו כדי לנתח את הקמפיין בלי מידע מספיק ובאופן שמזיק ומכתים מקצועית חבר שלנו, שלטעמי גם עשה עבודה *מעולה*.

    יש הבדל גדול בין סתם לכתוב שטויות לבין לפגוע במטה לחמו של מישהו, וממך הייתי מצפה להבין את זה.

    לגבי החפיפה כביכול בין קהלי קוראים של בלוגים שונים – נכון שישנם אנשים שקוראים עשרות בלוגים באופן קבוע, אבל אי אפשר להסיק מזה שכל קוראי הבלוגים הם אותם אנשים.

    אני מוכן לשבת איתך, להציג לך נתונים, ולהראות לך שזה פשוט בלתי אפשרי. אדרבא – אפילו בין שני הבלוגים של כרמל ויסמן ספק אם יש חפיפה גדולה, ובוודאי שבין אלה שלה לאלו שלי, שעוסקים בנושאים אחרים לגמרי, החפיפה היא אפסית. זהו עוד אחד מהמיתוסים הרבים שאנשים נצמדים אליהם כדרך קלה להתמודד עם משהו כאוטי שאין להם יכולת לתפוס.

  • שוקי   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 18:11

    נמרוד אבישר לא תמך במועמדות של דב חנין, וכשהוסיפו אותו בטעות לרשימת הבלוגרים התומכים הוא אף ביקש להסיר אותו מהרשימה וכך נעשה.

    אני לא מבין מדוע אתה חושב בכלל שזה רלוונטי.

  • מיקה   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 18:58

    את צודקת. זה רק עיתונאים שכותבים זה על זה. בגלל זה ההשפעה שלהם היא זה על זה ולא על אחרים. אם הקריאה של שוקי להשמיד את העבודה היתה משפיעה על מישהו זה היה נגמר הרבה יותר גרוע.

  • להב   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 19:57

    יותר גרוע מ 13 מנדטים אחרי מלחמת עזה, שלפי הסקרים העלתה את מפלגת העבודה לראשונה מעל חד ספרתיות?אני לא מצליח להעלות על דעתי מה יכול להיות גרוע מזה. אולי 17 מנדטים ומלחמה עם איראן? או מה דעתך על 22 מנדטים והתקפה ישירה על הבית הלבן של אובאמה?
    יש עוד הצעות?

  • שוקי   ביום 23 בפברואר 2009 בשעה 1:11

    א. איך זה ששכרו מישהו לחלק פלאיירים, הופך את הביקורת שלו על עבודת הדוברות ליותר או פחות רלוונטית?

    ב. אתה מוזמן להביא דוגמא למקרה שבו סיכנתי פרנסה של מישהו שאיננו פוליטיקאי מושחת, למשל. גם בשנים שבהן העסקתי אנשים לא הייתי מסוגל לפטר.

    ג. ממתי טוקבקים הם מדד למשהו? בבלוג הזה היחס בין קוראים למגיבים הוא פחות מ-1:100. אתה מסיק מאחוז אחד (או פחות) על כל האוכלוסייה?

  • שוקי   ביום 24 בפברואר 2009 בשעה 20:06

    לא, אני לא בוחר להתנצח איתך. אני מעמיד אותך על טעויותיך. קרא את התגובה המקורית שלך ואת תשובותיי, ותבין על מה ההתעקשות שלי.

    אני מסכים שהבלוגר האמור בוודאי עדיף על כל מיני פרשנים נפוחים, שמנסים בציניות לרכב על העניין הציבורי שהבלוגספירה הצליחה ליצור בתור מומחים לרגע.

    "חוסר הסובלנות" שלי כלפיו היה ביחס ישר לחוסר הרצינות וחוסר הרגישות של דבריו. מי שמעביר ביקורת על התפקוד המקצועי של מישהו, ועוד בזמן שאותו מישהו מחפש עבודה, ראוי לפחות שיבדוק שלדבריו יש אחיזה במציאות.

    שים לב, אגב, שאף אחד מהנ"ל לא העביר ביקורת על החלק שלי בקמפיין, כך שאין כאן שום דבר אישי. מה שיש כאן זה, לפני הכל, ניסיון להיות נאמן – לחבר ולאמת.

    ואם מה שמעניין אותנו היא החשיבה לטווח הארוך – אז דעתי הצנועה היא שעדיף להקדיש את האנרגיות לדיונים ענייניים ולהחלפת אינפורמציה ודעות, רצוי לא במדיום פומבי. להביא את הרשמים והלקחים האישיים שלנו, מהסביבה הקרובה, ולא לנסות לבצע ניתוחי-על על בסיס תחושות בטן. זה לא רציני ולעיתים זה גם יכול לפגוע באנשים.

  • איתי   ביום 26 בפברואר 2009 בשעה 17:37

    אני מסכים עם "לא לנסות לבצע ניתוחי-על על בסיס תחושות בטן", לכן לא התיימרתי לעשות כזה סיכום בעצמי.

    "ניתוח העל" היחיד שלי מתייחס דווקא לתופעת קדימה: http://www.blacklabor.org/?p=7151

    אבל אני חושב שעדיף דווקא (ובזהירות שלא לפגוע באנשים) לעשות כמה שיותר מהחלפת הדעות והאינפורמציה של פעילי תימ במדיום פומבי.

    אם לדוגמה בלוג הפעילים היה משתתק ביום אחרי הבחירות, או לחלופין היה מתמלא בחיבוקים ותודות וכמה היינו נפלאים ותמונות של חתולים וכו' – זה היה מלאכותי ולא אמין.

    הציבור לא היה קונה את זה. לדעתי זה היה מזיק הרבה יותר לעתיד מאשר חיטוט פומבי בפצעים.

    תנועה שמטיפה לשקיפות ודמוקרטיה שיתופית צריכה לדעתי להיות כמה שיותר עירומה בפני הציבור.

    זו חולשה אבל זה גם כוח, אם נלמד לעשות את זה נכון, וזה לא פשוט. הכי פשוט ובטוח זה לכבס את הכביסה המלוכלכת בפנים. השאלה אם הכביסה יוצאת ככה יותר נקייה.

  • שוקי   ביום 27 בפברואר 2009 בשעה 4:27

    דיון פומבי יכול להיות מועיל אם כל אחד מביא את החוויה האישית שלו ואת הפידבקים שקיבל מאנשים – אילו מסרים עברו ואילו לא, מה הייתה הביקורת (הנכונה או לא) שאנשים השמיעו, איך הציגו מצביעים פוטנציאליים את לבטיהם וכו'.

    הבעיה מתחילה כשאנשים מכניסים פנימה אגו, ומתחילים לפתח תיאוריות בלי שיהיו להם הידע או המידע הדרושים.

    אם מישהו אומר לי "חבל שלא נחשפו יותר אנשים למצע בנושאי חינוך" זה פידבק. אם מישהו אומר לי "נכשלנו כי הקמפיין נתן עדיפות נמוכה לנושא החינוך" הוא לא מוסיף לי שום דבר.

    בכלל, כל הגישה זו של בואו ואלמד אתכם מה צריך לעשות, היא משהו שאני מוכן להאזין לו כשמדובר באנשי מקצוע עם קבלות (במקרה זה, בתחום ניהול הקמפיינים). אין לי סבלנות לשמוע את זה מאנשים שניכר שאפילו לא טרחו לבצע מחקר כלשהו לפני שהחלו להשיא עצות.

    אלו שעוסקים בזה עכשיו סתם מבזבזים זמן. אלו שעסקו בזה בזמן הקמפיין בחלק מהמקרים ממש הזיקו.

  • נמרוד אבישר   ביום 19 בפברואר 2009 בשעה 21:21

    בדקתי את זה היום. מבין אלה שיש בבלוגים שלהם אמצעי לזהות את מקום מגוריהם, גילם ומצבם המשפחתי, רק חמישה עונים לתיאור של קציר (תל אביבים, עד גיל 35, ללא ילדים). ירושלמים יש יותר. אבל למי אכפת מעובדות, הא?

  • איתי   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 0:27

    נניח שקציר צודק במדדים דמוגרפיים של יישוב, גיל ומצב משפחתי לגבי חד"ש (האמת – זו הסטיגמה שנוצרה גם אצלי, שווה לבדוק) – זה לא מצדיק ההכללה לתימ ולבלוגים בכלל.

    לניתוח הכשלון של תימ בחיים האמיתיים לעומת ההצלחה בבלוגים (ובזירות אחרות, כולל יישובים בהם קצרה הצלחה מרובה) הוצעו הרבה הסברים. את מוזמנת ל"הירוקה בתנועה" לקרוא – ולכתוב.

    בהסבר המסוים של אורי יש משהו שהוא לדעתי
    א. מאוד מתנשא (הבלוגרים ילדותיים וטהרנים)
    ב. פסימי: כל עוד לא יעשו שינוי 180 מעלות, (כלומר שהשמאלנים ביניהם יריצו את ציפי לבני) לעולם לא יוכלו להשפיע.

    הנושא הזה של כיצד להגביר את השפעת הבלוגרים הוא הדבר המעניין מבחינתי.

    מסקנה אחת חשובה היא לעודד מבוגרים ואנשים בפריפריה לכתוב, ולדעתי רצוי בבלוג קבוצתי.

  • איתי   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 8:38

    חד"ש אינה מפלגת נישה. מרצ אינה מפלגת נישה.

    לשיטתו של אורי קציר הן אינן ראויות להצבעה כי הן קטנות מהעבודה וקדימה.

    לשיטה זו, כאשר אובמה היה בעיני הציבור והסקרים מועמד רדיקלי ובלתי בחיר במפלגה הדמוקרטית, היה צריך חבר מפלגה דמוקרט לבחור בין שני המובילים כי לאובמה אין סיכוי. אורי לא אומר זאת במפורש אך הוא הקדיש מאמר שלם לתופעת הבלוגרים הרבים שתמכו במועמד הרפובליקאי האאוטסיידר רון פול, שהתמיכה בו ברשת היתה חסרת פרופורציה לכוחו האמיתי. למה במקרה רון פול הבלוגרים היו "הזויים" ובמקרה אובמה הבלוגרים עשו דבר גדול? לא ברור לי.

    באשר לתימ כמפלגת נישה – כאן את לצערי צודקת במידה רבה.

    יש פער עצום בין מה שהיא רצתה להיות (או לפחות מה שחלק מהנהגתה ופעיליה רצו שתהיה) ובין התפיסה שלה בציבור.

    רוב הציבור לא צורך בלוגים אלא תקשורת המונים, ושם כמעט כל האזכורים של תימ היו בהקשר הירוק.
    חלק מהאזכורים פרי יוזמת קמפיין תימ (מסע אופניים)

    הסטיגמה כמפלגת נישה ירוקה חוזקה.

  • עירא   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 12:59

    כרגע הדעות מחוממות והרגשות עדיין מסיחים את הניתוח ההגיוני של המצב. עוד לא הספקתי לקרוא את הפוסט של קציר אבל רק מהקריאה פה אני כבר מפתח עליו דיעה, תחשבו מה זה אומר עלינו כעם, כבוחרים, כפרולטריון יחסית חסר השפעה…

    אני חושב שלפני שרצים להאשים ולפרש צריך זמן לשבת ולהבין מה קרה ומה קורה, מה ששוקי מספר פה זה על ניתוח שקציר עשה "בוואקום", כלומר התחיל מבחירת המסקנות ואז הלך אחורה למצוא להן הצדקות (אם זה באמת מה שהוא עשה אז שיתבייש לו, אני אלך לקרוא את המאמר עכשיו ואולי להגיב שם), אבל מה שאתם פה עושים זה שוב להגיב ברגש על גבי רגש וזה לא מקדם את השיח או פותר את הבעיות הבסיסיות שלנו כרגע 🙁

    בכלל הייתי שמח אם היחס יגדל אצל כולם לטובת הפוסטים הפרו-אקטיביים וההצעות הבונות לשיפור, במקום דגשים על ביקורת שלילית ותגובתיות לשטויות של אחרים. אם בלוגרים הם מובילים, כדאי שיובילו גם בתרבות השיחה מדרגה נוספת. אני שמח שאנחנו לא טוקבקיסטים סטייל טמקא, אבל מצד שני מן הראוי שנקפיד גם לא לעודד את הירידות הרגשיות בתגובות, אלא נכתוב על פתרונות פראקטיים (ואולי ננסה גם לקום מהמקלדת ולבצע).

  • נמרוד אבישר   ביום 20 בפברואר 2009 בשעה 15:13

    תני לי שם של מפלגת נישה אחת שהפילה ממשלה. הרי גם אם נעלה את אחוז החסימה ל-8 אחוזים, ש"ס עוד תהיה עמוק בפנים – וש"ס מפילת ממשלות ידועה. ממשלת קדימה נפלה בגלל (בזכות?) מפלגת העבודה.
    בקיצור, מפלגות נישה לא מפריעות ליציבות השלטונית. נהפוך הוא – הן מחזקות אותה.

  • etay   ביום 21 בפברואר 2009 בשעה 1:07

    בשביל לא להחמיץ את הדיוק ההיסטורי, אציין שרשימת הבלוגרים שערך קציר לא הכלילה את הרוב הגדול של הבלוגרים שתמכו בחד"ש.

    היו 70 כאלה.
    http://hadash2009.org.il/archives/bloggers/

  • איתי   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 15:14

    אלא המגוון.

    אמנם תומכי תימ לא היו "תל אביבים רווקים", אבל הם לא הצליחו להגיע לפלחים גדולים מהאוכלוסיה.

    מי שרוצה להגביר את כוחה הפוליטי של הבלוגוספירה צריך לעודד במפורש פתיחת בלוגים בפריפריה, בלוגים של אנשים מעל גיל 50, בלוגים של ערבים ועולים וכן הלאה, וכאשר אנחנו מפרגנים – לפרגן דווקא לאלה ולהכניס אותם למעגל, גם אם זה לא קורה באופן טבעי.

    אני יכול לתת דוגמה של בלוגר צעיר ממוצא רוסי שתמך בתי"מ ופעל לטובתה (בתשלום יש לציין). לאחר שלא הצלחנו בבחירות הוא כתב טקסט מנומק מדוע זה לא הצליח. אתה וניר הירשמן לקחתם את זה מאוד באופן אישי והשבתם מלחמה במקום להודות לו על מה שעשה לפני הבחירות ועל המשוב אחרי הבחירות.

    גם אם מה שהוא כתב היה שטויות,
    זה לא היה מכוונה להשמיץ או להתנצח, התוצאה הסופית היא שאנחנו משאירים את "האחר" מחוץ למעגל, וכמובן את קהל הקוראים שלו שהוא לחלוטין לא חופף את הקהל שלך (וזה בניגוד לחפיפה בין קוראים שלך וקוראים של קלינגר / כרמל וכן הלאה)

  • איתי   ביום 22 בפברואר 2009 בשעה 23:15

    הבחור מספר בעצמו ששילמו לו על חלוקת פלאיירים בתל אביב, לא יותר.

    הוא חזר בו מאמירות חריפות לאור הביקורת.

    ביקורת על אמירות חריפות עד כדי סיכון מטה לחמו של אדם יכול מישהו להפנות גם כלפי וכלפיך

    ממש לא אמרתי שקוראי כרמל קלינגר וקוראיך הם אותם אנשים, אבל לשם השוואה תדפדף קצת בטוקבקים אצלו ותראה שהקוראים הם לא אלה שמסתובבים ברשימות או בבלוגים עצמאיים.

  • איתי   ביום 24 בפברואר 2009 בשעה 12:18

    אתה בוחר להתנצח איתי ולא להקשיב לי. גם אני חוטא בזה לעתים קרובות אז אין לי מה להתלונן.

    ממש לא טענתי שלבלוגר שתמך בתנועה מצד אחד וגם קיבל ממנה כמה גרושים על חלוקת פלאיירים יש יותר או פחות זכות מלאחרים להשמיע דברי ביקורת או שזה נותן אסמכתא לביקורתו. בבלוג הוא הביע דעה. כשהוא הבין שהלך רחוק מדי הוא תיקן וזה בעיני דבר שהרבה בלוגרים נפוחי אגו לא מוכנים לעשות.

    טענתי היא שאתה יותר סובלני כלפי ביקורת לגיטימית/השמצות פרועות שאני אומר (כי אני "אחד מהחבר'ה") מאשר ביקורת לגיטימית/השמצות פרועות מצד מי ש"אינו משלנו".

    בגישה דומה נתקלנו שנינו מצד פעילים וותיקים של מפלגת העבודה – אתם סתם משמיצים, סכין בגב, אתם לא רואים את התמונה הכוללת אז איזו זכות יש לכם לבקר וכן הלאה וכן הלאה. לשיא הגיחוך הגיעה הביקורת הזו אחרי הבחירות כשהאשימו אותי בכעס על כך שמנדטים זלגו מהעבודה לקדימה…

    כפי שאנחנו לא מצאנו בית במפלגת העבודה, כך הבחור הזה, שמייצג מגזר שתימ לא חדרה אליו וכותב לקוראים אחרים מאוד מקוראי רשימות, לא ימצא בית בתימ – וחבל.

    בחשיבה לטווח ארוך, לדעתי היה הרבה יותר חכם להגיד לו תודה על מה שעשה, להזמין אותו להשמיע את הביקורת בפני הרב מלכיאור וערן בן ימיני, ולשמוע ישר מהם תשובות לביקורת שלו.

  • נמרוד אבישר   ביום 25 בפברואר 2009 בשעה 18:20

    יאיא, לא שזה רלוונטי למשהו – זה ממש לא, ואני קצת מתפלא עליך שהעלית את זה – אבל לא זו בלבד שלא תמכתי במועמדותו של חנין, אפילו טרחתי לכתוב על זה אצלי, ובדרך להכנס ראש בראש עם חצי בלוגספירה ועם כמה אנשים שאני מעריך מאוד. לא אכפת לי בכלל אם תרגיש צורך להתנצל.

כתיבת תגובה