היום בתל-אביב: כנס משותף של תנועות השמאל

אפשר אחרת (פייסבוק), כנס בהשתתפות של רוב תנועות השמאל והארגונים החברתיים בישראל יתקיים

היום (ג') 5/5 בשעה 19:00 
בתיאטרון הסטודיו
הרב-קוק 37 תל-אביב

לפרטים:
[email protected]
אלישבע מיליקובסקי 050-7519558
רמי לבני 050-4003802

בין המשתתפים: דב חנין, אמל א-סאנע, מוסי רז, ערן בן-ימיני, נורית חג'ג', פרופ' דני רבינוביץ', ועוד רבים וטובים מהפוליטיקה הפנים והחוץ פרלמנטרית.

יש יותר מסימן או שניים לכך שזה הולך להיות אירוע גדול ומשמעותי מאד. אני הולך להיות שם ומקווה שגם אתם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.   ביום 5 במאי 2009 בשעה 7:33

    להתראות במפגש.

  • ר   ביום 5 במאי 2009 בשעה 11:43

    ממתינים למסקנות

  • איתי   ביום 5 במאי 2009 בשעה 14:44

    ברמה של פעילים חברתיים, כמו האנשים הנהדרים שארגנו את הכנס, יש היגיון רב בניסיון לאחד כוחות על בסיס מסמך עקרונות.

    יעקב מארגן הפגנה למען פליטי דרפור, אז במקום להסתפק ב-50 האנשים הרגילים ברשימת התפוצה שלו, הוא מבקש מרינה, שפעילה בארגון של זכויות עובדים, ומצחי, שפעיל בארגון קיימות – לעזור לו להביא עוד אנשים להפגנה, ומבטיח בתמורה להביא אנשים להפגנות שלהם.

    באותה צורה אפשר לחבר ביחד כספים מכמה ארגונים כדי לפרסם מודעה יקרה בעיתון הארץ, כדי להגיש עתירה לבגצ וכן הלאה.

    אבל ברמה של מפלגות ופוליטיקאים, הבעיה הזו הרבה יותר סבוכה, גם אחרי שמנקים את בעיית האגו המנופח של כמה פוליטיקאים (גם בשמאל). הסיבה היא שבפוליטיקה בניגוד להפגנות, בגצ והופעות בתקשורת – הצלחה נמדדת במס' גולגלות שהצביעו עבורך.

    בעוד שבענייני ארגונים חברתיים אתה יכול לתמוך בזמן/כסף בכמה ארגונים שתרצה -בכנסת אתה בוחר רק בפתק אחד, וגם בפריימריס במפלגה אתה לא יכול לתמוך בכולם. לכן, למרות שיש הרבה מהמשותף בדעות של לא מעט פוליטיקאים ממרצ, חד"ש, תי"מ ואפילו מפ' העבודה – שיתוף הפעולה בעייתי מאוד. לא במקרה שלי יחימוביץ' הצליחה לעשות הרבה יותר שיתופי פעולה עם ח"כים מהימין (סער, אלדד ועוד) מאשר עם ח"כים סוציאל-דמוקרטים / סוציאליסטים כמו רן כהן ודב חנין, ואפילו יותר משת"פים עם ח"כים כמו עמיר פרץ ויולי תמיר.

    לפני שאתה קופץ ואומר שמפ' העבודה רקובה או שיחימוביץ' דפוקה – תזכור שגם במרצ וגם בחד"ש קורים דברים דומים מאוד, הם רק זוכים להרבה פחות פרסום.

    חוקי המשחק בפוליטיקה הם אחרים, וצריך ללמוד אותם. אני לא ממש מבין איך החוקים הללו עובדים, אבל ברור לי שזה ממש לא עובד כמו שמארגני הכנס היו רוצים.

    יהיה כנס יפה ומרגש, הפוליטיקאים יסכימו לכל דבר שהפעילים המתלהבים יגידו, ובסופו של יום (בבחירות הבאות) תקבל בדיוק את אותו גועל שראית עד היום:
    – מרצ משתלחת בעבודה שהיא רקובה ובתנועה הירוקה שהיא מפלגת נישה, חד"ש משתלחת במרצ שהיא לא שמאל אמיתי, וכו' וכו'
    – ח"כים שונים לוקחים קרדיט בלעדי על אותו הישג

    מצבן של התנועה הירוקה-מימד סבוך עוד יותר, כי אין להן ייצוג בכנסת.
    נניח שלערן בן ימיני (או פעיל ת"י אחר)יש רעיון לחוק סביבתי נפלא, ובעקבות הכנס "אפשר אחרת" הוא מארגן קבוצת פעילים שמכינים הצעה יפה, ונותנים אותה לניצן הורוביץ או לדב חנין שיקדמו אותה בכנסת והחוק מתקבל.
    הסביבה מרוויחה וזה טוב, אבל הקרדיט בציבור הולך לח"כ המכהן (גם אם באותיות הקטנות כתוב "תודה לתנועה הירוקה") ומחזק את הטענה של המפלגות הוותיקות שאין צורך בתנועה הירוקה ו/או מימד וכי על פעיליהן להיטמע במפלגות הקיימות.

    המלצתי הקונקרטית היא שכל תנועה תתמקד בבנייה שלה בבית פנימה, בדגש על מפקד חברים (כולל מפקד נפרד למימד ולתנועה הירוקה!).
    אם יבוא יום והתנאים יצדיקו בניית רשימה משותפת – בנייתה תיעשה על פי נתוני המפקד.

    גם רשימה משותפת של מרצ-חד"ש-תנועה ירוקה-מימד שעליה מפנטזים יוזמי הכנס היא בעיני מתכון לכישלון. לפעמים השלם קטן מסכום חלקיו:
    הערבים בחד"ש יברחו לרע"מ/בל"ד ומי שאינו שמאלני / נרתע משת"פ עם לא ציונים בקרב התנועה הירוקה-מימד יברח לקדימה.
    זהו הימור מסוכן – בפוליטיקה הישראלית רוב המיזוגים לרשימה משותפת הסתיימו בהישג אלקטורלי שהוא נמוך יותר ממה שהיה לרשימות הנפרדות לפני המיזוג.

  • שוקי   ביום 5 במאי 2009 בשעה 16:00

    את הדברים האלה כדאי לומר אחרי, אחרת אלו נבואות שמגשימות את עצמן.

    לגופו של עניין: אני מסכים שהסיכוי לאיחוד של מפלגות השמאל קטן, אבל אם נגיע לזה שבבחירות הבאות המפלגות הללו לא יעסקו במלחמות בינן לבין עצמן זה גם משהו.

  • איתי   ביום 5 במאי 2009 בשעה 16:50

    אני לא חושב שאלו נבואות שמגשימות את עצמן, אלא בסה"כ דעה המבקשת ליצור הבחנה בין אוטופי לאפשרי, שאותה *חובה* להגיד לפני מהלך, כדי שאנשים יחשבו אם שווה להשקיע אנרגיה במהלך הזה (מעבר להשתתפות חד פעמית בכנס).

    דברים דומים הושמעו ופורסמו (בפומבי) בישיבת הנהגה של התנועה הירוקה (שאני לא חבר בה, אלא במימד):
    http://yeruka.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=863&Itemid=325

    כתבת "אם נגיע לזה שבבחירות הבאות המפלגות הללו לא יעסקו במלחמות בינן לבין עצמן זה גם משהו"

    – מה שכתבת זה בדיוק שורש התמימות בכנס הזה.

    לפני הבחירות ניהלתי דיון חסר סיכוי עם אנשים בבלוג (המעולה) "מי שלא פוחד אדום" על העובדה המצערת שבזמן מלחמה מיותרת ואווילית, לפחות חמישים אחוז מהתוכן בפוסטים ובתגובות עסק בכמה מרצ זה זבל ולא שמאל וכמה שלום עכשיו זה פאסה. היתה מלחמה. פעילי חד"ש התנגדו למלחמה. במקום שהם ישתדלו ככל יכולתם לבלוע את הצפרדע ולשתף פעולה עם אנשי שמאל ציוני כדי להפסיק את המלחמה – כל ההתייחסות היתה מתנשאת ולועגת (הנמיכו טיפה את הטונים לקראת הפגנה משותפת, אך זה היה היוצא מן הכלל).

    וכל הקמפיין השלילי הזה לא היה עבודה של איזה מוטי מורל או גועל אחר – אלא יוזמה ספונטנית מהשטח. וכל כך למה? כי תומכי חד"ש הבינו באינסטינקט בריא שהדרך העיקרית שלהם להגדיל את סך המצביעים לחד"ש במגזר היהודי היא לקחת קולות ממרצ והעבודה. גם כשזה לא נעשה בקמפיין שלילי אלא בקמפיין חיובי (התשדירים של חד"ש ברדיו, אין לי טלויזיה) – ההדגשה היתה על העליונות של חד"ש כשמאל אמיתי ועקבי, גם בצד המדיני וגם בכלכלי.

    דוגמה נוספת היא הביקורת הקשה שמטיחה תמי זנדברג ממרצ בחברי המועצה עיר לכולנו בבלוג שלה (ויואב לרמן מחזיר בבלוג שלו).

    ככה זה בפוליטיקה – כל עוד רצים ברשימות נפרדות ויש תחרות על אותם בוחרים, אי אפשר באמת לשתף פעולה ולפרגן, וגם אנשים טובים כמו תמי זנדברג או דב חנין חייבים לשחק משחק תחרותי ולא משחק קואופרטיבי אם הם רוצים לשרת בצורה הטובה ביותר את הרשימה שלהם.

השאר תגובה