חמש שורות על דודו טופז

זה כאילו ברור ומובן מאליו, אבל בכל זאת צריך לומר את זה: דודו טופז חף מפשע עד שבית-משפט יקבע אחרת. ועם כל הכבוד, כל מה שאנחנו יודעים הוא מה שהמשטרה סיפרה לעיתונאים. אבל גם אם האיש אשם, שום דבר לא יכול להצדיק את האופן שבו התקשורת מטפלת בפרשה הזו. כל הפרשנות והפסיכולוגיה בגרוש, והחוכמה שלאחר מעשה – אפילו דודו טופז לא ירד לרמה הזו בשביל הרייטינג.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יואב   ביום 11 ביוני 2009 בשעה 20:09

    אצלי מופיעות 4 שורות

  • אדם   ביום 11 ביוני 2009 בשעה 22:13

    נראה לי שבלבלת בין משפטים לשורות – ארבעה משפטים, חמש שורות.

    ובלי קשר לקטנוניות – כמו שיוסי אמר, שופט ראה את החומר, העיר, והאריך מעצר. אם בשבוע הראשון היה ספק מהול בהפתעה, אני כבר לא חושב שזה המצב.
    זה לא מצדיק את הקרקס, ומצד שני אני נוטה לחשוב שמעשיו של דודו נעשו (גם אם לא במודע) בעיקר בשביל להחזיר את הקרקס סביבו. בכל מחיר. ושוב, זה לא מצדיק.

    רם אורן כתב על זה בוואלה (אין לי קישור בשליפה, אני בטוח שגוגל ימצא), קצר ומעניין.

  • גלי   ביום 11 ביוני 2009 בשעה 22:19

    העכשוית.
    באפריל ומאי דברו כל היום וכל הלילה על שפעת העופות. ואז פתאום שכחו מזה. ואז כאשר שכחו משפעת העופות התחילו לדבר כל היום וכל הלילה על דודו טופז. ואתמול כאשר קצת התחילו לדבר פחות על דודו טופז… פתאום שמעתי ששפעת העופות חזרה והודיעו שהעלו את הכוננות לרמה 6 פתאום עם שפעת העופות. ככה פתאום היא חזרה.
    כמובן שזהו משל לאופן שבו ידיעות מטופלות בתקשורת.
    בתקשורת טבען של ידיעות מסוימות להתקע, להתנפח ולקבל ממדים ענקיים. ישנן כל מיני סיבות לכך.
    בשביל זה צריך ללמוד תקשורת: מדוע ידיעה מסויימת תופשת את הכותרות, מקבלת ממדים מפלצתיים? מדוע דמות מסויימת זוכה לדמוניזציה כאשר היא בחזקת אשמה פוטנציאלית ומדוע דמות אחרת לעומתה זוכה לאמפתיה?
    יש דינמיקה של ידיעות והסיבות הן מאוד מורכבות בתקשורת.
    בכל אופן לבטח ידברו על המקרה של דודו טופז בחוג לתקשורת וינתחו אותו מבחינת ההבט התקשורתי של ידיעות והתגובה של הציבור לידיעות התקשורתיות. כי זהו מקרה די מיוחד מבחינה תקשורתית: הן מבחינת המעשה שבו מאשימים את דודו טופז (באם אכן יוכח שהוא אכן עשה את המעשים האלה) והן מבחינת התגובה של הציבור להאשמות האלה והדיווח בתקשורת על ההאשמות האלה.

  • שוקי   ביום 11 ביוני 2009 בשעה 22:21

    טוב, זה ניכר שאני לא ממש עוקב בדבקות. בכל אופן, זה לא משנה – יש חשד ויש הרשעה. בינתיים טופז רק חשוד. וגם אחרי שיורשע, עם יורשע, כל ההתפייטות הפרשנית הזו דוחה ומיותרת.

  • יונית   ביום 12 ביוני 2009 בשעה 1:46

    אי לכך קשה קצת לטעון שהוא חף מפשע.

  • גרידג'   ביום 12 ביוני 2009 בשעה 13:22

    בדיוק. דודו הודה.

  • שוקי   ביום 12 ביוני 2009 בשעה 17:52

    חפותו או אשמתו היא בכלל לא הנושא.

  • אדם   ביום 12 ביוני 2009 בשעה 21:19

    המשטרה אמרה שדודו הודה. אני לא סומך על זה.

    מצד שני, מדבריו של השופט בהארכת המעצר ניתן להסיק כי אכן מכאן מדובר בעיקר בפרוצדורה כפי שתומר אמר.

  • שוקי   ביום 12 ביוני 2009 בשעה 21:29

    אדם לא יכול להיות "אשם בסבירות גבוהה". או שהוא אשם או שהוא זכאי. מכיוון שאין שום דבר וודאי בחיים, אנחנו נאלצים להסתפק במשהו שהוא הכי טוב שהצלחנו – בינתיים – להמציא כדי לפתור את הבעיה: בית משפט.

    כשמקרה נדון בבית המשפט ויש *נאשם*, אז הוא לא אשם או זכאי – עד שבית המשפט מחליט. גם אחרי ההחלטה, הוא לא הופך אשם או זכאי אונתולוגית, וכשאנחנו אומרים שהוא "אשם" או "זכאי" אנחנו מתכוונים לאשמה או חפות מבחינה משפטית.

    כל עוד האיש לא הורשע, על אחת כמה וכמה שדיונים בשאלת זכאותו או אשמתו הם דבר מאד בעייתי.

  • יוסי דר   ביום 11 ביוני 2009 בשעה 19:56

    טענתך ש"כל מה שאנחנו יודעים הוא מה שהמשטרה סיפרה לעיתונאים" – אינה מדוייקת.
    האיש כבר הופיע בפני שופט, שהאריך את המעצר ודיבר על דברים מוצקים ועל ראש הפירמידה וכו' וכו'.

  • תומר   ביום 12 ביוני 2009 בשעה 6:06

    לדעתי אתה שוב מתבלבל בין החוק היבש להגיון הבריא. לא צריך לערוך לעולם משפטיזציה. בוא לא נוותר על השכל הבריא. טופז קרוב לודאי אשם. השאר זו פרוצדורה. פרוצדורה הכרחית, אבל (קרוב לודאי) רק פרוצדורה. הפסטיבל התקשורתי אולי מוגזם, אבל מובן וצפוי.
    תכף תספר לכולנו שאו-ג'י סימפסון צחור כשלג כי הוא יצא זכאי, או להבדיל שאולמרט נקי בפרשת ראשון-טורס או בל"ל כי לא היו מספיק ראיון להגשת כתב אישום. יש הערכות שלציבור מותר (ולפעמים חובה) לעשות גם כשלשופט אין יכולת לעשותן.

השאר תגובה