5 על נאום ביבי

1
כן, קצת באיחור אני כותב על זה. מצד שני, לא מזיק לחשוב כמה ימים על משהו לפני שמדברים עליו. זו בעיה שיש אצלנו – ניגשים לפרשנות עוד לפני שיבש הדיו על הדיווח העיתונאי. ובימים של אינטרנט, כידוע, דיו מתייבש מהר.

2
הנאום של ביבי היה הצלחה גדולה, קודם כל לביבי. הוא הצליח לשכנע את רוב מצביעיו שהוא לא ימני קיצוני כפי שניסתה לטפול עליו קדימה; מצד שני, הוא הצליח לצאת מהנאום הזה בשלום, למרות שאמר "מדינה פלסטינית". בלי לזעזע את הקואליציה שלו, בלי לריב עם בני בגין, בלי לריב עם פרס, ובלי שאף אחד יאמר עליו שהוא מזגזג.  

3
האמריקנים עושים פרצוף, אבל הרי הם אלו שהושיטו לביבי את הסולם. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לומר "מדינה פלסטינית", ואת זה הוא עשה. הוא עשה יותר מזה: עמד באולם באוניברסיטת בר-אילן, מול קהל שכלל כמה נציגים בכירים של הציונות הדתית, אמר "מדינה פלסטינית" וזכה במחיאות כפיים.

4
אז כן, ביבי הוא זה שהרכיב את הקהל, באופן שיבטיח את התגובה הרצויה. ונכון, יש הבדל בין לומר לבין לעשות. אבל אם קוראים בין השורות של התגובות התוקפניות מהצד הפלסטיני, אפשר להבין שהמו"מ כבר התחיל. במקביל, הודיע השבוע איסמעיל הנייה שהוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67'.

5
אגב, "צעד בכיוון הנכון", כך קראו לנאום הזה דוברי הממשל האמריקני. נקודה למחשבה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גלי   ביום 21 ביוני 2009 בשעה 7:32

    כולם שוכחים את ההשג הגדול ביותר של נאום ביבי, הקטע האחרון:
    "עמנו כבר הוכיח שהוא מסוגל לעשות את הבלתי ייאמן. במשך 61 שנים – תוך הגנה מתמדת על קיומנו – חוללנו נפלאות. שבבים המיוצרים בישראל מפעילים את מחשבי העולם, תרופות ישראליות מביאות מזור למחלות חשוכות מרפא, טפטפות ישראליות מפריחות אזורים צחיחים בכל העולם וחוקרים ישראליים פורצים את גבולות הידע האנושי."

    אבל אני שואלת את אדון נתניהו, למה אין כבוד עצמי למדענים ולאנשי אקדמיה?…

  • יונתן   ביום 21 ביוני 2009 בשעה 7:43

    67 מזה תקופה ארוכה.
    תמורת המדינה הזאת הוא מוכן ל10 שנות הודנה לפני שהוא מנסה לכבוש את שאר הארץ.

    אני לא מבין למה תגובות מסוימות מהצד הישראלי הן סרבנות שלום ואילו תקופות חריפות פי אלף מהצד הפלסטיני הן התמקחות במו"מץ

  • ירדן   ביום 21 ביוני 2009 בשעה 8:26

    החמאס אומר שהוא מוכן למדינה בגבולות 67 אבל הוא לא אומר שלאחר שיקבל את זה הוא יפסיק להילחם בישראל ויחתום איתה על הסכם שלום. לכל היותר זה יהיה הסכם אי-לוחמה בלתי רשמי לכמה שנים. כלומר, גבולות 67 הם מבחינתו רק ההתחלה במהלך ארוך טווח שבסופו חיסול הישות הציונית. זה בעצם אימוץ של תורת השלבים שראינו כבר אצל אש"ף. ואם אתה באמת רוצה לדעת אם החמאס מוכן להסכם עם ישראל, תשאל את אסמעיל הנייה וחבריו אם הם מוכנים להכיר בישראל. הם יענו לך מיידית שלא. כלומר הם אינם מוכנים לעשות אפילו את הצעד הסמלי שעשה ערפאת ב-1993. אין טעם לטמון ראש באדמה.

  • עופר לנדא   ביום 21 ביוני 2009 בשעה 10:26

    זה בדיוק מה שיונתן כתב…

השאר תגובה