עוד מעסיק נצלן: רשות העתיקות

מעט מדי נכתב על המאבק של עובדי רשות העתיקות. המעט שפורסם נותר במדורי הפובליציסטיקה, כמו "הסרסורים של רשות העתיקות", טורו של איתן קלינסקי שפורסם ב"חדשות מחלקה ראשונה" בסוף השבוע. 

למה אין סיקור עיתונאי? אולי בגלל שה"נאבקים" הם עובדי-קבלן, תושבי פריפריה קשי יום, שלא היו מאוגדים בשום צורה כשפיטרו אותם בחודש אוקטובר האחרון. אין להם יח"צנים ויועצי תקשורת והם לא משלמים לכל מיני חברות קיקיוניות כדי שיכתבו להם טוקבקים.

מי שעוזר לעובדים הללו להתארגן היא עמותת מען, אחד הגורמים היחידים בישראל שלוקחים על עצמם משימות מהסוג הזה (ההסתדרות, למקרה ששאלתם את עצמכם, היא לא כתובת). לעמותה הזו יש אמנם גוון פוליטי שמאלי מאד, אבל בסך-הכל השאיפה שלה במאבק הזה, כמו באחרים, היא שהעובדים יקבלו את המגיע להם על-פי חוקי מדינת ישראל.

במקרה הספציפי של רשות העתיקות הטענה (אותה אין לי לצערי כלים לבדוק), היא שמאות עובדי קבלן המועסקים ברשות מפוטרים מדי 9 חודשים כדי שלא יווצרו יחסי עובד-מעביד בין הרשות לבינם. תיאורטית, זה נעשה באופן כשר גם אם מסריח, בהתאם לחוק הקובע שאחרי 9 חודשי עבודה מתחייב המעסיק להפוך את עובדי הקבלן לעובדים מן המניין.

מעשית, בתי-הדין לעבודה כבר פסקו בעבר מספר פסיקות תקדימיות, על בסיס העיקרון שהתחמקות מכוונת מהווצרות חבות לעובד – למשל, פיטורין שיש ראיות לכך שכל מטרתם היא להימנע ממתן זכויות סוציאליות – מנוגדים לרוח החוק.

במילים אחרות: כשזו שיטה, זה מנוגד לחוק – בין אם מדובר על עובדי רשות העתיקות ובין אם מדובר על עובדי האוניברסיטה הפתוחה.

מה היה הרצל אומר

תמיד ישנם בני בליעל ועמי ארצות שמנסים לשכנע שמאבקי עובדים מסויימים, או כל מאבקי העובדים, אינם לגיטימיים משום שהם פוגעים בחירויות הבסיסיות של המעסיקים המסכנים. אחרים, טוענים שכל חוזה שאדם חותם עליו מבחירה חופשית כביכול, הוא לגיטימי, גם אם מדובר בחוזה העסקה מקפח וגם אם הוא אינו יודע קרוא וכתוב.

אבל כשמביאים טיעונים ליברליים, מין הראוי לחזור לאבי הליברליזם ג'ון לוק ולשאול מהי האמנה החברתית שמעניקה לגיטימיות למשטר שלנו? מהי  לדעתי, מלבד הערכים שמשתקפים בחוקי העבודה של ישראל, שהם בוודאי חלק מאותה אמנה, יש תוקף מוסרי גם לכתבים של הוגי הציונות – בוודאי עבור כל מי שמגדיר את עצמו ציוני.

ובכן, בדברו על שיטת עובדי הקבלן, כתב בניימין זאב הרצל הדברים הבאים: "מובן מאליו, לא עבדי-עמל יישלחו אלא רק עובדי שבע-שעות-ליום… גם עם שינוי המקום נמשך ותק עבודתם הרצוף, עם דרגות, העלאה וגימלאות" (מדינת היהודית, הספריה הציונית התשמ"ו, עמ' 42).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ר   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 3:21

    הכי כואבת היא התנהגותה המחפירה של ההסתדרות שהפכה כמכשיר דיכוי של הועדים הגדולים שמייטיבים את תנאיהם המוגזמים של חשבון העובדים האמיתיים. השווה בין עובדי הרשות הקבועים שתומכים בשיטה לעובדי הקבלן.
    עפר עייני הוא חלק נוסף בשרשרת הבושות שעומדות בראש מנגנון ההסתדרות המסואב

  • נחום   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 6:20

    אני חיפשתי וחיפשתי אצל לוק דיון על האמנה החברתית ועלי להודות: נכשלתי. אשמח למראה מקום היכן הוגה זה מדבר על האמנה החברתית. ידוע לי שלרוסו יש ספר שלם בנושא (שאף נקרא: על האמנה החברתית). אולי בעצם התכוונת אליו?
    ואם כבר בנושא, אז למה להיתלות באילנות גבוהים ולצטט מעצי הפרי? אם יש לך ציטוט מלוק שנראה לך רלוונטי לעניין, הבא ונלמד. ואם הציטוט הוא מהרצל, אז מה עניין לוק לכאן?

  • תקום   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 7:43

    תכף תגיד שלא קראת את החיבור השני של לוק על הממשלה

    The Second Treatise of Civil Government

    http://www.constitution.org/jl/2ndtreat.htm

    שנכתב כ70 שנה לפני אותו ספר של רוסו.

    תנסה את פרק 9 – מטרות החברה הפוליטית והממשלה.
    הרי יחד עם הובס, לוק מיודענו נחשב לאחד מאבות הפילוסופיה הפוליטית.

  • נחום   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 8:39

    אבות רבים יש לה לפילוסופיה הפוליטית, כמעט כמו להצלחה. למה לעצור בהובס?
    קראתי את הפרק שהפנת אותי אליו, מתוך תקווה למצוא בו את הדיון באמנה החברתית. לא הצלחתי. יש שם, כמובן, את אותו דיון שגרתי לפילוסופיה הפוליטית לסיבות להקמת החברות והמדינות. תמצא אותו גם אצל אפלטון ואריסטו, כמו גם מקיאוולי והובס.
    לדעתי, ולדעת חכמים ממני, יש לקרוא מספר רב את הספרים של ההוגים הנ"ל, כדי להבין אותם לעומק. אני לא חושב שהצלחתי להגיע למספר כזה של קריאות. בוא נגיד: עיינתי בהם, אך טרם הספיקותי להכיל. ואלה בדיוק העיונים שגרמו לי להרים גבה (ובעקבות ההמלצה המכובדת, גם את הישבן) למקרא שמו של לוק בפוסט שכזה. לעניות דעתי, רוסו הוא אבי הטענות מהסוג הזה. לוק מתייחס לבעיה הזאת ולוקח את העמדה המנוגדת באופן כללי מאוד בפרק שהפנית אותי אליו ובאופן יותר פרטי בפרק 5 של המאמר השני. שלא לומר כלום על חיבוריו הפרטניים בנושאי כלכלה.
    בגלל שהחופש והשוויון הם אויבים נצחיים, לוק הוא אביר החופש (במסגרת האפשר, ראה במיוחד פרקים 1-3 של המאמר השני) ורוסו הוא אביר השוויון.
    (ובאטמן הוא אביר האופל?)

  • שימי   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 9:01

    שבמגזר הערבי, מען פועלת כחברת כוח אדם המתווכת בין מעסיקים ובין פועלות ערביות, וגוזרת רווחים נאים מאוד מהתיווך הזה.

    כרגיל, האמת שלך היא תמיד חלקית מאוד ומגמתית מאוד.

  • שוקי   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 11:35

    אם מען אכן פועלת כחברת כוח אדם – ואם כן זה לא ידוע לי – אין בזה פסול, כל זמן שהיא לא פוגעת בזכויות הסוציאליות של מי שמועסק דרכה או באמצעותה.

    השארתי את התגובה החצופה שלך, אבל בפעם הבאה שאתה רוצה להעביר ביקורת על היושרה שלי כדאי שתשתמש בשם המלא שלך, כמוני.

  • שוקי   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 11:57

    רוסו טבע את המושג אבל אמנה חברתית היא מרכיב בלתי נפרד מכל פילוסופיה פוליטית מודרנית. ג'ון לוק באופן ספציפי נחשב לאבי הליברליזם וההוגה שהכי השפיע על היווצרות הדמוקרטיות המודרניות.

    (ואגב, אפילו אצל אדם סמית' יש סוג של אמנה חברתית, כי הוא אומר שמדינה שרבים בה העניים על העשירים אינה יכולה להיחשב מדינה עשירה.)

    אני מבין שעשית קורס כלשהו בפילוסופיה פוליטית, ולכן אתה שם בשורה אחת פילוסופים קלאסיים יחד עם מקיאוולי והובס, אבל אם היית עושה יותר מקורס אחד בנושא לא היית אומר משפט כמו "דיון שגרתי לפילוסופיה הפוליטית לסיבות להקמת החברות והמדינות".

    אצל ההוגים הקלאסיים אין הנמקה רציונליות שמצדיקה סדר פוליטי אלא תפיסה שהמדינה והאזרח הן ישויות טבעיות שקשורות זו בזו אורגנית. המדינה ה"קלאסית" היא לא פתרון לקונפליקטים אנושיים אלא מצב טבעי של הרמוניה. ומהבחינה הזו רוסו יותר דומה אליהם מאשר להוגי המדינה המודרנית.

    ואם אתה רוצה להישמע מרשים יותר כשאתה עושה ניים דרופינג, מומלץ להוסיף גם את אוגוסטינוס, תומס מאקווינס, מרסיליוס מפדובה, דנטה אליגיירי וארסמוס רוטרדמוס (ותזכיר גם את הרמב"ם ואבן רושד). אי אפשר להבין את היווצרות המדינה המודרנית בלי להתייחס לשינויים שעברה התאולוגיה הנוצרית ולאופן שבו הסכולסטיקנים עשו אריסטוטליזציה שלה.

  • ארז וגנר   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 17:11

    טענתו של שוקי כי במגזר הערבי, מען פועלת כחברת כוח אדם המתווכת בין מעסיקים ובין פועלות ערביות, וגוזרת רווחים נאים מאוד מהתיווך הזה.

    היא טענה ששגיאה ביסודה- מען היא איגוד מקצועי הפרוש בעיקר במגזר הערבי. בין השירותים שמען נותנת לחבריה כלול שרות של "השמות".
    כלומר אנו תרים אחר מעסיקים הוגנים ומפנים אליהם עובדים לאחר שאנו מגיעים להסכם שכר הוגן המקנה לעובדים את מלא זכויותיהם.

    המעסיק איננו מעביר למען כל סכום שהוא. אלא משלם לעובדיו ישירות.

    הכסף היחיד שמועבר למען הוא דמי חבר בסך 20 ש"ח לחודש בלבד. כך שמען לא עושה כל רווחים מן ההשמות . ההפך הוא הנכון- כלל העובדים במען עובדים בשכר מינימום, וכל הכספים שמגיעים לעמותה מופנים לטובת קורסי העצמה, וסיוע משפטי.

    ארז וגנר- רכז עמותת מען בירושלים. .

  • מיכל   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 20:23

    מען מסייעת לעובדות ועובדים, חלקם מובטלים וחלקם מועסקים בתנאי העסקה פוגענית, וזאת במטרה לסייע להם ולמשפחותיהם לצאת ממעגל האבטלה והעוני.

    מען אינה חברת כח אדם או חברת השמה באשר היא לא מעסיקה את העובדים להם היא מסייעת ולא מקבלת עמלה מהמעסיקים בגין השירות שהיא נותנת לחבריה. מען מייצגת בנאמנות את העובדים אל מול המעסיקים, כפי שעושים איגודים מקצועיים אחרים בעולם, וזאת בין היתר כאמור במציאת מקומות עבודה.

    מען לא מקבלת אף לא שקל אחד ממעסיקים, החברות בה היא וולנטרית ודמי החבר משולמים ישירות על ידי העובדים.

    דבריו של שימי עולים לכדי הוצאת דיבה וראוי להסיר אותם

  • נחום   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 20:29

    בדיוק לזה התכוונתי: רוסו הוא זה שטבע את המונח אמנה חברתית. וכן, עדיין לדעתי כל דיון של פילוסוף פוליטי חייב להתייחס לנקודה הזאת בדיוק: האם המדינה היא טבעית או מלאכותית. ההבדל בין הגישה הקלאסית לגישה המודרנית לא קשור, למיטב הבנתי, בנקודה זו. אפשר לראות, למשל, גם אצל אפלטון תשובה ברורה יחסית לשאלה זו. המדינה היא מבנה מלאכותי ולא טבעי שבא לענות על בעיה טבעית אנושית (במיוחד בדיאלוג "המדינאי"). פשוט, לדעתי התשובה לשאלה מהו תפקיד המדינה, או לפחות ההיקף של תפקיד המדינה בחיי האזרח הפרטי, שונה באופן מהותי מרוסו לג'ון לוק. ובגלל ההבדל הזה, היה עדיף לדעתי שתפנה דווקא לרוסו ולא ללוק.
    אתה צודק לגבי הניים דרופינג. תמיד אפשר להרחיב רשימות שמיות שכאלה עוד ועוד ועוד. זאת לא הייתה הכוונה שלי. ההערה שלך לגבי הפתרון הקלאסי מרתקת, אבל ההיקף שלה ממש חורג מהמסגרת של הבלוג. למיטב הבנתי, דיונים תאורטיים בענייני המדינה אינם ממעייני הבלוג הזה, שעוסק בעיקר בתכל'ס.
    תודה על ההערות, לך ולתקום, יהיה שמו האמיתי אשר יהיה.

  • שוקי   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 22:06

    הטענה נגד מען היא לא שלי, אלא של מגיב אנונימי שקיבל תשובה הולמת מכם וממני. אם במען יתעקשו, אני אמחק את התגובה, אבל לדעתי זה לא הדבר הנכון לעשות.

    השמצות אנונימיות יהיו תמיד. במקרה הזה, מכיוון שישנה להשמצה תגובה הולמת, מנומקת ולא-אנונימית, יש דווקא יתרון בלהשאיר אותה.

  • ניר נאדר   ביום 24 ביוני 2009 בשעה 12:37

    אבל, חבל שהדיון כמעט כולו הלך למקומות של השמצות ופילוסופיה חברתית ולא לגופו של עניין…

  • נטלי מסיקה   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 15:58

    כל הכבוד

  • איתי   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 23:32

    טענות גזירת קופון היו נפוצות מאוד אצל הטוקבקיסטים בשכר שהגיבו בבלוג מנחי האופ

    שם נטען שכל השביתה היא כדי למלא את כיסי כוח לעובדים

השאר תגובה