זה ציפי או ביבי?

לפני כמה שעות צפיתי בערוץ 99 בח"כ גלעד ארדן (ליכוד), משיב בשם הממשלה להצעת האי-אמון של מפלגות האופוזיציה. אני חייב להודות שממש נהניתי מהאופן שבו הציג את ציפי לבני ואת מפלגת קדימה ככלים רקים. גם ארדן, לדעתי הצנועה, הוא לא מהעגלות המלאות ביותר – אבל כדברי הכתוב: "מרשעים יצא רשע" וכו'. אם לא מאהבת מרדכי אז שיהיה מתאוות השלטון.

איש לא השלה את עצמו שהממשלה אכן תיפול, בוודאי לא בגלל דברים שנאמרו על הבמה בעד ונגד נפילת הממשלה. ברור שהמשחק מכור.

בכל אופן, הטיעון המרכזי מאחורי הצעת אי האמון הוא כזה שראוי היה שיושמע על במת הכנסת וישודר בערוץ 99 עתיר הרייטינג: מאז השבעתה ממשלת נתניהו עושה כל שביכולתה כדי להחליש את הרשות המחוקקת ולחזק את הרשות המבצעת בישראל. במילים אחרות: היא פועלת באופן שהוא אנטי-דמוקרטי במהותו.

ח"כ ארדן (או סביר יותר – עוזריו הפרלמנטריים) עשה תחקיר יסודי קודם שעלה על הבמה, והגיע מצוייד בתריסר דפים מהודקים וממורקרים של פלט מדפסת. על הבמה, הקריא ארדן קטעים מתוך מצע קדימה ומתוך הבלוג של ציפי לבני, שכללו התחייבויות מפורשות של הנ"ל קודם לבחירות לבצע בדיוק את השינויים האנטי-דמוקרטיים שביבי וחבריו ניסו לבצע – ועוד כמה, גרועים אפילו יותר.

אחד השינויים שהציעה קדימה לבצע בחוקי היסוד שלנו: ראש-ממשלה בישראל יהיה בלתי ניתן להדחה, אלא על רקע של שחיתות ובהצבעה של 80 ח"כים. כלומר, מציאות חוקתית שבה גם היטלר וסטאלין היו יכולים להיות ראשי-ממשלה בישראל. יפה להם.

מובן שהסיפור המביך הזה הוא רק מקרה פרטי. השורה התחתונה היא שישראל ביתנו, הליכוד, קדימה וגם מפלגת העבודה (שהיא חלק בלתי נפרד, גם אם מאד שקט, מההתרחשות), לא באמת שונות זו מזו במישור האזרחי ולא רק המדיני (שלא לדבר על החברתי). בסופו של דבר כל אלו, מי יותר ומי פחות, נותנות יד או נותנות כתף, כדי לחבל בכוחן של הרשות המחוקקת והרשות השופטת. תחשבו לבד לאיפה זה מוביל.

נקודה למחשבה

תסתכלו על הירוקים באיראן ותחשבו – רוב האנשים האלה גדלו בעולם שאחרי מהפכת חומייני, תחת משטר תיאוקרטי קשה ומדכא. בכל זאת, הם פיתחו מספיק מודעות פוליטית כדי לצאת לרחובות, משהו שהישראלים לא ממש עושים.

מה אפשר להסיק מהאדישות של הישראלים? שלא אכפת להם? שהם מיואשים? שהם שטופי מוח? מה אפשר להסיק מזה על מידת הדמוקרטיות של ישראל בהשוואה לאיראן?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 20:38

    שוקי,
    כנראה ששטיפת המוח שעשתה החברה הישראלית באמצעות מערכת החינוך והמערכת הצבאית לאזרחי ישראל, עוד הרבה יותר אלימה ממה שיש באיראן…

  • נמרוד ברנע   ביום 23 ביוני 2009 בשעה 21:29

    אכן הכינו עבודת רקע מוצלחת.
    לגבי איראן – אין לי אלא להסכים בצער רב.

  • שגיא   ביום 24 ביוני 2009 בשעה 1:17

    כמו בכל דמוקרטיה ליברלית מערבית, האזרחים כאן מרוצים. אז למה שיצאו לרחובות?

    כשהאזרחים מרגישים שיש להם חלק בבחירה ובעיצוב השלטון כמו בישראל (למרות שזה לא תמיד לטובה), אין להם סיבה לצאת לרחובות ולהפגין.

    בדיקטטורות כמו איראן, אין להם ברירה אחרת…

השאר תגובה